אמריקניזם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פסל החרות, אחד מסמליה המוכרים של ארצות הברית

אמריקניזם (באנגלית: Americanism) או אקספציונאליזם אמריקני (American Exceptionalism) הוא מכלול התכונות התרבותיות, החברתיות והכלכליות המייחדות את ארצות הברית ואת תושביה משאר אומות העולם. אמריקניזם הוא מושג תרבותי רחב, מורכב ודינאמי המשמש לעיתים לתיאור האופן שבו ארצות הברית ותושביה רואים את עצמם ומגדירים את זהותם, ולעיתים לתיאור האופן שבו נתפסת ארצות הברית מבחוץ, על ידי שאר העולם. במובנו הפוליטי, בהיסטוריה וכמו כן בימינו אלו, משמש המושג לעיתים כבסיס הסברתי למדיניות החוץ של ארצות הברית ולהתפשטות המהירה של תרבותה ברחבי העולם. בניגוד לתאוריה האימפריאליסטית, המזהה את ארצות הברית כאימפריה המנסה באופן אקטיבי להתפשט ולהרחיב את תחומי שליטתה, מספק המונח אמריקניזם הסבר אלטרנטיבי להגמוניה האמריקנית העולמית שאיפיינה את המאה ה-20 והגיעה לשיאה עם תום המלחמה הקרה.

היסטוריה של המושג

המונח 'אמריקניזם' נטבע לראשונה על ידי ההיסטוריון והוגה הדעות הצרפתי אלקסיס דה-טוקוויל בשנת 1831.[1]

הפוליטיקאי וההיסטוריון הבריטי ג'יימס ברייס מנה בשנת 1888 את הרעיונות הבאים כמאפיינים של האמריקניזם והתרבות האמריקנית:[2]

  • לפרט זכויות 'מקודשות'
  • מקור הריבונות הוא העם
  • הממשלה מרוסנת על ידי החוק והעם
  • שלטון מקומי עדיף על שלטון מרכזי
  • הרוב נבון יותר מהמיעוט
  • השלטון העדיף הוא זה שבידיו כמה שפחות כח

בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימשו המושגים 'אמריקניזם' ו-'אמריקניזציה' בהקשר של פרויקטים לקליטת המהגרים הרבים שהגיעו לחופיה של ארצות הברית והפיכתם לאמריקנים. יצרנית הרכב פורד החזיקה מחלקת 'אמריקניזציה' שהעסיקה סוציולוגים ואנתרופולוגים שתפקידם היה להפוך מהגרים איטלקים מסיציליה ומהגרים יהודים מאירופה ל-'אמריקנים'. מומחים אלו עסקו בחִבְרוּת, אקולטורציה (הטמעת מנהגים חברתיים ותרבותיים), קליטה חברתית ו'אמריקניזציה' של עובדי החברה. הנורמה האידאלית אליה שאפה חברת פורד הייתה זו של העובד בעל ה-"קונפורמיזם האנגלו-אמריקני", מונח המכונה כיום "אירוצנטריזם".

כיום משמש לעיתים המונח 'אמריקניזציה' לתיאור תהליכי הסתגלות כלל-עולמיים ל'נורמות' האמריקניות, קרי אותם מאפיינים והלכי הרוח המחשבה המאפיינים את אמריקה במישור התרבותי, החברתי והכלכלי.

מאז הקמתה, ראתה עצמה ארצות הברית כאומה המשמשת כמגדלור פוליטי, תרבותי ומוסרי לשאר אומות העולם, והשיח במדינה מלמד שראייה זו איננה נחלת העבר. בנאום מצב האומה שלו לשנת 2019, הכריז[3] נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי:

במאה ה-20 הצילה ארצות הברית את החופש בעולם, שינתה את פני המדע, הגדירה מחדש את מעמד הביניים, וכשחושבים על זה, אין שום דבר, בשום מקום בעולם, שיכול להתחרות עם ארצות הברית

הגדרה ומושג הקריד

מדען המדינה סמואל הנטינגטון פרסם בשנת 1981 מאמר בשם "הקריד האמריקני והזהות הלאומית"[4] שניסה להתמודד עם השאלה: 'מהן מכלול התכונות המגדירות את זהותו של העם היושב בארצות הברית של אמריקה?' הנטינגטון שאל את מושג ה-'קריד' (Creed, מהמילה הלטינית Credo – 'אני מאמין') ממסמך משנת 1917 בשם "הקריד של האמריקנים", שכתב ויליאם טיילר פייג' ושאומץ כשנה מאוחר יותר על ידי בית הנבחרים האמריקני כ-'אני מאמין' הרשמי של ארצות הברית. הנטינגטון אימץ את המושג המאגד, באופן בלתי-רשמי, את התכונות המאפיינות את ארצות הברית ומייחדות אותה, ולכן מגדיר את הזהות האמריקנית, וקבע את מרכיביו השונים. לטענת הנטיגנטון, הקריד היא מערכת אימננטית של אמונות, שעל אף היותה מפותחת פחות מהלך המחשבה הפוליטי של אירופה, הייתה יציבה באופן יוצא מן הכלל לאורך ההיסטוריה ונותרה במהותה זהה מימי התגבשותה ועד לימינו אנו.

הנטינגטון טוען כי היעדר 'אופי שיטתי' בעל הגדרה ומינוח מדויקים של המערכת הפוליטית של ארצות הברית (כמו למשל הקומוניזם בברית המועצות או הפאשיזם או הסוציאל-דמוקרטיה באירופה) איננו מחייב שלא קיים באמריקה קונצנזוס פוליטי-תרבותי. הקריד הוא הוא הקונצנזוס האמריקני והנטינגטון מצביע על כמה ממאפייניו:

  • מערכת לאומית של השקפות ואמונות קיימת בארצות הברית מאז סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19.
  • לקריד תמיכה נרחבת על ידי רוב מרכיביה של החברה האמריקנית ורוב אזרחיה של ארצות הברית.
  • על-אף שינויים לאורך ההיסטוריה הקריד היה ונשאר ביסודו של דבר יציב.
  • לקריד תפקיד מרכזי בהגדרת הזהות הלאומית כ-'אמריקנית' וכפועל יוצא בהגדרת מי שאיננו עונה לקריטריוני הקריד כ-'לא-אמריקני'.

הנטינגטון וחוקרים אחרים כדוגמת אנדרו קוהאט וברוס סטוקס[5] בודדו שישה 'ערכי ליבה' יסודיים המהווים את הבסיס לזהות הלאומית של תושבי ארצות הברית ולהגדרת האמריקניזם:

מרכיב נוסף בזהות האמריקנית, אותו הנטיגטון אינו מונה, הוא המרכיב הדתי-שמרני, או הדת האזרחית - מרכיב המושתת על מסורות נוצריות-פוריטניות שהביאו עימם ראשוני המתיישבים בעולם החדש.

מקורות הקריד

ניתן למנות, מעבר להיסטוריה המוקדמת של הציבליזציה המערבית, שהיוותה חלק חשוב בעיצוב האומות והמדינות המערביות המודרניות, כמה תהליכים היסטוריים משמעותיים שתרמו להתפתחות הזהות הלאומית האמריקנית.

הרפורמציה הפרוטסטנטית

אחד משורשיה של הזהות האמריקנית נעוץ בתנועת ההרפורמציה הפרוטסטנטית מהמאה ה-17 שהיוותה שינוי בהלך המחשבה התרבותי החילוני לא פחות מאשר במישור הדתי. הסלידה מריבונות מוחלטת, השאיפה למוסריות, האינדיבידואליזם ומרכזיותו של האדם, חופש הדת והפילוג הדתי לכתות שונות, כל אלה מקורם בתנועת הרפורמציה שיסד התאולוג הגרמני, מרטין לותר. חוקרים מזהים את הפרוטסטנטיות, שהשתרשה במדינות צפון אירופה ובבריטניה, כגורם מהותי ביצירת האחריות האישית כמרכיב בזהות האמריקנית. זאת, בניגוד למדינות הקתוליות של אירופה, שם הצליחו להתבסס, גם במהלך המאה ה-20, רעיונות ומשטרים ריכוזיים, הרואים במדינה או בישות הריבונית את העיקר ואת האזרחים כמשרתי המטרה. באופן פרדוקסלי, היעדר המאפיין הריבוני בארצות הברית הוא שמקשה על הגדרת הזהות 'אמריקני', בניגוד, למשל, לזהות הצרפתית, אך הוא אחד ממרכיביו העיקריים של הקריד.

עידן הנאורות

רעיונות הליברליזם, שמקורם בעידן הנאורות מהמאה ה-18 באירופה, מהווים נדבך חשוב נוסף ביצירתו של הקריד האמריקני. הוגי דעות כגון יום, הובס ולוק, תרמו לעולם המערבי את השינוי בתפיסות העולם שהביא ליצירתה של המדינה המערבית המודרנית והחברות הדמוקרטיות החותרות לעגן ולהגן על זכויות האדם ועל החופש היסודי להם זכאים בני האדם מעצם קיומם. מושג הפרדת הרשויות, שנהגה בימי ההשכלה ומיוחס בין השאר להוגה הדעות הצרפתי מונטסקיה (Montesquieu) יוּצַא לארצות הברית עם המתיישבים האירופאיים וקיבל שם משמעות וחשיבות גבוהה יותר, עד כדי קדושה ממש, בהלך הרוח האמריקני. האמריקנים רואים בריכוזיות גורם בלתי רצוי בצורה כמעט קנאית והיו לאורך ההיסטוריה תומכים נלהבים של ביזור הכח הפוליטי. לשלטון המקומי של המדינות הנפרדות בארצות הברית כח רב וסמכויות רבות, שבמדינות אחרות מחזיק בהן השלטון המרכזי. כוחו של העם כמרסן את הדחף האנושי לשלטון ולשררה הוא עיקרון נוסף עליו מוּשְׁתֶּתֶת התרבות האמריקנית, שמקורו בתנועת הנאורות האירופית.

כלכלה חופשית וקפיטליזם

לוגו רשת מסעדות המזון המהיר האמריקנית מקדונלד'ס. סמל לקפיטליזם ולהתפשטות האמריקניזם.

רעיונות כוחות השוק החופשי, התערבות מינימלית של הממשלה בנעשה בכלכלה והפחתת נטל המס במטרה לקדם את שוויון ההזדמנויות ולאפשר הגשמה עצמית, כל המאפיינים הללו של הכלכלה האמריקנית שואבים מעקרונות הכלכלה המודרנית שהגה ותיאר במאה ה-18 הכלכלן הסקוטי אדם סמית'.

העשורים הראשונים של המאה ה-19 התאפיינו בארצות הברית במחסור בכח-אדם לעבודה ומנגד, בשטחי אדמה כמעט בלתי מוגבלים. מאזן המשאבים הזה הוביל את הכלכלה האמריקנית לתיעוש מהיר ולמעבר לכלכלת חרושת ממוכנת החוסכת בכח עבודה אנושי ומנצלת את משאבי האדמה. כחלק מרוח האינדיבידואליזם והאחריות האישית של האדם לקיומו ולקיום משפחתו התפתחה בארצות הברית חברה יזמית וחדשנית, ונשיאיה של ארצות הברית ובראשם קלווין קולידג' תמכו במדיניות כלכלית המעודדת יזמות ותחרותיות.[6] המצאות פרקטיות מהפכניות כדוגמת הטלפון ונורת הלהט התפתחו בארצות הברית על אף שבאירופה לא הייתה חסרה תשתית מדעית וטכנולוגית שהייתה נחוצה כדי להביא לפריצות הדרך הללו. אין ספק שערכי האינדיבידואליזם המושרשים בחברה האמריקנית והרצון להגשמה עצמית באמצעות רדיפת עושר תרמו רבות לחידושים הטכנולוגיים שארצות הברית התאפיינה ועודה מתאפיינת בהן.

שיטת פס הייצור שהביאה לעולם את הייצור הסדרתי ואת חלקי החילוף הומצאה בארצות הברית ומיוחסת כיום להנרי פורד, מייסדה של יצרנית הרכב הראשונה בעולם. פורד נהג לומר על מכונית דגם ה-T שלו שניתן לקבל אותה בכל צבע שחפצים בו כל עוד היא שחורה.

האתוס המהפכני

שינויים מהותיים בחברה האמריקנית במהלך המאות ה-19 וה-20 כדוגמת ביטול העבדות, האיסור על מכירת אלכוהול במהלך תקופת היובש וביטולו והענקת זכות ההצבעה לשחורים ולנשים נתפסים על ידי האמריקנים כאבני דרך בכינונה של החברה האמריקנית כחברה פלורליסטית, מתקדמת ודינאמית, השואבת את כוחה משלטון העם, המאלץ את השלטון המרכזי להיות קשוב לרצונותיו ומונע ממנו להתחזק יתר על המידה. חוקרים מסוימים מזהים בהיסטוריה של ארצות הברית גלים של דחפים מהפכניים הקוראים לשינוי כל אימת שהמציאות התרחקה מהאידאלים עלייה מושתתת האמריקניות. כך לדוגמה, גורסים החוקרים, הוביל הניוון המוסרי שבעבדות למלחמת האזרחים, ומדיניות החוץ הכושלת במהלך מלחמת וייטנאם ליצירת דור ילדי הפרחים ותנועת המחאה החברתית שליוותה אותו. קיימים היסטוריונים של התקופה העכשווית הרואים בהסתבכותו של הממשל האמריקני במלחמת עיראק כמבשרת גל מחאתי מהפכני חדש שיגרום לזעזועים בחברה האמריקנית בשנים הקרובות.

קיומו של האתוס המהפכני סותר לכאורה את המרכיב השמרני, הדתי של הקריד. אך כמו במקרים האחרים בהן מתגלות סתירות או התנגשויות שונות בין הגורמים המעצבים של התרבות האמריקנית, נראה שהזהות האמריקנית מוכנה לחיות בשלום עם הסתירות ונמנעת מיצירה דוגמטית של עקרונות, כל עוד אין פגיעה ממשית בקיום אחד מהמרכיבים ומתאפשרים תפקוד והתנהלות תקינים באורח החיים היומיומי. לראייה מוצגת העובדה שהקריד מחזיק מעמד כמערכת של עקרונות מנחים כבר למעלה ממאתיים שנה והערכים עליהם נבנתה החברה האמריקנית מובילים אותה גם כיום, קל תוך המאה ה-21, כחברה חזקה ואיתנה המרכיבה את אוכלוסייתה של המעצמה היחידה בעולם.

מאפייניה של החברה והתרבות האמריקנית

שלטון החוק

הקלף המקורי של חוקת ארצות הברית

מרכיב המסורת החוקתית הוא אחד מערכי הבסיס בהגדרת הזהות האמריקנית. בניגוד למדינות מערביות כדוגמת ישראל והחברות באיחוד האירופי, לארצות הברית יש חוקה והיא היא הערך החוקי העליון במדינה. לשם השוואה, בישראל התחליף לחוקה כתובה הוא בית המשפט העליון בשבתו כבית-דין גבוה לצדק המכריע בהחלטות במקרים של התנגשויות בין ערכים בסיסיים ואף יכול לבטל חוקים שחוקקה הרשות המחוקקת. בארצות הברית החוקה הכתובה היא הליבה של שלטון החוק ועל אף שהיא תוקנה מספר פעמים בהיסטוריה היא זוכה לאמון גבוה במיוחד בציבור האמריקני והוכיחה יציבות מרשימה עם חלוף הזמן.

רעיון שלטון החוק הבסיסי, החיצוני לריבון ואינו תלוי בו, והמרסן את ההתנהגות והשאיפות האנושיות, הגיח לתרבות המערבית בימי הביניים וכמו ערכים בסיסיים אחרים המגדירים את הזהות האמריקנית מקורו באירופה. החוק נתפס בתרבות ובדעת הקהל האמריקנית כחיצוני לשלטון האנושי (בניגוד למשל למונארך האירופי שרצונותיו ומאוויו היוו הם את החוק), וכמושג שמקורו 'טבעי' ואף אלוקי. החוק מקושר בתרבות האמריקנית לעיתים קרובות עם מושגים מתורת המוסר, שמקורם דתי. מושג החוק האמריקני אינו מקושר למוסדות של ריבונות מוחלטת כדוגמת מלכים, אפיפיורים, מדינות או רשויות מחוקקות, המהוות דוגמה לנטייתן של החברות האנושיות לריכוזיות. החוק בדברי ימיה של אמריקה נתפס כמרסן או אף נוגד כח וכוחניות והרעיון הזה[7] היה אחד הגורמים המניעים העיקריים להשתחררות של המתיישבים האמריקנים מעול האימפריה הבריטית ולפריצתה של מלחמת העצמאות של ארצות הברית.[8]

ביזור השלטון וכח העם

מרגע הקמתה הייתה ארצות הברית קונפדרציה של מדינות נפרדות ולא ישות פוליטית ריכוזית יחידה. האיחוד הזה, שניתן היה לצפות שאם יצליח יתגלגל וישנה את צורתו לכדי ישות פוליטית מרכזית, שמר על אופיו המבוזר ורבות מהסמכויות הביצועיות, החוקיות והשיפוטיות נמצאות בידי השלטון המקומי של המדינות השונות. למעשה, הקונצנזוס האמריקני הוא שארצות הברית מהווה ישות פוליטית אחת בכל הנוגע למדיניות החוץ, הכלכלה והביטחון. כמעט כל שאר התחומים וגם חלקים מהמדיניות הכלכלית והבטחונית (בעיקר ביטחון הפנים) נמצאים בידי השלטון המקומי. בארצות הברית, בניגוד למדינות אירופה ולישראל, לא קיימת מערכת רישום אוכלוסין מרכזית. אזרחי ארצות הברית רואים בעין רעה כל ניסיון של הממשל הפדרלי להגביר את סמכויותיו וכוחו, בין אם מבחינה פוליטית באמצעות חקיקה ובין אם מבחינה כלכלית באמצעות העלאת שיעור המס. בעוד שבאירופה ובמדינות בעלות אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית הדיון על הגדלת נטל המס במטרה להקטין את הפערים באוכלוסייה נמצא בראש סדר היום הציבורי, בארצות הברית הנושא שולי הרבה יותר והעלאת מסים נתפסת כפגיעה קשה בערכי האינדיבידואליות, האחריות האישית ורעיון ההגשמה העצמית באמצעים כלכליים.[9] עקרון 'מירב האושר למירב האנשים' מזוהה בחשיבה האמריקנית עם שוויון הזדמנויות, המגולם בעקרונות הקפיטליזם והשוק החופשי, ולא בשוויון מוחלט בין האזרחים.

העם נתפס בקריד האמריקני כמכונן השלטון והריבונות וכמקור הסמכות העיקרי לכח. אתוס האדם הפשוט, כפי שבא לידי ביטוי בתפיסת העולם של אנדרו ג'קסון, נשיאה השביעי של ארצות הברית, מציב לנגד עיניו כמודל את האזרח המצוי, מצויד בנשק וברכוש אותו השיג בעמל כפיו, המוכן להגן על מדינתו מפני גורמים ורעיונות עוינים מבית ומחוץ. הדמוקרטיה הג'קסונית, הנשענת בין השאר על התיקון השני לחוקת ארצות הברית היא אולי מרכיב הקריד השנוי ביותר במחלוקת. מדען המדינה הצרפתי וולטר סבור כי "המסורת הג'קסונית היא המסורת האמריקנית המוקעת ביותר מחוץ לארצות הברית".[10]

אינדיבידואליזם

מכון המחקר Pew Research Center בראשותו של אנדרו קוהט ערך סדרה מקיפה של סקרים ששפכו אור על האופן בו תושבי ארצות הברית מגדירים את זהותם לעומת תושביהם של אומות אחרות. הסקרים הקיפו טווח של 50 מדינות ו-91,000 משיבים ובין השאר עולה מהם כי האמריקנים רואים עצמם אחראיים לגורלם האישי יותר מאשר במדינות אחרות. 58% מהאמריקנים ציינו כי הם מעדיפים חופש אישי מהגבלות ממשלתיות על-פני שוויון חברתי וצמצום מספר הנזקקים במדינה, שיעור גבוה בהרבה מאשר במדינות מערביות אחרות כגון קנדה (43%), גרמניה (39%), צרפת (36%) או בריטניה (33%).[5] בעוד שבאירופה הרוב (54%) מתייחס לעוני כתוצאה של מזל ביש, הרוב המכריע בארצות הברית (70%) סבור שהעניים הם שאחראים למצבם.[11] גורמים חיצוניים כגון המערכת השלטונית, הכלכלית ואפילו הגורל, נתפסים בקריד האמריקני כמשניים בכל הנוגע להתפתחות האישית ולהשפעה על מסלול החיים של האדם.

החברה האמריקנית אופיינה מאז ומעולם בהיעדר מעמד אריסטוקרטי פורמלי. בעוד שבמדינות אירופה ובדמוקרטיות אחרות כגון יפן והודו קיימת מסורת פיאודלית ושורשים של היררכיה חברתית, החברה האמריקנית הייתה נקייה מרגע הקמתה מהגורם הזה, האחראי לעיצובן של חברות רבות בעולם. שורשיה של מלחמת העצמאות האמריקנית נעוצים בשאיפה להתנתק מהמונרכיה הבריטית ולהתנער מהפער בין האצולה למעמד הנמוך, פער המונע מהאזרחים שוויון הזדמנויות בסיסי. על אף שמעמדות רשמיים כבר לא קיימים ברוב המדינות המערביות, המסורת הפיאודלית עדיין מעוגנת בתרבויות רבות, כולל בחברה האמריקנית, בדוגמת גינונים חברתיים, יחסים בינאישיים והעדפות תרבותיות.

במקביל לדחייתה של החברה האמריקנית את המערכת הריבודית המסורתית של אירופה, נוצרה בחלקים של ארצות הברית מערכת ריבודית קשיחה - העבדות. מלחמת האזרחים של ארצות הברית פרצה בעיקר על רקע שאלת ביטול העבדות, כאשר מתנגדי העבדות ראו בתופעה מכשול ליצירת חברה מודרנית ושוות הזדמנויות חברתיות וכלכליות וסמל מובהק לקולוניאליזם ולחברה המעמדית המוקצים של "העולם הישן". מלחמת האזרחים הסתיימה בניצחון הצפון ובביטול העבדות – מהלך שבלעדיו קשה לדמיין את הזהות האמריקנית כפי שהיא מוכרת במאה ה-21. מתנגדי מבקריה של ארצות הברית הרואים בה כח אימפריאלי מצביעים לעיתים על מרכיב זה של הקריד בזהות האמריקנית כהוכחה לכך שארצות הברית נתפסת כהגמון הבינלאומי היחיד רק בגלל עוצמתה הכלכלית והפופולריות של תרבותה ולא עקב שאיפות אימפריאליסטיות ונאו-קולוניאליסטיות.

על אף אתוס האינדיבידואליזם, החברה האמריקנית היא חברה מרובדת ביותר, הן מבחינת חלוקת העושר והן מבחינת היוקרה החברתית. מחקרים רבים מראים שהמוצא החברתי של האמריקני מכתיב במידה רבה את רמת השכלתו והכנסתו העתידית, את טווח המקצועות בו יעבוד, ואת יוקרתו החברתית. מחקרים בנוגע לניעות החברתית מצביעים על כך שמרבית הניעות נושאת אופי של תזוזות קלות בתוך המעמד החברתי של האמריקני ולא בין המעמדות השונים.

מקומה של הדת

חילון הזירה הציבורית, שאת מקורותיו באירופה מייחסים למהפכה הצרפתית ולרפורמות שביצע נפוליאון, לא בא לידי ביטוי בצורה זהה בארצות הברית וכלל לא היה מרכיב במהפכה האמריקנית. בעוד שתנופת החילון המודרנית הגיעה לחלק מסוים של האוכלוסייה העירונית והקוסמופוליטית של ארצות הברית, היא לא השפיעה באותה צורה ובאופן גורף כמו באירופה על תושביה הלא-עירוניים, בני מעמד הביניים והמעמדות הנמוכים.[12] הכלכלן והסוציולוג הגרמני מקס ובר טוען[13] שעל אף שכוחות המודרניזציה, אותם הוא מזהה כגורם העיקרי לחילון של חברות, היו חזקים ומובהקים יותר בארצות הברית מאשר באירופה, הם לא הובילו לעזיבת האמונות הדתיות ולהיחלשותן. הסיבה לכך נעוצה באחד ממאפייניו העיקריים של הקריד, הבא לידי ביטוי בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. ההפרדה המוחלטת בין הדת למדינה וחופש הדת והפולחן איפשרו לאמריקנים לשמור על צביון דתי חזק במקביל להתפתחותם כאומה מודרנית מבחינה מחשבתית וטכנולוגית.

דת אזרחית: על כל שטרות הדולר האמריקני מופיע הכיתוב:"In God We Trust" (בא-ל נשים מבטחנו)

סקרים שנערכו ברחבי העולם ומשווים בין התחושות הדתיות ומידת האמונה של אזרחים במדינות שונות מצביעים על העובדה שהעם האמריקני הוא עם דתי בצורה יוצאת דופן לעומת שאר מדינות העולם המערבי. ממחקרו של מכון Pew עולה[5][14] כי 94% מהאמריקנים מאמינים באלקים. זאת, לעומת 60% מהבריטים, 56% מהצרפתים, ו-50% מהגרמנים. רוב רובם של האמריקנים מזהים את קיומם של עקרונות המוסר הבסיסיים עם קיומו של האל ולא עם רוח האדם. בשל המתירנות הדתית המעוגנת בחוקה ובחברה האמריקנית, ארצות הברית מתאפיינת במספר עצום של דתות, זרמים וכתות ששום מדינה מערבית אחרת אינה מתהדרת בו. במקביל, עקרון אי-מיסודה של הדת היה מאז ומתמיד עקרון בסיסי של הקריד האמריקני ונשמר בקנאות. הכנסייה או כל ממסד דתי אחר במדינה לא זכאי לשום תקצוב מהמדינה ומכספי משלם המסים, זאת בניגוד למדינות אירופיות רבות כגון גרמניה. על כל ממסד דתי לגייס בעצמו את הכספים הנחוצים לו כדי להתקיים ועובדה זו מובילה במקרים רבים לפופולריזציה של המוסדות והמטיפים הדתיים הנאלצים למשוך קהל מאמינים שכן אחרת לא יהיה ביכולתם לשרוד.

עדויות נוספות מצביעות על כך שהעם האמריקני הוא עם דתי ושמרן בהשוואה למדינות מערביות אחרות. נושאים כגון ערכי המשפחה ותקפותה של תורת האבולוציה נמצאים בארצות הברית בראש סדר היום הציבורי בשעה שבמדינות מערביות רבות הדיון עליהם הסתיים ונחתם בחקיקה. חוקרים רבים מקשרים גם את התמיכה הציבורית שמשיג הממשל האמריקני במדיניות החוץ שלו עם רגשות דתיים ואמונות של העם האמריקני. הרטוריקה האמריקנית מאופיינת בשימוש תכוף במושגים דתיים ובהתייחסות לאל כחלק מהמאפיין החברתי המכונה דת אזרחית. כמו כן, קיימות כיום באמריקה תנועות דתיות קיצוניות בעלות השפעה וכח פוליטי בלתי מבוטל. אמריקנים רבים משתייכים לזרם המילניאליזם (Millenialism, מלשון מילניום), כת נוצרית המייחסת חשיבות גדולה לאחרית הימים, ורואים את החיים כיום על פני כדור הארץ כשלב מעבר לקראת היום בו תגאל האנושות והעולם כפי שאנו מכירים אותו היום יגיע לקיצו. חזרתו של העם היהודי לאדמתו שבציון נתפסת בעיני רבים מהמאמינים כסימן קרוב לגאולה, ולתמיכה הרבה לה זוכה ישראל מהציבור ומהממשל האמריקני שורשים דתיים מובהקים. ערב פרוץ מלחמת עיראק, נטו אמריקנים רבים להאמין כי סדאם חוסיין הוא התגלמותו של השטן עלי אדמות וכי המלחמה כנגדו היא מלחמת קודש של ממש.[15]

הגירה ורב-תרבותיות

ארצות הברית הוקמה כמדינת הגירה הפותחת את שעריה לכל מי שחפץ להתיישב בה ומקבלת אותו בזרועות פתוחות. על דמותה של פסל החירות, סמלה של ארצות הברית שניתן לה במתנה על ידי האומה הצרפתית נחקקו המלים:

תנו לנו את היגעים, העניים, ההמוניים שבאנשיכם, הכמהים לנשום בחופשיות, את אשפת עלובי החיים של חופיכם השורצים. שלחו אותם, את חסרי-הבית, את פליטי הסערה, אלי, אני מרימה את אורי מעל לשער הזהוב

על אף שחלו עם השנים שינויים במדיניות ההגירה של ארצות הברית, זכותו של האמריקני לשמור על זהותו המקורית כמהגר או כצאצא של מהגרים, כל עוד זו אינה מתנגשת עם ערכי הליבה האמריקניים והיא משנית לזהות האמריקנית, ניתנה מאז ומעולם ולא נתפסה בחברה האמריקנית כמאיימת או בלתי רצויה. בניגוד לישראל, שאף היא מדינה שאוכלוסייתה מבוססת על הגירה, תהליך האמריקניזציה לא נקבע כמדיניות רשמית ומעולם לא בא לידי ביטוי בתהליכים כדוגמת 'כור ההיתוך' או מחיקת הזהות הגלותית שאפיינו את החברה הישראלית בעשורים הראשונים להקמתה. אזרח ארצות הברית יכול להגדיר עצמו כאירי-אמריקני או אפרו-אמריקני ורבים אכן עושים כן. כפילות כזאת אינה עולה על הדעת במדינות אחרות, שם לא מתקבלות זהויות כגון מרוקו-צרפתית או טורקו-גרמנית, על אף שאלו קיימות בפועל. בעשורים שלפני מלחמת העולם השנייה מצאו יהודים רבים בית בארצות הברית, מקום בו יכלו לשמור על זהותם היהודית ובמקביל לפתח זהות לאומית אמריקנית. זאת, בניגוד לאירופה, שם נאלץ היהודי מאז המאה ה-18 לבחור אם ברצונו להתבולל ולהפוך ל-'פולני', 'רוסי' או 'גרמני' או לשמור על זהותו היהודית האורתודוקסית ולגזור על עצמו חיי זר בארצו שלו. חוקרי יהדות טוענים שתנועת הרפורמה ביהדות יכלה להיווצר ואכן נוצרה אך ורק בארצות הברית, שם ניתן היה לשמר את הזהות היהודית ולא להיות מוצא אל מחוץ לכלל. ליהודים לא היה טעם להנהיג תנועת רפורמה בארצות אירופה מהסיבה הפשוטה שגם אחרי השינוי הם לעולם לא היו מתקבלים כחלק אינטגרלי מהחברה.

כך לדוגמה, יום פטריק ה"קדוש" הוא מעין יום חג לאומי כלל-אמריקני, גם עבור אמריקנים שאינם בני מוצא אירי. החברה האמריקנית סבלנית ביותר לדתות של מיעוטים ולמנהגיהם ורואה את הרבגוניות התרבותית כדבר רצוי ומובן מאליו. זאת כל עוד הדת אינה מטיפה כנגד הערכים הבסיסיים ואינה מאיימת להתמסד ולפגוע בהפרדת הדת מהמדינה. יחסי הגומלין בין הדתות למדינה היו בארצות הברית מאז ומעולם יציבים ומוגדרים היטב ולא היוו בסיס לחיכוכים או שסעים בחברה. גם כיום, עם עלייתו של האסלאם הקיצוני, החברה האמריקנית לא שינתה פניה כלפי אזרחיה המוסלמים, קהילה גדולה, מבוססת ומכובדת. על אף המתירנות הרבה המאפשרת את קיומן של כתות קיצוניות, מקרים בודדים של אלימות וגזענות כלפי קבוצות אתניות ומיעוטים מטופלים תמיד בחומרה ואינם נחלת כלל הציבור, הרואה בהן נגע חברתי מאיים.

כיום, נושא ההגירה נמצא בראש סדר העדיפויות הציבורי והוא מהווה סלע מחלוקת בין פוליטיקאים, היסטוריונים ואסטרטגים. ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית מארצות אמריקה הלטינית ובעיקר ממקסיקו הולכת וגוברת וניסיונותיו של הממשל האמריקני להקטין את ממדי התופעה עולים בתוהו. בספרו האחרון משנת 2004 מזהיר הנטינגטון[16] כי ההגירה ההיספנית, ששונה מגלי ההגירה הקודמים מפאת ממדיה, עלולה לפרק את היציבות החברתית ממנה נהנתה ארצות הברית במאתיים השנים האחרונות ולחלק את אמריקה לשני עמים ולשתי תרבויות, כלשונו. מנגד, טוענים כלכלנים ומומחים רבים אחרים כי ההגירה נחוצה לכלכלה האמריקנית ובלעדיה תיבלם צמיחת התוצר במדינה וארצות הברית תאבד את הובלת הכלכלה העולמית.

תרבות פופולרית

אנחנו הולכים להרוס את התרבות שלכם, בדיוק כמו שהרסנו את זו של עצמנו

מאפיינה הבולט ביותר של התרבות האמריקנית הוא ללא ספק הפופולריות שלה. העקרונות הכלכליים עליהם מושתתת ארצות הברית לא מאפשרים סבסוד ממשלתי של מוסדות תרבות, וכתוצאה מכך, בדומה למוסדות הדתיים, על המוסדות התרבותיים בארצות הברית למשוך קהל כדי להתקיים. בניגוד למדינות מערביות אחרות באירופה או כדוגמת ישראל, לא קיימים בארצות הברית תיאטראות, תזמורות, בתי אופרה או תעשיות קולנוע הנהנים מתקציבים ממשלתיים. אלו נאלצים למכור כרטיסים או לגייס תרומות על מנת לשרוד ומוסדות תרבות רבים פונים לטעם ההמונים על-מנת למשוך קהל רב ככל שניתן. בארצות הברית קיימים לא מעט מוסדות תרבות 'איכותיים' יותר המכוונים לטעם של האליטה החברתית. אלו פשוט נדירים יותר ומספרם היחסי לעומת המוסדות הפופולריים משקף את היחס באוכלוסייה המביע בהם עניין. בהיעדר סבסוד, מגלגלת הפילנתרופיה כספי עתק במטרה לתמוך במוסדות אלו.

הפופולריות של התרבות האמריקנית איננה מוגבלת לתחומי ארצות הברית בלבד. המאה ה-20 התאפיינה בתהליכים תרבותיים כלל עולמיים של גלובליזציה ואמריקניזציה ונראה כי תהליכים אלו רק מתחזקים עם תחילתה של המאה ה-21. תרבותה של ארצות הברית היא ללא ספק התרבות הפופולרית ביותר ברחבי העולם, המייצאת סרטים, סדרות טלוויזיה וכוכבי מוזיקה ובידור הזוכים לפופולריות עצומה במדינות רבות. גם מדינות הסולדות מאמריקה מבחינה פוליטית ומדינות העולם השלישי עוברות בעשורים האחרונים תהליכי 'אמריקניזציה' מהירים וסמליה התרבותיים של ארצות הברית הופכים יותר ויותר לנחלתו התרבותית של העולם כולו.[17]

סתירות וקונפליקטים

מרכיביו השונים של הקריד סותרים לעיתים זה את זה והקונפליקטים העולים לדיון הציבורי חופפים במקרים רבים את ההתנגשויות במרכיבי האמריקניזם. כך למשל ניתן למנות התנגשויות הערכים הבאות:

  • שלטון הרוב מול זכויות המיעוט (אפליה מתקנת, חלוקה גאוגרפית של אזורי הבחירה לפי התפלגות האוכלוסין)
  • אינדיבידואליזם מול דמוקרטיה
  • השלטון המקומי מול השלטון הפדרלי
  • הפוליטיקה המקומית מול ערכים אוניברסלים
  • מוסר עליון מול דעת קהל פופולרית (בנושא עונש מוות, למשל)

על אף הסתירות הללו, טוענים החוקרים, הצליחה החברה האמריקנית לשמור על זהות לאומית יציבה וממושכת ולהטמיע בקרב אזרחיה מידה בלתי מבוטלת של פטריוטיות ואהבת המולדת. מבחינה היסטורית רואים חוקרים רבים את הניסוי הסוציולוגי המכונה ארצות הברית של אמריקה כמוצלח במיוחד. ארצות הברית, מדינה חדשה יחסית בנוף הפוליטי העולמי הצליחה תוך זמן קצר במונחים היסטוריים להתגבר על קשיים רבים, לשמור על העקרונות היסודיים עליהם הוקמה ולהתבסס בצורה דינאמית כמעצמה יחידה, וכמדינה החזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית, כלכלית ופוליטית.

אנטי אמריקניזם

ערך מורחב – אנטי אמריקניזם

כמו לכל תופעה חברתית, גם לרעיונות ולעקרונות שמרכיבים את האמריקניזם קיימים מתנגדים. אנטי אמריקניזם היא תופעה ישנה ששורשיה עוד בימיה הראשונים של אמריקה כקולוניה, עוד לפני שזכתה בעצמאות. אזרחים בריטים רבים ראו במתיישבים שיצאו ליישב את היבשת החדשה לא יותר מחבורת הרפתקנים תמהונית במקרה הטוב ולעיתים אף אזרחים בוגדים, רודפי בצע ומנוונים.[18] כיום משמש המושג אנטי אמריקניזם לתיאור תחושה של התנגדות או עוינות כלפי מִמְשלה, תרבותה או תושביה של ארצות הברית. כשם שהמונח אמריקניזם הוא מורכב ולעיתים מעורפל, גם מטרותיהם של חיצי הביקורת שמפנים אנטי אמריקנים יכולים להיות שונים ומגוונים. רוב רובה של הפעילות והחשיבה האנטי אמריקנית מחוץ לארצות הברית מופנית כיום כנגד הממשל האמריקני ומדיניות החוץ שמנהלת ארצות הברית אולם, גם התרבות ואורח החיים האמריקניים והאופן שבו ארצות הברית מנהלת את כלכלתה נמצאים תחת ביקורת מתמשכת מצד יחידים וממשלות בעולם. תופעת האנטי אמריקניזם התחזקה מאד בעשורים האחרונים ונמצאת עדיין במגמת התחזקות בעשור הראשון של המאה ה-21.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006
  • Samuel Huntington, “Who Are We? The Challenges to America's National Identity”. Simon & Schuster, May 2004.
  • Seymor Martin Lipset, “American Exceptionalism. A Double edged Sword”. Norton. 1996.
  • Michael Kammen, “The Problem of American Exceptionalism: A reconsideration”. In the Past Lane. New-York 1997.
  • Steven L. Hellerman & Andrei S. Markovits, “Offside: Soccer and American Exceptionalism” Princeton University Press, 2001.
  • Byron E. Shafer, “Is America Different? : A New Look at American Exceptionalism”. Oxford University Press, 1991.
  • Michael ed. Ignatieff, “American Exceptionalism and Human Rights”. Princeton University Press, 2005.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Foreword: on American Exceptionalism; Symposium on Treaties, Enforcement, and U.S. Sovereignty". Stanford Law Review, May 1, 2003, Pg. 1479.
  2. ^ James Bryce, “The American Commonwealth”. 1888.
  3. ^ President Trump delivers the State of the Union Address
  4. ^ Samuel Huntigton, “The American Creed and National Identity”. American Politics: The Promiss of Disharmony. Cambridge, 1981.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006.
  6. ^ William Allen White, "A Puritan in Babylon: The Story of Calvin Coolidge". 1938.
  7. ^ James Madison, The Federalist No.10, Control of Human Passions: Conservative Anthropology
  8. ^ http://countrystudies.us/united-states/history-28.htm
  9. ^ Andrew Kohut & Bruce Stokes, “America Against the World”. Times Books, 2006
  10. ^ Walter Russell Mead, “The Jacksonian Tradition in American Foreign Policy”. The National Interest, Winter, 1999.
  11. ^ כתבה על ספרו של פרופ' ג'יי.די טראוט, "פער האמפתיה"
  12. ^ Berndt Ostendorf, “A Nation With the Soul of a Church: The Strange Career of Religion in American Politics”. Rivista di Studi Nord Americani (Special European Issue) 15/16 2004-2005, 169-196.
  13. ^ Max Weber, “Die protestantische Ethik und der Geist des Kapitalismu”. Tübingen: J.C.B. Mohr, 1934.
  14. ^ 1615 L. St NW, Suite 800 Washington, DC 20036 USA202-419-4300 | Main202-419-4349, Religion in America: U.S. Religious Data, Demographics and Statistics | Pew Research Center (באנגלית אמריקאית)
  15. ^ Paul S. Boyer, “John Darby Meets Saddam Hussein: When U.S. Foreign Policy Meets Bible Prophecy". The Chronicle of Higher Education, February 14, 2003. B10-11.
  16. ^ Samuel Huntington, “Who Are We? The Challenges to America's National Identity”. Simon & Schuster, May 2004.
  17. ^ Berndt Ostendorf, “What Makes American culture so popular? A View from Europe”. OASIS, 2002.
  18. ^ Gilbert Chinare, “Eighteenth Century Theories on America as a Human Habitat”. Proceedings of the American Philosophical Society, 91, 1 (1947)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25013358אמריקניזם

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אמריקניזם&oldid=1886261"