הרולד הנדלי

הרולד הנדלי
Harold W. Handley

הרולד הנדלי
לידה	לה פורט, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	רולינס, ויומינג, ארצות הברית
שם מלא	הרולד ויליס הנדלי
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פיין לייק, לה פורט, אינדיאנה, ארצות הברית
מושל אינדיאנה ה־40 14 בינואר 1957 – 9 בינואר 1961 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה קרופורד פרקר → ג'ורג' קרייג מתיו ולש ←
סגן מושל אינדיאנה ה־39 12 בינואר 1953 – 14 בינואר 1957 (4 שנים) תחת מושל אינדיאנה ג'ורג' קרייג → ג'ון ווטקינס קרופורד פרקר ←
חבר הסנאט של אינדיאנה מטעם מחוזות לה פורט ושטארק 3 בנובמבר 1948 – 5 בנובמבר 1952 (4 שנים)
6 בנובמבר 1940 – 12 בינואר 1942 (שנה ו־9 שבועות)

הרולד ויליס הנדלי (באנגלית: Harold Willis Handley;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-40 בשנים 1957–1961. כוותיק מלחמת העולם השנייה, וכאיש מכירות לרהיטים במקצועו, החל הנדלי את הקריירה הפוליטית שלו כחבר הסנאט של אינדיאנה. הודות לידידותו ארוכת השנים עם מנהיג המפלגה, הסנאטור ויליאם א. ג'נר, עלה בידו להבטיח את מועמדותו מטעם המפלגה למשרת סגן המושל ב-1952, וכשכיהן בתפקידו הוא התנגד לרבים מצעדיו של המושל ג'ורג' קרייג. הפופולריות שלו עלתה בקרב ההנהגה השמרנית של המפלגה הרפובליקנית באינדיאנה וסייעה לו לזכות במועמדות ובבחירתו למשרת המושל בבחירות של 1956.

הנדלי נבחר במהלך תקופת של שליטה שמרנית בממשלת המדינה. הוא יישם בהצלחה חלקים מרכזיים בסדר היום של המפלגה שהשפיעו על אינדיאנה במשך עשרות שנים. לאחר שהעלה את המס על בנזין ב-50 אחוזים כדי לאזן את תקציב המדינה, העניקו לו מתנגדיו את הכינוי "הרולד מס גבוה" (High Tax Harold), תוך שהם התעלמו מהעובדה שהוא גם הפסיק את גבייתם של מיסי הרכוש המדינתיים. הוא פתח במסע בחירות חסר תקדים בבחירות אמצע הכהונה כאשר התמודד על מושב בסנאט של ארצות הברית, אך נוצח והמשיך את תקופת כהונתו כמושל עד סיומה. הוא קידם באופן אישי רפורמה במערכת בריאות הנפש באינדיאנה, ולאחר תום כהונתו הוא נותר פעיל בכמה מוסדות צדקה שסייעו לבעלי צרכים מיוחדים, ובשל כך הוענק לו ב-1970 "פרס הנער המתופף" (Drummer Boy Award). הוא הפעיל בהצלחה עסק ליחסי ציבור באינדיאנפוליס במשך כמה שנים, וב-1969 שימש כחבר הוועדה לעדכון חוקתי, שהפיקה סדרה של תיקונים מרכזיים לחוקת אינדיאנה.

ראשית חייו

הרולד הנדלי נולד בעיר לה פורט שבאינדיאנה כאחד משלושת בניהם של הרולד לואל ולוטי מרגרט ברקביל הנדלי. אביו עסק בסחר רהיטים. הוא התחנך בבתי ספר ציבוריים מקומיים ולאחר מכן למד באוניברסיטת אינדיאנה. בין חבריו לספסל הלימודים נכללו ויליאם א. ג'נר וג'ורג' קרייג. הנדלי התיידד עם ג'נר, ולימים היו השניים בעלי ברית פוליטיים. לעומת זאת, קרייג יהיה יריבו המרכזי של הנדלי במפלגה הרפובליקנית. הוא למד באוניברסיטה במשך ארבע שנים וסיים את לימודיו ב-1932 עם תואר בוגר אוניברסיטה בכלכלה.

לאחר סיום לימודיו שב הנדלי לביתו, שם הוא הצטרף לעסק המכירות של אביו. אף על פי שהוא היה איש מכירות מוכשר, החברה הייתה אחת מרבות שקרסו במהלך אותו עשור בשל השפל הגדול. הנדלי החל בעבודה חדשה כאיש מכירות בחברת הרהיטים אונגוסטה מקרוליינה הצפונית, אך תוך שנה פרש ממנה. במהלך התקופה שבה היה מובטל הוא החל להיות מעורב בפוליטיקה. ב-1935 הוא הקים את ארגון הרפובליקנים הצעירים של מחוז לה פורט, וב-1936 הוא התמודד ללא הצלחה על מושב בסנאט של אינדיאנה. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה והתמודד שוב על מושב בסנאט ב-1940, ונבחר במסגרת הרוב הגדול שהשיגה אז המפלגה בשני בתי המחוקקים של המדינה. במושב הראשון של האספה הכללית של אינדיאנה הוא תמך בעמדת הרפובליקנים לביטול החקיקה של כמעט כל העשור הקודם של הדמוקרטים ובארגון מחדש של הרשות המבצעת כדי לצמצם את השליטה של המושל עליה.

מלחמת העולם השנייה

עם כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה ב-1941, התפטר הנדלי מהסנאט והתגייס לצבא ארצות הברית כלוטננט, ובסופו של דבר התקדם עד דרגת לוטננט קולונל. הוא הוצב בדיוויזיית הרגלים ה-88, שבסיסה היה במדבר מוהאבי. על אף הפעמים הרבות בהן הוא ביקש להישלח אל מעבר לים, השאיר אותו הצבא בארצות הברית במשך כל המלחמה כדי לשמש כמאמן למתגייסים חדשים. כאשר הטירונים הגיעו לבסיס, הוא היה אחראי לפקח על הסמלים המאמנים ולהבטיח שהם יאמנו אותם כראוי לפני שהם נשלחו לתגבר את הגוף העיקרי של הדיוויזיה.

במהלך שירותו הצבאי, הכיר הנדלי את ברברה ג'ין וינטרבל, אחות פסיכיאטרית במתקן הצלב האדום הסמוך לבסיסו. השניים נישאו ב-1944 ועברו ללה פורט לאחר שהנדלי שוחרר מהשירות ב-1946. הוא השיג עבודה חדשה במכירת רהיטים ומשרה שנייה במכירות בחברת סרטים קטנה. לשניים נולדו בן ובת.

מחוקק וסגן מושל אינדיאנה

ב-1948 שב הנדלי לפוליטיקה לאחר שנבחר למושב הקודם שלו בסנאט של אינדיאנה. הייתה זו עדיין תקופה של שליטה רפובליקנית במדינה, ועד מהרה הוא חידש את ידידותו עם ג'נר. בוועידה המדינתית של המפלגה ב-1952, זכה ג'ורג' קרייג, שהיה מועמד סוס שחור, במועמדות המפלגה למשרת המושל. ג'נר ואחרים קיוו לבחירתו של מועמד יותר שמרני. הם תמרנו בהצלחה את הנדלי לזכות במועמדות למשרת סגן המושל. המפלגה לא ניהלה מסע בחירות מאוחד אז, והנדלי ניהל מסע בחירות נפרד, תוך שהוא מקדם מצע שונה משמעותית מזה של קרייג, שקרא לרפורמות פרוגרסיביות רבות. בין השאר בזכות הפופולריות של דווייט אייזנהאואר, ניצח הנדלי ניצחון סוחף והביס את יריבו הדמוקרטי, א. ספנסר דלטון, בהפרש של 230,420 קולות.

בתוקף תפקידו כנשיא הסנאט, היה הנדלי לאחר מראשוני מתנגדיו של המושל קרייג. קרייג הגיש תוכנית לארגון מחדש של 141 סוכנויות מדינתיות ל-11 מחלקות שיוכפפו לשליטתו, הפיכה על פניה של תוכנית הארגון מחדש שהנדלי תמך בה במהלך תקופת כהונתו הראשונה כסנאטור. הנדלי היה יכול להפסיק את כל הוויכוחים על הצעת החוק בסנאט ולמנוע את העברתו. מושבי החקיקה הקצרים אפשרו לו למקד את רוב תשומת ליבו לתפקידיו הסטטוטוריים כנציב החקלאות וכנציב הסחר של המדינה. הוא משך בהצלחה מספר של חברות להרחיב את פעילויותיהן באינדיאנה או לעבור אליה, וכך ליצור אלפי מקומות עבודה חדשים. הוא גם עשה שימוש במעמדו כדי לבנות בסיס תמיכה פוליטית משמעותי.

זמן קצר לפני וועידת המפלגה הרפובליקני המדינתית של 1956 נחשפה שערורייה במחלקת הכבישים של אינדיאנה. נמצא ששלושה פקידים שמונו על ידי המושל קיבלו שוחד כדי להשפיע על החלטתם בבחירת חוזי בנייה. הנדלי תקף פומבית את המושל קרייג והאשים אותו בשערורייה. קרייג היה במאבק מתמיד עם מנהיגות הרפובליקנים במהלך תקופת כהונתו., והם מנעו ממנו להשיג שליטה על מערכת הפטרונות הפוליטית של המדינה. מאוחר יותר האשים קרייג את הנדלי, ג'נר ואחרים בניסיון מכוון לסיכול הרפורמות שלו תוך עשיית שימוש בשערוריית השוחד, שבה נמצא שהוא לא היה מעורב, כדי להכתים את שמו הטוב ולחסל את הקריירה הפוליטית שלו.

מושל אינדיאנה

מסע הבחירות

בוועידת הרפובליקנים המדינתית, התמודד הנדלי על המועמדות למשרת מושל אינדיאנה בגיבויו של ג'נר. אף על פי שקרייג ניסה לחסום את מועמדותו, הצליח הנדלי להתגבר על ההתנגדות נגדו לזכות במועמדות. בבחירות הכלליות, היה יריבו הדמוקרט רלף טאקר. הסוגיות המרכזיות במערכת הבחירות היו שערוריית השוחד, הגרעון בתקציב המדינה שמשמש ובא, והרפורמה במוסדות הבריאות המדינתיים. הנדלי גם תקף מושלים לשעבר שקיבלו כספי סיוע פדרליים על כך שמכרו את השליטה במדינה לממשלה הפדרלית. הוא אמר, "תושבי אינדיאנה סירבו להתיישר עם הקו של האוצר בוושינגטון עם ספלי פח בידיהם", ותלות זו בממשל הפדרלית בהכנסות תוביל לחורבן המדינה. הנשיא אייזנהאואר התמודד באותה שנה בבחירות לתקופת כהונה שנייה, ושוב הודות לפופולריות שלו, בין השאר, זכה הנדלי בניצחון סוחף בפעם השנייה, כאשר הביס את טאקר בהפרש של 227,475 קולות.

כהונתו

במהלך תקופת כהונתו לא קידם הנדלי סעיפים משמעותיים בסדר היום שלו, אלא העדיף להתמקד בקידום עקרונותיו. הרפובליקנים שלטו בשני בתי האספה הכללית, ובפעם הראשונה מזה חמישים שנה, הם יכלו לעשות שימוש בכוחם כדי ליישם סעיפים מרכזיים בסדר היום שלהם. בשל יחסיו הטובים עם האספה, הם העבירו ללא קושי מספר הצעות חוק שהנדלי הגיש.

הסוגיה השנויה ביותר במחלוקת שהנדלי קידם הייתה עליה בשיעור של 50 אחוזים במס המדינתי על בנזין. הבונוסים ששולמו לחיילים, ותוכנית האיחוד של בתי הספר של המדינה מומנו מהעודף בתקציב המדינה של 1956. לשנים 1957 ו-1958 נצפה גרעון תקציבי, אך למדינה לא הותר לקבל על עצמה שום חוב על פי החוקה. חברי מפלגתו של הנדלי המליצו לעשות שימוש בכספי קרן החירום של המדינה כדי לכסות את הגרעון, אך בסופו של דבר אושרה העלאת מס הבנזין, וכך זכה הנדלי לכינוי "הרולד מס גבוה" (High Tax Harold). הנדלי גם קידם בהצלחה את קבלתו של חוק שאפשר למעסיקים לנכות את מס ההכנסה ממשכורות עובדיהם. מהלך זה הוביל לחשיפת אלפי הונאות מס. בתקווה לנצל את המצב כדי להשיב אמון בשמרנותו, הציע הנדלי שרוב מיסי הרכוש של המדינה יבוטלו. האספה הכללית הסכימה בקלות שמסי הרכוש ברמת המדינה יבוטלו לחלוטין, ושיושארו על כנם מספר מסי רכוש מקומיים.

מספר חוקים חשובים נוספים הועברו באינדיאנה בתקופת ממשלו של הנדלי. חוקק החוק הראשון במדינה להגנת הזכות לעבוד (Right-to-work law), אך הנדלי סירב לתמוך בו. כאשר בסופו של דבר הוא חתם על החוק, תדמיתו הציבורית כבר הייתה מוכתמת על ידי יריביו שתקפו אותו בשל חוסר התקיפות שלו בהגנה על הפועל הפשוט. הצעת חוק בעלת חשיבות מרכזית שהנדלי תמך בה עברה גם היא, ובכך הייתה אינדיאנה המדינה הראשונה בארצות הברית שהוציאה מחוץ לחוק את הנוהג של העסקה בלעדית של חברי האיגודים המקצועיים במפעלים, וכך הוביל לשקיעה הדרגתית בכוחם של חברי האיגודים. גם סלילתה של מערכת הכבישים הבין-מדינתיים החלה במהלך תקופת כהונתו של הנדלי כמושל, תוך עשיית שימוש במיליארד דולר מכספי מענקים פדרליים. כמה מחברי מפלגתו ראו בתמיכתו במיזם כהפרת אחת מהבטחות הבחירות שלו שלא לקבל כספים פדרליים. הנדלי השיב להם שמערכת הכבישים הייתה האינטרס הטוב ביותר של המדינה ושזו הייתה החריגה היחידה שלו מהבטחתו שלא לקבל כספים פדרליים.

כמה מיזמים בנייה מוקפאים חודשו במהלך תקופת כהונתו של הנדלי, כולל בניית בניין משרדי המדינה, כדי להקל על הצפיפות בבית המדינה של אינדיאנה. הוקצו תקציבים כדי להרחיב את אוניברסיטת פרדו והוקם בית חולים חדש לחולי נפש. ב-1960 נפתח הפארק המדינתי צ'יין או'לייק, שהנדלי נאם בטקס הפתיחה שלו.

ניסיונו להיבחר לסנאט

זמן קצר לפני בחירות אמצע הכהונה של 1958 התפטר ויליאם ג'נר מכהונתו בסנאט של ארצות הברית, והאיץ בהנדלי להחליפו בתפקיד. תוכננה תוכנית על פיה הנדלי יתפטר מכהונתו כמושל, סגנו ימנה אותו כסנאטור, והוא ישלים את תקופת כהונתו המתוכננת של ג'נר. כאשר נחשפה תוכנית זו להנהגת המפלגה, הם יעצו לו בתוקף לא לבצע אותה בשל חששם לנזק שצעד כזה יגרום למפלגה ושהוא ייתפש כשערורייה. הנדלי החליט להורות למזכיר המדינה להכריז על עריכת בחירות למושב הסנאט בנובמבר, והוא עצמו התמודד בבחירות.

במהלך מסע הבחירות שלו לסנאט לא התפטר הנדלי מתפקידו כמושל, ובשל כך ספג ביקורת רחבה על צעד חסר תקדים זה. יריבו הדמוקרטי, ואנס הארטקה, העלה לדיון במסע הבחירות את העלאת המס, את הפרת הבטחת הבחירות של הנדלי, את אי רצונו לחתום על חוק הזכות לעבוד, ואת העלייה בשיעור האבטלה באינדיאנה. שיעור האבטלה המדינתי עמד באפריל אותה שנה על 10 אחוזים, אך ירד ל-6.9 אחוזים בסוף ספטמבר. הנדלי גם התמודד עם ביקורת שהוטחה במפלגה ברמה הלאומית על רקע המיתון של סוף 1957 ותחילת 1958. על אף טענתו שהוא תרם להורדת שיעור האבטלה, הוא נוצח בבחירות לסנאט ושב להתמקד בתפקידו כמושל.

שנותיו האחרונות

בחוקת אינדיאנה הייתה אז הגבלת כהונה על המושל שמנעה ממנו להתמודד על תקופת כהונה רצופה שנייה. לאחר סיום כהונתו בינואר 1961 שב הנדלי לחייו הפרטיים בביתו שבאינדיאנפוליס. הוא החל בהדרגה לגלות עניין בסיוע לבעלי צרכים מיוחדים כבר בעת כהונתו כמושל, ועד מהרה הוא נעשה מעורב בכמה גופי צדקה. ב-1970 הוענק לו על פועלו "פרס הנער המתופף" (Drummer Boy Award) על ידי האגודה לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

הנדלי פתח חברה ליחסי ציבור ופרסום שבסיסה היה באינדיאנפוליס שזכתה להצלחה רבה. ב-1969, אושרה תיקון מרכזי בחוקת המדינה. הוא ויורשו בתפקיד, המושל לשעבר מתיו ולש, מונו כחברים בוועדה לעדכון החוקה. בין הנושאים החשובים בעדכון זה הייתה ביטול הגבלת הכהונה על בחירת המושלים כך שהתאפשר להם להיבחר ליותר מתקופת כהונה רצופה אחת. בוצע גם ארגון מחדש של בתי המשפט של המדינה, והושבה על כנה סמכות המינוי של המושל. בסך הכול סייע הנדלי לניסוחם וקבלתם של שבעה סעיפי תיקון לחוקה.

הרולד הנדלי נפטר ברולינס שבוויומינג ב-30 באוגוסט 1972, בעת שעשה שם בחופשה, כתוצאה מהתקף לב. ארונו הועבר לאינדיאנה לטקס הלוויה רשמי והוא נטמן בבית הקברות פיין לייק שבלה פורט.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 330-335.

קישורים חיצוניים

• הרולד הנדלי באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• הרולד הנדלי באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35861676הרולד הנדלי