דוד אוחנה
 | |
| ענף מדעי | היסטוריה |
|---|---|
| תרומות עיקריות | |
| חקר הציונות והזהות לאומית | |
דוד אוחנה (נולד ב-1952) הוא פרופסור אמריטוס במסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ביוגרפיה
אוחנה נולד ב-1952 בעיר אוג'דה שבמרוקו. בגיל ארבע הוא עלה עם הוריו לישראל ומשפחתו התיישבה בקריית גת, בגל העולים הראשון שיישב את העיר.
את שירותו בצה"ל עשה בסיירת אגוז ובהיותו בסיירת לחם במלחמת יום כיפור. ב-1977 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ולמד שם היסטוריה ומדעי המדינה. בתקופתו הסטודנטיאלית הוא גם עבד כעיתונאי במקומון "כל העיר" והיה עורך המוסף הספרותי של שבועון הסטודנטים "פי האתון". בבחירות לכנסת ב-1984 הוצב במקום השני ברשימתו של לובה אליאב אולם הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
בנובמבר 2005 הגישו חמש נשים ממכון בן-גוריון תלונה לאוניברסיטת בן-גוריון, שבה האשימו את אוחנה בהתנהגות בלתי הולמת כלפיהן[1]. בית הדין המשמעתי של האוניברסיטה קיבל את הכחשותיו של אוחנה[2]. בית הדין לערעורים של האוניברסיטה זיכה אותו מחלק מההאשמות, אך הרשיעו בהתנהגות בלתי הולמת וגזר עליו השעיה ונזיפה פומבית[3].
אוחנה נשוי ואב לשלושה.
מחקריו
אוחנה חיבר מספר ספרים, ערך וכתב הקדמות לעוד כעשרה ספרים ופרסם עשרות מאמרים ומחקרים, העוסקים, בין השאר, בהיסטוריה, ציונות, זהות לאומית אצל אינטלקטואלים ופוליטיקה. רוב ספריו שייכים לתחום ההיסטוריה והמחשבה הפוליטית. עבודת הדוקטורט שלו, שנעשתה בהדרכת פרופסור יהושע אריאלי ופרופסור שאול פרידלנדר, עוסקת בפנומנולוגיה של התודעה הפוליטית ונקראת "מניהיליזם לטוטליטריזם". עיקרה בחינת הסינדרום הניהיליסטי-טוטליטרי באספקלריה של תולדות הרעיונות וההיסטוריה הפוליטית של אירופה בשליש הראשון של המאה העשרים. מחקריו של אוחנה עוסקים בין השאר בזהותה הים תיכונית של מדינת ישראל, היסטוריה אינטלקטואלית של אירופה ולימודי מדינת ישראל.
בתחילת דרכו האקדמית שימש כחוקר במכון ון ליר. ב-2001 הוא מונה לפרופסור-חבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והחל לעבוד במכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון שבקמפוס שדה בוקר. בשנת 2005 מונה אוחנה לשמש כמנהל אירועי שנת בן-גוריון במכון בשדה בוקר. בתוקף תפקידו היה אחראי על ארגון עשרות כנסים באוניברסיטה. ב־2010 עלה לדרגת פרופסור מן המניין.
עמדות
אוחנה טוען ש"המתנחלים הם אנטי ציונים שזנחו את הציונות הדתית הקלאסית"[4] וכי "ההתנגדות לכיבוש חייבת להפוך לסדר היום הציוני". הוא מבהיר: "יש לי סימפטיה לרעיון של חבלי ארץ היסטוריים, ואינני מתנכר לשורשים הלאומיים המצויים בבית אל ולא ביפו. לא זה העניין. העניין הוא הברֵרה בין מימוש כל הזכויות ההיסטוריות שמחירו הוא שעבוד או גירוש עם אחר: ובין מימוש כמה מהזכויות ההיסטוריות המאפשרות סיכוי מסוים לפשרה לאומית[5].
אוחנה יצא כנגד מה שהוא מכנה ניכוס זכרו של יצחק רבין על ידי מחנה השמאל וכתב ש"מן הראוי שתוכן המיתוס של רבין יעבור ממימד השלום, העושה סקטורליזציה של הזיכרון ומפחית את יכולתנו כאזרחים להפיק לקח ראוי מן הרצח, למימד רחב יותר – מימד הדמוקרטיה"[6].
ספרים שכתב
- מסדר הניהיליסטים: לידתה של תרבות פוליטית באירופה 1870-1930, מוסד ביאליק, 1993.
- הישראלים האחרונים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998.
- הומניסט בשמש: קאמי וההשראה הים-תיכונית, כרמל, 2000.
- התשוקה הפרומתאית: השורשים האינטלקטואליים של המאה העשרים מרוסו עד פוקו, מוסד ביאליק, 2000.
- משיחיות וממלכתיות: בן-גוריון והאינטלקטואלים בין חזון מדיני לתאולוגיה פוליטית, אוניברסיטת בן-גוריון, 2003[7].
- חרון האינטלקטואלים: רדיקליות פוליטית וביקורת חברתית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
- לא כנענים, לא צלבנים - מקורות המיתולוגיה הישראלית, כתר ספרים, 2008[8].
- המיתוס של ניובה: אתיקה ואלימות במיתוסים בני זמננו, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- הכבול, העקוד והצלוב: אלבר קאמי וגבולות האלימות, כרמל, 2013[9].
- זרתוסטרא בירושלים: פרידריך ניטשה והמודרניות היהודית, הוצאת מוסד ביאליק, 2016[10].
- על ארץ אבנים: 1967: מקומו של המקום הישראלי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017[11].
- הסדר המיתי של המודרניות, הוצאת כרמל, 2017[12].
- חבלי מולדת: הישראליות בין חבלי לידה לחבלי משיח, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2019
- כבלי משיח - מסות ומסעות, הוצאת כרמל, 2019.
- הלבנטינית - ז'קלין כהנוב: ביוגרפיה אינטלקטואלית, הוצאת כרמל, 2022.
ספרים שערך
- עיצובה של הזהות הישראלית, פרנק קאס, לונדון, 1995
- מיתוס וזיכרון, הקיבוץ המאוחד, 1996.
- יעקב טלמון, חידת ההווה ועורמת ההיסטוריה, מוסד ביאליק, 2000
- לקרוא את אלבר ממי, פריז, ז'נבה, בריסל, 2002
- יהושע אריאלי, היסטוריה ומטה-היסטוריה, מוסד ביאליק, 2003
- ז'קלין כהנוב בין שני עולמות, מסות ופרקי התבוננות, כתר, 2005
- מיכאל פייגה, על דעת המקום: מחוזות זיכרון ישראליים, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2017
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של דוד אוחנה, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מאמרי דוד אוחנה, באתר "הארץ"
- עימות רעיוני עם דוד אוחנה
- האם צלבנים אנחנו?
- מול גלובליזציה וקפיטליזם דורסני
- והיכן האש, פרומתאוס?
- אריאל הורוביץ, אני ציוני מרובע, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 ביוני 2016
- מכתביו
גרוסמן והכנענים, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2014- ארבע הלוויות, זהות אחת, באתר הארץ, 28 בינואר 2014
- 100 שנה להולדתו של אלבר || מורשתו של האדם המורד, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2013
- דת הלאום || על החיבור של התאולוגי והפוליטי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2013
הערות שוליים
- ^ תמרה טראובמן, יש לו פה מלוכלך, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
- ^ תמרה טראובמן, 5 נשים התלוננו, אך פרופ' אוחנה נוקה מחשד שהטריד, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2007
- ^ תמרה טראובמן, הפרופ' דוד אוחנה הורשע בהתנהגות שאינה הולמת, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2007
- ^ דוד אוחנה, איזהו נביא, באתר הארץ, 3 במאי 2010
- ^ דוד אוחנה, מדינת ישראל או ארץ ישראל?, באתר ynet, 23 באפריל 2010
- ^ דוד אוחנה, מיתוס רבין, באתר ynet, 2 בנובמבר 2000
- ^ אריאל פלדשטיין, משיח לא בא, הציונות לא מצלצלת, באתר הארץ, 6 ביוני 2004
- ^ יאיר שלג, עברים, כנענים, או סתם ים-תיכוניים?, באתר הארץ, 26 במאי 2008
- ^ משה סלוחובסקי, השתיקה הרועמת של אלבר קאמי, באתר הארץ, 7 בינואר 2014
- ^ אלעד נבו, כך השפיע ניטשה על ששה הוגים יהודים, באתר הארץ, 13 ביולי 2016
- ^ אבנר שפירא, שלושה ספרים על המורשת הסמורה מאימה ומדם של הכיבוש הישראלי בשטחים, באתר הארץ, 5 ביוני 2017
- ^ משה אידל, טעותו של מקס ובר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2018
- היסטוריונים ישראלים
- היסטוריונים של הפילוסופיה
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: היסטוריה של עם ישראל
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: לימודי מדינת ישראל
- סגל אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות
- עולים בשנות ה-1950
- לוחמי סיירת אגוז
- מורשעים בדין משמעתי בישראל
- בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- ישראלים ילידי מרוקו
- ישראלים שנולדו ב-1952