ג'וזף גרינברג

ג'וזף הרולד גרינברג
Joseph Harold Greenberg

לידה	ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	סטנפורד, קליפורניה, ארצות הברית
ענף מדעי	בלשנות
עיסוק	בלשן
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת נורתווסטרן אוניברסיטת ייל
מוסדות	אוניברסיטת מינסוטה אוניברסיטת קולומביה אוניברסיטת סטנפורד
תלמידי דוקטורט	ג'ורג' וו' גרייס
פרסים והוקרה	פרס היילה סלאסי הראשון למחקר אפריקאי (1967) פרס טלקוט פרסונס למדעי החברה (1997)
בת זוג	סלמה ברקוויץ

ג'וזף הרולד גרינברג (באנגלית: Joseph Harold Greenberg;‏ 28 במאי 1915 – 7 במאי 2001) היה בלשן אמריקאי, שנודע בעיקר בזכות עבודתו הבלשנית הנוגעת לטיפולוגיה ולמיון גנטי של שפות.

חייו

ראשית חיים וחינוך

ג'וזף גרינברג נולד ב-28 במאי 1915, להורים יהודים בברוקלין, ניו יורק. בנערותו התעניין במוזיקה, וכבר בגיל 14 ניגן קונצרט לפסנתר, והמשיך לנגן בו לעיתים קרובות במשך כל חייו.

את המסלול האקדמי שלו התחיל באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בשנת לימודיו האחרונה בתואר הראשון, השתתף בקורס שהעביר פרנץ בועז בנושא שפות ילידי אמריקה. בתמיכת מכתבי המלצה מבועז ומרות בנדיקט, גרינברג התקבל ללימודי דוקטורט באנתרופולוגיה, בהנחיית מלוויל ג'יי הרסקוביץ באוניברסיטת נורתווסטרן בשיקגו. במהלך לימודיו לתואר השני עשה גרינברג מחקר שדה בקרב בני ההאוסה בניגריה, שם למד את שפת האוסה. נושא עבודת הדוקטור שלו היה השפעת האסלאם על קבוצת האוסה מסוימת, שבניגוד לרוב הקבוצות האחרות בעם, לא התאסלמה.

במהלך 1940 החל בלימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל. לימודיו נקטעו במהלך מלחמת העולם השנייה, אז שירת בחיל האותות בצבא ארצות הברית כמפצח קוד והשתתף במבצע לפיד בקזבלנקה. טרם יציאתו לאירופה ב-1943, התחתן עם סלמה ברקוויץ, שאותה הכיר בתחילת התואר הראשון שלו.

קריירה

לאחר מלחמת העולם השנייה, לימד גרינברג באוניברסיטת מינסוטה, ולאחר מכן חזר לאוניברסיטת קולומביה ב-1948 כמרצה לאנתרופולוגיה. בזמן מגוריו בניו יורק הכיר את הבלשנים רומן יאקובסון ואנדרה מרטינה. הם הציגו לו את אסכולת פראג הסטרוקטורליסטית, שהשפיעה על עבודתו.

ב-1962 עבר גרינברג למחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שם המשיך לעבוד כל חייו. ב-1965 כיהן גרינברג כנשיא הארגון האמריקאי ללימודי אפריקה. ב-1996 הוא קיבל את הפרס הגבוה ביותר עבור בלשן: מדליית הזהב לפילולוגיה.

תרומתו לבלשנות

טיפולוגיה לשונית

גרינברג נחשב למייסד של הטיפולוגיה המודרנית בבלשנות, תחום שהוא הֶחיה עם פרסומיו בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המוניטין של גרינברג נשען בחלקו על תרומתו לתחום הבלשנות הסינכרונית ועל ההתחקות אחר אוניברסלים לשוניים. לקראת סוף שנות החמישים, החל גרינברג לבחון שפות בתפוצה גאוגרפית וגנטית רחבה. הוא איתר כמה אוניברסלים אפשריים מעניינים ונטיות בין-לשוניות חזקות רבות.

בפרט, גרינברג הגה את הרעיון "implication universal" ("אוניברסל משתמע/מונח"), שמשתמש בתבנית: "אם יש בשפה מבנה א', אז גם חייב להיות בה מבנה ב'". לדוגמה, אם מבנה א' הוא "תנועות מעוגלות כמעט-קדמיות" (למשל [ʏ]), ואילו מבנה ב' הוא "תנועות מעוגלות קדמיות גבוהות" (לדוגמה [y]), אז האוניברסל המשתמע יהיה: "אם יש בשפה תנועות מעוגלות חצי-קדמיות, אז גם חייבות להיות בה תנועות מעוגלות קדמיות גבוהות". חוקרים רבים אימצו בעקבות גרינברג סוג כזה של מחקר, שנותר חשוב בבלשנות הסינכרונית.

כמו נועם חומסקי, גרינברג ביקש לזהות את המבנים האוניברסליים שעליהם מבוססת השפה האנושית. בניגוד לחומסקי, הגישה של גרינברג הייתה פונקציונליסטית ולא פורמליסטית. פישור בין השיטות של גרינברג ושל חומסקי ניתן למצוא בספר "אוניברסליים לשוניים" (Linguistic Universals, 2006), בעריכת ריקרדו מאירל וחואנה גיל.

רבים המתנגדים נחרצות לשיטות מיון השפות של גרינברג (ראו להלן) עדיין מכירים בחשיבות עבודתו הטיפולוגית. ב-1963 פרסם גרינברג מאמר בעל השפעה עצומה: "כמה אוניברסלים של דקדוק, ובמיוחד אלה הנוגעים לסדר רכיבי המשמעות" ("Some universals of grammar with particular reference to the order of meaningful elements".).

"השוואה המונית", או "השוואה רב-כיוונית"

גרינברג דחה את הדעה שרווחה בקרב בלשנים מאז אמצע המאה העשרים, ולפיה שחזור השוואתי הוא השיטה היחידה לגלות קשרים בין שפות. הוא טען כי מבחינה מתודולוגית, מיון גנטי צריך לבוא לפני שחזור השוואתי, או לפחות להיות השלב הראשון בשחזור: "לא ניתן לעסוק בשחזור השוואתי של שפות עד שיודעים אילו שפות להשוות (1957: 44).

גרינברג גם מתח ביקורת על הדעה הרווחת, שלפיה השוואה מקיפה של שתי שפות בכל פעם (שלרוב לוקחת שנים לבצע) מאפשרת להסיק משפחות-שפות מכל גודל. הוא טען כי גם אם לוקחים 8 שפות בלבד – יש לא פחות מ-4,140 דרכים למיין אותן למשפחות מובחנות, ולפיכך עבור 25 שפות יש 4,749,027,089,305,918,018 דרכים למיון (1957: 44). לשם השוואה, מניחים כי במשפחת השפות ניז'ר-קונגו יש כ-1,500 שפות. הוא חשב שיש להקים משפחות-שפות בכל סדר גודל בשיטות מחקר אחרות שאינן השוואה דו-כיוונית. תאוריית ההשוואה ההמונית שלו היא ניסיון להמחיש שיטות כאלה.

גרינברג טען שיש יתרונות של מחקר רוחב על פני מחקר עומק. הוא דגל בהגבלת כמות החומר להשוואה (לאוצר מילים בסיסי, למורפולוגיה ולשינויי צלילים במסלולים מוּכּרים בבלשנות היסטורית) ובהגדלת מספר השפות להשוואה עד כדי כל השפות באזור הנחקר. בשיטה זאת ניתן להשוות בין שפות רבות באופן אמין. עם זאת, תהליך כזה עלול לגרום לקישור בין מקרי דמיון אקראיים כתוצאה מהמספר העצום של השפות הנסקרות. ההסתברות המתמטית שקווי הדמיון הם אקראיים יורדת מאוד עם הפחתת מספר השפות הנסקרות (1957: 39).

גרינברג יצא מנקודת ההנחה ששאילת אוצר מילים בממדים המוניים אינה תופעה מוּכּרת. הוא טען שכאשר שאילה מתרחשת, היא מתרכזת באוצר המילים התרבותי ובקבוצות מילים התחומות ל"אזורים סמנטיים מסוימים", מה שמקל על זיהויהּ של השאילה (1957: 39). כיוון שהמטרה היא לקבוע דפוסים נרחבים של קשר בין שפות, השיטה אינה התחקות נכונה אחרי כל מילה ומילה, אלא זיהוי דפוסים. כבר בתחילת הדיון בתאוריית ההשוואה ההמונית שלו, הסביר גרינברג מדוע דמיון מקרי ושאילה מקרית אינם מכשולים להיות התיאוריה שימושית. אף על פי כן, מבקרים סוברים כי תופעות אלה מקשות על קבלת התיאוריה.

גרינברג טבע את המונח "השוואה המונית" לראשונה במאמר ב-1954 (שפורסם מחדש ב-1955). החל משנת 1987 הוא שינה את המונח ל"השוואה רב-כיוונית", כדי להנגיד אותו עם ההשוואות הדו-כיווניות המומלצות בספרי הלימוד בבלשנות. הוא האמין כי השוואה רב-כיוונית אינה מנוגדת כלל לשיטה ההשוואתית, אלא להפך, סבר שהשוואה רב-כיוונית היא הצעד הראשון ההכרחי בביצוע השיטה ההשוואתית (גרינברג 1957: 44). לדבריו, השחזור ההשוואתי צריך להתקבל כתיאוריה המסבירה את העובדות שנקבעו קודם לכן באמצעות מיון שפות (גרינברג, 1957: 45).

רוב הבלשנים ההיסטוריים (קמפבל 2001: 45) דוחים את השימוש בהשוואה המונית כשיטה לבניית קשרים גנאלוגיים בין שפות. בין המבקרים הבולטים ביותר להשוואה המונית היו לייל קמפבל, דונלד רינג', ויליאם פוזר ולארי טרסק.

מיון גנטי של שפות

לשונות אפריקה

גרינברג מפורסם מאוד בשל עבודתו בפיתוח מערכת מיון ללשונות אפריקה. את עבודתו על המערכת הוא כתב ראשית בסדרת מאמרים בכתב העת סאות'ווסטרן ג'ורנל אוף אנתרופולוג'י (Southwestern Journal of Anthropology) בין 1949 ל-1954, ולאחר מכן פרסם את מערכת המיון המלאה בספרו "שפות אפריקה", שיצא תחילה ב-1955 ועודכן מספר פעמים ב-1963, 1966 ו-1970. השינויים האחרונים במיון הובאו במאמרו מ-1981.

גרינברג קיבץ את מאות השפות האפריקאיות לארבע משפחות, שאותן כינה האפרו-אסיאתית, שפות נילו-סהרה, שפות ניז'ר-קונגו ושפות קויסאן. במהלך עבודתו חידש גרינברג את המונח "אפרו-אסיאתי" במקום המונח הקודם "חמי-שמי", לאחר שהראה כי אין לקבוצה ה"חמית", שהתקבלה באופן נרחב מאז המאה ה-19, תוקף כמשפחת שפות. מרכיב מרכזי נוסף בעבודתו היה קביעת מיון שפות בנטו, שתופסות חלק ניכר מהנוף הלשוני באפריקה שמדרום לסהרה, כחלק ממשפחת שפות ניז'ר-קונגו, ולא כמשפחה עצמאית כפי שרבים מחוקרי בנטו טענו.

המיון של גרינברג התבסס בעיקר על הערכה של המיונים הקודמים שבוצעו. במשך תקופה לאחר פרסומו, מיונו נחשב נועז וספקולטיבי, ובמיוחד ההצעה של משפחת שפות נילו-סהרה. כיום, מלבד משפחת שפות קויסאן, המיון בכללו מקובל לרוב על ידי מומחים ללשונות אפריקה ומשמש כבסיס לעבודת ההמשך של חוקרים אחרים.

לייל קמפבל ודונלד רינג' ביקרו את עבודתו של גרינברג על שפות אפריקה, משום שאינם מאמינים כי נתוניו מצדיקים את המיון, והם מבקשים לבחון מחדש את משפחות-העל (macro-phyla) שלו בשימוש ב"שיטות מהימנות" (Ringe 1993: 104). הרולד פלמינג וליונל בנדר, שהביעו תמיכה במיון של גרינברג, הודו שלפחות חלק ממשפחות-העל ששרטט (במיוחד שפות נילו-סהרה ושפות קויסאן) אינן מקובלות לחלוטין על ידי רוב הבלשנים וכי ייתכן שיהיה צורך לפרק אותן (קמפבל 1997). התנגדותם הייתה מתודולוגית: אם ההשוואה ההמונית אינה שיטה תקפה, אזי לא ניתן לצפות שהיא תצליח לסדר את הבלבול בשפות אפריקה.

מנגד, כמה בלשנים ביקשו לשלב את ארבע המשפחות האפריקאיות של גרינברג ליחידות גדולות יותר. בפרט, אדגר גְרֶגֶרְסֶן (1972) הציע לחבר את ניז'ר-קונגו ואת נילו-סהרה למשפחה גדולה יותר, שהוא כינה "קונגו-סהרה". רוג'ר בלנץ' (1995) הציע להתייחס לשפות ניז'ר-קונגו כתת-משפחה בשפות נילו-סהרה.

השפות של גינאה החדשה, טסמניה ואיי אנדמן

במהלך 1971 העלה גרינברג את ההצעה למשפחת-העל "הודו-השָקֵט" (Indo-Pacific), אשר מקבצת יחד את שפות-פפואה (רוב שפות גינאה החדשה והאיים הסמוכים) עם השפות הילידיות של איי אנדמן וטסמניה, אך אינה כוללת את השפות האבוריג'יניות באוסטרליה. המאפיין העיקרי של משפחת "הודו-השָקֵט" היה צמצום המספר הגדול של משפחות-שפות בגינאה החדשה ליחידה גנטית אחת. המיון הזה גם לא כולל את השפות האוסטרונזיות, שלגביהן מניחים כי הן הגיעו מאוחר יחסית, עם נדידת אוכלוסייה לאזור.

המומחים המעטים שעבדו על מיון השפות האלה לא קיבלו את המיון שלהן לתת-קבוצות על ידי גרינברג.^{[דרוש מקור]} עם זאת, עבודתם של סטיבן וורם (1982) ושל מלקולם רוס (2005) סיפקה ראיות משמעותיות לכך שכל השפות האלה אכן מהוות יחידה גנטית אחת – רעיון שבתחילה נחשב קיצוני. וורם כתב שהדמיון באוצר המילים בין אנדמנית מרכזית (Great Andamanese, מקבץ הלשונות המדוברות באי אנדמן הגדול) לבין משפחות-השפות פפואנית מערבית וטימור-אלור "די בולט ומסתכם בזהות רשמית למעשה [...] במקרים ספורים". הוא מאמין שזה נובע מקיומה של לשון תשתית (סובסטרט).

לשונות יבשת אמריקה

רוב הבלשנים העוסקים בשפות הילידיות של יבשת אמריקה ממיינים אותן ל-150 עד 180 משפחות-שפות עצמאיות. יש הסבורים ששתי משפחות שפות, אסקימו-אלאוט ונָה-דֶנֶה, היו נפרדות בעבר, ייתכן שכתוצאה מגלי הגירה מאוחרים יותר לעולם החדש.

כבר בשלב מוקדם בעבודתו, גרינברג (1957: 41, 1960) השתכנע שרבות מקבוצות-השפות הנחשבות לא-קשורות זו לזו – עשויות להיות מקובצות לקבוצות גדולות יותר. בספרו "שפה ביבשת אמריקה" (1987), הוא אמנם הסכים שקבוצות-השפות אסקימו-אלאוט ונה-דנה הן נפרדות, אך הציע שכל השפות הילידיות האחרות באמריקה משתייכות למאקרו-משפחה אחת, שאותה הוא כינה "אָמֶרִינְד" .

הספר "שפה ביבשת אמריקה" עורר ויכוח ער, אך גם ספג ביקורת חריפה; הוא נדחה על ידי רוב המומחים לשפות הילידיות באמריקה ועל ידי רוב הבלשנים ההיסטוריים. מומחים ממשפחות-השפות האינדיבידואליות הכלולות בספר גילו אי-דיוקים וטעויות נרחבים בנתוני גרינברג, כמו כלילת נתונים משפות שאינן קיימות, תמלולים שגויים של הצורות המוּשווֹת, פירוש שגוי של משמעויות המילים שבהן השתמש להשוואה וצורות לחלוטין לא קיימות ולא מבוססות.

בלשנים היסטוריים דוחים גם את תקפותה של שיטת ההשוואה הרב-כיוונית (או ההמונית) שעליה מבוסס המיון. לטענתם, הוא לא סיפק מקרה משכנע לכך שקווי הדמיון אשר הוצגו כהוכחות – אכן מקורם בירושה משפה קדומה משותפת ולא ניתן להסבר על ידי שילוב של טעויות, דמיון מקרי בין השפות, הרחבה סמנטית מוגזמת בתהליך ההשוואה, שאילה, אונומטופאה וכדומה.

מנגד, הגנטיקאי דייוויד רייך מהרווארד מציין כי לאחרונה מחקרים גנטיים זיהו דפוסים התומכים במיון משפחת אָמֵרינְד של גרינברג: הקטגוריה "האמריקנים הראשונים". "מקבץ האוכלוסיות שהוא ניבא כקרובות ביותר זו לזו על סמך שפותיהם – אומת למעשה על ידי הדפוסים הגנטיים באוכלוסיות שעבורן קיימים נתונים". אף על פי כן, האנשים הכלולים בקטגוריה הזו, עַם של "האמריקנים הראשונים", גם התערבבו זה בזה ותרמו כמות משמעותית של גֶנים לאבות הקדומים של אוכלוסיות אסקימו-אלאוט ונה-דנה – 60% ו-90% מהדי-אן-איי (בהתאמה) של שתי הקבוצות.

לשונות צפון אֵירוֹאַסיה

מאוחר יותר בחייו, העלה גרינברג את ההצעה שכמעט כל משפחות-השפות בצפון אירואסיה שייכות למשפחת-על אחת, שאותה כינה "אירואוסיאתית" (Euroasiatic). השפה היחידה היוצאת מן הכלל הייתה שפת יֶנִיסֵיי, שאותה הוא קיבץ יחד עם משפחת-העל "דֶנֶה-קווקזי" הגדולה יותר, הכוללת גם את המשפחה הסינו-טיבטית. במהלך 2008, הבלשן אדוארד וַגְ'דָה קיבץ את שפת יניסיי יחד עם משפחת-השפות נָה-דֶנֶה הצפון-אמריקאית, כמשפחת-העל "דֶנֶה-יֶנִיסֵיי".

הקבוצה האירואסיאתית דומה לקבוצה הנוֹסְטְרָטית של הולגר פֶּדֶרְסֶן וולדיסלב איליץ'-סביטיץ' ידי הכללת המשפחות ההודו-אירופית, האוּרָלית, והאלטאית. האירואסיאתית שונה מהנוסטרטית בכך שהיא כוללת גם את השפה ניבחית, את השפות היפניות, את קוריאנית ואת שפות אָאִינוּ הילידיות ביפן (שאותן הנוסטרים לא כללו בהשוואה מכיוון שהן שפות מבודדות ולא משפחות-שפות) ובכך שהיא לא כוללת את משפחת-העל האפרו-אסיאתית. בערך באותו זמן, הבלשנים הרוסים מהאסכולה הנוסטרטית, והבולט בהם סרגיי סטארוֹסטין, חיברו גרסה מתוקנת של נוסטרטית. בגרסתה המעודכנת, היא אמנם הייתה קצת יותר גדולה מזו של גרינברג, אך עדיין לא כללה את האפרו-אסיאתית.

לאחרונה נראה שתומכי ההיפותזה הנוסטרטית מגיעים להסכמה. גרינברג למעשה הסכים עם הרעיון הנוסטרטי, אך הדגיש כי קיימת חלוקה פנימית עמוקה בין המקבץ הצפוני (השפות ה"אירו-אסיאתיות") למקבץ הדרומי (בעיקר השפות האפרו-אסיאתיות והדראווידיות).

אלן בוֹמְהַרְד, הבלשן האמריקאי תומך ההיפותזה הנוסטרטית, מחשיב את "אירו-אסיאתית" כענף של נוסטרטית, לצד ענפים אחרים: אפרו-אסיאתי, "עֵילָמי-דראווידי" וקרטוולית. בדומה, גאורגי סטארוסטין (2002) מקבץ יחד: את האפרו-אסיאתית, הנוסטרטית והעילמית כשוות-מרחק זו מזו וקרובות יותר זו לזו מאשר לכל משפחת-שפות אחרת. כעת, אסכולת מוסקבה של בלשנות השוואתית, שבה היה חבר סרגיי סטארוסטין, מכלילה את האפרו-אסיאתית בתוך הנוסטרטית, שכעת מתפרשׂת בצורה רחבה יותר. אל מול זה, הם שומרים את המונח "אירו-אסיאתית" לייצוג המקבץ הצר יותר, שכולל את יתר משפחת-העל. ההצעות האחרונות נבדלות, אם כן, בעיקר בנוגע להכללה המדויקת של השפות הדרווידיות והקרטווליות.

גרינברג המשיך לעבוד על פרויקט זה גם לאחר שאובחן כחולה סרטן לבלב חשוך מרפא, ועד למותו במאי 2001. עמיתו ותלמידו לשעבר, מריט רולן, הוציא לאור את הכרך האחרון בעבודתו על האירו-אסיאתית (2002) לאחר מותו של גרינברג.

עבודות נבחרות מאת ג'וזף גרינברג

ספרים שכתב

• Studies in African Linguistic Classification. New Haven: Compass Publishing Company. 1955. (Photo-offset reprint of the SJA articles with minor corrections.)
• Essays in Linguistics. Chicago: University of Chicago Press. 1957.
• The Languages of Africa. Bloomington: Indiana University Press. 1963. (Heavily revised version of Greenberg 1955. From the same publisher: second, revised edition, 1966; third edition, 1970. All three editions simultaneously published at The Hague by Mouton & Co.)
• Language Universals: With Special Reference to Feature Hierarchies. The Hague: Mouton & Co. 1966. (Reprinted 1980 and, with a foreword by Martin Haspelmath, 2005.)
• Language in the Americas. Stanford: Stanford University Press. 1987.
• Keith Denning; Suzanne Kemmer, eds. (1990). On Language: Selected Writings of Joseph H. Greenberg. Stanford, CA: Stanford University Press.
• Indo-European and Its Closest Relatives: The Eurasiatic Language Family. Vol. 1: Grammar. Stanford: Stanford University Press. 2000.
• Indo-European and Its Closest Relatives: The Eurasiatic Language Family. Vol. 2: Lexicon. Stanford: Stanford University Press. 2002.
• William Croft, ed. (2005). Genetic Linguistics: Essays on Theory and Method. Oxford: Oxford University Press.

ספרים שערך

• Universals of Language: Report of a Conference Held at Dobbs Ferry, New York, April 13–15, 1961. Cambridge: MIT Press. 1963. (Second edition 1966.)
• Universals of Human Language. Vol. 1: Method and Theory, 2: Phonology, 3: Word Structure, 4: Syntax. Stanford: Stanford University Press. 1978.

מאמרים, ביקורות וכדומה

• Greenberg, Joseph H. (1940). "The decipherment of the 'Ben-Ali Diary': A preliminary statement". Journal of Negro History. 25 (3): 372–375. doi:10.2307/2714801. JSTOR 2714801.
• Greenberg (1941). "Some problems in Hausa phonology". Language. 17 (4): 316–323. doi:10.2307/409283. JSTOR 409283.
• Greenberg, Joseph H. (1947). "Arabic loan-words in Hausa". Word. 3 (1–2): 85–87. doi:10.1080/00437956.1947.11659308.
• Greenberg, Joseph H. (1948). "The classification of African languages". American Anthropologist. 50: 24–30. doi:10.1525/aa.1948.50.1.02a00050free{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
• "Studies in African linguistic classification: I. Introduction, Niger–Congo family". Southwestern Journal of Anthropology. 5: 79–100. 1949. doi:10.1086/soutjanth.5.2.3628626.
• Greenberg, Joseph H. (1949). "Studies in African linguistic classification: II. The classification of Fulani". Southwestern Journal of Anthropology. 5 (3): 190–98. doi:10.1086/soutjanth.5.3.3628501.
• Greenberg, Joseph H. (1949). "Studies in African linguistic classification: III. The position of Bantu". Southwestern Journal of Anthropology. 5 (4): 309–17. doi:10.1086/soutjanth.5.4.3628591.
• Greenberg (1950). "Studies in African linguistic classification: IV. Hamito-Semitic". Southwestern Journal of Anthropology. 6 (1): 47–63. doi:10.1086/soutjanth.6.1.3628690. JSTOR 3628690.
• Greenberg, Joseph H. (1950). "Studies in African linguistic classification: V. The Eastern Sudanic Family". Southwestern Journal of Anthropology. 6 (2): 143–60. doi:10.1086/soutjanth.6.2.3628639.
• Greenberg, Joseph H. (1950). "Studies in African linguistic classification: VI. The Click languages". Southwestern Journal of Anthropology. 6 (3): 223–37. doi:10.1086/soutjanth.6.3.3628459.
• Greenberg, Joseph H. (1950). "Studies in African linguistic classification: VII. Smaller families; index of languages". Southwestern Journal of Anthropology. 6 (4): 388–98. doi:10.1086/soutjanth.6.4.3628564.
• Greenberg, Joseph H. (1954). "Studies in African linguistic classification: VIII. Further remarks on method; revisions and corrections". Southwestern Journal of Anthropology. 10 (4): 405–15. doi:10.1086/soutjanth.10.4.3628835.
• Greenberg, Joseph H. (1957). "The nature and uses of linguistic typologies". International Journal of American Linguistics. 23 (2): 68–77. doi:10.1086/464395.
• Anthony F.C. Wallace, ed. (1960). "The general classification of Central and South American languages". Selected Papers of the Fifth International Congress of Anthropological and Ethnological Sciences. Philadelphia: University of Pennsylvania Press. pp. 791–4. (Reprinted in Genetic Linguistics, 2005.)
• Greenberg, Joseph H. (1962). "Is the vowel-consonant dichotomy universal?". Word. 18 (1–3): 73–81. doi:10.1080/00437956.1962.11659766.
• Universals of Language. Cambridge: MIT Press. 1963. pp. 58–90. אורכב מ-המקור ב-2010-09-20. (In second edition of Universals of Language, 1966: pp. 73–113.)
• Greenberg (1966). "Synchronic and diachronic universals in phonology". Language. 42 (2): 508–17. doi:10.2307/411706. JSTOR 411706.
• Greenberg, Joseph H. (1970). "Some generalizations concerning glottalic consonants, especially implosives". International Journal of American Linguistics. 36 (2): 123–145. doi:10.1086/465105.
• Thomas A. Sebeok; et al., eds. (1971). "The Indo-Pacific hypothesis". Current Trends in Linguistics, Volume 8: Linguistics in Oceania. The Hague: Mouton de Gruyter. pp. 807–871. (Reprinted in Genetic Linguistics, 2005.)
• "Numeral classifiers and substantival number: Problems in the genesis of a linguistic type". Working Papers in Language Universals. 9: 1–39. 1972.
• Greenberg (1979). "Rethinking linguistics diachronically". Language. 55 (2): 275–90. doi:10.2307/412585. JSTOR 412585.
• Ralph E. Cooley; Mervin R. Barnes; John A. Dunn, eds. (1979). "The classification of American Indian languages". Papers of the Mid-American Linguistic Conference at Oklahoma. Norman, Oklahoma: University of Oklahoma Interdisciplinary Linguistics Program. pp. 7–22.
• Joseph Ki-Zerbo, ed. (1981). "African linguistic classification". General History of Africa, Volume 1: Methodology and African Prehistory. Berkeley and Los Angeles: University of California Press. pp. 292–308.
• Ivan R. Dihoff, ed. (1983). "Some areal characteristics of African languages". Current Approaches to African Linguistics. Vol. 1. Dordrecht: Foris. pp. 3–21.
• With Christy G. Turner II and Stephen L. Zegura (1985). "Convergence of evidence for peopling of the Americas". Collegium Antropologicum. 9: 33–42.
• With Christy G. Turner II and Stephen L. Zegura (בדצמבר 1986). "The settlement of the Americas: A comparison of the linguistic, dental, and genetic evidence". Current Anthropology. 27 (5): 477–97. doi:10.1086/203472. {{cite journal}}: (עזרה)
• Greenberg, J. H. (1989). "Classification of American Indian languages: A reply to Campbell". Language. 65 (1): 107–114. doi:10.2307/414844. JSTOR 414844.
• Greenberg, J. H. (1993). "Observations concerning Ringe's 'Calculating the factor of chance in language comparison'". Proceedings of the American Philosophical Society. 137 (1): 79–90. JSTOR 986946.
• "Review of Michael Fortescue: Language Relations across Bering Strait: Reappraising the Archaeological and Linguistic Evidence". Review of Archaeology. 21 (2): 23–24. 2000.

ביבליוגרפיה

• Blench, Roger. 1995. "Is Niger–Congo simply a branch of Nilo-Saharan?" In Fifth Nilo-Saharan Linguistics Colloquium, Nice, 24–29 August 1992: Proceedings, edited by Robert Nicolaï and Franz Rottland. Cologne: Köppe Verlag, pp. 36–49.
• Campbell, Lyle (1986). "Comment on Greenberg, Turner, and Zegura". Current Anthropology. 27: 488. doi:10.1086/203472.
• Campbell, Lyle. 1997. American Indian Languages: The Historical Linguistics of Native America. New York: Oxford University Press. מסת"ב 0-19-509427-1ISBN 0-19-509427-1.
• Campbell, Lyle. 2001. "Beyond the comparative method." In Historical Linguistics 2001: Selected Papers from the 15th International Conference on Historical Linguistics, Melbourne, 13–17 August 2001, edited by Barry J. Blake, Kate Burridge, and Jo Taylor.
• Diamond, Jared. 1997. Guns, Germs and Steel: The Fates of Human Societies. New York: Norton. מסת"ב 0-393-03891-2ISBN 0-393-03891-2.
• Gregersen, Edgar (1972). "Kongo-Saharan". Journal of African Languages. 11 (1): 69–89.
• Mairal, Ricardo and Juana Gil. 2006. Linguistic Universals. Cambridge–NY: Cambridge University Press. מסת"ב 978-0-521-54552-5ISBN 978-0-521-54552-5.
• Ringe, Donald A. (1993). "A reply to Professor Greenberg". Proceedings of the American Philosophical Society. 137: 91–109.
• Ross, Malcolm. 2005. "Pronouns as a preliminary diagnostic for grouping Papuan languages." In Papuan Pasts: Cultural, Linguistic and Biological Histories of Papuan-speaking Peoples, edited by Andrew Pawley, Robert Attenborough, Robin Hide, and Jack Golson. Canberra: Pacific Linguistics, pp. 15–66.
• Wurm, Stephen A. 1982. The Papuan Languages of Oceania. Tübingen: Gunter Narr. 

קישורים חיצוניים

• יוסף גרינברג בעבודה; דיוקן עצמי
• "מה שכולנו דיברנו כשהעולם היה צעיר" מאת ניקולס וייד, ניו יורק טיימס (1 בפברואר 2000)
• החלטת זיכרון
• "ביבליוגרפיה מלאה של פרסומי ג'וזף גרינברג" מאת ויליאם קרופט (2003)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31153505ג'וזף גרינברג