גלוטוכרונולוגיה

גלוטוכרונולוגיה (מיוונית עתיקה, תארוך שפה; גלוטו - שפה, לשון, כרונוס - זמן), היא הכינוי לשיטות לקביעת הזמן שבו שתי שפות או יותר התפצלו משפת אם מסוימת. הרעיון הוצע לראשונה על ידי הבלשן האמריקאי מוריס סוואדש בשנות החמישים של המאה ה-20.

גלוטוכרונולוגיה מבוססת על ההנחה שקצב שינוי של מילים השייכות לקבוצת המילים הבסיסיות והשימושיות בשפה הוא קבוע. ההשראה לשיטה הייתה תיארוך פחמן-14. היום ניתן להשוות אותה לשיטת השעון המולקולרי לתיארוך התפצלות מינים באבולוציה.

גלוטוכרונולוגיה, ובאופן כללי האפשרות לתיארוך של שינויים בשפה על-פי מידע בלשני בלבד (ללא מידע היסטורי או ארכאולוגי), שנויות במחלוקת ביותר בקרב בלשנים, ורבים רואים בהן שיטות פסבדו-מדעיות.

לעיתים קרובות משתמשים במונח "לקסיקו-סטטיסטיקה" (Lexicostatistics) במקום גלוטוכרונולוגיה, אך שימוש זה אינו מדויק. לקסיקוסטטיסטיקה היא שם כללי לכל תהליך המשתמש בניתוח סטטיסטי של אוצר המילים (הלקסיקון) של השפה.

השיטה של סוואדש

מוריס סוואדש ערך רשימה של מילים בסיסיות (מילות ליבה), שכללה שמות גוף (אני, את/ה, אנחנו), חלקי גוף (ראש, יד), גופים שמיימים (שמש, ירח), חיות (ציפור, כלב), פעלים המתארים פעולות בסיסיות (אכילה, הליכה), מספרים (אחד, שתיים), צבעים וכו'. סוואדש הניח שמילים אלה אינן תלויות תרבות ואפשר יהיה למצוא אותן בכל שפה. כמו כן, הוא הניח שהיות שהמילים האלה נמצאות בשימוש תדיר, נדיר שהן יוחלפו על ידי מילים מושאלות. הרשימה המקורית, שפורסמה ב-1952, כללה 200 מילים; היא הוחלפה ב-1955 ברשימה של 100 מילים.

כאשר רוצים למדוד את הזמן שעבר מאז התפצלות של שתי שפות זו מזו, יש לתרגם את רשימת סוואדש לכל אחת מהשפות, ואז לספור את הקוגנטים, כלומר המילים שצורתן דומה ומוצאן משותף. ככל שמספר הקוגנטים גדול יותר, השפות קרובות יותר, והזמן שעבר מאז שנפרדו זו מזו קצר יותר.

על סמך קצב השינוי של כמה זוגות שפות שהיסטוריה שלהן מוכרת, העריך סוואדיש שהשפות מתרחקות זו מזו בקצב של 14 מילים (מתוך רשימת ה-100) ב-1000 שנים.

ביקורת

השיטה המקורית של סוואדיש נדחתה על ידי רוב הבלשנים.

ההתנגדות העיקרית היא להנחה המובלעת בשיטה, שקצב השינוי הוא קבוע ואחיד. מחקרים מראים שקצב השינוי בפועל שונה מאד בין שפות שונות: לדוגמה, קצב השינוי של איסלנדית הוא כ-4%, בעוד קצב השינוי של השפה-האחות נורווגית ספרותית הוא כ-20%. בנוסף, אירועים היסטוריים וחברתיים משמעותיים נוטים לגרום לשינויים חד-פעמיים מהירים בשפה.