ג'יימס גודריץ'
 | |||||||
| ג'יימס גודריץ' | |||||||
| לידה | וינצ'סטר, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | וינצ'סטר, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס פטנאם גודריץ' | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | בית הקברות פאונטיין פארק, וינצ'סטר, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||||
| |||||||
ג'יימס פטנאם גודריץ' (באנגלית: James Putnam Goodrich; ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-29 בשנים 1917 -1921. תקופת כהונתו כמושל התמקדה בביצוע רפורמות בממשלת המדינה ופיקוח על חלקה של אינדיאנה במאמץ המלחמתי במהלך מלחמת העולם הראשונה. פעמיים הוא כמעט ומת במהלך כהונתו, ובילה זמן משמעותי כשהוא מרותק למיטתו. לאחר תום כהונתו הוא התעשר יותר ויותר כתוצאה מעסקיו והיו בבעלותו מניות שליטה בחברות רבות.
ראשית חייו
ג'יימס גודריץ' נולד בווינצ'סטר, אינדיאנה, כבנם של בולדווין ואליזבת אדגר גודריץ'. אביו היה עורך דין ונפטר ב-1872 לאחר שסבל משחפת. גודריץ' התחנך בבתי ספר ציבוריים והתכוון להצטרף לאקדמיה הימית של ארצות הברית הוא הצליח לקבל המלצה לכניסה לאקדמיה, אך סבל מפציעה חמורה בירכו לאחר שנפל מעץ, ובכך אפסו סיכוייו לקריירה צבאית.
במשך שנתיים לימד גודריץ' בבתי הספר הציבוריים של מחוז רנדולף כדי לחסוך כסף ללימודיו בקולג'. לאחר מכן הוא החל את לימודיו באוניברסיטת דה פאו, שם הוא היה חבר באחוות פי-קאפא-פסי. בקולג' הוא התיידד עם אלברט ג'. בוורידג', שהשפיע עליו להיות מעורב בפוליטיקה. לאחר שלמד בקולג' במשך שנתיים, הוא נאלץ לפרוש בשל מחסור במימון, והחל ללמוד משפטים בהדרכתו של אנוס ווטסון, אביו של חברו לספסל הלימודים, ג'יימס אלי ווטסון.
ראשית דרכו הפוליטית
ב-1887 התקבל גודריץ' ללשכת עורכי הדין ופתח משרד עורכי דין בווינצ'סטר. עד מהרה הוא החל לבלוט בפעילות הפוליטית במפלגה הרפובליקנית. הוא היה מעורב במגוון של ארגונים, כולל "אבירי העבודה" (Knights of Labor), איגוד החוואים, "אבירי פיתאס" (Knights of Pythias) והמפלגה הרפובליקנית. ב-1897 הוא היה ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית במחוז רנדולף ומאוחר יותר התקדם והיה ליושב ראש המפלגה במדינה בשנים 1901–1910. בשנים 1912–1916 הוא היה חבר הוועדה הארצית של המפלגה. זמנו במנהיגות המפלגה היה קשה עבורו כאשר המפלגה ניזוקה עקב התפלגות שהלכה וגברה על רקע סוגיות פרוגרסיביות שונות. צ'ארלס וורן פיירבנקס ניסה להוביל את המפלגה לימין בעוד שאלברט ג'. בוורידג' ניסה למשוך אותה שמאלה. על אף ניסיונותיו של גודריץ' לאחות את הפלגים, העימות בין שני האישים פיצל את המפלגה ב-1912 והאגף הפרוגרסיבי עזב אותה.
ב-1910 העביר גודריץ' את משרד עורכי הדין שלו לאינדיאנפוליס. השקעותיו בחוות, במתקני אחסון תבואה, במכרות פחם ובבנקים, הפכו אותו לאדם עשיר. במשך חמש השנים הבאות הוא בילה את זמנו בעבודתו בעריכת דין ובפיקוח על עסקיו. ב-1915 הוא שב לפוליטיקה באופן פעיל, כאשר הוא הכריז על כוונתו להתמודד על משרת מושל המדינה. אינדיאנה החלה אז ליישם את שיטת הבחירות המקדימות החדשה שלה, והפסיקה לבחור מועמדים למשרות ציבוריות במסגרת וועידות המפלגות. גודריץ' ניצח בבחירות המקדימות של המפלגה את וורן מקריי ואת קווינסי אלדן מאיירס כאשר זכה ביותר מ-50,000 קולות.
מושל אינדיאנה
רפורמת המיסוי
בבחירות הכלליות התמקדה מערכת הבחירות בעיקר בחוק היובש וברפורמות מיסוי. גודריץ' ניצח את מועמד המפלגה הדמוקרטית ג'ון א. מ. אדאיר. מטרתו העיקרית של גודריץ' הייתה להביא "יעילות וחסכון" לממשלה. כמעט כל מקורות ההכנסה העיקריים של המדינה הגיעו ממס רכוש שנראה כבלתי הוגן כלפי החקלאים של המדינה. ב-1917 ניסה גודריץ' לכנס ועידת חוקה כדי לתקן את חוקת אינדיאנה ולאפשר הטלת בלו.
מתנגדי המס שידלו את האספה הכללית של אינדיאנה להפיל את החוק על המס. האספה אישרה את כינוס ועידת החוקה אך המתנגדים עתרו לבית המשפט. בית המשפט העליון של אינדיאנה פסק שלאספה הכללית לא הייתה שום סמכות חוקתית לכנס את הוועידה, ושהוועידה תוכל להתכנס רק לאחר אישור במשאל עם. החלטות קודמות של בית המשפט קבעו גם הם שלבית המחוקקים אין את הסמכות לתקן את החוקה, ולמעשה יצרו נתיב צר וקשה לתהליך התיקון. ההחלטה שמה למעשה קץ לניסיונות להטיל את המיסים החדשים, אך החלה מהלכים שצלחו בשנים מאוחרות יותר.
אף על פי שלא עלה בידו של גודריץ' להטיל את המיסים, הוא הצליח ב-1919 להעביר חקיקה לסטנדרטיזציה של הערכות מס הרכוש ברחבי המדינה והעניק למועצת נציבי המיסוי של המדינה את הסמכות לבטל הערכות מס מקומיות, שלמעשה הובילו לשיעורי מס גבוהים יותר על רכוש בערים כדי להבטיח שהמגזר החקלאי במדינה לא יישא על כתפיו את רוב הכנסות המדינה.
מלחמת העולם הראשונה
גודריץ' החל בכמה צעדי רפורמה בשירות הציבורי. הוא פתח בניסיון לחסל את מערכת המינויים הפוליטיים. הוא חיסל כמה תפקידים כאשר לא מינה אף אחד אליהם, אך תוכניותיו נבלמו עד מהרה על ידי הצורך להרחיב את ממשלת המדינה כדי לנהל את הגיוס למלחמת העולם הראשונה, שאליה נכנסה ארצות הברית ב-1917. אינדיאנה שלחה יותר מ-130,000 חיילים במה שהיה חיל המשלוח הגדול ביותר שלה מאז מלחמת האזרחים האמריקאית. לפחות 3,354 חיילים נהרגו או נפטרו ממחלות במהלך המלחמה. כאחוז מאוכלוסיית המדינה, היה זה השיעור הגבוה ביותר של חללים בהשוואה לכל שאר מדינות ארצות הברית. גודריץ' שיווק את אגרות המלחמה בהצלחה מרובה, והוביל את שאר המדינות לחקות את דרכי פעולתו.
באוגוסט 1917 לקה גודריץ' בטיפוס הבטן לאחר סיור שערך בבית סוהר בצפון אינדיאנה. המחלה הפילה אותו למשכב במשך חודשיים, והוא היה על סף מוות כמה פעמים. הוא טופל בבית החולים המתודיסטי של אינדיאנפוליס עד שהחלים. עד נובמבר הוא לא שב לבית המדינה, אך היה עליו לטפל בכמה עניינים, כולל המחסור בפחם, תוך שהוא עבד מביתו. הוא הקים ועדה בראשותו של ויל הייז לסייע לו לארגן ולנהל את משאבי המדינה.
באביב 1918 נהג גודריץ' לביתו, לאחר שנכח במסדר פרידה מחיילים, כאשר הוא התנגש בחשמלית. התאונה הייתה קשה והוא סבל משברים בירכו, בגולגולתו, בצלעותיו ובעצם הבריח. שוב הוא היה על סף המוות, אך שרד. התאונה הותירה אותו חלש מאוד הוא נאלץ להתהלך כשהוא נעזר במקל הליכה עד יומו האחרון.
תיקוני החוקה
ב-1919 העביר הקונגרס של ארצות הברית את התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, שאסר על מכירת משקאות חריפים, ואת התיקון ה-19, שהעניק זכות בחירה לנשים. בהעברת שני התיקונים כינס גודריץ' מושב מיוחד של בית המחוקקים המדינתי כדי לאשרר אותם. כאשר הוא חתם על התיקון ה-18, הייתה אינדיאנה למדינה האחרונה שנדרשה לכניסתו לתוקף של התיקון בחוקה הפדרלית, וכך החלה תקופת היובש. בין הישגיו הנוספים של גודריץ' בתקופת כהונתו היו הקמת נציבות הכבישים המהירים של המדינה, הקמת מחלקת השימור לטובת פיתוח הפארקים המדינתיים, וקבלת האישור להקמת כיכר הזיכרון של אינדיאנה למלחמת העולם (אנ'). ב-16 בינואר 1920 הוא כינס את בית המחוקקים למושב מיוחד לאשרור התיקון ה-19 למתן זכות הבחירה לנשים.
שנותיו האחרונות
בבחירות לנשיאות של 1920 היה גודריץ' "הבן המועדף" (Favorite son) של המפלגה הרפובליקנית למועמדות לנשיאות, אך הפסיד לסנאטור וורן הרדינג. כאשר נבחר הרדינג כנשיא, הוא מינה את גודריץ' כחבר בוועדת הסיוע לרוסיה. הוא ערך ארבע מסעות לרוסיה, שאז נשלטה על ידי המשטר הבולשביקי של ולדימיר לנין, וזכה במוניטין כאחד המשקיפים האמריקאים בעלי הידע הרחב ביותר על הנעשה שם. גודריץ' גם שימש כחבר במנהל הסיוע האמריקאי (American Relief Administration) ובנציבות נתיב המים סנט לורנס, המשיך להיות פעיל בפוליטיקה של המפלגה הרפובליקנית, ותרם כספים רבים מהונו האישי לקולג' ובאש בקרופורדסוויל, שם הוא שימש כחבר בחבר הנאמנים.
בשנותיו האחרונות התעשר גודריץ' עוד יותר מעסקיו. הוא הקים בהצלחה אימפריית עסקים שהתקיימה כמעט מאה שנה. בעת פטירתו היו בבעלותו השקעות מרכזיות בעיתונים ראשיים, והוא החזיק מניות שליטה בחברת הטלפונים של אינדיאנה, בחברת "האחים גודריץ'" בחברת הביטוח העירונית ובכמה עסקים קטנים.
ג'יימס גודריץ' נפטר ב-15 באוגוסט 1940 בבית החולים של מחוז רנדולף בווינצ'סטר, לאחר שסבל מדימום מוחי. הוא נטמן בבית הקברות פאונטיין פארק שבעיר. על שמו נקרא בניין בקולג' ובאש.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
- ג'יימס גודריץ' באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- ג'יימס גודריץ' באתר The Political Graveyard (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
מושלי אינדיאנה 
| ||
|---|---|---|
|
35793465ג'יימס גודריץ'