בית עיטאב
 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז ירושלים |
| נפה | נפת ירושלים |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 8,757 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מבצע ההר |
| תאריך נטישה | 21 באוקטובר 1948 |
| יישובים יורשים | נס הרים, בר גיורא |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 540 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   בית עיטאב | |
בית עיטאב (בערבית: بيت عطاب) היה כפר ערבי בהרי ירושלים במבואות הדרומיים-מערביים של העיר ירושלים, כ-15 קילומטרים מערבית לבית לחם (כ-2 ק"מ מערבית למושב בר גיורא). הכפר שכן על שרידי מבצר צלבני מימי הביניים. תושבי הכפר עזבו אותו במלחמת העצמאות, ולא הורשו לחזור לאחריה. כיום ישנם במקום אתר ארכאולוגי וגן לאומי בית עיטאב.
על הגבעה הנישאת לרום של 665 מטר, שכן ככל הנראה מבצר צלבני או חווה מבוצרת. לגבעה זו הייתה חשיבות אסטרטגית רבה, שכן היא חלשה על דרך רומית קדומה שעלתה מעמק האלה להרי ירושלים (בתוואי של כביש 375).
במאה ה-19 התיישבו בכפר בני חמולת אבו לחאם. בתי הכפר שילבו ביסודותיהם את שרידי המבצר העתיק.
הכפר היה שייך לנפת ירושלים שבמחוז ירושלים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 אוכלוסיית הכפר מנתה 606 איש והיו בה 187 בתים נושבים.[1].
על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל הוערכו שטחי אדמותיו ב-8,757 דונם ובשנת 1945 הוערכה כמות האוכלוסייה ב-540 נפשות[2]. במלחמת העצמאות במהלך מבצע ההר ב-21 באוקטובר 1948 נכבש הכפר על ידי חטיבת הראל ותושביו עזבו.
היסטוריה
בתקופה הצלבנית
במאה ה-12 נקודה חשובה למיסיונרים בבית עיטאב הייתה האחוזה של האביר יוהנס גות'מן שהייתה במרכז העיר. לביתו היו שתי קומות מבוצרות, קומת הקרקע שהובילה למרתף ולקומה העליונה.
בשנת 1161 נכלא גות'מן בידי המוסלמים ואשתו נאלצה למכור את הנכס למען גיוס כספי ערבות. בשטר הנכס של אשתו נכתב שם המקום בתור "בית' עיטאפ". ככל הנראה שטר הנכס מהווה העדות היחידה מהמקום.
בתקופה העות'מאנית
עדות אדוארד רובינסון
בשנת 1838 חוקר בריטי בשם אדוארד רובינסון ביקר בכפר, את הכפר הוא תיאר מורכב מבתי אבן עם "הריסות מגדל" במרכזו (הריסות המגדל הללו עשויות להיות אחוזתו של האביר יוהנס גות'מן). לפי הערכות רובינסון היו בכפר כ-600-700 תושבים, הוא מוסיף כי בית עיטאב היה מרכז המחוז ארקוב.
במסעו שם אחראי הכפר אותו תיאר רובינסון בתור "אדם יפה תואר" משבט הלח'ם, אותו אחראי שפגש רובינסון הזמין אותו לישיבת מועצת הכפר מתחת לעץ התאנה במרכז הכפר אך הסיירים נאלצו למהר לעבור בעוד מקומות לפני רדת החשיכה.
סכסוכי שבטי קייס וימן במקום -
שיח בית עיטאב במהלך המאה ה-19 נקרא "שיח עוטאם אל לח'ם" הוא גורש בשנת 1846 אך הצליח לברוח ולחזור לבית עיטאב. עוטאם אל לח'ם שהיה תומך של הפלג הקייסי נכנס למריבה עם מנהיגי הפלג הימני.
בשנת 1855 מוחמד עטאללה שהיה בן דודו של עוטאם אל לח'ם התחיל לאבד את כוחו האזור ולכן למען חיזוק שליטתו באזור החל להצתודד עם שיח מוסטפא אבו גוש והצטרף לפלג הימני.
ב־3 בינואר 1855 התנהל קרב בין שבטי קייס וימן במקום ובו נהרג השיח מוחמד עטאללה ביחד עם עוד 21 אבידות מהצד של הפלג הימני. לפי עדי ראייה מהקונסוליה הבריטית גופותיהם של הימנים בותרו לאחר מותם.
בפברואר 1855 משפחת אבו גוש עזרה לעטאללה וכבשה את בית עיטאב מידי הקייסים תוך כדי שהם כולאים את עוטאם אל לח'ם בביתו. ג'יימס פין הצליח לגרום להפסקת אש בין הפלגים למשך 3 שנים בהם נשמר שקט יחסי עד המושל העותמאני (ת'וריה פאשה) על אזור ירושלים הידק את אחיזתו ולאט לאט גרם למרד של השייחים בשנים בשנת 1858 - 1859. כשהיה השיח אל לח'ם בן 90 הוא ועטאללה גורשו לקפריסין על ידי פאשה כשמשפחתו נשארה ברמלה.
סיירים נוספים בתקופה העותמאנים -
כשהגיע הסייר הצרפתי ויקטור גוארין הוא מצא בבית השיח מעין מצודה עתיקה שנראתה בעיניו "יותר עתיקה מהצלבנים" אנשי הכפר טענו שזהו מעבר תת-קרקעי למעיין בתחתית הגבעה (כנראה עין חוד).
הם סיפרו לו על הכפר אישוע ושהוא אשתאול המקראית ושבין הכפר אישוע לכפר סורע'ה נמצא קבר שמשון.
סוקין השווייצרי מצא רשימה עותמאנית המתוארכת ל-1870 שבה נכתב שאוכלוסיית הכפר מונה 241 גברים.
בתקופת המנדט הבריטי
במהלך מפקד האוכלוסין הבריטי שכנו בבית עיטאב 504 תושבים - כולם מוסלמים. עד למפקד האוכלוסין בשנת 1932 מספר התושבים גדל ל-606 תושבים מוסלמים בכ-187 בתים.
תחילה בית עיטאב היווה תת-מחוז למחוז רמלה אך בעקבות שינוי גבולות המחוזות הבריטים הוסב לתת מחוז תחת מחוז ירושלים.
תקופת השלטון הישראלי
תושבי הכפר ברחו בין התאריכים 19 ל-24 באוקטובר 1948 אחרי שחטיבת הראל כבשה את הכפר במבצע ההר כחלק ממבצע יואב. רוב תושבי הכפר ברחו לבית לחם וחברון.
לפי עדות חיילים, חטיבת הראל הגיעה לכפר בלילה, מצאה את הכפר נטוש והשמידה את השרידים. לפי טענה אחרת המקום הושמד בשנות השבעים.
בשנת 1950 הוקם בצד הצפוני של הכפר המושב נס הרים.
בשנת 2002 המקום הוכרז בתור שמורת טבע.
קישורים חיצוניים
- טסגאי אסמאין, חורבת בית עיטאב: ייצוב שימורי- הנדסי, אתר רשות העתיקות – מינהל שימור, נובמבר 2007.
הערות שוליים
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 791
- ^ נגה קדמן, בצדי הדרך ובשולי התודעה, ספרי נובמבר, 2008, עמ' 146.
24637986בית עיטאב