גוויאל הודי
גוויאל הודי | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
מחלקה: | זוחלים |
סדרה: | תנינאים |
משפחה: | גאביאליים |
סוג: | Gavialis |
מין: | גוויאל הודי |
שם מדעי | |
Gavialis gangeticus | |
תחום תפוצה | |
גוויאל הודי (שם מדעי: Gavialis gangeticus, שם עממי באנגלית: Gharial) הוא מין של תנינאי נדיר והמין היחיד בסוג גוויאל (Gavialis). הגוויאל ההודי הוא אחד משני המינים, לצד הגוויאל החקיין ששרדו במשפחת הגוויאליים, משפחת תנינאים עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות.
מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה. נכון לשנת 2006, ההערכות לאוכלוסייתו עמדו על כ-182 בוגרים בלבד, כאשר גם מתוכם 14% עדיין לא נחשבו לבוגרים מלאים, דבר המפחית את אוכלוסיית הבוגרים המלאה לכ-157 פרטים בלבד.[1]
מאפיינים
הגוויאל הוא מהמינים הארוכים ביותר בסדרת התנינאים. הפרט הגדול ביותר שנתפס ונמדד אי פעם היה באורך 6.25 מטרים (20.5 רגל) ומשקל של 977 קילוגרם (2,154 ליברות). גוויאלים יכולים להגיע לאורך של מעל 6 מטר, אך רוב הגוויאלים אינם גדלים מעל 5 מטרים (16 רגל), ואורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.6 ל-4.5 מטרים (15 רגל). הם בעלי חוטם צר וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).
הגוויאל ההודי נפוץ בצפון תת-היבשת ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם). חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.
הגוויאל מצוי כמעט אך ורק בתוך הנהר; הוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה. הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.
גוויאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים, וגם מצפרדעים קטנות. הגוויאלים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים.
במין הגוויאל בולטת דו-צורתיות זוויגית מעבר להבדלי גודל: בקצה חוטמו של הזכר גדלה תפיחה כדורית גדולה שמשמשת כסמל מעמד אך גם להפקת קולות בזמן הרבייה. תפיחה זו העניקה לו את שמו, שכן ghara בהינדית זה "כד".
תקופת הרבייה של הגוויאל היא בין נובמבר לינואר. הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי. בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות. הנקבה מטילה בין 30–50 ביצים בקן, ואחר כך מכסה אותן בזהירות. הביצים בוקעות לאחר כ-90 יום. הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מספר ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.
גלריה
-
החרטום של הגוויאל מותאם ללכידת ואכילת דגים. התפיחה הכדורית שבקצהו משמשת אותו בעונת הרבייה.
-
גוויאל הודי בשמורת טבע.
קישורים חיצוניים
- גוויאל הודי, באתר ITIS (באנגלית)
- גוויאל הודי, באתר NCBI (באנגלית)
- גוויאל הודי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גוויאל הודי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- גוויאל הודי, באתר GBIF (באנגלית)
- גוויאל הודי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- על תנין הגוויאל מתוך אתר WhoZoo.org
- גוויאל, באתר Crocodilian
הערות שוליים
- ^ The IUCN Red List of Threatened Species, IUCN Red List of Threatened Species
35186115גוויאל הודי