אמיל חביבי

אמיל חביבי
إميل حبيبي

אמיל חביבי, 1951
אמיל חביבי, 1951
מדינה
סיעה	מק"י, רק"ח
חבר הכנסת 20 באוגוסט 1951 – 30 בנובמבר 1959 (8 שנים ו־14 שבועות)
חבר הכנסת 9 באוקטובר 1961 – 16 בפברואר 1972 (10 שנים) כנסות 2 - 3, 5 - 7

אמיל חביבי (בערבית: إميل حبيبي; 28 בינואר 1922 – 2 במאי 1996) היה סופר, עיתונאי, חבר הכנסת ופעיל ציבור ערבי-ישראלי. חתן פרס ישראל לספרות ערבית לשנת 1992.

פעילותו הפוליטית

חביבי נולד למשפחה נוצרית-פרוטסטנטית ערבית וגדל בשכונת ואדי ניסנאס שבחיפה, אך בשנת 1956 עבר לנצרת וחי בה עד מותו. ב-1940 הצטרף למפלגה הקומוניסטית של פלשתינה (פק"פ), ובשנת 1943 היה ממייסדי הליגה לשחרור לאומי - פלג ערבי פלסטיני של פק"פ, שתמך בהקמת שתי מדינות לאומיות בשטח המנדט הבריטי ובתוכנית החלוקה של האו"ם. לפי אחת הטענות בעת שהיה בביקור בצ'כוסלובקיה עם מזכ"ל הפק"פ שמואל מיקוניס הוא סייע לו ברכישת נשק לשימוש צה"ל, טענה שחביבי הכחיש וטען שלא היה מודע לפעילות זאת של מיקוניס.

לאחר הקמת מדינת ישראל התאחדו הפלגים של פק"פ למפלגה חדשה שנקראה המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). חביבי הצטרף למק"י, וכיהן כחבר הכנסת מטעמה משנת 1953 ועד 1965, בשנה זאת חל הפילוג במק"י בשאלת התמיכה בברית המועצות והיחס למדינת ישראל, וחביבי בחר להיות נאמן לקו הפרו-סובייטי והביקורתי כלפי ישראל של קבוצת המיעוט בראשות מאיר וילנר. וילנר הקים את רק"ח וחביבי הצטרף אליה, וכיהן מטעמה בכנסת עד שנת 1972. הוא נחשב לאיש החזק ברק"ח בשל קרבתו הרבה ללאומיות הערבית והעובדה שבניגוד לראשי הרשימה, וילנר ותופיק טובי, זהותו הלאומית באה במקום הראשון לפני זהותו כקומוניסט.

בשנת 1972 התמנה חביבי לעורך היומון "אל-איתיחאד", ביטאון המפלגה הקומוניסטית בערבית, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1989. בשנה זאת הודח מכל תפקידיו במפלגה על רקע רצונו לקיים רפורמות במק"י בהשראת התפוררות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה.

חביבי הואשם על ידי לוטפי משעור במאמר שהתפרסם ב-8 באפריל 1988 בעיתון א-סנארה כפועל נגד העם הפלסטיני, דואג לרווחתו האישית וכמי שעשה הון מסבל עמו בכתיבת ספריו ופרסומם בעולם. על שיתוף הפעולה להשגת נשק למדינת ישראל כתב משעור ”בשנת 1948 נסע אמיל חביבי, בחברת מיקוניס, לצ'כוסלובקיה במשימה לאומית מרגשת, להבאת נשק עבור מדינת ישראל הצעירה.” על כתבה זו הגיש חביבי תביעת לשון הרע לבית המשפט וזכה בערכאה ראשונה בבית המשפט המחוזי בנצרת ולאחר מכן בערעור הנתבעים לבית המשפט העליון.

פעילותו התרבותית והספרותית

שלט על בית ברח' סט. לוקס בוואדי ניסנאס בחיפה ועליו ציטוט מספרו של חביבי "אח'טיה"

בשנים 1941–1943 עבד חביבי כשדר ועורך במחלקה הערבית של רשות השידור הבריטית. בשנות ה-50 החל לכתוב סיפורים קצרים, וסיפורו הראשון, "שער מנדלבאום" התפרסם בשנת 1954. לאחר פרישתו מהכנסת כתב את ספרו הידוע ביותר, האופסימיסט (בערבית: אל-מתשאאל المتشائل), שראה אור בשנת 1974. הספר עוסק בחיי היומיום של הערבים אזרחי ישראל בשילוב של ריאליזם פנטסטי, סאטירה והומור שחור. הספר תורגם לעברית ועובד להצגת יחיד בעברית ובערבית על ידי השחקן מוחמד בכרי. חביבי כתב עוד מספר רומנים וסיפורים קצרים, וכן מחזה אחד.

בשנת 1990 זכה חביבי באות אל קודס לתרבות פלסטינית, ובשנת 1991 נבחר לאיש השנה בתחום הספרות הערבית בידי כתב העת היוקרתי אלמג'לה. ב-1992 היה אמיל חביבי חתן פרס ישראל לספרות ערבית. ועדת השופטים שהעניקה לו את הפרס ציינה כי "השכיל לפתח ז'אנר ייחודי על ידי מיזוג צורות ודרכי כתיבה ערביים קלאסיים (כגון המקאמה) עם מיטב מסורת הסאטירה האירופית" ושיצירתו "התקבלה כחלק מהספרות הערבית של ימינו, ובה בעת התקבלה, במקורה הערבי ובתרגומה העברי, כתרומה של ממש לספרות הישראלית העכשווית". גורמים שונים בימין הישראלי ביקשו למנוע את הענקת הפרס לחביבי. ניסיון זה לא צלח, וכמחאה על זכייתו של חביבי החזיר את הפרס פרופ' יובל נאמן, איש מפלגת התחייה שזכה בפרס ישראל בשנת 1969. חביבי ייסד בשנת 1990 את הוצאת ערבסק וב-1995 יחד עם סיהאם דאוד ייסדו את כתב העת לשירה משארף, בו התפרסמו שירים בערבית של ערבים-ישראליים ותרגומים לערבית של שירים משפות שונות, וביניהן השפה העברית.

בשנת 1996 נפטר אמיל חביבי, והוא בן 74. הוא ביקש להיקבר בחיפה ולחרוט על מצבתו: "נשאר בחיפה" (باق في حيفا). דיוקן חייו תואר בסרטה התיעודי של דליה קרפל, "אמיל חביבי - נשארתי בחיפה" (1997).

על שמו כיכר בחיפה, ורחובות ביפו וברמלה .

ספרים שתורגמו לעברית

• "האופסימיסט - הכרוניקה המופלאה של היעלמות סעיד אבו אל-נחס אל-מתשאאל", 1984 (בערבית: "الوقائع الغريبة في حياة سعيد أبي النحس المتشائل").
• "אח'טיה", 1988 (בערבית: "إخطية").
• "סראיא, בת השד הרע: ח’וראפייה", 1993 (בערבית: "خرافية سرايا بنت الغول").

לקריאה נוספת

• הערך "אמיל חביבי" בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, מאת ד"ר שי חורב, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 169–170, 2018, חיפה.

קישורים חיצוניים

• אמיל חביבי, באתר הכנסת (לגרסה בערבית)
• אמיל חביבי, באתר כנסת פתוחה
• יעקב אגמון, ריאיון עם אמיל חביבי, עיונים בתקומת ישראל 7, 1997, עמ' 671-681
• יוסף אלגזי, גשר בין שתי ספינות. הריאיון האחרון עם אמיל חביבי
• רמזי סלימאן, על האופסימיסט ועל בניו ונכדיו, באתר הארץ, 29 במאי 2006
• אמיל חביבי, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
• רשימת הפרסומים של אמיל חביבי, בקטלוג הספרייה הלאומית
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
  'סוג: פרק מהסדרה "הכל אנשים"' אינו ערך חוקי אמיל חביבי, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב
• נמרוד בן זאב, לקרוא את אמיל חביבי הצעיר, באתר הספרייה הלאומית, ספטמבר 2017
• נעים עריידי, אמיל חביבי – מבט מקרוב על האופסימיסט הנצחי, באתר הספרייה הלאומית, ספטמבר 2017
• הודא אבו מוך, ‏מקור ותרגום בצל העימות : על תרגום האופסימיסט ואח'טיה לעברית, מכאן י"ז, ספטמבר 2017, עמ' 163–200

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29100188אמיל חביבי