פיליפ גידלי קינג
 | |||||||
| פיליפ גידלי קינג | |||||||
| לידה | לאונססטון, קורנוול, ממלכת בריטניה הגדולה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||
| מקום קבורה | כנסיית סנט ניקולאס, טוטינג תחתית, לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||
| |||||||
פיליפ גידלי קינג (באנגלית: Philip Gidley King; ) היה מושל ניו סאות' ויילס השלישי, שפעל רבות לארגון המושבה הצעירה לנוכח מכשולים רבים שניצבו בפניה.
עם הגעת הצי הראשון לאוסטרליה בינואר 1788 יועד קינג לצאת וליישב את האי נורפוק לטובת הגנה וכמקור למזון. כמושל ניו סאות' ויילס הוא פעל לפיתוח משק החי שבה, ואת ענפי ציד הלווייתנים והכרייה. הוא בנה בתי ספר רבים ופתח את העיתון הראשון של המושבה. עימותים שהיו לו עם הקצונה הצבאית במושבה ריפו את רוחו, ועקב כך הוא התפטר מתפקידו כמושל.
ראשית חייו
פיליפ גידלי קינג נולד בעיירה לאונססטון שבאנגליה, כבנו של סוחר הבדים פיליפ קינג וכנכדו של עורך הדין ג'ון גידלי.[1] הוא התגייס לצי המלכותי הבריטי בגיל 12 כשרת של רב חובל, וב-1778 הוא הוסמך כקצין בדרגת לוטננט.
מסע הצי הראשון לאוסטרליה
קינג שירת בפיקודו של ארתור פיליפ כאשר הוא בחר בו כלוטננט שני בספינתו אה"מ "סיריוס" (HMS Sirius) בצי הראשון שנועד להקים את מושבת העונשין בניו סאות' ויילס. עם הגעת הצי בינואר 1788, נבחר קינג להוביל קבוצה קטנה של נידונים ושל שומרים להקים ישוב נוסף באי נורפוק. ב-14 בפברואר הם הפליגו מסידני על סיפון הסיריוס.[2]
שירות באי נורפוק
ב-6 במרץ נחתו קינג וצוותו בנורפוק תוך קשיים מרובים, שנבעו מהמחסור במקום עגינה מתאים. הם נגשו למלאכת הקמת היישוב, שכללה בניית בקתות, סיקול פני השטח, זריעת יבולים והתגברות על מזיקים, האוויר המלוח והסופות. בהמשך נשלחו לאי נידונים נוספים שהיו בעייתיים לעיתים. בראשית 1789 מנע קינג מרד כאשר כמה מהנידונים תכננו לקחת אותו וקצינים נוספים כבני ערובה ולהמלט מהאי בספינה הבאה שתגיע אליו. בעת היותו המפקד המקומי באי נורפוק, קשר קינג קשר עם אישה מהנידונים בשם אן אינלט. בנם הראשון, שנולד בינואר 1789, נקרא בשם נורפוק. הוא היה האדם הראשון שנולד באוסטרליה ששירת כקצין בצי המלכותי והיה מפקד הסקונר אה"מ "באלאהו" (HMS Ballahoo). בנם השני נולד על סיפון הסיריוס ב-1790 ונקרא בשם סידני.
לאחר שהסיריוס נטרפה על חופי האי נורפוק במרץ 1790, עזב קינג את האי ושב לאנגליה כדי לדווח עת קשיי המתיישבים בניו סאות' ויילס. אן נותרה בסידני עם ילדיהם. ב-1792 היא נישאה לאיש אחר והמשיכה לחיות חיי נוחות במושבה. קינג, שככל הנראה הסדיר את נישואיה של אן, דאג גם שילדיו יתחנכו באנגליה, שם הם נעשו לימים קצינים בצי. בעת שהותו באנגליה הוא נשא במרץ 1791 לאישה את דודניתו אנה ג'וזפה קומב וזמן קצר לאחר מכן הפליג עמה על סיפון אה"מ "גורגון" (HMS Gorgon) בחזרה לאי נורפוק כדי לקבל את משרת סגן מושל האי במשכורת שנתית של 250 ליש"ט. בנו החוקי הראשון של קינג, פיטר פרקר קינג (אנ'), נולד שם בדצמבר אותה שנה ולאחר מכן נולדו לזוג ארבע בנות.
בשובו לאי, מצא קינג את אוכלוסייתו, שמנתה כמעט אלף איש, במצב קשה לאחר שלטונו הקשוח של מייג'ור רוברט רוס. הוא ניגש במרץ לנקיטת צעדי שיפור התנאים. הוא עודד את המתיישבים, שהיו נידונים לשעבר ונחתים לשעבר, והיה קשוב לדבריהם. ב-1794 הגיע האי נורפוק למצב שהתבואה שהייתה נחוצה לתזונת תושביו גודלה על אדמתו, ועודפי החזירים שגודלו באי נשלחו לסידני. מספר האנשים על האי שלא היו כבר במשמורת הממשלה היה גבוה, וכמה מהמתיישבים ביקשו לעזוב. בפברואר 1794 התמודד קינג עם האשמות בלתי מבוססות של אנשי הרגימנט של ניו סאות' ויילס על כך שהוא נהג להעניש אותם בחומרה יתרה ואת הנידונים לשעבר בעונשים קלים מדי כאשר התעוררו חיכוכים בין שתי הקבוצות. כאשר החל אופיים להיות מרדני, הוא שלח עשרים מהם לסידני להישפט בבית דין צבאי, שם הוקיע סגן המושל פרנסיס גרוס את מעשיו של קינג והוציא הוראות שהעניקו לאנשי הצבא סמכות על פני האוכלוסייה האזרחית. בהמשך התנצל גרוס, אך העימות עם אנשי הצבא המשיך להטריד את קינג.
מושל ניו סאות' ויילס
בשל מחלת השיגדון שסבל ממנה, שב קינג לאנגליה באוקטובר 1796. לאחר שהחלים, ולאחר שחידש את הקריירה שלו בצי, הוא מונה כמושל ניו סאות' ויילס השלישי, במקומו של ג'ון הנטר. קינג נכנס לתפקידו ב-28 בספטמבר 1800. הוא החל בתהליך של שינוי מערכת הממשל, ומינה את מייג'ור ג'וזף פובו כסגן המושל של האי נורפוק. משימתו הראשונה הייתה לתקוף את התנהלותם הבלתי ראויה של הקצינים של הרגימנט של ניו סאות' ויילס בסחר הבלתי חוקי שהם ניהלו במשקאות חריפים, בעיקר רום. הוא ניסה לצמצם את יבוא המשקאות החריפים והחל בהקמת מבשלה. עם זאת, הוא נתקל בסירובם של הנידונים לעבוד בזמנם החופשי עבור תשלום, והזיקוק הבלתי חוקי המקומי החל בהדרגה לצאת משליטה. הוא המשיך להתמודד עם יהירות אנשי הצבא ועם חוסר הציות של אנשי הרגימנט של ניו סאות' ויילס. הוא לא הצליח לקבל סיוע מבריטניה כאשר הוא שלח לאנגליה את ג'ון מקארתור (אנ') להישפט בפני בית דין צבאי.
קינג נחל הצלחה כלשהי. באמצעות הפיקוח שלו על המחירים, על השכר, על שעות העבודה, על העסקאות הפיננסיות ועל תעסוקת הנידונים, הוא הביא מעט הקלה לחקלאים. הוא עודד את בנייתם של מבנים, רציפים, גשרים ובתים. עד מהרה התרחבו עדרי הצאן והבקר והוא עודד ביצוע ניסויים בהפקת יינות וגידול טבק, כותנה, קנבוס וניל. ציד ליוויתנים וטורפים ימיים הפך למקור חשוב לשמנים ועורות, והחלה פעילות לכריית פחם. הוא גילה עניין בחינוך והקים בתי ספר לחינוך ילדי הנידונים ולהפיכתם לבעלי מלאכה מיומנים. הוא עודד קבלת חיסונים נגד אבעבועות שחורות, גילה אהדה למיסיונים, התאמץ לשמור על יחסי שלום עם האבוריג'ינים, הורה על הוצאתו לאור של הספר הראשון שהודפס באוסטרליה, "ההוראות הקבועות הכלליות של ניו סאות' ויילס" (New South Wales General Standing Orders) ועודד את הקמתו של העיתון הראשון "הסידני גזאט" (Sydney Gazette).[3] מסעות החקר הובילו לסקר של מצר בס ושל מפרץ וסטרן פורט (אנ') ולגילוי פורט פיליפ. יישובים נוסדו בהובארט ובג'ורג' טאון שבטסמניה.
כשהוא עדיין היה מודע לכך שסידני הייתה מושבת עונשין, ושהוא תמיד היה ער לגאות והשפל במידת מרדנותם של האסירים הפוליטיים האירים, הקים קינג לעצמו משמר של שומרי ראש. הוא נתן הזדמנויות לנידונים המשוחררים, בהתחשב בכך שקלונם לא יישאר לעד. הוא מינה נידונים משוחררים לתפקידים אחראיים, פיקח על פעולתם של בעלי משרות ממונות והקים את היסודות למערכת "כרטיסי השחרור" (Ticket of leave) לנידונים ראויים. אף על פי שהוא הפיק ישירות רווחים ממספר העסקאות המסחריות, מכירות הבקר, והענקות הקרקעות, הוא היה צנוע בהתנהלותו העסקית בהשוואה לרוב הכפופים אליו. התפרסם במיוחד דיכוי מרד קאסל היל (אנ') על ידו במרץ 1804. האיבה שהלכה וגברה בין קינג לבין רגימנט ניו סאות' ויילס הובילה להתפטרותו והחלפתו בוויליאם בליי ב-1806 ושובו לאנגליה.
על אף העבודה הקשה של קינג לטובתה של ניו סאות' ויילס, והעובדה שהוא הותיר את המושבה במצב הרבה יותר טוב מזה שבתחילת כהונתו כמושל, ההשפלה שהוא ספג מקציניו הזיקה לשמו הטוב, ומצבו הבריאותי ותנאי החיים הקשים התישו אותו. מכל אנשי צוות הצי הראשון, היה קינג זה שתרם את התרומה הגדולה ביותר למושבה בשנותיה הראשונות.
פיליפ גידלי קינג נפטר בלונדון ב-3 בספטמבר 1808. הוא נטמן בבית הקברות של כנסיית סנט ניקולאס שבטוטינג תחתית, לונדון.[4]
פעילות אומנותית
קינג גם זכור בשל פועלו האומנותי וכמה מיצירותיו שרדו. תחריט מעשה ידיו של ויליאם בלייק, שנקרא "משפחת ילידים מניו סאות' ויילס", ושפורסם ב""היומן ההיסטורי של הפרוטוקולים של פורט ג'קסון והאי נורפוק" של ג'ון הנטר ב-1793, נוצר על בסיס אחד מהציורים שלו בצבעי מים.[5] היצירה מוחזקת בספריית מיטצ'ל שבסידני, יחד עם יצירות נוספות.
קישורים חיצוניים
- כתבי פיליפ גידלי קינג בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- Shaw, A. G. L. (1967). "King, Philip Gidley (1758–1808)". Australian Dictionary of Biography. Melbourne University Press.
- Serle, Percival (1949). "King, Philip Gidley". Dictionary of Australian Biography. Sydney: Angus and Robertson.
- "King, Philip Gidley" . Dictionary of National Biography. London: Smith, Elder & Co. 1885–1900.
הערות שוליים
- ^ Phillip, Arthur (1970). Auchmuty, J. J. (ed.). The Voyage of Governor Phillip to Botany Bay, with an Account of the Establishment of the Colonies of Port Jackson and Norfolk Island. Angus and Robertson, p. 50.
- ^ "Old Families of New South Wales". The Sunday Times. Sydney, NSW: National Library of Australia. 9 December 1923. p. 13.
- ^ "Establishing Law and Order – NSW General Standing Orders". State Library of New South Wales. Archived from the original on 9 April 2013.
- ^ Philip Gidley King, 1758–1808 (aged 50 years), Australian Royalty
- ^ William Blake (British, 1757-1827). After Philip Gidley King (British, 1758-1808), 1793, JOSEF LEBOVIC GALLERY.
31855543פיליפ גידלי קינג