את בית הדין הקים הרב קרליץ בשנת תשכ"ז בביתו בעידודו של הרב יעקב ישראל קניבסקי, ההרכב הראשון של בית הדין כלל את הרב קרליץ, הרב יוסף רוט והרב יעקב אדלשטיין. עם השנים התפתח והוא כיום בית הדין הפרטי הגדול בעולם[דרוש מקור], הוא מונה עשרות דיינים בכמה הרכבים, מתקיימים בו מספר דיני תורה ביום בנושאי אישות וממונות, ואף נערכים בו גיורים. בשנת ה'תש"ן החל בית הדין לערוך גיטין. בית הדין עסק בבירור יהדותם של בני קהילת האנוסים בפלמה דה מיורקה ובהכרעת הרב קרליץ הם הוכרו כיהודים על פי ספרי היוחסין שבידיהם[2], הרב קרליץ עמד בראשות בית הדין עד אייר תשע"ב (2012), אז פרש והעמיד במקומו את חתנו, הרב שריאל רוזנברג[3].
לבית הדין ישנם מספר סניפים נוספים תחת אחריותו בערים אופקים, נתיבות, חיפה, בית שמש ורכסים, כמו כן בעיירה החרדית לייקווד שבניו ג'רזי[4] הסניפים מתנהלים באופן עצמאי והקשר בינם לבין בית הדין בבני ברק הוא פורמלי בלבד.
סמכויות בית הדין
לבית הדין אין מעמד חוקי במדינת ישראל ואינו יכול לחייב לדון לפניו. אמנם, פסיקותיו מחייבות מכוח חוק הבוררות, כיון שהנוהג בו הוא שהמתדיינים חותמים לפני הדיון על שטר בוררות שנותן לבית הדין סמכות לפסוק. לאחר הפסיקה יכולים הצדדים לפנות לרשם בית המשפט כדי לאשר את פסיקת בית הדין ולהקנות לה תוקף חוקי.
ההלכה מחייבת לפנות אך ורק לבית דין שדן על פי דיני התורה, בעבר היה נהוג להוציא כנגד המסרבים לדון לפני בית הדין כתב סירוב שהוא קריאה לקהילה לנקוט סנקציות קהילתיות, אך בית המשפט פסק כי לכתב סירוב יש מימד עונשי שאינו בסמכות בית הדין וכי אסור לבית הדין להוציאו.
תיקים בולטים שנידונו בבית הדין
דין התורה אודות הבעלות על ישיבת איתרי. הצד המפסיד פנה לבית המשפט לביטול הפסק, ובעקבות כך כתבו הרב אלישיב, הרב שטיינמן והרב חיים קנייבסקי מכתב: מבנה בית הדין ברחוב הרב שך”עוון פלילי הוא לפנות לערכאות לביטול פסק דין ובפרט כשהמדובר הוא באחד מבתי דינים החשובים בארה״ק בעיר ב"ב בראשות הגאב"ד הגאון הגדול ר' ניסים קרליץ שליט"א, דבר זה הוא חתירה תחת יסודות הדת ועתידין ליתן את הדין”[5].
דין התורה אודות הבעלות על ישיבת פוניבז' נידון לראשונה בבית הדין לאחר שהצדדים חתמו על שטר בוררין, אולם לאחר מספר דיונים טען הרב שמואל מרקוביץ כי הדיינים מוטים לרעתו ברמה האישית ולכן "נסתתמו טענותיו" בפני בית הדין ולא יציית לפסקו. בעקבות כך בית הדין הנפיק "פסק ביניים" עליו חתמו בצעד חריג גם הרב שטיינמן והרב אלישיב, אולם בית הדין נמנע מלדון בתיק יותר והצדדים פנו להליך זבל"א.
תביעה כנגד חבר הכנסת משה גפני על תמיכתו בתקצוב ההתנתקות. בית הדין דחה את התביעה בנימוק שגפני אינו אלא שליח של הרבנים, ועל כן על התביעה להיות מופנית כלפיהם[6].
תביעה כנגד בנק פאג"י על סירובו לקיים את תנאי ההיתר עסקה, ולא לגבות את הריבית כאשר לא בוצעה עסקה בהלוואה[7].
פעילות ציבורית
תחת חסות בית הדין עומדת משמרת הקודש והחינוך שבין השאר מפקחת על אירועי תרבות ועל ספרי קריאה[8] והייתה הראשונה שהציעה מתן כשרות לטלפונים סלולריים החסומים לאינטרנט ולשירותי תוכן[9], בית הדין מעניק כיום כשרות גם למספר חברות סינון אינטרנט הפונות למגזר החרדי, בהן חברות הסינון נתיב, אתרוג פלוס מבית אינטרנט רימון, ונטפרי. בית הדין מפעיל מדי שמיטהאוצר בית דין[10] לאספקת פירות שביעית על פי פסקי החזון איש. בבית הדין נערכת מכירת חמץ המונית[11], וכן שטרי פרוזבול, והיתר עיסקא כלליים לבנקים וחברות. בית הדין מעניק בכל שנה אישורי כשרות למטעי אתרוגים לחג הסוכות. בית הדין אף פועל יחד עם בית הדין של הרב וואזנר בהענקת כשרות לחברות חיסכון ופנסיה במסגרת "גלאט הון" [12].
דיינים בבית הדין
דיינים בעבר
רבי נסים קרליץ, מקים בית הדין, ראש ביה"ד עד תשע"ב ונשיאו עד לפטירתו בשנת ה'תש"פ.
.jpg)
