תומאס קוקרן

אדמירל סר תומאס קוקרן, הרוזן (Earl) העשירי של דנדונלד (Thomas Cochrane, 10th Earl of Dundonald), המרקיז ממרניאו, אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (באנגלית: Thomas Cochrane;‏ 14 בדצמבר 1775 – 31 באוקטובר 1860), כונה לורד קוקרן, היה קצין בצי המלכותי הבריטי ופוליטיקאי. תעוזתו והצלחותיו במהלך המלחמות הנפוליאוניות הביאו את הצרפתים לכנותו "זאב הים" (le loup des mers). קוקרן כיהן בבית הנבחרים הבריטי והואשם בהונאת בורסת ניירות הערך הגדולה, בעקבותיה נשללו תאריו, דרגותיו והוא הודח מהצי הבריטי. לאחר הדחתו שרת בציים של צ'ילה, ברזיל ויוון במהלך מלחמות העצמאות של מדינות צעירות אלו, ולאחר מכן גויס מחדש לצי הבריטי לתפקיד אדמירל משנה של השייטת הכחולה, תאריו הושבו לו, הוא קודם מספר פעמים עד לדרגת אדמירל של השייטת האדומה; בנוסף, זכה לתואר הכבוד "אדמירל משנה של הממלכה המאוחדת" (Rear-Admiral of the United Kingdom). חייו ומעלליו שימשו מקור השראה לספרות עלילתית ימית, כגון דמותם של הוריישיו הורנבלואר מאת פורסטר (C. S. Forester) וג'ק אוברי (Jack Aubrey) מאת פטריק או'בריין (Patrick O'Brian).

משפחתו והתגייסותו לצי המלכותי

תומאס קוקרן נולד באנספילד (Annsfield), ליד המילטון (Hamilton) שבדרום לנארקשייר (Lanarkshire), סקוטלנד. קוקרן היה צאצא למשפחות אצולה סקוטיות, בעלות עבר של שירות צבאי משני ענפי משפחתו. אביו היה ארצ'יבלד קוקרן, הרוזן התשיעי מדנדונלד, ואימו, אנה גילכרייסט (Gilchrist), הייתה בתו של קפטן בצי המלכותי הבריטי ונכדתו של מייג'ור ג'ון רוברטון (Roberton), בעל אחוזת ארנוק (Laird of Earnock) ה-16 במספרו. לתומס היו שישה אחים, מהם מייג'ור ויליאם ארסקין קוקרן ששרת בהצטיינות במשמר הדרגונים ה-15 תחת ג'ון מור (Moore) במלחמות הנפוליאוניות בין השנים 1808 ו-1811, ואח נוסף, ארציבלד קוקרן, אשר שרת אף הוא בצי המלכותי. משפחתו של קוקרן נקלעה לחובות כבדים ובשנת 1793 נאלצה למכור את אחוזתה על מנת לכסותם.

הודות להשפעתו של דודו, אלכסנדר קוקרן, נרשם תומאס כאיש צוות בארבע ספינות שונות של הצי המלכותי החל מגיל 5. מנהג נפוץ, גם אם בלתי חוקי זה, נועד לסייע בצבירת זמן השירות הדרוש בים על מנת שיוכל הנער להפוך לקצין אם וכאשר יחליט להצטרף לצי. על אף שאביו הבטיח את מקומו בצבא הבריטי בחר קוקרן להתגייס לצי המלכותי, אליו הצטרף בשנת 1793, עם פרוץ העימותים של הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה כנגד הרפובליקה הצרפתית.

שירותו בצי המלכותי

שנים ראשונות

ציור של הקרב בין ספידי לאל גמו

את שירותו הימי החל קוקרן בים הבלטי תחת פיקודו של דודו על סיפונה של אוניית הוד מלכותה הינד (Hind) שהייתה פריגטה מן הדרג השישי, בעלת 28 תותחים. בשנת 1795 מונה ללויטננט בפועל באה"מ טטיס, אונייה מן הדרג החמישי, בעלת 38 תותחים, עדיין תחת פיקודו של דודו. ב-27 במאי 1796 עבר את בחינות ההסמכה שלו לקצונה וקיבל דרגת לויטננט. לאחר מספר העברות במהלכן שירת באמריקה הוצב קוקרן כלויטננט שמיני ב-1798 בספינת הדגל של לורד קית' (Keith), אה"מ ברפלור (Barfleur) שהייתה אוניית קו מדרג שני, בים התיכון.

במהלך שירותו על הברפלואר נשפט קוקרן בבית דין צבאי על כך שלכאורה גילה חוסר כבוד כלפי פיליפ ביוור (Beaver), הקצין הראשון של הספינה. על אף שנמצא זכאי מההאשמה החמורה ננזף קוקרן על זלזולו. מקרה זה סימן דפוס חוזר באופיו של קוקרן שלא הסתדר עם רבים ממפקדיו, פקודיו, עובדיו ועמיתיו בציים שונים ובפרלמנט, כולל כאלו שאחזו בדעות קרובות לשלו ואשר אמורים היו להיות בעלי בריתו.

ב-1800 פיקד קוקרן לזמן קצר על ספינת השלל הצרפתית ז'נרה (Généreux) בדרכה לבסיס הבריטי במהון (Mahon). הספינה כמעט ואבדה בסערה, וקוקרן ואחיו טיפסו בעצמם במעלה התרנים בהחליפם אנשי צוות שחלו.

ב-28 במרץ 1800 קודם קוקרן לדרגת קומנדר ומונה כמפקדה של הדו-תרנית אה"מ ספידי (Speedy), וכמפקדה ביצע אחדים ממעלליו הנודעים ביותר. מאוחר יותר באותה השנה כמעט ונלכדה ספידי בידי ספינת מלחמה ספרדית שהוסוותה כאניית סוחר, אולם קוקרן הניף דגל דני ובטענה שהספינה מוכת דבר מנע חיפוש על גבי האונייה. במקרה אחר, כאשר נמלטה ספידי מפריגטה שרדפה אחריה, העריך קוקרן שזו עתידה להמשיך במרדף בשעות הלילה בעקבות האור הבוקע מספינתו. הוא קיבע נר על גבי חבית והניח לה להיסחף בזרמי הים; האויב עקב אחרי הנר וספידי הצליחה להתחמק. בפברואר 1801 התמודד קוקרן בדו-קרב מול קצין צרפתי מלוכני, בנשף מסכות במאלטה. קוקרן התחפש למלח פשוט, והקצין הצרפתי חשב שהוא אכן כזה. הקצין הצרפתי נפצע ואילו קוקרן יצא ללא פגע.

ב-6 במאי 1801 השתלט קוקרן על הפריגטה הספרדית אל גמו (El Gamo). אל גמו נשאה 32 תותחים וצוות בן 319 איש, לעומת ספידי שאוישה ב-54 מלחים והייתה חמושה ב-14 תותחים בלבד. קוקרן הניף את דגל ארצות הברית על מנת להתקרב לספינה הספרדית, והצליח להגיע כה קרוב לאל גמו עד שתותחיה של האחרונה לא היו יכולים לפגוע באונייה הבריטית, מכיוון שלא היו יכולים להנמיך די הצורך; הספרדים ניסו שוב ושוב לעלות על סיפונה של ספידי, אולם בכל פעם שניסו לעשות זאת התרחקה האונייה הבריטית מעט וירתה בתותחיה על המלחים שניסו לעלות על סיפונה. לבסוף עלו מלחיה של ספידי על סיפונה של אל גמו, ועל אף שעדיין היו בנחיתות מספרית של אחד לחמישה, הצליחו להשתלט עליה.

במהלך 15 החודשים בהם היה קוקרן מפקד האונייה ספידי הצליח קוקרן לתפוס, לשרוף או להבריח לחוף למעלה מ-50 ספינות. קוקרן נפל בשבי שלוש אוניות קו צרפתיות ב-3 ביולי 1801, שהיו בפיקוד אדמירל לינאו (Linois). הוא שוחרר לאחר כמה שבועות, בעסקת חילופי שבויים. ב-8 באוגוסט 1802 קודם קוקרן לדרגת פוסט קפטן.

קפטיין

במהלך שלום אמיין (מרץ 1802 - מאי 1803 למד קוקרן באוניברסיטת אדינבורו. באוקטובר 1803, עם חידוש המלחמה, הוצב קוקרן לפקד על אה"מ ערב (Arab) בעלת 22 תותחים, אונייה מדרג שישי. ערב הייתה ספינה צרפתית שנלקחה שלל, והאונייה הייתה בעלת תכונות הפלגה גרועות והיה קשה לשלוט בה; היא התנגשה פעמיים באוניות אחרות, ולא סיפקה לקוקרן, שהשווה אותה (באוטוביוגרפיה שלו) לאוניית משא מגושמת, הזדמנויות ראויות לשמן. למרות זאת הצליח קוקרן ליירט ספינת סוחר אמריקאית ולעלות על סיפונה. המעשה עורר תקרית בינלאומית שהביא להצבת ערב וקוקרן מפקדה למשימת הגנה על צי דייגים מעבר לאיי אורקני בים הצפוני.

עם תחילת שלטונה של ממשלה חדשה בראשותו של ויליאם פיט הבן בשנת 1804, קודם קוקרן לפקד על הפריגטה בעלת 32 התותחים, אה"מ פאלאס (Pallas). קוקרן פיקד על פאלאס משך שמונה-עשר חודשים במהלכם ביצע אחדים ממעלליו הנודעים.

באוגוסט 1806 מונה קוקרן לפקד על הפריגטה בת 38 התותחים אה"מ אימפריוס (Imperieuse) שהייתה קודם לכן הפריגטה הספרדית איפיחניה (Iphigenia). אחד מפרחי הקצונה ששרתו תחת פיקודו על סיפון אימפריוס היה פרדריק מריאט (Marryat), שלימים היה לסופר ממבשרי סוגת סיפורי ההרפתקאות הימיים ואשר כתב רומן בדיוני אודות חוויותיו עם קוקרן. בעת שפיקד על אימפריוס פשט קוקרן על חופי הים התיכון הצרפתיים. בשנת 1808 תפס קוקרן, בסיוע כוחות גרילה ספרדיים את מבצר מונגה (Mongat), ששלט על הדרך בין ז'ירונה וברצלונה וכתוצאה עוכב צבאו הצרפתי של גנרל דואם (Duhesme) בחודש ימים. בפשיטה אחרת הועתק ספר צפנים צרפתי, אולם המקור הושאר מאחור, כך שהצרפתים יאמינו שהקוד לא נפרץ. במהלך תקופה זו הצטיידה אימפריוס במים חיים בשפך נהר הרון. כאשר צבא צרפתי צעד לקטלוניה וצר על העיר רוסאס (Rosas), סייע קוקרן בהגנת העיר בכך שאייש את מבצר השילוש (Castell de la Trinitat) למשך מספר שבועות.

יש הרואים בקוקרן, כמפקדן של ספידי, פאלאס ואימפריוס, את אחד מהקצינים היעילים ביותר בצי הבריטי, שיישם בצורה טובה מאד טקטיקות של לוחמת חוף. לא רק שתקף מתקני חוף, אלא גם שעלה בידו לתפוס ספינות אויב בעודן עוגנות בנמל, על ידי פשיטה עליהן בסירות. הצלחות אלו הושגו בזכות תכנונו הקפדני, שסייע גם להפחתת אבדות בקרב אנשיו.

קרב מעגן הבאסקים

ציור של קרב מעגן הבאסקים

בתחילת אפריל 1809 התרכז חלק גדול של הצי הצרפתי במעגן הבאסקים (Basque Roads)שלחוף מפרץ ביסקאיה. הצי הצרפתי התכוון לפרוץ לכיוון מרטיניק, ועגן ברושפור (Rochefort) שבקצה המעגן, אך הצי הבריטי הצליח להטיל עליו מצור ולמנוע ממנו את היציאה. האדמירליות הבריטית חששה מקיומו של צי צרפתי כה גדול, והורתה למפקד השייטת הבריטית, אדמירל גמבייה (Gambier), להשמיד את האוניות הצרפתיות באמצעות ספינות תבערה. גמבייה סירב, בטענה שזהו אמצעי לא אנושי ולא נוצרי. המשימה הוטלה על פקודו של גמבייה, קוקרן. קוקרן הוסיף לצי ספינות התבערה שהועמד לרשותו גם ספינות נפץ, ובליל 11 באפריל הסתער על הצרפתים. רוב האוניות לא פגעו במטרתן, אך הצוותים הצרפתיים נבהלו מאד מצי אוניות התבערה המתקרב, ובמהומה שהשתררה התנגשו האוניות הצרפתיות זו בזו, חלק גדול מהן עלו על שרטון או נתקעו ביבשה. עם שחר הסתבר שהצי הצרפתי למעשה חסר יכולת להתגונן; קוקרן הפציר בגמבייה להתקרב עם שאר הצי ולהשמיד את הצי הצרפתי כולו. גמבייה סירב; קוקרן עשה כמיטב יכולתו לפגוע בצרפתים בכוחות עצמו, אך הזדמנות הפז להשמיד את עיקר הצי הצרפתי הוחמצה.

קוקרן חזר לבריטניה כגיבור, אך היה מלא מרירות על ניהול הקרב, והאשים את גמבייה בפחדנות אל מול האויב. גמבייה תבע שייערך לו משפט צבאי, כדי להוכיח את חפותו; קוקרן לא העריך נכונה את יחסי הכוחות הפוליטיים, ולא הבין שקשריו הפוליטיים של גמבייה יסייעו לו. כאב בית הדין מונה אחד מידידיו הטובים של גמבייה, והוא זוכה במשפט. האדמירליות זקפה את הניצחון בקרב לטובת גמבייה, וקוקרן הודח מפיקוד.

קריירה פוליטית

ביוני 1806 התמודד קוקרן על ייצוג מחוז הבחירה של הוניטון (Honiton) בבית הנבחרים הבריטי על בסיס תמיכתו ברפורמה פרלמנטרית (שתביא, בשנת 1832, לחוק הרפורמה שכונה גם "חוק הרפורמה הגדולה"). מחוז הוניטון היה "מחוז רקוב" מהסוג שקוקרן ביקש לשנות מן היסוד. במחוז זה היו קולות המצביעים נמכרים לכל המרבה במחיר; קוקרן, שלא הציע תמורה בעבור התמיכה בו, לא נבחר. באוקטובר אותה שנה התמודד שוב קוקרן, באותו מחוז, והפעם נבחר. קוקרן הכחיש כי שילם שוחד על מנת להיבחר, ואולם עשר שנים לאחר מכן גילה בעצמו, בזמן דיון בפרלמנט, שאכן שילם עשרה גיני לבוחר בתיווכו של בנקאי מקומי.

במאי 1807 נבחר קוקרן, בצורה דמוקרטית יותר, במחוז וסטמינסטר, והחזיק בכסאו עד לשנת 1818. במהלך התקופה הוא הודח ל-11 יום, בין ה-5 ל-16 ביולי 1814, בשל הרשעתו בפרשת הונאת בורסת ניירות הערך הגדולה של שנת 1814, אולם נבחר בשנית בבחירות הביניים בידי מחוז הבחירה שלו (ראו בהמשך). במהלך כהונתו תמך קוקרן ברפורמה פרלמנטרית לצידם של רדיקלים נוספים. ביקורתו המוחצנת על אופן ניהול המלחמה ועל השחיתות בצי הקימה לו אויבים רבי עוצמה בקרב הממשל. ביקורתו החריפה על התנהלותו של אדמירל גמבייה בקרב מעגן הבאסקים הביאה את גמבייה לדרוש לנקות את שמו במשפט צבאי, כאמור, והפרשה הקימה לו אויבים גם בקרב האדמירלות. על אף הפופולריות לה זכה בקרב הציבור לא מצא קוקרן שפה משותפת עם בעלי בריתו הפוליטיים ועל אחת כמה וכמה עם הממשלה. מכיוון שכך זכה להצלחה מועטה בלבד בקידום מטרותיו, בדרך כלל.

בשנת 1818 תמה כהונתו של קוקרן בבית הנבחרים. בשנת 1831 נפטר אביו וקוקרן הפך לרוזן העשירי של דנדונלד (Earl of Dundonald). בתארו החדש זכאי היה קוקרן למושב בבית הלורדים.

חיי משפחה

בשנת 1812 נישא קוקרן לקתרין פרנסס קורבט בארנס, יפהפייה יתומה, שהייתה צעירה ממנו ביותר מ-20 שנה. בני הזוג נישאו בחשאי בטקס אזרחי עקב התנגדותו של דודו האמיד של קוקרן, באזיל קוקרן, לנישואים. כתוצאה מכך נישל באזיל קוקרן את תומאס קוקרן מירושתו. קתרין קוקרן התלוותה לבעלה בים לעיתים קרובות במהלך שירותו באמריקה הדרומית וביוון. בשנת 1818 נישאו בני הזוג בשנית בכנסייה האנגליקנית ובשנת 1825 - בכנסייה של סקוטלנד. לבני הזוג נולדו ארבעה בנים ושתי בנות; בת אחת נפטרה כשהייתה כבת שנה בלבד. שניים מבניו של קוקרן שירתו בצבא הבריטי, ושני האחרים בצי. אחד מהם הגיע לדרגת אדמירל ועוטר כאביר מפקד (Knight Commander) של מסדר האמבט.

הונאת בורסת ניירות הערך הגדולה

ב-21 בפברואר 1814 פשטה בלונדון שמועה על מותו של נפוליאון בונפרטה ועל סיום המלחמה. השמועה גרמה לעלייה תלולה בבורסה הלונדונית, ולאחר מכן לנפילה חדה, מאוחר יותר באותו היום, כאשר התברר שהשמועה שקרית. ועדת חקירה קבעה כי מדובר היה בהונאה מכוונת, ותומאס קוקרן הורשע כאחד האחראים לה. קוקרן טען לחפותו במשך כל חייו ובהמשך המאה ה-19, במהלך התקופה הוויקטוריאנית, מקובל היה להאמין בחפותו.

גזר דינו של קוקרן כלל הוקעה על עמוד הקלון, מאסר לשנה, וקנס כספי. חשש למהומות מצד תומכיו הביאו לביטול עונש הסד אולם קוקרן הודח מבית הנבחרים (וכאמור, נבחר מחדש בשנית 11 ימים לאחר מכן) וסולק מהצי. נוסף על כך נלקח מקוקרן תואר האבירות שלו, ודרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס השפלה צבאי פומבי.

בשנים שלאחר מכן נלחם קוקרן על זיכויו ועל השבת תאריו. הוא זכה לחנינה מלכותית ב-1832, דבר שאפשר את השבתו לרשימת הצי בה מופיעים כלל קציני הצי ומינוייהם. בשנת 1847 השיבה המלכה ויקטוריה לקוקרן את תואר האבירות שלו.

שירותו בציים זרים

בצי הצ'יליאני

תמונה של תפיסת ולדיביה במוזיאון הימי הצ'יליאני.

לאחר פרשת הונאת בורסת ניירות הערך הגדולה עזב קוקרן את בריטניה כשאות קלון תלוי מעליו, אולם הדבר לא קטע את הקריירה הימית שלו. במאי 1817 נענה קוקרן לפנייתו של ברנרדו או'היגינס והתמנה למפקד הצי הצ'יליאני במהלך מלחמת העצמאות הצ'יליאנית במאבקה להשתחרר מעול הכיבוש הספרדי. קוקרן היה למפקדו הראשון של הצי הצ'יליאני והראשון לשאת את התואר אדמירל המשנה של צ'ילה.

ב-28 בנובמבר 1818 הגיע קוקרן, מלווה באשתו ושני ילדיו, לנמל ולפראיסו. לאחר שקיבל את תאריו ומינויו למפקד הצי החל בארגון מחדש של הצי בהתבסס על מנהגי הצי הבריטי. הוא פיקד על הפריגטה "או'היגינס" ופשט של חופי צ'ילה ופרו כפי שעשה בעבר בצרפת וספרד. בנוסף, ארגן את כיבושה של ולדיביה, ופיקד על מתקפה נועזת של שתי ספינות וכ-300 מלחים כנגד 7 מבצרים רבי עוצמה. בשנת 1820 הצליחו כוחותיו לקחת בשבי את ה"אסמרלדה", הספינה הספרדית החזקה ביותר באמריקה הדרומית, אולם הוא כשל בניסיונות כיבוש האי צ'ילואה. לאחר מכן הורה או'היגינס לקוקרן להוביל את הצי הצ'יליאני לשחרור פרו מעול ספרד במקביל למסעו היבשתי של חוסה דה סן מרטין, מהלך שהוביל לעצמאות פרו והבטיח את עתידה העצמאי של צ'ילה.

קוקרן סיים את שירותו תחת דגל צ'ילה ב-29 בנובמבר 1822. חמש ספינות בצי הצ'יליאני נקראו "קוקרן" או "אלמירנטה קוקרן". הראשונה שרתה במלחמת האוקיינוס השקט ואילו החמישית החלה בשרותה בשנת 2006.

בצי הברזילאי

לאחר שירותו בצי הצ'יליאני עבר קוקרן לשרת בצי הברזילאי; ברזיל הייתה בעיצומה של מלחמת העצמאות שלה משלטון האימפריה הפורטוגזית. המורדים שלטו בדרום, והפורטוגלים שלטו בצפון, ובעיר החשובה סאו לואיס. ב-21 במרץ 1823 קיבל קוקרן את הפיקוד על הצי הברזילאי ועל אוניית הדגל שלו "פדרו הראשון". הוא חסם את דרכם של הפורטוגלים בבאהיה ואילץ אותם להתפנות למרניאו בעודו תופס חלק ניכר משיירת הנמלטים. לאחר מכן מיהר והקדים את המפונים בדרכם למרניאו; על ידי שימוש בתרגיל הונאה גרם קוקרן לפורטוגלים במקום להיכנע. הוא שלח את אחד מפקודיו לפארה, שם חזר פקודו על אותה הונאה, וגם שם זכה בכניעת הפורטוגלית. ב-1824, לאחר שזכתה ברזיל בעצמאותה, פרש קוקרן מפיקודו על הצי הברזילאי.

כתוצאה ממרידות וניסיונות הפיכה מצא עצמו קוקרן מושל פרובינציית מרניאו. קיסר ברזיל פדרו הראשון יצר עבורו את התואר המרקיז ממרניאו והכתיר אותו לראשון הנושא בתואר זה. אולם קוקרן לא חפץ להמשיך ולאחוז במשרה וב-10 בנובמבר 1825 עזב את ברזיל ושם פעמיו לאנגליה.

בצי היווני

הדפס אבן צבעוני "לורד קוקרן" מאת אדם פריידל (Friedel), 1827.

לאחר שירותו באמריקה הדרומית עבר קוקרן לאירופה ובין מרץ 1827 ודצמבר 1827 השתתף במלחמת העצמאות של יוון מעול האימפריה העות'מאנית. במערכה זו נחל קוקרן הצלחה מועטה בשל המשמעת הלקויה של החיילים והמלחים היוונים. למרות התוצאות המועטות, הצליח מתקפה של אחד מפקודיו של קוקרן, קפטן היסטינגס (Hastings), על כוחות עות'מאנים במפרץ קורינתוס, להביא להתערבותן של אנגליה, צרפת ורוסיה; התערבותן של המעצמות הובילה להשמדת הצי הטורקי-מצרי בקרב נאווארינו, ולסיום המלחמה בתיווך המעצמות האירופאיות. המערכה היוונית הייתה, ככל הנראה, הפרק החלש ביותר בקריירה הימית של קורן. בסוף המלחמה התפטר קוקרן ושב לאנגליה לתקופה של חוסר מעש.

חזרה לצי המלכותי

לורד קוקרן (1854)

ב-1 ביולי 1831 נפטר אביו של קוקרן ותומס ירש את תוארי האצולה של אביו והפך לרוזן העשירי של דנדונלד. ב-2 במאי 1832 הוחזר שמו לרשימת קציני הצי המלכותי הבריטי לתפקיד אדמירל משנה של השייטת הכחולה קוקרן סירב לקבל את הפיקוד בטרם יושב לו תואר האבירות, אך אף על פי כן קודם קוקרן בסולם הדרגות, כדלקמן:

• ב-2 במאי 1832 מונה לאדמירל משנה של השייטת הכחולה;
• ב-10 בינואר 1837 קודם לאדמירל משנה של השייטת הלבנה;
• ב-28 ביוני 1838 קודם לדרגת אדמירל משנה של השייטת האדומה;
• ב-23 בנובמבר 1841 מונה לתת-אדמירל של השייטת הכחולה;
• ב-9 בנובמבר 1846 מונה לתת אדמירל של השייטת הלבנה;
• ב-3 בינואר 1848 מונה לתת אדמירל של השייטת האדומה;
• ב-21 במרץ 1851 מונה לאדמירל של השייטת הכחולה;
• ב-2 באפריל 1853 מונה לאדמירל השייטת הלבנה;
• ב-8 בדצמבר 1857 מונה לאדמירל השייטת האדומה.

ב-22 במאי 1847 הכתירה מחדש המלכה ויקטוריה את קוקרן כאביר במסדר האמבט. לאחר מכן שרת קוקרן בין השנים 1848 ו-1851 כמפקד כוחות הצי באמריקה הצפונית ובאיי הודו המערבית. במהלך מלחמת קרים שקלה הממשלה למנותו למפקד הכוחות בים הבלטי, אך לא עשתה כן מחשש שיאבד את פקודיו בהתקפה הנוזעות שנהג להוביל, שהיו בעלות סיכון גבוה. ב-6 בנובמבר 1854 קיבל קוקרן את תואר הכבוד "אדמירל משנה של הממלכה המאוחדת" (Rear-Admiral of the United Kingdom) בו החזיק עד ליום מותו.

במהלך שנותיו האחרונות כתב קוקרן את האוטוביוגרפיה שלו בשיתוף עם ג. ב. ארף (Earp). בריאותו הדרדרה והוא עבר שני ניתוחים להוצאת אבנים בכליות. ב-31 באוקטובר 1860 נפטר קוקרן בקנזינגטון, במהלך השני מבין שני ניתוחים אלו. קוקרן נקבר במנזר וסטמינסטר וקברו נמצא בחלקה המרכזי של הספינת המנזר.

חידושים טכנולוגיים

בהפליגן בשיירות עקבו הספינות אחר אורות המנורה של הספינה הקודמת להן בשיירה. בשנת 1806 השתתף קוקרן בתחרות שערך הצי המלכותי לתכנון מנורת שיירה. בהאמינו כי השופטים יהיו מוטים כנגדו הוא הגיש את הצעתו באמצעות חבר וגילה את זהותו רק לאחר שעיצובו זכה בתחרות. הצי מעולם לא רכש את המנורות שהציע.

בשנת 1812 גיבש תוכנית לתקיפת מתקני חוף צרפתים ששילבה בין ספינות תותחים, ספינות נפץ ומעין "ספינות סירחון", מעין לוחמה כימית מוקדמת. קוקרן הציעה את תוכניתו בשנית במהלך מלחמת קרים אך הדרגים הגבוהים החליטו שלא לאמצה, בין השאר מכיוון שהתוכנית אמורה הייתה להסב נזק עצום לאויב, ומכיוון שבעתיד עלול היה האויב להשתמש באותה טכנולוגיה נגד לבריטניה. התוכנית נשמרה בסוד עד לשנת 1895.

בשנת 1818 רשם קוקרן פטנט, יחד עם המהנדס מרק איזמבארד ברונל (Brunel), על מגן החפירה (tunneling shield) שברונל ובנו השתמשו בו מאוחר יותר לכריית תעלת התמזה בשנים 1825–1843.

קוקרן היה מהתומכים הראשונים בספינות קיטור. הוא ניסה להביא ספינת קיטור מאנגליה לצ'ילה אך בנייתה ארכה יתר על המידה והיא הגיעה רק לאחר תום המלחמה. הדבר חזר על עצמו במהלך מלחמת העצמאות היוונית. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הוא ערך ניסויים בספינות קיטור ופיתח מנוע ומדחף. בשנת 1851 רשם קוקרן פטנט על הנעת ספינות קיטור באמצעות ביטומן.

אזכורים בתרבות והשפעה תרבותית

דמותו של קוקרן היוותה מקור השראה למספר סופרים שכתבו רומנים ימיים. הראשון שבהם היה קפטן פרדריק מארייאט (Marryat) ששרת תחת פיקודו של קוקרן. במאה ה-20 עוצבו בחלקן הקריירות הבדיוניות של הוריישיו הורנבלואר מאת ס.ס. פורסטר ושל ג'ק אובריי (Aubrey) מסדרת אובריי-מאטורין (Aubrey–Maturin series) מאת פטריק או'בריין (O'Brian) בעקבות זו של קוקרן.

קוקרן עצמו הופיע כדמות ברומנים היסטריים בהם "קוקרן העשוי ללא חת" (Cochrane the Dauntless, 1897) מאת גאורג אלפרד הנטי (Henty), "אדון הים" (The Sea Lord, 1956) במקור: "קפטן הפריגטה" (The Frigate Captain) מאת שוול סטיילס (Showell Styles) ואחרים.

לקריאה נוספת

• Henry Richard Fox Bourne, Thomas Barnes Cochrane Dundonald, The Life of Thomas, Lord Cochrane, Tenth Earl of Dundonald, R. Bentley 1869 (כרך שני)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תומאס קוקרן בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25365037תומאס קוקרן