אשבל וילארד

אשבל וילארד
Ashbel P. Willard

לידה	מחוז אונידה, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	סיינט פול, מיניסוטה, ארצות הברית
שם מלא	אשבל פרסונס וילארד
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פייר ויו, ניו אולבני, אינדיאנה, ארצות הברית
מושל אינדיאנה ה־11 12 בינואר 1857 – 4 באוקטובר 1860 (3 שנים ו־38 שבועות) סגן מושל אינדיאנה אברם המונד → ג'וזף רייט אברם המונד ←
סגן מושל אינדיאנה ה־12 10 בינואר 1853 – 12 בינואר 1857 (4 שנים) תחת מושל אינדיאנה ג'וזף רייט → ג'יימס הנרי ליין אברם המונד ←
חבר בית הנבחרים של אינדיאנה 5 בדצמבר 1850 – 4 בדצמבר 1852 (שנתיים)

אשבל פרסונס וילארד (באנגלית: Ashbel Parsons Willard;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-11 בשנים 1857–1860. לפני כן הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של אינדיאנה וכסגן מושל המדינה. תקופות כהונתו בתפקידים אלו עמדו בסימן של פילוג שהלך וגבר בשורות המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה שהוביל לפיצולה בשנים שקדמו לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית. גיסו של וילארד, ג'ון אדווין קוק, היה מעורב בפשיטה על הרפר'ס פרי של ג'ון בראון והוצא להורג. וילארד יצא דרומה כדי להגן על גיסו ולנסות ללא הצלחה לשחררו, והותקף על ידי הדרומיים שהאשימו אותו במעורבות חשאית בפשיטה. הוא נפטר חודשיים לפני פרוץ המלחמה בעת שנשא נאום בנושא האחדות הלאומית, והיה מושל אינדיאנה הראשון שנפטר בעת כהונתו.

ראשית חייו

אשבל פרסונס וילארד נולד במחוז אונידה שבמדינת ניו יורק כבנם של ארסטוס ושרה פרסונס וילארד. אביו עסק בחקלאות והיה שריף המחוז. הוא למד בהמילטון קולג' ולמד משפטים עם השופט ברקר. ב-1842 עבר וילארד לעיר מרשל שבמישיגן וחי שם כשנה. ב-1843 הוא יצא למסע בטקסס כשהוא רכוב על סוס ובשובו הוא עצר בקרולטון, קנטקי. העיירה כה התחבבה עליו שהוא התיישב שם במשך שנה והיה למורה בית הספר המקומי. לאחר מכן הוא עבר שוב ללואיוויל, שם הוא המשיך בעיסוקו בהוראה. בזמנו החופשי הוא קרא ולמד.

בבחירות לנשיאות של 1844, כאיש המפלגה הדמוקרטית, הסתובב וילארד בכל רחבי האזור סביב ללואיוויל ובדרום אינדיאנה ונשא נאומי בחירות לטובתו של ג'יימס פולק, שבסופו של דבר ניצח בבחירות. באותה עת, כאשר היה בניו אולבני, אינדיאנה, הוא כה התחבב על אנשי המקום עד שהם הזמינו אותו לבוא ולחיות בקהילתם. הוא קיבל את ההצעה ובאביב 1845 הוא התיישב במקום ופתח משרד עורכי דין. לאחר שהתברר לו כי יש במקום מחסור בלקוחות לעיסוקו, הוא עבד גם במשך זמן מה במשרד פקיד המחוז כדי להשלים הכנסה. ב-1847 הוא נשא לאישה את קרליין קוק, בת המקום. לזוג נולדו שלושה ילדים, אך הבכור, אשבל פרסונס וילארד הבן, נפטר בגיל שלוש משנית. ניו אולבני המשיכה להיות ביתו של וילארד עד יומו האחרון.

מחוקק באינדיאנה

ב-1849 נבחר וילארד למועצת העיר ניו אולבני והפופולריות שלו במקום גדלה. ב-1850 הוא נבחר לבית הנבחרים של אינדיאנה כנציג ניו אולבני. הוא היה יושב ראש ועדת המיסוי והתקציב של הבית, ולאחר מכן יושב ראש הבית. התקדמותו המהירה הובילה אותו להיות מנהיג המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה. בבית הנבחרים הוא נודע בשל שנינותו וכשרון הנאום שלו וניצח ברוב הדיונים בהם הוא השתתף.

סגן מושל אינדיאנה

ב-1852 בחרה בווילארד ועידת המפלגה הדמוקרטית של אינדיאנה כמועמד למשרת סגן מושל המדינה. עלייתו המהירה בשורות המפלגה יוחסה ליכולת הנאום הבלתי רגילה שלו ולכישוריו הפוליטיים. בבחירות הכלליות הוא ניצח, בעיקר בזכות נאומי הבחירות שלו והוא שירת כסגן המושל תחת המושל ג'וזף רייט. וילארד התנגד בתקיפות למפלגת שאינם יודעים דבר, שהוקמה אז על ידי פורשי המפלגה הוויגית, מפלגת האדמה החופשית ומפלגת החירות. הלעג שהוא הביע כלפיהם בסנאט יצר עבורו קשיים כאשר חבריהם הצטרפו מאוחר יותר למפלגה הרפובליקנית. בעת שכיהן כנשיא הסנאט המדינתי מתוקף תפקידו כסגן המושל, הבית היה מפוצל בין שתי המפלגות באופן צמוד. כאשר ננקטו הצעדים לכנס ישיבה משותפת של שני בתי המחוקקים של אינדיאנה כדי לבחור סנאטור חדש מטעמה, ההצבעה בסנאט המדינתי הסתיימה בשוויון. על בסיס מספרם של חברי מפלגת שאינם יודעים דבר בבית הנבחרים היה ברור שבישיבה משותפת הם יהיו הרוב. וילארד סירב לשבור את השוויון וכמה שנים נותרה אינדיאנה כשמטעמה מכהן סנאטור אחד בלבד בקונגרס.

מושל אינדיאנה

מסע הבחירות

ב-1856 נבחר וילארד כמועמד המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה. יריבו במערכת הבחירות הכללית היה אוליבר מורטון, האיש בעל ההשפעה המרובה ביותר במפלגת שאינם יודעים דבר. אחרוני חברי המפלגה הוויגית תמכו בו ולא הציגו מועמד מטעמם. מערכת הבחירות כונתה "קרב הענקים" והייתה אחת הפלגניות ביותר בהיסטוריה של המדינה. שני המועמדים היו בין הפוליטיקאים הפיקחים ביותר בהיסטוריה של אינדיאנה.

המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה עברה פילוג רחב במהלך השנתיים שקדמו למסע הבחירות. המושל לשעבר רייט היה מאוד לא אהוד על ידי הנהגת המפלגה ומנהיג המפלגה ג'סי ד. ברייט. רייט וחברים אחרים הורחקו מהמפלגה על רקע אי תמיכתם בחוק קנזס נברסקה, שהנהגת המפלגה ראתה בתמיכה בו כמבחן נאמנות. רבים מהמורחקים וקהל בוחריהם שיגרו מתקפות אישיות רבות נגד וילארד. כמו כל האומה, אינדיאנה הייתה מפולגת בין התומכים בדרום והתומכים בצפון. תושבי דרום אינדיאנה, שהיו ברובם דרומיים במוצאם, תמכו במפלגה הדמוקרטית. תושבי צפון המדינה שהיו ברובם ממוצא צפוני, הצביעו עבור מועמד מפלגת שאינם יודעים דבר. וילארד ניצח בבחירות בהפרש צמוד של כ-6,000 קולות.

מבוי סתום

זמן קצר לאחר בחירתו נסע וילארד לכינוס של מושלים במיסיסיפי, שם הוא הביע את תמיכתו בגלוי למען זכויות המדינות, העבדות בדרום וחוק העבד הנמלט. הצהרתו גרמה להמולה בקרב יריביו באינדיאנה. תקופת כהונתו של וילארד כמושל עמדה בסימן של פלגנות נרחבת ומאבקים בשורות המפלגה הדמוקרטית. מפלגת שאינם יודעים דבר התפרקה במהלך השנתיים הראשונות לכהונתו, אך היא הוחלפה במפלגה הרפובליקנית המתחזקת, שקלטה לשורותיה את רוב חבריה. האווירה הפלגנית הותירה את האספה הכללית של אינדיאנה במבוי סתום במשך רוב תקופת כהונתו של וילארד כמושל, וגרמה לו לכנס את הישיבה המיוחדת הראשונה של בית המחוקקים בתולדות המדינה, שכן המפלגות לא היו מסוגלות להסכים על סעיפי התקציב.

בבחירות אמצע הכהונה של 1857 השיגו הרפובליקנים שליטה בסנאט והדמוקרטים החזירו לעצמם את השליטה על בית הנבחרים לאחר שקלטו לשורותיהם את אחרוני הוויגים. את המדינה עדיין ייצג רק סנאטור אחד, והמושל קיווה לגרום לאספה לבחור מישהו לתפקיד והציג את מועמדותו של ג'סי ד. ברייט שישוב לסנאט. ההתנגדות הייתה עוינת יותר כלפי ברייט, בעיקר בשל צעדיו שנגעו לסוגיית העבדות. הרפובליקנים עדיין זעמו על כך שווילארד חסם את בחירתם לסנאט, והסנאט קיבל החלטה לגמול לו על מעשיו וסירב להתכנס לישיבה המשותפת שהייתה נחוצה כדי לבחור סנאטור. וילארד הנחה את הדמוקרטים להתכנס ללא הרפובליקנים ולבחור סנאטור בכל מקרה. החוקיות המפוקפקת של הסוגיה הוגדרה כשערורייה על ידי הרפובליקנים והעלתה את המתיחות לרמה גבוהה.

ב-1857 המהלך למען העבדות שאילץ את קנזס להפוך את העבדות לחוקית גרמה למהומה ברמה לאומית. וילארד תמך בעמדתם של תומכי העבדות, ותמך בנשיא ג'יימס ביוקנן ובסגנו סטיבן דאגלס. האירוע הפך לנקודת מפנה עבור המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה. רוב העיתונים תומכי המפלגה יצאו נגד וילארד, וחברים רבים החלו להעביר את תמיכתם לרפובליקנים. ב-1858 פתח בית המחוקקים בחקירה על מכירת קרקעות ציבוריות בצפון אינדיאנה. התברר שהייתה מעילה של יותר מ-100,000 דולר שבוצעה על ידי נציבים שמונו על ידי המושל. המחוקקים החלו להאשים את וילארד בשחיתות. הוא התעלם מהמתקפות אך העביר את הנציבים מתפקידיהם.

הפשיטה של ג'ון בראון

בעת שכיהן וילארד כמושל היה גיסו, ג'ון קוק, מעורב בפשיטה של ג'ון בראון על הרפר'ס פרי בווירגיניה (כיום בוירג'יניה המערבית), שהייתה התקוממות חמושה של עבדים משוחררים בווירג'יניה, ונידון למוות. וילארד, שהיה נחוש להציל את גיסו, הגיע אליו לכלאו והסדיר שתאו יישאר פתוח כדי שהוא יוכל להימלט. קוק סירב להשתחרר ובסופו של דבר הוצא להורג על אף פניותיו של וילארד למושל וירג'יניה הנרי וייז. המושל וייז האשים את וילארד כמי שעמד מאחורי כל הפרשה. בטענה שלרשותו עמד מידע סודי מוושינגטון די. סי. טען וייז שווילארד ביקש את שירותיו של בראון באמצעות גיסו והזמין בחשאי את ההתקוממות. וילארד הושמץ בעיתונות ברחבי הדרום ואף בחלקים של הצפון.

כמו גיסו, מצא וילארד את עצמו בצד השני של הוויכוח על סוגיית העבדות. אף על פי שאינדיאנה הייתה מדינת חירות, הוא סבר שהדרומיים צריכים להחזיק בזכותם להגדיר את סוגיית העבדות עבור עצמם. בשל אי יכולתו להתמודד על כהונה שנייה, סייע וילארד להבטיח את מועמדותו של תומאס הנדריקס למשרת המושל ב-1860 מול המועמד הרפובליקני הנרי סמית' ליין, שהציב את אוליבר מורטון כסגנו.

מותו

בריאותו של וילארד הייתה רופפת כבר כמה שנים והיא החלה להתדרדר במהירות ב-1860. בשנה זו נאבקה המפלגה הדמוקרטית עם בעיותיה הפנימיות, והאומה הייתה על סיפה של מלחמת האזרחים. וילארד השתתף בוועידת המפלגה המדינתית בעיר קולומבוס שהייתה הופעתו הפוליטית האחרונה במדינה. המפלגה הייתה כה עמוסה בבעיות עד שהוצע על ידי חברי המפלגה שהציבור יתמוך במועמדים הרפובליקנים שהם האמינו שיצילו את האיחוד. עד מהרה עלה וילארד לדוכן הנואמים, גער בקהל והתחנן לשמירת האחדות. נאומו היה תקיף, ובמהרה מחלתו החמירה. הוא החל לסבול מדימום בריאותיו, אך רופאיו לא היו מסוגלים לעצור את הדימום. זמן קצר לאחר מכן הוא נסע לסיינט פול, מינסוטה במסע לקידום הרצון הטוב בקרב המדינות. אשבל וילארד נפטר כתוצאה מדימום פנימי בזמן שנשא נאום ב-4 באוקטובר 1860. הוא היה מושל אינדיאנה הראשון שנפטר בעת כהונתו. ארונו הוצב באינדיאנפוליס. אלפים עברו על ארונו והוא נקבר בניו אולבני. קברו נותר בלתי מסומן עד 30 במאי 1928 כאשר המדינה הקימה מצבה לאחר שהתקבלה עתירה מהחברה ההיסטורית של מחוז פלויד להקצות סכום של 500 דולר לכך.

במקומו של וילארד הושבע סגנו אברם המונד שכיהן כמושל בשלושת החודשים האחרונים עד להשבעת המושל הבא. מותו של וילארד החמיר את ההשלכות השליליות עבור המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה, שנוצחה בבחירות בעיקר בשל אי יכולתה להציב מועמד חדש במהירות, אף על פי שהתנהל ויכוח אם הם היו מסוגלים לנצח בכלל. אף על פי שווילארד סייע לשמור על השליטה של הדמוקרטים באספה הכללית לקראת המלחמה, עד מהרה נוצר נתק בינו לבין המפלגה. כמי שהיה המוביל המרכזי של המהלכים למען אחדות המפלגה, המשימה נפלה על כתפיו של ג'סי ד. ברייט, שעד מהרה התסבך בשערורייה. רבים מחברי המפלגה הצטרפו לרפובליקנים ויעברו עוד שני עשורים עד שהמפלגה תשוב לעמדת השלטון באינדיאנה.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 124-131.

קישורים חיצוניים

• אשבל וילארד באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• אשבל וילארד באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35272064אשבל וילארד