ארתור זייס-אינקווארט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארתור זייס-אינקווארט
לידה שטאנרן, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה נירנברג, גרמניה בשלטון בעלות הברית אזורי הכיבוש בגרמניהאזורי הכיבוש בגרמניה

ארתור זייס-אינקווארט (בגרמנית: Arthur Seyss-Inquart; ‏22 ביולי 1892 - 16 באוקטובר 1946) היה משפטן אוסטרי, מושל אוסטריה והולנד, ופושע מלחמה נאצי. היה אחראי לפשעי מלחמה רבים בפולין ובהולנד.

קורותיו

תחילת דרכו

זייס-אינקווארט נולד בסטונארוב שבמוראביה, באותה עת חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא עבר עם הוריו לווינה בשנת 1907 ולמד משפטים באוניברסיטת וינה. בתחילת מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא האוסטרי, ושירת כקצין ברוסיה, ברומניה ובאיטליה. הוא קיבל מספר עיטורים על גבורה במלחמה שבה נפצע ב-1917, ולאחר המלחמה השלים את לימודי המשפטים.

בשנת 1921 ייסד משרד עצמאי לעריכת דין. כעורך דין מצליח הוזמן, בשנת 1933, לשרת בממשלתו של הקנצלר האוסטרי אנגלברט דולפוס. לאחר רצח דולפוס הפך ל"יועץ המדינה" משנת 1937 בממשלתו של הקנצלר קורט שושניג. בשנת 1931 הצטרף למפלגה הנאצית האוסטרית, ואף שהרחיק עצמו מהם, לאחר שהמפלגה הוצאה אל מחוץ לחוק באוסטריה בשנת 1933, חידש את חברותו בה בשנת 1936. כאוסטרים רבים תמך באיחוד עם גרמניה, ומסיבה זו תמך במפלגה הנאצית האוסטרית, כפי שהעיד במשפטו בנירנברג, אם כי טען כי הסתייג ממעשיהם הפרועים. בתקופה זו היה במעמד המוזר של איש אמונם של הקנצלר שושניג והנשיא וילהלם מיקלָס, תוך שהוא חותר, יחד עם בכירי הנאצים בגרמניה, תחת עצם קיומה של המדינה האוסטרית.

ה"אנשלוס"

זייס-אינקווארט משמאלו של היטלר בביקורו בווינה ב-1938 לאחר ה"אנשלוס".

בחודש פברואר 1938 בפגישה בין אדולף היטלר והקנצלר האוסטרי קורט שושניג הסכים שושניג למינויו של זייס-אינקוורט לשר הפנים והממונה על המשטרה והביטחון[1], כדי למנוע את ה"אנשלוס" – איחודה של אוסטריה (ארץ הולדתו של הפיהרר) עם גרמניה. זייס-אינקווארט יצא לפגוש את היטלר בברלין במה שנתפס כהבלטת כפיפותה של אוסטריה לגרמניה[2]. זייס-אינקווארט פעל כמי שגורס כי יש לפעול בהדרגה לאיחוד עם גרמניה ובהתאם הסכים להמשך האיסורים על הפגנות של הנאצים האוסטרים והצהיר שינקוט בכל האמצעים נגדם אם יפרו את הסדר[3][4]. כן טען שטרם הגיעה השעה לביטול שוויון הזכויות של יהודי אוסטריה[5].

לאחר התפטרותו של שושניג תחת לחץ צבאי גרמני כבד, ולמרות ניסיונות של הנשיא מיקלס לדחות את הקץ, מונה זייס-אינקווארט לקנצלר, בראש קבינט שהיה מורכב כולו מנאצים. תוכניתו של היטלר הייתה כי לאחר מינויו של זייס-אינקווארט, יזמין הקנצלר החדש את הכוחות הגרמניים לעשות סדר במדינה, על מנת "למנוע שפיכות דמים", וכך תינתן הלגיטימציה הבינלאומית הדרושה לביצוע ה"אנשלוס"[6]. למחרת, ב-12 במרץ 1938, נפגש זייס-אינקווארט עם היטלר בלינץ, עיר נעוריו של היטלר, והכריז על ביטול עצמאותה של אוסטריה. ב-13 במרץ חתם זייס-אינקווארט על חוק המאחד את גרמניה עם אוסטריה (הנשיא מיקלס סירב לחתום על חוק זה, ולפיכך חתם עליו זייס-אינקווארט אף שלא היה מוסמך לכך), ומעשה האנשלוס תם ונשלם מבחינה רשמית. "אוסטריה", הכריז החוק החדש, "היא מחוז של הרייך הגרמני". צורף לרייכסטאג הגרמני יחד עם צירים נוספים מאוסטריה[7].

המחוז החדש, שכונה "אוסטמרק", נותר תחת שלטונו של זייס-אינקווארט, כשארנסט קלטנברונר, איש האס אס הברוטלי, כראש המיניסטריום שלו. תשומת לב מיוחדת הוקדשה לפתרון "השאלה היהודית". זייס-אינקווארט קיבל דרגת כבוד באס-אס, ובמאי 1939 מונה לשר בלי תיק בממשלת הרייך הגרמני.

מושל פולין והולנד

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה מונה זייס-אינקווארט למושל דרום פולין, אך בטרם הספיק להיכנס לתפקידו, הוקם הגנרלגוברנמן, יחידת המינהל המדינית שהקימו הגרמנים בשטחי פולין שלא סופחו לרייך עצמו. זייס-אינקווארט מונה לסגן מושל הגנרלגוברנמן, הנס פרנק[8]. תחת שלטונם היו שנים עשר מיליון איש, ובהם מיליון ושמונה מאות אלף יהודים. בתפקידו היה זייס-אינקווארט אחראי להתחלת "הפתרון הסופי" - החרמת רכוש יהודי, גירוש היהודים לגטאות, והפעלת צעדים קשים נגד כלל האוכלוסייה. בפברואר 1940 הצהיר כי בוצעו הוצאות להורג המוניות של מי שפעל נגד השלטון הגרמני[9].

במאי 1940, לאחר כיבוש ארצות השפלה, מונה זייס-אינקווארט למושל הולנד[10]. הוא תמך במפלגה הנאצית ההולנדית והתיר לאנשיה להקים מיליציה מזוינת משלהם. מפלגות פוליטיות אחרות נאסרו, ורבים מעובדי המדינה נאסרו. הממשל במדינה היה נתון לשרירות לבו של זייס-אינקווארט עצמו[11]. בין היתר גבה "מס כיבוש" בסך 50 מיליון מרק לחודש.

כ-530,000 הולנדים עבדו עבור הגרמנים, מהם 250,000 נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה עצמה.

הוא פיתח שיטות להילחם ב"טרור", ובמאי 1943, כאשר פרצה שביתה כללית באמסטרדם, בארנהם ובהילברסום, שפט את מנהיגי השובתים בבית דין צבאי והטיל על האוכלוסייה קנס קולקטיבי של 18 מיליון גילדן. עד סיום הכיבוש היה זייס-אינקווארט אחראי להוצאה להורג באופן "חוקי" של כ-800 איש, אם כי בפועל היו עד 3,500 קרבנות. מיולי 1944 נמסרו רוב סמכויותיו למפקד הצבאי של הולנד ולגסטפו.

אחריותו לשואה

זייס-אינקווארט היה אנטישמי מובהק. עם כניסתו לתפקידו בהולנד פיטר את כל היהודים משירות המדינה ומעמדות מפתח בתקשורת ובכלכלה, הכריז על רישום היהודים, ויצר גטו באמסטרדם. ממאה וארבעים האלף שנרשמו כיהודים בהולנד, שרדו רק 13,500.

ב-25 בפברואר 1942 הכריזו ההולנדים על שביתה כללית בתביעה להפסיק את הפעולות נגד היהודים. השביתה דוכאה בכוחות גדולים. בנאום פומבי ב-12 במרץ העמיד זייס-אינקווארט את העם ההולנדי בפני הברירה – אהדה ליהודים או שיתוף פעולה עם שלטונות הכיבוש.

בהולנד היו שלושה מחנות ריכוז - פיכט, אמרספורט, ו"מחנה המעבר" וסטרבורק. המחנות פיכט ואמרספורט שימשו כמחנות ריכוז לעבודות כפייה, אך בסופו של דבר נשלחו אנשי המחנות לווסטרבורק, ומשם נשלחו במהרה ברכבות להשמדה במזרח. כמאה אלף מיהודי הולנד עברו במחנה וסטרבורק בדרכם להשמדה. בשנת 1941 נשלחו ראשוני היהודים למאוטהאוזן ולבוכנוולד, אך החל מיולי 1942 נשלחו להשמדה בסוביבור, אושוויץ, טרזיינשטט וברגן בלזן. חלקו של זייס-אינקווארט בפעולות אלו היה מכריע.

תבוסה והעמדה לדין

ארתור זייס-אינקווארט במשפטי נירנברג
גופת זייס-אינקווארט לאחר הוצאתו להורג

כאשר התקדמו בעלות הברית אל עבר הולנד, הורה היטלר על הפעלת תוכנית "אדמה חרוכה", שכללה הריסת נמלים בהולנד, והצפת חלק ניכר מהמדינה. התוצאות היו הרות אסון - רעב ברוב המדינה, שגבה כשלושים אלף קרבנות הולנדים. בצוואתו הורה היטלר למנות את זייס-אינקווארט לשר החוץ בממשלה החדשה, אך קרל דניץ, שמונה לנשיא גרמניה, התעלם מהוראתו של היטלר ולא מינה את זייס-אינקווארט לממשלת פלנסבורג, ככל הנראה בגלל רצונו למצוא חן בעיני בעלות הברית שיסתייגו מפושע מלחמה מסדר הגודל של זייס-אינקווארט.[12]

עם התקדמות כוחות בעלות הברית אל תוך הולנד, באפריל 1945, נמלט זייס-אינקווארט מהולנד[13]. הוא נתפס לאחר המלחמה[14] בהמבורג. הוא הועמד לדין במשפטי נירנברג והואשם בקשירת קשר לביצוע פשעים נגד השלום, תכנון וייזום מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. במשפט, הוא היה היחיד מבין הנאשמים שלא התנער מהיטלר[15]. הוא טען שלא ביקש להרוג את היהודים אלא רק לגרש אותם מאירופה בהיותם אויביה הכלכליים של גרמניה[16]. זייס-אינקווארט נמצא אשם בכל ארבעת סעיפי האישום פרט לקשירת הקשר, ונידון למוות בתלייה. הוא פנה בבקשת חנינה ואף ביקש את התערבותה של וילהלמינה, מלכת הולנד[17], אך בקשתו נדחתה. הוא הוצא להורג בנירנברג ב-16 באוקטובר 1946, האחרון מבין המוצאים להורג. בדרכו לגרדום אמר: "אני מקווה כי ההוצאה הזאת להורג תהיה הפעולה האחרונה בטרגדיה של מלחמת העולם השנייה, ואני מקווה כי האסון הזה ישרה תבונה על העם".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארתור זייס-אינקווארט בוויקישיתוף
  • ביוגרפיה, באתר המוזיאון הגרמני להיסטוריה (בגרמנית)

הערות שוליים

  1. ^ אוסטריה, הצופה, 17 בפברואר 1938
  2. ^ אוסטריה תחת שלטון ברלין, הצופה, 18 בפברואר 1938
  3. ^ השתוללות הנאצים באוסטריה, הצופה, 23 בפברואר 1938
  4. ^ חשש למהומות באוסטריה, הצופה, 6 במרץ 1938
  5. ^ התסיסה באוסטריה, הצופה, 2 במרץ 1938
  6. ^ אוסטריה נכבשה ע"י צבאות גרמניה, הצופה, 13 במרץ 1938
  7. ^ ריכסטג חדש בהשתתפות צירי אוסטריה, הצופה, 20 במרץ 1938
  8. ^ סידורי פרוטקטוראט בפולין, הצופה, 26 באוקטובר 1939
  9. ^ אכן היו המתות בהמון בפולין, הבוקר, 4 בפברואר 1940
  10. ^ סייס-אייקווארט קומיסאר בהולנד, הבוקר, 20 במאי 1940
  11. ^ הולנד -טוטאליטרית ונחלת סייס־אינקווארט, הבוקר, 1 בנובמבר 1940
  12. ^ Marshall Dill, Germany: a modern history, University of Michigan Press, 1970, page 422
  13. ^ ברח סייס אינקווארט המושל הנאצי בהולאנד, הצופה, 16 באפריל 1945
  14. ^ סיים־אינקווארט נתפס קוויסלינג גורש ליאופולד שוחרר, הבוקר, 9 במאי 1945
  15. ^ נסתיימו הישיבות הפומביות במשפט נירנברג, המשקיף, 1 בספטמבר 1946
  16. ^ סייס־אינקווארט קווה... שהיהודים לא יושמדו, הבוקר, 12 ביוני 1946
  17. ^ שאכט נאסר, הצופה, 8 באוקטובר 1946


הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר מיכאל מאייר יוהאן שובר ואלטר ברייסקי יוהאן שובר איגנץ זייפל
1918–1920 1920–1921 1921–1922 26–27 בינואר 1922 ינואר-מאי 1922 1922–1924
רודולף רמק איגנץ זייפל ארנסט שטררוביץ' יוהאן שובר קרל ואוגוין אוטו אנדר
1924–1926 1926–1929 מאי-ספטמבר 1929 1929–1930 ספטמבר-דצמבר 1930 1930–1931
קרל בורש אנגלברט דולפוס קורט שושניג ארתור זייס-אינקווארט קרל רנר לאופולד פיגל
1931–1932 1932–1934 1934–1938 11–13 במרץ 1938 אפריל-דצמבר 1945 1945–1953
יוליוס ראב אלפונס גורבך יוזף קלאוס ברונו קרייסקי פרד זינובאץ פרנץ ורניצקי
1953–1961 1961–1964 1964–1970 1970–1983 1983–1986 1986–1997
ויקטור קלימה וולפגנג שיסל אלפרד גוזנבאואר ורנר פיימן ריינהולד מיטרלהנר כריסטיאן קרן
1997–2000 2000–2007 2007–2008 2008–2016 9–17 במאי 2016 2016–2017
סבסטיאן קורץ בריגיטה בירליין סבסטיאן קורץ אלכסנדר שלנברג קארל נהאמר
2017–2019 2019–2020 2020–2021 אוקטובר-דצמבר 2021 2021–מכהן


הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג
נשפטו לגזר דין מוות ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ
נידונו למאסר ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים)
זוכו מכל אשמה הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן
לא נידונו רוברט ליי • גוסטב קרופ
הקודם:
קורט שושניג 		קנצלר אוסטריה
1938 		הבא:
קרל רנר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25171337ארתור זייס-אינקווארט

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ארתור_זייס-אינקווארט&oldid=2163308"