החשמלית של סנקט פטרבורג
החשמלית של סנקט פטרבורג (ברוסית: Санкт-петербургский трамвай) היא מערכת חשמליות להסעת המונים במטרופולין סנקט פטרבורג שנחנכה בספטמבר 1907. בשנות ה-80 של המאה ה-20, הפכה למערכת הסעת ההמונים הגדולה בעולם ונכנסה לספר השיאים של גינס, כשב-2002 היא עדיין החזיקה בשיא, עם מסלול כולל באורך 690 קילומטרים. ב-1995 צומצמו והוחלפו כמה קווים, בעיקר במרכז העיר ומאז 2001 צומצמו קווים נוספים. הרכבת מתופעלת על ידי חברת גור-אלקטרוטרנס (Горэлектротранс), ארגון מוניציפלי שמתפעל 39 מסלולים ומחזיק גם ברשת טרוליבוס נרחבת. בשיאה, ב-1988, הייתה רשת החשמליות באורך של 1,022 קילומטר.
בתחילת עשור השני של המאה ה-21 כללה רשת החשמליות קווים באורך של 205 קילומטר בלבד, והייתה במקום הרביעי בעולם בגודלה.
היסטוריה
השנים הראשונות
תחבורה המבוססת על מסילות ברזל בסנקט פטרבורג הוקמה ב-1860, כאשר נסעו קרונות רתומים לסוסים שנעו במסלול קבוע מראש.
החשמלית הראשונה בסנקט פטרבורג יצאה לדרך ב-22 באוגוסט 1880. בחורף 1894 החשמלית שבה לבירה הקיסרית, והיא נעה על נהר הנייבה, בעודו קפוא ומכוסה קרח. הוקמה חברת תחבורה ציבורית ומסלולים חדשים תופעלו, כשדרכן עוברות קרונות ממונעים. החברה שתפעלה את הקרונות הרתומים לסוסים ביקשה לתבוע את החברה החדשה בשל השתלטותה על תחומי סמכותה של החברה - אך השופטים לא קיבלו את התביעה וטענו כי על פי הסכם המונופול שנחתם עם העירייה, אין מניעה מלהפעיל קווי חשמלית שנעים על הקרח. קווי רכבת הקרח היו פעילים עד 1910.
תחילת השירות
ב-3 בספטמבר 1902, החוזה בין מפעילת הקרונות הרתומים לסוסים לעיריית סנקט פטרבורג הסתיים וכל רכוש החברה ותשתיותיה הועברו לידי העירייה. או-אז הואצו הליכי הרחבת רשת הרכבת האלקטרונית החדשה והעירייה רתמה את תאגיד וסטינגהאוס האמריקאי על מנת לסייע בהפעלת גנרטורים לקרונות החדשים וכך ב-29 בספטמבר 1907 רשת חשמליות נפתחה.
לקראת שנת 1914 הרכבת כבר נסעה בכל הרחובות הראשיים בעיר. במלחמת העולם הראשונה הואט פיתוח הרכבות ועם פרוץ מלחמת האזרחים הרוסית שותקה התנועה. ב-1921 הושלם חיבורן של כל קווי הרכבת לחשמל ועד 1936 בוצעו הליכי פיתוח משמעותיים של החשמלית.
תקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה
במשך כל המצור על לנינגרד החשמלית פעלה ולא חדלה מלנוע והופסקה רק פעם אחת; בין ה-15 בדצמבר 1941 ל-15 באפריל 1942, הופסקה אספקת החשמל לעיר וכתוצאה מכך לא יכלה החשמלית לנסוע. ב-8 במרץ אותה שנה חודשה התנועה באופן סדיר וב-15 במרץ כבר יצאו מסלולי נוסעים קבועים.
החל מ-1965 ניכרו פתיחתם של קווים חדשים באזורים אחרים בעיר כאשר במקומות הישנים הוחלף בטרוליבוס. לקראת סוף שנות ה-80, מערכת החשמלית הורכבה מ-67 מסלולים באורך 600 קילומטר.
מאז התפרקות ברית המועצות
בשל הקשיים הפיננסיים וחוסר היכולת של העירייה לממן את פיתוח החשמלית, החל מ-1995 ניכרת הצטמצמות הולכת וגדלה במספר המסלולים והקווים. בשנת 2002 החל שיפור כלכלי במצב העירייה, אך זו זנחה פיתוחם של מסלולים ישנים והחלה לעבוד על פיתוח מערכת מהירה להסעת המונים - נאדזמני אקספרס (Надземный экспресс).
נאדזמני אקספקס היא מערכת רכבת קלה שלאחר דחיות רבות הייתה בנייתה צריכה להתחיל בשנת 2011 ולהסתיים בשנים 2012-2013. הרכבת המהירה הייתה אמורה להוות פתרון לבעיית התחבורה במטרופולין ולקשר את העיר עם סביבתה ואתרי התיירות בפטרהוף, כמו גם קישור מהיר לנמל התעופה הבינלאומי פולקובו. נכון ליולי 2013 הפרויקט הופסק.
מאז שנת 2015 נמצא בפיתוח פרויקט חיבור העיר אל נמל התעופה פולקובו באמצעות רכבת קלה מהירה בתפעול חברת Aeroexpress (ברוסית: ОАО Аэроэкспрес).
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של החשמלית של סנקט פטרבורג
