ארנה טיסליוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ארנה וילהלם קאורין טיסליוס (Arne Wilhelm Kaurin Tiselius; ‏10 בספטמבר 1902 - 29 באוקטובר 1971) היה ביוכימאי שוודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1948, "על מחקרו על אלקטרופורזה ואנליזת ספיחה, ובמיוחד על תגליותיו בנוגע לאופי המורכב של חלבוני סרום".

חייו

טיסליוס נולד בסטוקהולם. לאחר מות אביו עברה המשפחה לגטבורג, שם סיים את לימודיו בבית הספר העיוני (Realgymnasium) בשנת 1921. לאחר מכן החל בלימודי כימיה באוניברסיטת אופסלה, ממנה קיבל תואר דוקטור בשנת 1930.

מחקר

במהלך לימודיו, בשנת 1925, התמנה טיסליוס לעוזר מחקר במעבדתו של הכימאי חתן פרס נובל תאודור סוודברג. כותרת הדיסרטציה שלו הייתה "שיטת הגבול-הנע לחקר האלקטרופורזה של חלבונים".[1] לאחר קבלת תואר הדוקטור, בשנת 1930, התמנה לפרופסור משנה (Docent) בכימיה, באוניברסיטת אופסלה. בשנת 1931–1935 פרסם סדרת מחקרים על דיפוזיה וספיחה בזאוליטים, מינרלים נקבוביים. את מחקריו אלה המשיך במהלך ביקור בן שנה במעבדתו של הכימאי יו סטוט טיילור באוניברסיטת פרינסטון.

עם חזרתו לאופסלה חזר למחקר בתחום החלבונים, ובמיוחד ניסה ליישם שיטות פיזיקליות לחקר בעיות ביוכימיות. מחקרים אלה הובילו לפיתוח שיטה משופרת מאד לביצוע אנליזה אלקטרופורטית, אותה המשיך לשפר בשנים הבאות.[2] שיטת האלקטרופורזה המשופרת ושיטת אנליזת הספיחה, סייעו רבות לחקר חלבונים, ועל תרומות אלה זכה לפרס נובל לכימיה לשנת 1948. אלקטרופורזה של חלבוני סרום איפשרה לטיסליוס לסווג אותם לארבעה סוגים, אלבומין, ושלושת סוגי הגלובולין - אלפא, בטא וגאמא.

ב-1938 קיבל מינוי מיוחד לפרופסור מחקר, במכון לכימיה פיזיקלית. ב-1946 הוקמה מחלקת הביוכימיה וטיסליוס בראשה. טיסליוס היה סגן נשיא בקרן נובל משנת 1947, ונשיא הקרן בשנים 1960–1964. כמו כן היה נשיא הארגון הבינלאומי לכימיה טהורה ויישומית (IUPAC) בשנים 1951–1955, ופעל רבות לארגון מחדש של המחקר בשוודיה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. טיסליוס זכה במדליית פרנקלין ב-1955, והיה לעמית החברה המלכותית ב-1957.[3]

טיסליוס נפטר מהתקף לב בשנת 1971 באופסלה, והותיר אחריו אישה ושני ילדים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארנה טיסליוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ A Tiselius (1930). "The moving-boundary method of studying the electrophoresis of proteins". Nova Acta Regiae Societatis Scientiarum Upsaliensis. Ser. IV, Vol. 7 (4)
  2. ^ Tiselius, A. (1937). "A new apparatus for electrophoretic analysis of colloidal mixtures". Transactions of the Faraday Society 33: 524–1933. doi:10.1039/tf9373300524
  3. ^ Kekwick, R. A.; Pedersen, K. O. (1974). "Arne Tiselius 1902-1971". Biographical Memoirs of Fellows of the Royal Society 20: 401–428. doi:10.1098/rsbm.1974.0018. PMID 11615762


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24693903ארנה טיסליוס