וילהלם מיקלס

וילהלם מיקלס
Wilhelm Miklas

לידה	15 באוקטובר 1872 קרמס, אוסטריה תחתית
פטירה	20 במרץ 1956 (בגיל 83)
מדינה
מפלגה	המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית
נשיא אוסטריה ה־3 10 בדצמבר 1928 – 13 במרץ 1938 (9 שנים ו־13 שבועות) → מיכאל הייניש קרל רנר ←

וילהלם מיקלס (בגרמנית: Wilhelm Miklas ;‏ 15 באוקטובר 1872 - 20 במרץ 1956) היה פוליטיקאי אוסטרי והנשיא הפדרלי השלישי של אוסטריה משנת 1928 ועד לסיפוחה לגרמניה הנאצית, באנשלוס ב-1938.

קורות חייו

תחילת דרכו

מיקלס היה בנו של פקיד דואר מהעיר קרמס שבאוסטריה תחתית. הוא סיים בית ספר תיכון בעיר זיטנשטטן ולמד היסטוריה וגאוגרפיה באוניברסיטת וינה. מ-1905 ועד 1922 היה מיקלס מנהל הגימנסיה בעיירה הקטנה הורן שבאוסטריה תחתית.

בשנת 1907 נבחר מיקלס לראשונה כציר במועצה הקיסרית (Reichsrat) מטעם המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית. הוא נבחר מחדש ב-1911 ושמר על מושבו באספה הזמנית של אוסטריה הגרמנית ובאסיפה החוקתית של הרפובליקה האוסטרית הראשונה. כמתנגד של התנועה הפאן-גרמנית באוסטריה, הוא הביע את התנגדותו להכרזה על האיחוד עם רפובליקת ויימאר ב-12 בנובמבר 1918 והיה הציר המרכזי במהלך אימוצו של דגל אוסטריה האדום-לבן-אדום.

ב-1919 מונה מיקלס להיות מזכיר המדינה בממשלה האוסטרית בראשותו של הקנצלר קרל רנר ומ-1923 ועד 1928 הוא היה יושב ראש המועצה הלאומית. ב-10 בדצמבר 1928 בחרו אותו נציגי האספה הפדרלית כנשיא אוסטריה, תפקיד בו הוא כיהן עד ביטולו של תפקיד זה עשר שנים מאוחר יותר, כאשר אוסטריה סופחה לגרמניה הנאצית במסגרת האנשלוס.

כנשיא

מיקלס לא התערב כאשר ב-4 במרץ 1933, לאחר דיון סוער בפרלמנט על שביתת עובדי הרכבת, התפטרו יושב הראש, קרל רנר ושני סגניו, רודולף רמק וספ שטרפנר, מתפקידיהם. האספה כבר לא הייתה מסוגלת לפעול ולקבל החלטות, מצב שנתן לחברו למפלגה של מיקלס, הקנצלר אנגלברט דולפוס את האמתלה להכריז על פיזור עצמי של הפרלמנט. בכוחו של מיקלס היה לגרום לפיזור הפרלמנט ולהכרזה על בחירות חדשות, או לחלופין למנות ממשלה חלופית. הממשלה מנעה את המשך קיומה של ישיבת הפרלמנט על ידי נוכחות מסיבית של כוחות משטרה ושל כוחות "משמר המולדת" (Heimwehr) בהנהגתו של אמיל פיי. הייתה זו "הפיכה עצמית" שבמסגרתה לקח דולפוס על עצמו למשול במדינה על פי "מצב חירום" על פי דוגמה שלקח מסעיף 48 של החוקה הגרמנית, כפי שעשה גם נשיא גרמניה, פאול פון הינדנבורג.

הנשיא נותר פסיבי, כאשר ב-20 במאי הקימה הממשלה את מפלגת חזית המולדת כמפלגה יחידה באוסטריה ובמקביל אסרה את פעילותן של המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הנאצית האוסטרית ואת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. סגירתו של העיתון "ארבייטר צייטונג" (עיתון הפועלים) והצעדים שננקטו כנגד תנועת הפועלים האוסטרית, הובילו לפריצתה של מלחמת האזרחים האוסטרית ב-12 בפברואר 1934. כתוצאה מכך, נאסר גם קיומה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועל פי אידאולוגיית האוסטרופשיזם הוקמה "המדינה הפדרלית של אוסטריה" (Ständestaat). לכל הצעדים הללו לא הייתה השפעה על תפקידו של הנשיא. ביומניו הפרטיים גינה מיקלס בבירור את הפרת סעיפי החוקה ובעיקר את הנהגת עונש המוות על ידי דולפוס ועל ידי יורשו, קורט שושניג. יחד עם זאת, לא מתח מיקלס ביקורת גלויה על מדיניות האוסטרופשיזם. באותה שנה ניצל מיקלס מניסיון התנקשות בחייו שביצעו הנאצים.

מיקלס היה בלתי אהוד לחלוטין בקרב הנאצים האוסטרים, שכן הוא סירב להמתיק את עונשי המוות שהוטלו על רוצחיו של דולפוס לאחר הפיכת הנפל של יולי 1934. לנוכח הלחץ ההולך וגדל מצידה של גרמניה הנאצית, התקרבה אוסטריה לממלכת איטליה בהנהגתו של הדוצ'ה בניטו מוסוליני ולממלכת הונגריה. ב-1936 אירח מיקלס את עוצר הונגריה, מיקלוש הורטי, באגם ורטרזי.

האנשלוס

ערך מורחב – אנשלוס

לאחר זימונו של שושניג ב-12 בפברואר 1938 לברגהוף על ידי אדולף היטלר לקבל את דרישותיה של גרמניה, הציע מיקלס להעניק חנינה לחברי המפלגה הנאצית הכלואים, אך בתחילה הוא סירב להעביר את הפיקוד על המשטרה הלאומית לידי מנהיגם, ארתור זייס-אינקווארט. אף על פי כן, כאשר הורה היטלר לורמאכט לבצע פעולות לאורך הגבול, נאלץ מיקלס להיכנע ולמנות את זייס-אינקווארט לתפקיד שר הפנים.

ב-9 במרץ 1938, הכריז שושניג על עריכת משאל עם על עצמאותה של אוסטריה שהיה אמור להתקיים ארבעה ימים לאחר מכן. בתגובה, דרש הרמן גרינג ב-11 במרץ שזייס-אינקווארט יחליף את שושניג בתפקיד הקנצלר, אחרת, יפלשו הכוחות הגרמנים לאוסטריה ביום המחרת. כאשר התפרץ ההמון הנאצי למשרד הקנצלר, הודיע שושניג על התפטרותו. גם אז סירב מיקלס למנות את זייס-אינקווארט, אך אף חבר מן המפלגה הנוצרית-סוציאלית לא הסכים לקבל את התפקיד. לאחר שהיטלר קיבל ממוסוליני את המסר שאיטליה לא תתערב בנעשה באוסטריה, הוא הורה לכוחות הגרמנים לפלוש לאוסטריה למחרת בבוקר. באותו לילה נכנע מיקלס והודיע על מינוי זייס-אינקווארט לתפקיד הקנצלר החדש. בשחר יום המחרת, כאשר הכוחות הנאצים חצו את הגבול, הם לא נתקלו בהתנגדות מצדו של צבא אוסטריה ובאופן כללי הם התקבלו כגיבורים. בשל התנגדותו של מיקלס לכניעה לגרמניה, משכן הקנצלר, בו כיהן גם מיקלס, הושם תחת שמירת האס אס (בפועל, מעצר בית), "לביטחונו של הנשיא". מיקלס זכה להגנתו של מי שיהיה לימים קולונל בואפן אס אס, אוטו סקורצני. ב-13 במרץ התבקש מיקלס על ידי זייס-אינקווארט לחתום כנשיא על "החוק בנוגע לאיחוד מחדש של אוסטריה עם הרייך הגרמני". מיקלס התפטר מתפקידו ונמנע בכך מן החתימה. עם התפטרותו עברו סמכויות הנשיא לקנצלר זייס-אינקווארט, שחתם על החוק.

אחריתו

בעקבותימי האנשלוס, בוטלו תפקידי הנשיא והקנצלר באוסטריה. בעוד ששושניג הושם במאסר, מיקלס לא נרדף על ידי הנאצים. הוא פרש מהחיים הפוליטיים, התגורר בביתו בווינה והתקיים מן הפנסיה שלו.

לאחר מלחמת העולם השנייה סירב מיקלס להתמודד שוב על תפקיד הנשיא כדי לאפשר לקרל רנר לעשות זאת. וילהלם מיקלס מת ב-20 במרץ 1956 בווינה ונטמן בבית העלמין בעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם מיקלס בוויקישיתוף

• וילהלם מיקלס באתר אנציקלופדיה בריטניקה.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24254419וילהלם מיקלס