אדגר וייטקומב

אדגר וייטקומב
Edgar Whitcomb

אדגר וייטקומב, 2009
לידה	היידן, אינדיאנה, ארצות הברית
פטירה	רום, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	אדגר דאוד וייטקומב
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות היידן, היידן, אינדיאנה, ארצות הברית
מושל אינדיאנה ה־43 13 בינואר 1969 – 8 בינואר 1973 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה ריצ'רד פולז → רוג'ר ברניגין אוטיס בוון ←
מזכיר המדינה של אינדיאנה ה־52 1 בדצמבר 1966 – 1 בדצמבר 1968 (שנתיים) תחת מושל אינדיאנה רוג'ר ברניגין → ג'ון בורטוף ויליאם סלין ←
חבר הסנאט של אינדיאנה מטעם מחוזות דירבורן, ג'נינגז וריפלי 8 בנובמבר 1950 – 3 בנובמבר 1954 (4 שנים)

אדגר דאוד וייטקומב (באנגלית: Edgar Doud Whitcomb;‏ ) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-43 בשנים 1969–1973. תקופת כהונתו כמושל החלה בקרע במפלגה הרפובליקנית באינדיאנה, כאשר הרפובליקנים העירוניים עלו במספרם על אלו הכפריים, מצב שהוביל לשינוי בסדרי העדיפויות של מנהיגות המפלגה.

וייטקומב מצא את עצמו בחילוקי דעות מול יושב ראש בית הנבחרים אוטיס בוון בנוגע למספר צעדים ועל השליטה במנהיגות המפלגה. על אף ההתנגדות לצעדיו, הצליח וייטקומב להגדיל את ההכנסות ממסים ב-8 אחוזים, מבלי להעלות את שיעור המס, באמצעות צעדי גבייה ובדיקה משופרים, הקמת פאנל של מנהיגות עסקית שתמליץ על רפורמות ממשלתיות שמטרתן להגביר את היעילות שאפשרה למדינה להפחית את כוח האדם שלה ב-10 אחוזים, ומאבק על מספר צעדים לחיסכון בתקציב, בעיקר באמצעות הורדת שכר עובדי המדינה וצמצום ההוצאות בתחומים בלתי נחוצים.

לאחר תום כהונתו כמושל, התמודד וייטקומב ב-1976 על מושב בסנאט של ארצות הברית, אך הובס בבחירות המקדימות של הרפובליקנים על ידי ראש עיריית אינדיאנפוליס ריצ'רד לוגאר. וייטקומב שב לעסוק בעריכת דין ועבר לעיר סיימור שבאינדיאנה. ב-1985 הוא פרש, התגרש מאשתו לאחר 33 שנות נישואים, והחל לעסוק בשיט מפרשיות. הוא הפליג סביב הים התיכון, חצה ב-1990 את האוקיינוס האטלנטי, ולמעשה הקיף את כדור הארץ ב-1995, אף על פי שלא עלה בידו לשוב לאותה נקודת יציאה בשל עליית ספינתו על שרטון במפרץ סואץ. לאחר יומיים של ניסיונות לחלץ את הספינה, הוא החליט לנטוש אותה. הוא שב לאינדיאנה ועבר ב-2000 לבקתת עץ מבודדת על גדת נהר אוהיו בתחומי היער הלאומי הוסייר, ליד רום, אינדיאנה. ב-2013 הוא נישא בשנית ונפטר ב-2016 בגיל 98.

ראשית חייו

אדגר וייטקומב נולד בהיידן, אינדיאנה כילדם השני ובנם הבכור של ג'ון וויטקומב ולואיז דאוד וייטקומב. כנער חברתי וספורטיבי, הוא היה חבר בנבחרת הכדורסל של בית הספר התיכון בו למד. ב-1939 הוא החל את לימודיו באוניברסיטת אינדיאנה, שם למד משפטים, אך פרש מהלימודים כדי להתגייס לשירות צבאי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-1940 הצטרף וייטקומב לשורות הגיס האווירי של צבא ארצות הברית והוצב בזירת האוקיינוס השקט. ב-1941 הוא קיבל דרגת לוטננט שני והוכשר כנווט אווירי. הוא שירת בשני סבבי שירות בפיליפינים וקודם לדרגת לוטננט ראשון. במהלך המערכה בפיליפינים נכבש בסיסו של וייטקומב, הוא נשבה על ידי היפנים והוכה ועונה על ידי שוביו, אך הצליח להמלט. לאחר שנשבה מחדש ימים ספורים לאחר מכן, הוא נמלט משביו בפעם השנייה, ברח מפני מחפשיו במשך ימים נוספים, אך הצליח להתחמק מהם. הוא נמלט בשחייה במשך לילה שלם דרך מים שורצי כרישים לאי שלא היה כבוש על ידי הצבא היפני הקיסרי. בסופו של דבר הצליח וייטקומב לעבור לסין בזהות בדויה, שם הוא יצר קשר עם צבא ארצות הברית והוחזר למולדתו בדצמבר 1943. וייטקומב כתב ספר על התנסותו בשם "הבריחה מקורדיגור", שיצא לאור ב-1958. ב-1946 שוחרר וייטקומב משירות פעיל, אך נשאר בכוחות המילואים עד 1977, בהם הוא החזיק בדרגת קולונל.

לאחר המלחמה שב וייטקומב ללימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה. ב-1953 הוא נשא לאישה את פטריסייה דולפוס, ולזוג נולדו חמישה ילדים.

ראשית הקריירה הפוליטית

וייטקומב היה חבר המפלגה הרפובליקנית. ב-1950 הוא נבחר לראשונה למשרה ציבורית, כאשר כיהן ארבע שנים בסנאט של אינדיאנה, ולאחר מכן התפטר כדי להתחיל את עיסוקו בעריכת דין. מושבי האספה הכללית של אינדיאנה התקיימו אז אחת לשנתיים, וכאשר הוא כיהן לא היו מתוכנן כינוס נוסף של האספה בעת כהונתו.

ב-1954 עבר וייטקומב את בחינות לשכת עורכי הדין. הוא הקים משרד עורכי דין מצליח בעיר נורת' ורנון, אך בשנים שלאחר מכן הוא העביר משרדו ופיצל אותו בשני משרדים בסיימור ובאינדיאנפוליס. עיסוקו בעריכת דין סייע לו לבנות בסיס תמיכה פוליטית כדי להתמודד על משרות פוליטיות במדינה.

ב-1966 נבחר וייטקומב למשרת מזכיר המדינה של אינדיאנה, תפקיד אותו הוא הפך לקרש קפיצה לקריירה הפוליטית שלו. הוא מונה על ידי מושל אינדיאנה כחבר בוועדה שהורכבה מנציגים ממדינות הימות הגדולות ושפיקחה על מיזמים משותפים לשימור ופיתוח הימות. הוא החזיק בשני תפקידים אלו עד להתפטרותו בדצמבר 1968.

מושל אינדיאנה

אדגר וייטקומב כמושל אינדיאנה

בחירתו

בוועידת המפלגה הרפובליקנית של אינדיאנה של 1968 התמודד וייטקומב על מועמדות המפלגה למשרת מושל אינדיאנה מול מנהיג המיעוט של בית הנבחרים אוטיס בוון ומול ארל בץ, לימים מזכיר החקלאות של ארצות הברית. בגיבוי מנהיגי המפלגה בכמה מחוזות גדולים, ניצח וייטקומב את בוון ובץ וזכה במועמדות. בוון, לאחר שנבחר כמועמד המפלגה למשרת המושל ב-1972, קידם את בחירת המועמדים למשרת המושל והסנאטורים מטעם המדינה בבחירות מקדימות. יריבו של וייטקומב בבחירות הכלליות היה מועמד הדמוקרטים, סגן המושל רוברט רוק. מערכת הבחירות התמקדה בעיקר במדיניות המיסוי ובסוגיות לאומיות. אף על פי שהדמוקרטים השיגו רוב יציב בממשלת המדינה בשתי מערכות הבחירות הקודמות, הבחירות של 1968 השיבו את הרפובליקנים לעמדות הכוח, והם השיגו רוב גדול בשני בתי האספה הכללית, וכן בבחירות לקונגרס ובאינדיאנה עצמה. וייטקומב היה בין אלו שהפיקו תועלת מניצחון זה והושבע לכהונתו ב-13 בינואר 1969.

המאבק הפנימי במפלגה

במהלך תקופת כהונתו של וייטקומב כמושל אימצה אינדיאנה חלוקה חדשה למחוזות בחירה שלראשונה העניקה יותר מושבים באספה הכללית המדינתית למחוזות העירוניים. המצב שנוצר בעקבות זאת גרם לפילוג במפלגה בין הרפובליקנים העירוניים לכפריים. העירוניים ונציגיהם נטו להעדיף קבלת שירותים מממשלת מהמדינה, בעוד שהכפריים העדיפו צמצום הוצאות וממשלה מוגבלת בכוחה. וייטקומב מצא את עצמו במחנה הכפריים במפלגה, בעוד שבוון, שנבחר כיושב ראש בית הנבחרים המדינתי, היה למנהיג סיעת העירוניים. וייטקומב הטיל וטו על מספר חוקים בעלי השלכה תקציבית והחל להאבק על השליטה במנהיגות המפלגה. ב-25 בנובמבר 1970 הוא נחל כישלון פוליטי כאשר עוזריו כשלו מלמנוע את מה שהעיתון "אינדיאנפוליס ניוז" כינה "הצבעה פה אחד" לבחירת תומכו לשעבר של וויטקומב וגזבר המדינה, ג'ון ק. סניידר, למשרת יושב ראש המפלגה במדינה. העיתון "אינדיאנפוליס סטאר", תחת הכותרת הראשית "סניידר לראשות המפלגה הרפובליקנית במדינה" תיעד באותו יום את האסון הפוליטי של וייטקומב. בהדגישו את עומק התבוסה, כתב הנשיא ריצ'רד ניקסון לסניידר ב-15 בדצמבר, מכתב בו הוא הביע את תמיכתו האישית בו. שנים לאחר מכן חידשו וייטקומב וסניידר את ידידותם משכבר הימים, שב-1970 תוארה על ידי ה"אינדאנפוליס ניוז" כ"מרירה". במהלך פוליטי בלתי מתפשר בעקבות בחירתו של סניידר, הפנה וייטקומב תרומות למפלגה לקרן מיוחדת במשרד המושל וכמעט גרם לפשיטת רגל של המפלגה במדינה. כתוצאה מכך התפטר סניידר מתפקידו ווייטקומב מינה יושב ראש חדש, ג'ים ניל, עורך עיתון מנובלסוויל, שנותר נאמן לעמדותיו, אך נותר נייטרלי בוועידה של 1972. במקביל, חידש וייטקומב את איסוף התרומות שנותבו לקופת המפלגה. בינתיים, עלה בידו של בוון להציב מספר אנשים בעמדות מפתח בהנהגת המפלגה במחוזות שהעניקו לאגף שלו שליטה במפלגה.

רפורמות התייעלות בממשלה

על אף המאבקים הפנימיים במפלגה, הצליח וייטקומב לקדם את העברתם של מספר חוקים להרחבת רשת הכבישים במדינה, לביטול חוקים שהועברו בתקופות כהונותיהם של קודמיו בתפקיד שחילקו כספים לממשלות המחוזות, ולמחשוב משרד רישום התיקים הפליליים ומשרד רישוי כלי הרכב של המדינה. התפתחות חשובה בתחום החוקתי אירעה אף היא במהלך תקופת כהונתו. בהצבעה במערכת הבחירות בה נבחר וייטקומב לתפקידו נכללו מספר תיקונים חוקתיים, ביניהם הארגון מחדש של מערכת בתי המשפט, שינוי מספר מושבי החקיקה כך שהאספה הכללית התכנסה אחת לשנה במקום אחת לשנתיים, שינוי שאפשר למושל לכהן ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת, והגדרה בחוקה של משרות חדשות בקבינט. על אף זאת, לא יכול היה וייטקומב להתמודד על תקופת כהונה שנייה בשל העובדה שהוא נבחר על פי נוסח החוקה הקודם. אירוע משמעותי נוסף שהתרחש במהלך חודשי כהונתו הראשונים היה פסיקתו של בית המשפט העליון של אינדיאנה שוטו כיס מנוגד לחוקה, החלטה שהכניסה לתוקף מספר חוקים שעליהם הוטל וטו כיס על ידי קודמיו של וייטקומב. וויטקומב ביקש מהאספה הכללית להעביר חוק שמבטל את כל החוקים שנכנסו לתוקף בעקבות החלטה זו של בית המשפט העליון, רובם לאחר כמעט מאה שנה לאחר הגשתם כהצעות חוק. האספה נעתרה לבקשה והעבירה החלטה גורפת בהתאם.

הכנסותיה של ממשלת אינדיאנה סבלו מבעיות בשני העשורים שקדמו לכהונתו של וייטקומב והצריכו העלאות מיסים נרחבות כדי לממן את הגידול בתקציב. וייטקומב התחייב במסע הבחירות שלו לא להעלות את נטל המיסים במדינה, אך נאסר על המדינה לקבל על עצמה חובות והיה צורך בהגדלת קרנות הרזרבה שלה. כדי להגדיל את העודף התקציבי, יזם וייטקומב מספר צעדי חיסכון שלא הצריכו אישור חקיקתי. הוא הוציא צו ביצועי להקמת ועדה של שישים מנהיגים עסקיים כדי לבחון את אופן פעולתה של ממשלת המדינה ולהמליץ על שינויים לשיפור יעילותה הביצועית. הוא עשה שימוש בממצאי הוועדה כדי לשנות את תהליכי העבודה שהסתכמו בחיסכון שנתי של 12 מיליון דולר. הם גם הגישו המלצות לשיפור היעילות של המיסים המדינתיים באמצעות שיטות ביקורת טובות יותר שכאשר יושמו העלו את הכנסות המדינה ב-8 אחוזים. חיסכון נוסף הושג באמצעות שיפור היעילות בממשלה שאפשר צמצום של כוח האדם ב-10 אחוזים. וייטקומב גם השיג חיסכון לאוצר המדינה כאשר השהה את התשלומים לרוב עובדי המדינה להם היא לא הייתה מחויבת.

תוכניות החיסכון בהוצאות של וייטקומב זכו להתנגדות נמרצת מארגון המורים של אינדיאנה, מהדמוקרטים, ומחלק ניכר של הרפובליקנים העירוניים. הציבור, על כל פנים, היה שבע רצון מצעדיו של וייטקומב, וכאשר הוא סיים את כהונתו ב-8 בינואר 1973 הוא נהנה מאחוזי תמיכה גבוהים. עם תום כהונתו שב וייטקומב לעיסוקו בעריכת דין.

שנותיו האחרונות

ב-1976 התמודד וייטקומב על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט של ארצות הברית, אך נוצח בבחירות המקדימות על ידי ראש עיריית אינדיאנפוליס ריצ'רד לוגאר. לאחר מכן הוא שב לעיסוקו בעריכת דין, והעביר את משרדו לסיימור. במשך כמה שנים הוא שימש כחבר הדירקטוריון של איגוד הסחר העולמי של מרכז ארצות הברית, עבד עבור חברת תקשורת שבסיסה היה באינדיאנפוליס ובילה זמן בנסיעות ברחבי ארצות הברית ובהקמת רשת של תחנות רדיו.

ב-1985, כשהיה בן 68, פרש וייטקומב מעיסוקו בעריכת דין. ב-1986 התגרשו הוא ורעייתו לאחר 33 שנות נישואים. ספרו השני של וייטקומב, "על כנפי הרקיע" (On Celestial Wings) יצא לאור ב-1995. הוא החל לעסוק בשיט מפרשיות כתחביב, ורכש סירה באורך של 9.1 מטרים. הוא הפליג לבדו סביב לחופי הים התיכון, חצה את האוקיינוס האטלנטי, ויחד עם ג'ף לה דייג', את האוקיינוס השקט. ב-1995, כאשר ניסה להקיף בהפלגה את כדור הארץ, פגעה ספינתו בשונית אלמוגים במפרץ סואץ ושקעה. הוא חולץ ושב לארצות הברית. ב-2011 הוציא וייטקומב לאור ספר על התנסויותיו בהפלגות שנקרא "סילין 2: אודיסאת ההפלגה בדד" (Cilin II : a solo sailing odyssey). ב-2000 הוא רכש בקתת עץ מבודדת ברום, אינדיאנה, על גדת נהר אוהיו, בתחומי היער הלאומי הוסייר. בבקתה זו הוא בילה את רוב הזמן בגינון, דייג וחטיבת עצים. ברעיון האחרון שהוא העניק ב-2004, אמר וייטקומב לכתב שראיין אותו שהוא לא קורא עיתונים, שהוא לא מעורב בשום עניין ציבורי, ושהוא חי בגן עדן. ב-2013 הוא נישא בשנית לידידתו משכבר הימים אוולין גייר בטקס פרטי בביתם.

אדגר וייטקומב נפטר בשנתו ב-4 בפברואר 2016 בביתו ברום, אינדיאנה, בגיל 98. הוא נטמן בבית הקברות היידן שבעיר הולדתו היידן.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 352-359.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אדגר וייטקומב בוויקישיתוף

• אדגר וייטקומב באת אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• אדגר וייטקומב באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35881513אדגר וייטקומב