חרות - התנועה הלאומית
 | |
| מנהיגים | בנימין זאב בגין, מיכאל קליינר |
|---|---|
| אפיון | מפלגת ימין |
| כנסות | ארבע עשרה - חמש עשרה |
| אותיות | נץ |
| שיא כוחה | 3 מנדטים (כסיעת פורשים בכנסת ה-14) |
| נוצרה מתוך | הליכוד |
| התמזגה לתוך | האיחוד הלאומי, ואחר-כך נפרדה ממנו, אנשי המפלגה חזרו למפלגת הליכוד |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין |
חרות - התנועה הלאומית הייתה מפלגת ימין שהוקמה על ידי פורשי מפלגת הליכוד.
התנועה נוסדה על ידי בנימין זאב בגין, מיכאל קליינר ודוד ראם שהתפצלו מסיעת הליכוד-גשר-צומת בשנת 1999, בשלהי כהונתה של הכנסת ה-14. שם המפלגה בא לציין את כוונת חבריה להיות המשך אידאולוגי לתנועת החרות ההיסטורית, שבראשה עמד מנחם בגין - אביו של מייסדה בנימין זאב בגין, ואשר הייתה אחת מהמפלגות שיצרו את הליכוד. את רשימת חרות לכנסת ה-15 חתמו שמואל כץ, שהיה חבר הכנסת מטעם תנועת החרות בכנסת הראשונה, עזריאל לבנת, ויצחק שמיר שעזב את הליכוד והוצב במקום ה-120.
בבחירות לכנסת ה-15 התמודדה במסגרת האיחוד הלאומי, יחד עם מולדת ותקומה, אך למרות הציפיות הרבות זכתה הרשימה המשותפת החדשה לארבעה מנדטים בלבד. כתוצאה מהכישלון פרש בנימין זאב בגין מהחיים הפוליטיים, וכראש המפלגה נבחר נציגה היחיד בכנסת, מיכאל קליינר.
בבחירות לכנסת השש עשרה רצה המפלגה בנפרד, והציבה כמספר 2 את ברוך מרזל מחברון. גם אנשי מפלגת ימין ישראל הקטנה הצטרפו לרשימה, ונציגיהם שובצו במקומות החמישי והשביעי. לבסוף זכתה הרשימה ב-36,202 קולות אך לא עברה את אחוז החסימה שהיה אז 47,226 (1.5% מהקולות הכשרים). בבחירות אלה עשתה המפלגה שימוש תעמולתי בהמנון "התקווה", כאשר הציגה גרסה שלו כג'ינגל בחירות. את מילות "התקווה" החליפו מילים בערבית קלוקלת שהציגו מסר של השתלטות ערבית על מדינת ישראל[1]. הג'ינגל נפסל על ידי יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט מישאל חשין וערעור לבית המשפט העליון על הפסילה נדחה ברב דעות[2]. הדיון סביב פסילת הג'ינגל והעתירה לבג"ץ זכה לסיקור תקשורתי ושביעות רצון מצד אנשי יחסי הציבור של המפלגה.
בבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2003 התמודדה המפלגה בבני ברק במשותף עם האיחוד הלאומי מולדת ותקומה אך נשארה מחוץ למועצת העיר.
המפלגה התמודדה גם בבחירות לכנסת השבע עשרה, הפעם בנפרד ממרזל ומאנשי ימין ישראל (שהתמודדו מצידם יחדיו במסגרת חזית יהודית לאומית) זכתה רק ב-2,387 קולות, ולא נכנסה לכנסת.
לאחר עזיבתו של בגין החל מהבחירות לכנסת ה-16 התמקד מצע המפלגה בעידוד הגירה מישראל למדינות ערב באמצעות סל הגירה כספי. לאחר תוכנית ההתנתקות בבחירות לכנסת ה-17 חזרה המפלגה והדגישה את הרעיון בתעמולת הבחירות תחת הסיסמה "חוק פיצוי פינוי לפלסטינים", הבאה להדגיש כי מדובר בהגירה מרצון חופשי של התושבים המתפנים ושבה הפיצוי קודם לפינוי, בניגוד למדיניות ההתנתקות וחוק פינוי-פיצוי שהביאו לנסיגה ולפינוי (בניגוד לרצון המפונים) ולהסדרת הפיצוי הכספי רק לאחר מכן. במהלך מערכת הבחירות פעלו פעילי חרות בריכוזי אוכלוסייה ערבית, וניסו לעניין את התושבים המקומיים בתוכניתם לעידוד הגירה כספי. עצרת אחת שכזו ביפו הסתיימה בתקיפת הפעילים, בהם היו"ר קליינר[3].
בסיום ספירת הקולות של מערכת הבחירות לכנסת ה-17 נתגלה באורח מוזר שבקלפיות מסוימות באזור טייבה ואום אל פחם קיבלה המפלגה מאות קולות, ואילו הרשימה הערבית המובילה רע"ם-תע"ל לא זכתה כלל בתומכים. לבסוף התברר שהדבר נבע מבלבול ברישומים של הקלפיות עקב סמיכות המפלגות ברשימות הקלפי. כתוצאה מגילוי הטעות זכתה לבסוף רע"ם-תע"ל במנדט נוסף, על חשבונה של מפלגת העבודה[4].
לקראת הבחירות לכנסת ה-18 (2009) פסקה למעשה פעילות המפלגה בעקבות התמודדותו של יושב ראש המפלגה מיכאל קליינר בפרימרייז של הליכוד. קליינר שובץ במקום ה-48 (והלא ריאלי) ברשימת הליכוד. חרות לא התמודדה בבחירות לכנסת ה-18 או במערכות הבחירות שלאחריהן.
נציגי המפלגה בכנסת ומועמדיה בבחירות
ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה
|
|---|
 |
| כנסת | חברי כנסת / מועמדים | הערות |
|---|---|---|
| הכנסת ה-14 (1996) | 3 מנדטים: זאב בנימין בגין, מיכאל קליינר, דוד ראם | הסיעה נוצרה ב-23 בפברואר 1999 עם פרישת חבריה מהליכוד-גשר-צומת. |
| הכנסת ה-15 (1999) במסגרת האיחוד הלאומי | מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): מיכאל קליינר | |
| מועמדי המפלגה לכנסת ה-16 (2003) | מיכאל קליינר, ברוך מרזל, אליהו סער, מיכאל בן ארי (לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן) | |
| מועמדי המפלגה לכנסת ה-17 (2006) | מיכאל קליינר, יהושע מאירי, אברהם מילברגר מרום, יאנה חודריקר-כנפו (לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן) |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הג'ינגל של חרות - התקווה בערבית, תיקשורים יחסי ציבור
- ^ בג"ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, כב' השופט מישאל חשין
- ^ עלי ואקד, קליינר הציע לערבים פינוי-פיצוי וחטף מכות, באתר ynet, 23 במרץ 2006
- ^ אריק בנדר, איתמר ענברי ומיה בנגל, העבודה הפסידה מנדט ותרד ל-19, באתר nrg, 3 באפריל 2006
27427740חרות - התנועה הלאומית