בלשנות היסטורית
|
עיינו גם בפורטל
פורטל היסטוריה הוא שער לחקר ההיסטוריה ומדע ההיסטוריוגרפיה. הפורטל פורש תמונה של אירועים ותהליכים היסטוריים בפרספקטיבה רחבה ומציג את המחקר המדעי העדכני והשתקפותו בערכי ויקיפדיה. |
בלשנות היסטורית (הקרויה גם בלשנות דיאכרונית) היא המחקר של הדרכים שבהן השפות משתנות במשך הזמן, על ידי בחינה של שפות שדומות אחת לשנייה בתחומים שונים כמו מורפולוגיה, תחביר, וכן מטקסטים עתיקים שנשמרו. בלשנות היסטורית גם מבקשת למיין את שפות העולם על פי המוצא שלהן ולהבין את ההתפתחות ההיסטורית של השפות. הבלשנות ההיסטורית המודרנית צמחה מהפילולוגיה, מחקר טקסטים ומסמכים עתיקים. בשנותיה המוקדמות התמקדה הבלשנות ההיסטורית בעיקר בשפות שמיות ובשפות ההודו-אירופיות, כיוון שאלה מוכרות יותר באירופה. במהלך המאה ה-20 נעשתה עבודה רבה במחקר השפות האוסטרונזיות והשפות הילידיות הצפון-אמריקאיות.
התפתחות השפות ובלשנות השוואתית
שפות משתנות עם הזמן. בנוסף שפה יכולה במשך הזמן להתפצל לשפות אחדות עקב נדידות של עמים, או שינוי בתנאים התרבותיים או הגאוגרפיים. ראשיתה של הבלשנות ההיסטורית בזיהוי קשרים בין שפות באמצעות איתור קווי דמיון ביניהן, ותיאור שיטתי של ההבדלים ביניהן. במאה ה-19 פיתח הבלשן אוגוסט שלייכר את התאוריה של "עץ משפחה לשוני", המכונה גם שיטת "המיון הגנטי" של שפות. הרעיון הבסיסי של התאוריה הוא שכל שפה התפתחה משפה אחרת שקדמה לה כשההתפתחות מתבטאת בשינויים שיטתיים במורפולוגיה, בפונולוגיה ובאוצר המילים הבסיסי. שפה קדומה "מולידה" בדרך כלל כמה שפות מודרניות. כמה שפות שהתפתחו מאותה שפה קדומה מכונות "שפות אחיות". באמצעות בחינת הדמיון וההבדלים השיטתיים בין שפות אחיות אפשר לשחזר את השפה שממנה הן התפתחו (שפה אם). אילן היוחסין של השפות מתאר בעצם "דורות" של שפות, וכל שפה מתפצלת ("מולידה") למספר שפות אחיות, שבתורן יכולות להתפצל גם הן.
תאוריית עצי המשפחה הפכה לזרם המרכזי בבלשנות ההיסטורית, אך כיום יש בלשנים המערערים על חלק מהעקרונות הנובעים ממנה. יש הכופרים בעיקרון שמהשוואת "שפות אחיות" אפשר תמיד לשחזר שפה אם קדומה שממנה הן התפצלו. הבלשן הישראלי חיים רוזן כתב:
"...התבררה הסיבה שבעטיה נתקלים בלשנים משווים בקשיים כה גדולים בנסותם לשחזר לשון קדמונית, שפה אם. היא אינה ניתנת לשחזור על פי הלשונות המתועדות תיעוד היסטורי המובחנות בקרבה כלשהי ביניהן - ובראש ובראשונה בלתי אפשרי הדבר במישור התחבירי... כל לשון מקיימת וממשיכה הן את תכונות אמה הן את תכונות אביה, וכך, כאשר אנו עולים מדרגת דור אחד אחורה אל העבר, יתקבלו כבר שתי "לשונות קדמוניות", בעליית מדרגה נוספת ארבע שפות אימהות וכו' וכו', עד לאיזה אינסוף בלתי היסטורי כביכול"
— קרבת לשונות, משפחות לשונות, השוואת לשונות, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים תשנ"ד.
כמו כן, המחקר שנעשה בשפות קריאוליות, בעברית ישראלית ובשפות אחרות, העלה את האפשרות כי שפה חדשה עשויה להתפתח מכמה שפות שונות לגמרי שקדמו לה, כך שהיא ממזגת תכונות של כמה מהשפות האלה בנוסף לשינויים שהתפתחו בה עם הזמן. במצב כזה השפה החדשה אינה אחות "מושלמת" לשום שפה אחרת. לאפשרות הזאת יש עדיין התנגדות רבה בקרב בלשנים היסטוריים.
ההוכחה המרכזית לשיטה ההשוואתית היא בחינת מקרים מתועדים של התפתחות שפות. התיעוד המוכר והמפורט ביותר שקיים הוא לגבי התפצלות השפה הלטינית לשפות הרומאניות, שכוללת בין השאר את השפות צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, איטלקית, רומנית וקטלאנית. שימוש בעקרונות שיטת "עצי המשפחה" לשחזור שפת האם אכן חושף שפה הדומה מאוד ללטינית שמוכרת מהכתבים הקלאסיים שנשמרו, אולם היא אינה זהה לה לגמרי. ההנחה היא שבצד הלטינית הקלאסית ששימשה בעיקר בכתיבה, שימשו גם ניבים עממיים שמכונים "לטינית וולגרית", ואשר בהם דיברו ההמונים ברחבי האימפריה הרומית המאוחרת.
אפשר להשתמש בשיטה ההשוואתית כדי לשחזר שפות קדומות שלא הותירו אחריהן טקסטים כתובים. כך, למשל, אפשר להשוות בין השפות ממשפחת השפות הגרמאנית, הכוללת את הגרמנית, הדנית, האנגלית, הנורווגית, השוודית, ההולנדית, האיסלנדית, וגם את השפה הנכחדת גותית, כמו גם שפות נוספות, כדי לשחזר את השפה הפרוטו-גרמאנית, שפה שהייתה כנראה בת זמנה של הלטינית ואשר ממנה לא שרדו טקסטים.
פרוטו-גרמאנית ופרוטו-איטלית (שהיא אמה של הלטינית ושל כמה משכנותיה) בעצמן קשורות זו לזו, וייתכן כי שתיהן הגיעו מפרוטו-הודו-אירופית, שפה שדוברה לפני בערך 5,000 שנה. חוקרים שִחזרו את פרוטו-הודו-אירופית על בסיס מידע מעשרת ענפיה, שהן: גרמאנית, איטלית, קלטית, יוונית, בלטית, סלאבית, אלבנית, ארמנית, פרוטו-הודו-איראנית ושני הענפים הנכחדים, טוכרית ואנטולית.
משתמשים בשיטה ההשוואתית על מנת להבחין בין ייחוס לשוני אמיתי – כלומר, העברה של שפה מהורים לילדים במשך דורות רבים – לבין דמיון מקרי המגיע ממגע בין-תרבותי. לדוגמה, 30% מהשפה הפרסית לקוחה מערבית, כתוצאה מהכיבוש הערבי של איראן במאה ה-8 וממגע תרבותי רב בעקבות זאת. אך הפרסית היא הודו-אירופית, והיא חברה בענף ההודו-איראני. שכולל גם את סנסקריט ושפות רבות אחרות בהודו המודרנית. רמז לכך שפרסית היא הודו-אירופית אפשר למצוא באוצר המילים הבסיסי שלה, שהוא בדרך כלל הודו-אירופי (כמו מאדאר 'Mother'), והאלמנטים הלשוניים החשובים שלה גם הם הודו-אירופיים.
על פי השיטה ההשוואתית נבנו מחדש בהצלחה כמה משפחות גדולות מאוד, כמו השפות האוסטרונזיות (הכוללות את ההוואית, טאגאלוג, אינדונזית ומלגשית), ושפות ניז'ר-קונגו שמדוברות באפריקה. לאחר שמבינים את השינויים השונים בענפי המשפחות, ולאחר שמבינים כמות מספיקה מאוצר המילים הגרעיני ומהלשון של השפה המקורית, חוקרים בדרך כלל מסכימים ביניהם כי הוכח ייחוס משותף שלהן.
על הנאמר למעלה יש להוסיף שניתוח הנתונים הלשוניים אינו חד-משמעי, והשאלה אילו שפות יוכללו באיזו משפחה לעיתים קרובות נתונה בוויכוח. כמו כן, למרות המחשבה ההיסטורית, נמנעת הבלשנות ההשוואתית מלגעת בשאלת האבולוציה של השפה, שלא מן הנמנע שהייתה מועילה למדי לנושאי ההשוואה.
תאוריות מקבצות
תאוריות שאינן מבוססות על השיטה ההשוואתית, הנקראות תאוריות מקַבְּצות (Lumpers), מעוררות מחלוקת גדולה יותר, והן היפותזות המקשרות גנטית בין משפחות-שפות. חוקרים שמנסים לחקור מעבר למה שמאפשרת השיטה ההשוואתית (לדוגמה, על ידי השוואה של מספר גדול של מילים ללא הקמת מערכת של דמיון מדויק ביניהן) לעיתים מואשמים בכך שהם בונים תאוריות חסרות בסיס. הבעיה היא שבין כל שתי שפות ניתן למצוא איזשהם קווי דמיון, כך שללא הבסיס התאורטי המוצק הן עשויות להיות דומות אחת לשנייה במקרה, כך שהצבעה על דברים דומים בשתי השפות אינה מוכיחה דבר. דוגמה מפורסמת היא המילה הפרסית ל"רע", שמבוטאת (בערך) כמו המילה האנגלית ל"רע". אפשר להראות, כי הדמיון בין שתי המילים הוא מקרי לחלוטין, ואין לו דבר עם הקשר (הרחוק למדי) בין הפרסית לאנגלית. מצד שני, אפשר להפחית את ה"רעש" הבלשני הזה על ידי השוואה של מספר גדול של מילים.
מכיוון שמציאת סימוכין לקישורים רחוקים היא קשה כל כך, והמתודולוגיה עבור מציאה והוכחה של יחסים כאלה אינה מיוסדת היטב כמו השיטה ההשוואתית, המחקר של קשרים רחוקים רווי במחלוקות. עם זאת, עבור חוקרים רבים, הפיתוי לנסות למצוא קשרים רחוקים הוא גדול. אחרי הכול, גם השפה המשוחזרת פרוטו-הודו-אירופית נראתה בוודאי מופרכת למדי כאשר הופיעה לראשונה.
חוסר ביטחון זה גם מתייחס להערכות של משך הזמן שייקח לשפה להשתנות לגמרי. דעה המצוּטטת רבות[דרוש מקור] טוענת, כי אם קבוצת אנשים תישלח לגלקסיה מרוחקת, לאחר 10,000 שנה חבריה ידברו שפה שלא תהיה דומה לשפת האם שלהם יותר מכל שפה מקרית אחרת. נתון זה מבוסס על תארוך שפה (גלוטוכרונולוגיה), כשהיא מורכבת מהערכה מפושטת של איבוד 14% כל אלף שנה, ורמת דמיון מקרי של 5%. אולם מחקרים אחרים מראים כי למעשה למילים שונות יש אורך חיים שונה מאוד. לדוגמה, מילה מיוחדת כמו "אנציקלופדיה" תשרוד בממוצע רק לכאלף או אלפיים שנה, ואילו מילים בסיסיות ונפוצות כמו כינויי הגוף "אני" ו"אתה" יכולות לשרוד זמן כה ארוך שלא ניתן כלל להעריך את אורך החיים שלהן ללא שחזורים עתיקים יותר מאלה מהמקובל בדרך כלל בבלשנות.
השחזור הרחוק ביותר יהיה השחזור של שפה פרוטו-אנושית, אך לא כל החוקרים סבורים כי שפה כזו הייתה קיימת בהכרח. כך, למשל, קשה ליישב בין שפה פרוטו-אנושית לבין מה שאנו יודעים על הפרהיסטוריה. הבלשן ג'וזף גרינברג הציע כי אנשים שיצאו מצפון מזרח אפריקה בערך ב-50,000 לפנה"ס דיברו פרוטו-אנושית. אך טענה זו סותרת את הטענה כי לאחר 10,000 שנה, ייעלם כל קשר ניתן לזיהוי לשפה האם. אם כל השפות אכן קשורות זו לזו, אזי היחס ביניהן היה צריך להיווצר בתקופה מאוחרת יותר.
הבלשן הרוסי סרגיי סטארוסטין קיבץ במחקריו את משפחת-העל סינו-דנא-קווקז, הכוללת את שפות נה-דנא בצפון אמריקה, את השפות הסינו-טיבטיות, את השפות היֶנִיסֶיָאנִיות בסיביר, את בורושסקי בפקיסטן, את השפות הקווקזיות (כמו צ'צ'נית ושפות דאגסטן) ואת בסקית. חילוקי הדעות על משפחת-על זו רבים.
התאוריה הנוסטרטית הוצעה על ידי הבלשן הדני הולגר פדרסן בשנת 1903. התאוריה טוענת כי קבוצת השפות הנוסטרטיות כוללת מספר משפחות-שפות: הודו-אירופיות, אפרו-אסיאתיות (שמיות-חמיות), אוראליות, אלטאיות, שומרית, דרווידיות וקרטווליות. אחרים מוסיפים לרשימה או מורידים ממנה משפחות-שפות או שפות מבודדות אחרות. אולם בלשנים לא הגיעו למסקנה חותכת לגבי התקפות של התאוריה הנוסטרטית. תומכיה, בניגוד לגרינברג, משתמשים בשיטה ההשוואתית המסורתית; אולם ההשוואות שלהם לעיתים לא מסתברות או כוללות יותר מדי שינויים סמנטיים, ואחרים מאשימים אותם כי הם פשוט מקבצים יחד את השפות שהם מכירים, ואינם מנסים להשוות אותן לשפות מרוחקות יותר.
ביהדות
בתנ"ך מוזכר חטא דור הפלגה כאירוע מכונן ממנו נוצרו בארץ שפות רבות. הפסוק מתאר כי בתחילת החטא, מאה שנה לאחר המבול דיברו יושבי הארץ כולם בשפת לשון הקודש[1]. בהמשך מוצגת בפסוקים השתלשלות האירועים עד לפיצול שפתה של האנושות לשבעים לשון[2]:
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו: ויפץ ה' אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר: על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ
.
המלבי"ם רואה בסיפור הדברים הוכחה ניצחת לאמיתותה של תורת ישראל:
וע"כ לא האריך בחטא דור הפלגה כי לא זאת כונת הספור, שעקר הכונה להודיע שפלוג הלשונות היה מעשה אלקים, ובזמן קרוב שבע מאות שנה לפני מתן תורה, שבלי ספק חקרו ודרשו אז אחר הדברים האלה ולא מצאו שום מכתב ושם מצבת אבן בשום לשון מקודם שבע מאות שנה, ונתאמתו דברי משה ודעת אלקים נפרצה בארץ.
ראו גם
 |
לערכים, אישים, סידורי תקופות והמלצות, ראו פורטל היסטוריה. |
קישורים חיצוניים
- ברוך פודולסקי, מישהו כאן מדבר נוסטרטית?, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2009
- בלשנות היסטורית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בלשנות היסטורית, דף שער בספרייה הלאומית
38060191בלשנות היסטורית
- ^ רש"י על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק א'.
- ^ רד"ק על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק ט'.