וילהלמינה, מלכת הולנד

וילהלמינה, מלכת הולנד
Wilhelmina Helena Pauline Marie
לידה	31 באוגוסט 1880; האג
פטירה	28 בנובמבר 1962 (בגיל 82); ארמון הט לו, אפלדורן, הולנד
שם מלא	וילהלמינה הלנה פאולין מרי
מדינה	הולנד
מקום קבורה	דלפט, הולנד
בן זוג	היינריך, דוכס מקלנבורג-שוורין
שושלת בית אורנז'-נסאו
תואר	מלכת הולנד
אב	וילם השלישי, מלך הולנד
אם	אמה, נסיכת ולדק ופירמונט
צאצאים	יוליאנה, מלכת הולנד
	23 בנובמבר 1890 – 4 בספטמבר 1948; (57 שנים)
	→ וילם השלישי, מלך הולנד יוליאנה, מלכת הולנד ←

וילהלמינה (וילהלמינה הלנה פאולין מרי - Wilhelmina Helena Pauline Marie; ‏31 באוגוסט 1880 - 28 בנובמבר 1962) הייתה מלכת הולנד בין 1890 ל-1948. היא מלכה בהולנד במשך חמישים ושמונה שנים, יותר מכל מונרך הולנדי אחר. בתקופת מלכותה הייתה הולנד מעורבת במלחמת העולם הראשונה, ידעה את השפל הגדול, כיבוש נאצי בזמן מלחמת העולם השנייה, וכוחה כמעצמה קולוניאלית עולמית ירד. מחוץ להולנד ידועה וילהלמינה בשל עמידתה האיתנה במלחמת העולם השנייה, בה גלתה לבריטניה, עמדה בראש הממשלה ההולנדית הגולה, והיוותה מקור עידוד והשראה ללוחמי המחתרת ההולנדית.

ילדות ונעורים

הנסיכה וילהלמינה הלנה פאולין מרי, נולדה ב-31 באוגוסט 1880 בהאג. היא הייתה בתם היחידה של וילם השלישי, מלך הולנד ואשתו השנייה, אמה, נסיכת ולדק ופירמונט. ילדותה אופיינה בקשרים חזקים עם הוריה, ובמיוחד עם אביה, שהיה בן 63 שנים כשנולדה.

לוילם היו שלושה בנים מאשתו הראשונה, סופיה, נסיכת וירטמברג. אך כאשר וילהלמינה נולדה, שניים מהם כבר לא היו בין החיים, ובהיותה בת ארבע מת האחרון שבהם, אלכסנדר, ווילהלמינה הוכרזה כיורשת העצר.

ב-23 בנובמבר 1890 מת המלך וילם, ועל אף שהנסיכה וילהלמינה הפכה, על פי החוקה ההולנדית, למלכת הולנד באופן מיידי, מונתה אמה של וילהלמינה, המלכה אמה, כעוצרת. ב-1895 ביקרה וילהלמינה את המלכה ויקטוריה אשר התרשמה לחיוב מהנערה הצעירה.

כשמלאו לווילהלמינה שמונה עשרה שנים, ב-31 באוגוסט 1898 פסקה אמה מלשמש עוצרת, ווילהלמינה הייתה למלכה לכל דבר.

נישואים ולידה

ב-7 בפברואר 1901 נישאה וילהלמינה בהאג להיינריך, דוכס מקלנבורג-שוורין, בנו של פרידריך פרנץ השני, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין. הנישואים היו בשידוך, ונראה כי חיי הנישואים של הזוג לא היו מאושרים. וילהלמינה סבלה מהפלות חוזרות ונשנות, אך באפריל 1909 ילדה את בתה יוליאנה. יוליאנה הייתה בת יחידה, ווילהלמינה הפילה עוד פעמיים לאחר מכן.

תחילת מלוכתה

וילהלמינה הייתה אישה בעלת רצון חזק, והשתדלה להשפיע ככל יכולתה בזירה הפוליטית, אך לשמור על המגבלות להן ציפו ההולנדים ממלכתם. עם תחילת מלכותה, בשנת 1900, הורתה לספינת מלחמה הולנדית לשוט לדרום אפריקה על מנת להציל את פול קרוגר נשיא הרפובליקה הדרום-אפריקאית, מנהיג המאבק נגד הבריטים במלחמת הבורים. במלחמה זו נקטה וילהלמינה עמדה לטובת הבורים, שהיו צאצאיהם של מתיישבים הולנדים. את ענייניה הכספיים ניהלה בתבונה, ונחשבה לאחת הנשים העשירות בעולם. לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ביקרה את וילהלם השני, קיסר גרמניה, שהתפאר בפניה כי כל חיילי חיל המשמר שלו הם בגובה מטר ותשעים, וכי חיילי משמרה האישי מגיעים רק עד לכתפיהם. בתגובה ענתה וילהלמינה - "נכון מאוד, הוד מעלתו, שומרייך הם בגובה מטר ותשעים. אך כאשר אנו פותחים את הסכרים בהולנד, המים מגיעים לגובה של שלושה מטרים."

מלחמת העולם הראשונה ולאחריה

במהלך מלחמת העולם הראשונה נותרה הולנד נייטרלית. גרמניה הייתה בעלת השקעות ניכרות בכלכלה ההולנדית, ושותפה במסחר בטובין בינלאומיים. על מנת להחליש את הכלכלה הגרמנית הטילה בריטניה מצור על נמלי הולנד. בתגובה הגבירה הולנד את הסחר עם גרמניה. עם זאת הולנד נשמרה מפני האפשרות של מתקפה גרמנית, ושמרה על צבאה בכוננות. במהלך המלחמה גדשו מאות אלפי פליטים מבלגיה את הולנד, אך לאחריה, העניקה הולנד מקום מקלט לוילהלם השני, קיסר גרמניה הגולה. מהלך זה בוצע בתמיכתה המלאה של וילהלמינה, שהייתה גם בעלת קשרי משפחה עם וילהלם השני. בתגובה לדרישות להסגיר את וילהלם הזמינה וילהלמינה באופן אישי את שגרירי מדינות ההסכמה, והירצתה להם על זכות המקלט המדיני.

ב-1917 ומייד לאחר המלחמה הייתה תסיסה משמעותית בהולנד בהשראת אירועי המהפכה הרוסית. מנהיג סוציאליסטי בשם טרויילסטרה ניסה להדיח את הממשלה והמלכה. במקום מהפכה אלימה ניסה טרויילסטרה להשתלט על הפרלמנט של הולנד באמצעים דמוקרטיים. המלכה הצעירה הטילה את כל כובד משקלה, והפופולריות האישית שלה הביאה לכישלון התוכנית. במהלך האירועים הפגינה המלכה ביטחון ואומץ אישי כשרכבה בכרכרה פתוחה יחד עם בתה יוליאנה בין ההמונים. בתקופה זו עברה המדינה רפורמה דמוקרטית. ב-1917 ניתנה זכות הבחירה הכללית לגברים, וב-1919 לנשים.

בין המלחמות

בין שתי מלחמות העולם, בשנות ה-20 ושנות ה-30, עברה הולנד תהליך של תיעוש. ניקוז אזור זאודרזיי היה הישג חשוב במפעל כיבוש הים.

בשנת 1934 עברה וילהלמינה משבר אישי קשה כאשר מתו בעלה ואמה, הנסיכה אמה. עם זאת, בשנות ה-30, ובמיוחד לאור המשבר הכלכלי העולמי הגיע כוחה האישי של וילהלמינה לשיאו. ביחד עם ראש הממשלה המונרכיסט הנדריק קוליין, מהמפלגה האנטי מהפכנית, הייתה וילהלמינה מעורבת בכל ההכרעות החשובות שהתקבלו במדינה.

ב-1939 נפלה ממשלתו החמישית והאחרונה של קוליין בהצבעת אי אמון שלושה ימים לאחר הקמתה. נטען כי וילהלמינה עצמה הייתה מעורבת בהקמת הממשלה, שהייתה אמורה להיות מעין "קבינט מלכותי" שיעקוף את הפרלמנט. תרגיל זה כשל.

ב-1937 השיאה וילהלמינה את יוליאנה לנסיך גרמני, ברנהרד, נסיך ליפה-ביסטרפלד. על אף ההיסטוריה הקשה של יחסי גרמניה והולנד מאז, היה ברנהרד לדמות פופולרית, הן כבעלה של המלכה יוליאנה, והן כאביה של ביאטריקס, מלכת הולנד.

מלחמת העולם השנייה

גם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה שמרה הולנד על נייטרליות, אך נייטרליות זו חוללה כאשר תוכניותיו של היטלר לכיבוש צרפת דרשו מעבר דרך שטחה של הולנד. ב-10 במאי 1940 החלה המערכה על צרפת. הצבא ההולנדי ניסה להתנגד לתוקפים, אך הפצצתה של רוטרדם, שהביאה לחורבן העיר ולאבדן בתיהם של עשרות אלפים, הביאה את הממשלה ההולנדית להיכנע, ב-15 במאי על מנת שגורל יתר עריה של הולנד לא יהיה כגורל רוטרדם. יומיים לפני כניעת הולנד, כאשר היה ברור כי גורלה נחרץ, פונתה המלכה ומשפחתה באמצעות משחתת בריטית אל בריטניה. וילהלמינה רצתה להישאר בהולנד ולתאם את ההתנגדות לפולש מאזור זיילנד שהיה קשה יותר לכיבוש, אך תוכניות אלו לא יצאו לפועל, שכן אזור זיילנד הותקף על ידי הלופטוואפה ולא נחשב עוד לבטוח, וזאת לאחר שכאשר עלתה וילהלמינה על המשחתת הבריטית הייתה בטוחה שזו תיקח אותה לזיילנד. לא נותר לווילהלמינה אלא לקבל את הצעת המלך ג'ורג' השישי למקלט מדיני, בתקווה שתוכל לשוב להולנד מוקדם ככל האפשר.

במהלך המלחמה שהתה וילהלמינה בקנדה, והתארחה באחוזת רידו. היא הרשימה את התושבים באורח חייה הצנוע. בגלות, עמדה וילהלמינה בראש הממשלה ההולנדית הגולה, ודאגה לשרשרת הפיקוד לכוחות המזוינים של הולנד במושבות שלא נכנעו, ושלחה מסרים לעמה כי עליו להתנגד לכובש, וכי הישועה עוד תבוא.

ממשלתה של וילהלמינה, שנמלטה אף היא לבריטניה, גילתה נטיות תבוסתניות, וראש הממשלה דירק יאן דר גאר רצה לשוב להולנד ולהקים שם ממשלה משתפת פעולה בנוסח ממשלת צרפת של וישי. הממשלה שבגלות הייתה בעלת שליטה במשאב חשוב מבחינה בינלאומית, והוא תפוקת הנפט האינדונזית, בטריטוריה שנקראה אז עדיין "איי הודו המזרחיים ההולנדיים". נפילת משאב זה לידי מדינות הציר הייתה עלולה להביא לתבוסת בעלות הברית. מכיוון שכך, פיטרה וילהלמינה את ראש הממשלה, ומינתה במקומו את פייטר סיורדרס גרברנדי, שנקט במדיניות של התנגדות לגרמנים. צעד זה הביא את צ'רצ'יל להתבטאות כי וילהלמינה היא "הגבר היחיד" בממשלתה (בעוד שלמעשה הייתה האישה היחידה).

במהלך המלחמה שימשה תמונתה של וילהלמינה כאות להתנגדות לכיבוש בהולנד. היא שידרה מסרים לעמה בתחנת רדיו, שכונתה "רדיו אורנג'". במסרים אלו כינתה את היטלר "אויבו הגרוע ביותר של המין האנושי". ההאזנה לשידורים אלו נאסרה בהולנד הכבושה, אך הציפייה להם וההאזנה להם הייתה רבה.

במהלך המלחמה עמדה וילהלמינה בסיכון אישי כאשר פצצה התפוצצה במעונה בסאות' מימז, באנגליה. ב-1944 הוענק לה תואר אבירת מסדר הבירית, והיא הייתה האישה השנייה שזכתה לתואר זה.

שנותיה האחרונות

בגלות פיתחה וילהלמינה רעיונות לשיטת הממשל שלאחר המלחמה. היא רצתה קבינט חזק שבו יהיו מעורבים אנשים שהיו מעורבים בתנועת ההתנגדות בעת המלחמה. אך לאחר שובה להולנד, עם הניצחון במלחמה ב-1945 התאכזבה לראות את אותם הפוליטיקאים שבים למשרותיהם. עם שובה התקבלה באהבה ובחום על ידי העם ההולנדי. היא החליטה שלא לשוב לארמונה, אלא לעבור למעון בהאג בו חיה מספר חודשים תוך שהיא מבקרת את אזורי הכפר בהולנד, לעיתים כשהיא רכובה על אופניים. ב-1947 איבדה המלכה מן הפופולריות שלה בעקבות ביקורת שנמתחה על טיפולה במרידה באינדונזיה, שבסופו של דבר הובילה להכרה של הולנד בעצמאות אינדונזיה בדצמבר 1949. אירועים אלו הביאו להסתלקותה מן הכתר בספטמבר 1948, לטובת בתה, יוליאנה. לאחר סיום תקופת מלכותה פחתה השפעתו הפוליטית של הכתר על הפוליטיקה ההולנדית, אם כי חיבתו של העם ההולנדי לבית המלוכה שלו נותרה בעינה.

וילהלמינה פרשה לארמון הט לו, ומיעטה להופיע בציבור, עד לאחר אסון הצפת הים הצפוני ב-1953, בו אבדו חייהם של אלפי הולנדים. היא נסעה לאזורים שהוכו באסון, וסייעה לרומם את רוחם של הנפגעים.

במהלך שנותיה האחרונות כתבה אוטוביוגרפיה בשם "בודדה, אך לא לבד" (Eenzaam, maar niet alleen), בה סיפרה על קורות חייה, וחשפה את אמונתה הדתית העמוקה.

ב-28 בנובמבר 1962 מתה המלכה וילהלמינה בארמון הט לו ונטמנה במרתף הקבורה המלכותי שבכנסייה החדשה בדלפט. לבקשתה, לבשו הבאים להלווייתה, שהתקיימה ב-8 בדצמבר, לבן, על מנת לבטא את אמונתה שהחיים הארציים הם אך פתח לחיי הנצח.