ארמון אלכסנדר

ארמון אלכסנדר

אין תמונה חופשית
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4, 6 חלק מתוך המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים

ארמון אלכסנדר (ברוסית: Александровский дворец) הוא ארמון ששימש כארמון הקיץ של קיסרי רוסיה. הארמון ממוקם בצארסקויה סלו (כפר הצאר) בתחום העיירה פושקין, כ-25 ק"מ דרומית מזרחית לסנקט פטרבורג ברוסיה. הארמון היה ארמון המגורים החביב על אחרון צארי רוסיה - הצאר ניקולאי השני ומשפחתו.

הארמון ממוקם בתוך פארק אלכסנדר, ובסמוך לארמון יקטרינה.

תקופת אלכסנדר הראשון

הארמון הוקם כארמון נופש קיסרי ביוזמת הצארינה יקטרינה הגדולה עבור נכדה האהוב (ולימים קיסר רוסיה) הצאר אלכסנדר הראשון. הארמון הוקם לרגל נישואיו של אלכסנדר לדוכסית הגדולה ילזביטה אלכסייבנה (הנסיכה לואיז מרי אוגוסט מבאדן).

המבנה תוכנן בסגנון נאו-קלאסי על ידי האדריכל ג'קומו קברנגי ונבנה בין השנים 1792–1796.

אלכסנדר השתמש בארמון כארמון קיץ במהלך שלטונם של סבתו ואביו, הצאר פאבל הראשון אולם עם עלייתו לשלטון עבר להתגורר בארמון יקטרינה הסמוך.

תקופת ניקולאי הראשון

אולם הארגמן. ציור משנות ה-50 של המאה ה-19 מעשה ידי לואיג'י פרמאצי.

לאחר עלייתו לשלטון ומעברו לארמון יקטרינה, העניק הצאר אלכסנדר הראשון את הארמון לאחיו, לימים הצאר ניקולאי הראשון כארמון קיץ. החל מתקופה זו התפתח הנוהג כי הארמון שימש כארמון הקיץ של יורש העצר. בין השנים 1830–1850 שופץ הארמון על פי תוכניות האדריכלים קרפוליו, תון, יפימוב ואנדרי סטאקנשניידר, בהתאם לאופנות המשתנות.

סדרת ציורים בצבעי מים מעשה ידי האו, פרמאצי ווולצקי מהשנים 1840–1860 מתארת את הפאר הרב של החדרים הרשמיים והחדרים הפרטיים של הארמון מתקופה זו.

הארמון שימש את משפחתו של ניקולאי הראשון בכל שנה מראשית האביב ועד שלהי הסתיו.

בשנת 1842 חגגו הצאר ורעייתו את חתונת הכסף שלהם בארמון בסדרה של נשפים שכללו גם תחרויות בסגנון תחרויות האבירים של ימי הביניים. שנתיים לאחר מכן, בשנת 1844 נפטרה בארמון ביתו של ניקולאי, הדוכסית הגדולה אלכסנדרה.

תקופת ניקולאי השני

חדר העבודה של הצאר ניקולאי השני.

הארמון ידוע בכך ששימש את הצאר ניקולאי השני בשנת חייו האחרונה. הארמון היה הארמון החביב על הצאר ניקולאי השני ורעייתו אלכסנדרה מהסה. בעקבות אירועי יום ראשון העקוב מדם במהפכת 1905 החליטה משפחת המלוכה לעזוב את ארמון החורף אשר נחשב בעיניהם כאתר מסוכן, ולהפוך את ארמון אלכסנדר למשכנם הרשמי. לצורך זה עוצב מחדש חדר הנשפים הדו קומתי והפך לחדר האדר ונבנה חדר עבודה חדש וכן נוספו חדרים עבור ילדיו של ניקולאי השני בקומה השנייה של המבנה. אלכסנדרה, ואדריכלה מלצר בחרו לעצב את הארמון בסגנון אר-נובו שנחשב בקרב האצילים כעיצוב המאפיין את מעמד הביניים. דוגמה לחדר בסגנון זה הוא החדר הסגול של אלכסנדרה.

במסגרת העיצוב מחדש חובר הארמון לרשת החשמל והותקנה בו מערכת טלפונים. בשנת 1899 הותקנה בארמון מעלית אשר קישרה את חדר הצארינה עם חדרי ילדיה בקומה השנייה. כמו כן הותקן בארמון חדר ראינוע.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה וראשית המהפכה הרוסית התגוררו בני משפחת המלוכה הצארית בארמון. פייר גיליאר, מורהו של הצארייביץ' (יורש העצר) אלכסי ניקולאביץ', כתב בזכרונותיו שהמשפחה חיה בארמון בפשטות. בני המשפחה אכלו בחדר האוכל מבלי הגשת האוכל בעזרת משרתים, ולמעט אירועים רשמיים מועטים חיו חיים פשוטים מבלי לפעול לפי כללי הטקס הפורמליים.

ב-2 במרץ 1917 ויתר ניקולאי השני על כס המלוכה, ו-13 ימים לאחר מכן שב להתגורר בארמון אלכסנדר כ"קולונל רומאנוב". משפחת המלוכה התגוררה במספר חדרים בארמון תחת מעצר בית, כאשר משמר מונע מהם לעזוב את הארמון. אלכסנדר קרנסקי עצמו, ראש ממשלת רוסיה, קבע את ההגבלות על המשפחה הקיסרית - בין היתר הוא דרש את בידוד המשפחה מהעולם החיצון, שמירה צמודה עליהם בהיותם בארמון או בעת טיוליהם בפארק של הארמון, ובדיקת כל המכתבים הנשלחים והיוצאים מן הארמון.

גילאר בספרו כתב:

בזמנם החופשי, אחרי הלימודים, עסקו הקיסרית ובנותיה ברקימה, אריגה או תפירה, אולם לא התבטלו... בהליכה היומית טיילו יחד כל בני משפחת המלוכה, למעט הקיסרית, ועסקו בעבודה פיזית - הם ניקו את שבילי הפארק מהשלג, חצבו קרח לשימוש הארמון, כרתו עצים יבשים במטרה לאחסן עצים עבור חודשי החורף, וכשהגיע האביב עסקה כל המשפחה בגינון בגן המטבח.

לאחר המהפכה הרוסית

על פי הוראתו של קרנסקי, הועברה משפחת הקיסר ב-1 באוגוסט 1917 לטובולסק שבסיביר, והארמון הפך למוזיאון.

בראשית מלחמת העולם השנייה פונו מהארמון יצירות האמנות שבו והרהיטים היקרים שהיו בו מחשש לפגיעה בהם על ידי צבא גרמניה הנאצית. הרהיטים והיצירות שנותרו בארמון הוחבאו במרתפי הארמון ונאטמו.

בתקופת מלחמת העולם שימש הארמון כמפקדה עבור הצבא הגרמני התוקף את סנקט פטרבורג, וגן הארמון הפך לבית קברות עבור חיילי ה-SS. האוספים ההיסטוריים והרהיטים שהיו בארמון נבזזו או נהרסו. כאשר הצבא הגרמני החל בנסיגתו, ארמונות טצארסקויה סלו הועלו באש, אולם ארמון אלכסנדר עצמו לא נשרף.

לאחר תום המלחמה שימש הארמון כמחסן עבור יצירות האמנות שהוחזרו לאזור במהלך שיפוצי הארמונות האחרים. לאחר המלחמה שימש הארמון כבית יתומים, והילדים שהתגוררו בו גרמו נזק רב לחדרי המשפחה המלכותית בקומה השנייה של המבנה.

הארמון כיום

בעוד שארמון יקטרינה הסמוך שופץ והפך לאתר תיירות פופולרי, נותר ארמון אלכסנדר סגור לציבור. רק בקיץ 1997 נפתחה באחד מאגפי הארמון תערוכה קבועה.

כיום מוצגים לציבור חדר קבלת הפנים, חדר העבודה של ניקולאי השני וחדר העבודה של רעייתו. בארמון מוצגת תערוכת תלבושות של המשפחה הקיסרית וכן תערוכת כלי נשק. בחדר העבודה המשוחזר מוצג דיוקנו של אביו של ניקולאי השני, מעשה ידי הצייר ולנטין סרוב.

עבודות השיקום והשיפוץ של הארמון לצורך השבתו לפארו מהתקופה הקיסרית ופתיחתו כמוזיאון טרם הסתיימו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ארמון אלכסנדר בוויקישיתוף

• תיאור היסטורי של הארמון
• תצלומי הארמון
• תצלומי פנים הארמון
• תצלומי ארמון אלכסנדר
• תצלומי פארק אלכסנדר

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30532795ארמון אלכסנדר