אבוריג'ינים
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 458,920 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
|
ניו סאות' ויילס: 134,888 קווינסלנד: 125,910 אוסטרליה המערבית: 65,931 הטריטוריה הצפונית: 56,875 ויקטוריה: 27,846 אוסטרליה הדרומית: 25,544 טסמניה: 17,384 טריטוריית הבירה האוסטרלית: 3,909 אחרים: 233 | |
| שפות | |
|
אנגלית אוסטרלית שפות אבוריג'יניות | |
| דת | |
|
מיתולוגיית זמן החלום נצרות |
אָבּוֹרִיגִ'ינִים (באנגלית: Indigenous Australians או Aboriginals) הם עם ילידי המונה 500 שבטים באוסטרליה. האבוריג'ינים חצו את הים מדרום מזרח אסיה והגיעו לאוסטרליה, שם הם חיו במנותק משאר האנושות ופיתחו תרבות פרהיסטורית ייחודית, המבוססת על העברה בעל פה ובציור של מיתולוגיה המכונה "זמן החלום". החל מ-1995 נמנה דגל האבוריג'ינים עם דגלי אוסטרליה הרשמיים.
מקור השם
מקור השם "אבוריג'ינים" הוא במונח הלטיני ab-origin ("מהמקור, ילידי"), אשר בו השתמשו הרומאים הקדמונים לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, שחיו בה טרם כינונה של הרפובליקה הרומית.
הביטוי שימש בעבר ואף משמש כיום כדי לכנות עמים ילידים מכל העולם אך מזוהה בעיקר עם העמים האוסטרלים שישבו את היבשת טרם הגעת האדם הלבן. על פי האקדמיה ללשון העברית המילה העברית לאבוריג'ינים במובן של כלל העמים הילידים היא קַדְמוֹנָאִים[1].
היסטוריה
הגעת האבוריג'ינים לאוסטרליה
הציוויליזציה האבוריג'ינית נשארה בתקופת האבן עד הגעת האירופאים ליבשת. האבוריג'ינים התקיימו על ציד ולקט, וחיי החברה התנהלו במשפחות קטנות של נוודים למחצה, כשהקשר בין משפחה למשפחה רופף.
לאחר הגעת האירופאים לאוסטרליה
בעת המגע הראשון עם האדם הלבן חיו ביבשת כפי הנראה בין 350,000 ל-750,000 אבוריג'ינים, אם כי ההערכה הגבוהה ביותר טוענת שהיו כ-1.25 מיליון. סביר להניח שמספר זה היה יציב לאורך תקופה ארוכה גם קודם לכן. הם היו מחולקים לכ-500 שבטים, שהמספר הממוצע לחבריו היה 600[2].הקברניט ההולנדי וילם יאנץ נחת לראשונה על היבשת ב-1606 בחוף המערבי של קייפ יורק. הילידים שפגש איימו עליו ועל צוותו בחניתות. יאנץ כתב כי היבשת מלאה ביצורים שחורים ופראים, (האבוריג׳ינים). בשנת 1788, הבריטים כבשו את אוסטרליה. האימפריה הבריטית ניצלה את היבשת להפקת צמר וכמושבת עונשין[3].עם יישוב היבשת על ידי האדם הלבן, נושלו האבוריג'ינים מאדמותיהם לטובת הקמת ערים, חוות, ומכרות. במקביל החל הרס הציוויליזציה האבוריג'ינית: המתיישבים הבריטים התייחסו אל האבוריג'ינים כאל תת-אדם, ובמקומות מסוימים צדו אותם כבעלי חיים. כתוצאה מכך, הידרדר מספרם עד תחילת המאה ה-20 בכ-90%, והיום הם מהווים רק 2.7% מאוכלוסיית היבשת. בין 1788–1928 לפי הערכות אחדות כ-2000 מתיישבים בריטים ו-20,000 אבוריג'ינים היו קרבנות של אלימות במאבק בין הצדדים[4]. האוכלוסייה הילידית של טסמניה הוכחדה לחלוטין במהלך המאה ה-19. אף שאלפים מתושבי האי מזהים את עצמם כילידים טסמנים, הם למעשה צאצאים של כמה נשים טסמניות שנישאו ללבנים, והיום כמעט שלא ניתן להבחין בטסמנים ממוצא ילידי בתווי הגזע המקורי. בשנת 1876 מתה האבוריג'ינית-טסמנית האחרונה.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 השתנתה גישת השלטונות, ונעשו ניסיונות לדאוג לאבוריג'ינים על ידי הטמעתם בחברה הלבנה. לשם כך הוקמו מיסיונים, וננקטה מדיניות של לקיחת ילדים בני תערובת ממשפחותיהם ללא הסכמתם, גידולם במוסדות, ובחלק מהמקרים אימוצם בידי משפחות לבנות שגידלו אותם כלבנים לכל דבר. מדיניות זו, שנמשכה עד שנות ה-70 של המאה ה-20, מכונה "הדור הגנוב" ("The Stolen Generation").
למרות היותם תושביה הילידים של הארץ, עד אמצע המאה ה-20 האבוריג'ינים כלל לא נחשבו לאזרחים אוסטרלים. החל מסוף שנות ה-60, החל ניסיון לתקן את העוול. הוקמו בתי דין מיוחדים להשבת אדמות על סמך הוכחת קשר היסטורי. כך הוחזר הר אולורו ("איירס רוק") לידי השבטים הילידיים שקידשו את המקום, אולם אלה מיד החכירו אותו בחזרה לממשלה. רק בשנות ה-80 נאסרה בחקיקה ההפרדה לפי גזע, שהייתה נהוגה עדיין במספר בתי ספר באוסטרליה.
מאבק זה של הילידים באוסטרליה, מעבר למאבק למען שוויון, הוא מאבק הכרה. הילידים נאבקים למען הכרה מצד הממשלה האוסטרלית והעולם בייחודיותם ובמסורתם, ובלגיטימיות שלהם להיות אזרחים ככל שאר תושבי היבשת.
היחס אל האבוריג'ינים ותיקון העוול כלפיהם הפך לנושא מרכזי בשיח הפוליטי באוסטרליה בעשורים האחרונים. מאז 1998 מצוין במדינה מדי שנה "יום ההתנצלות" על עוולות אלה. במיוחד עורר כעס סירובו של ראש הממשלה ג'ון הווארד להתנצל על פרשת "הדור הגנוב". המחאה נגד סירובו זה הובעה גם בטקס הנעילה של אולימפיאדת סידני בשנת 2000 על ידי להקת Midnight Oil שעל בגדיהם הופיעה המילה "סליחה".
אמנות אבוריג'ינית
במשך זמן רב היה הבומרנג אחד הדברים היחידים שהעולם הלבן הכיר מהתרבות האבוריג'ינית. אולם בעשורים האחרונים נחשף העולם גם לתרבות האבוריג'ינית, הן למוזיקה הייחודית ולכלי הנגינה כדוגמת הדידג'רידו והן לציור האבוריג'יני, המבוסס על שימוש בנקודות צבע, שבמקורו נועד למטרות פולחניות ולהעברת מסורות "זמן החלום".
החל משנות ה-70 החלה ההתעוררות של האמנות האבוריג'ינית המודרנית, לאחר שג'פרי ברנדון, מורה לאמנות מסידני, הגיע לפאפוניה על מנת להקים בית ספר לאמנות. ברנדון לא כפה על הילידים את סגנון הציור המערבי, אלא עודד אותם לצייר מוטיבים מסורתיים בצבעי אקריליק. בשנות ה-80 החלו האמנים המבוגרים יותר להעביר את הטכניקות החדשות לדור הצעיר, ולראשונה גם נשים החלו לצייר[3].
המפגש בין האמנות האבוריג'ינית לאמנות המערבית יצרה קונפליקטים שנובעים מהתפיסות השונות של היצירה והיוצר בשתי התרבויות. בעבר שימשו היצירות לפולחן הדתי של השבטים האבוריג'יניים, וחלו עליהן "זכויות יוצרים" שאפשרו רק לאנשים נבחרים מתוך השבט להעתיקן[3]. מהרגע שהיצירות והסמלים האבוריג'ינים נמכרו והוצגו במוזיאונים, השליטה בהן הופקעה מידי השבטים. אחד המקרים הקיצוניים התרחש כאשר אמן אבוריג'יני בשם טרי יומבולול מכר ברשות שבטו את זכויות השעתוק של "כוכב הבוקר" – אביזר המשמש בטקסי הלוויות של אנשים חשובים, והכנתו חייבת להתבצע על פי כללים דתיים. הסוכנות שלה מכר את "כוכב הבוקר" מכרה בתורה את זכויות השעתוק של הסמל לבנק המרכזי האוסטרלי, וזה הדפיס אותו על שטרות בערך של עשרה דולרים במהדורה מיוחדת[5]. האבוריג׳ינים נהגו למרוח על גופם קווים ונקודות בלבן ואדום. האומנות האבוריגינית מתבססת על סיפורים עממיים וסמלים מסורתיים שמספרים את סיפור בריאת העולם ואת ההיסטוריה של שבט האבוריג'יני. מאחר שלאבוריג'ינים לא הייתה מעולם שפה כתובה, האומנות שלהם היא חלק מאד משמעותי בתרבות שלהם מכיוון שכך הם משמרים את ההיסטוריה והאומנות מספרת את הסיפורים מדור לדור. כל סמל הוא בעל חשיבות רבה.
הציורים משלבים מוטיבים של נקודות מתוך אמונה באלילים ובנוסף, שימוש בנקודות איפשר להם להחביא מידע ולהסוות ידע שרצו להסתיר מהאדם הלבן.
לפני שהגיע האדם הלבן הגיע לאוסטרליה חיו האבוריג'ינים באזורים שונים ולכל אחד מהם היה סגנון אומנותי שונה.
אומנים אבוריג'ינים מסורתיים חייבים לבקש רשות על מנת לצייר ציור שמספר את ההיסטוריה של התרבות שלהם. אסור להם לספר סיפור שלא שייך לבני משפחתם.
רוב האומנות המקורית צוירה על אבנים וקירות, בעוד היום מציירים האומנים על קנבס ומוכרים את יצירותיהם באלפי דולרים. גלריות ומוזיאונים רבים מחזיקים ביצירות אומנות אבוריג'יניות.
לקריאה נוספת
- מרלו מורגאן, "מסר האנשים האמיתיים", הוצאת אופוס, 1999
- אברהם שקד, "האבוריג'ינים - מסע אל זמן החלום", הוצאת מפה, 2004
- ברוס צ'טווין, "נתיבי שיר" הוצאת ספרית פועלים-הקיבוץ המאוחד, 2003
- קייט גרנוויל, "הנהר הסודי", הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2009, תרגום עדה פלדור
- רוף סמית, "חולות הזמן", נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 148, ספטמבר 2010
- Richard Broome Aboriginal Australians, Sydney: Allen and Unwin, 1994
החיים המסורתיים" פרק בספר של ריצ'רד ברום
- Josephine Flood The Original Australians.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: אבוריג'יני |
- אמנון כרמל וטל גור, אבוריג'ינים, באתר aust.co.il
- מליה בר, עת החלימה - סיפור הבריאה האבוריג'יני, באתר "אל אוסטרליה"
- זאביק רילסקי, מן הג'ונגל הטרופי אל הלב האדום - תחנות בתרבות האבוריג'ינית, באתר "אל אוסטרליה"
- זיו מגן, הולכים, חוזרים, מסתובבים - על מסורת ה-Walkabout האבוריג'ינית, באתר "אל אוסטרליה"
- זיו מגן, אי הדקלים והמוות - קהילת עונשין אבוריג'ינית שהפכה למקום האלים בעולם, באתר "אל אוסטרליה"
- אמנון כרמל, הטרגדיה של האבוריג'ינים הטסמנים
- ד"ר יונת אשחר, מוצאם של האבוריג'ינים, במדור "חדשות מדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 בנובמבר 2016
- Australian Institute of Aboriginal and Torres Strait Islander Studies
- MABO 140 Years of Warfare
ציטוט מ -R.Broome The struggle for Australia:Aboriginal-European warfare 1770-1930 in M McKernan and M Browne (eds) Australia: Two Centuries of War and Peace, Canberra: Australian War Memorial/Allen and Unwin 1988, pp 92-120, quotes from pp 93,95,97, 119,104.
הערות שוליים
- ^ [1]
- ^ R.Broome 1994 ע' 9
- ^ 3.0 3.1 3.2 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםMishmari A - ^ ציטוט מ-1988 R.Broome
- ^ אביבה משמרי, הקרב על זמן החלום (חלק ב'), האייל הקורא, 28 בדצמבר 2003
