לשון נקייה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף איפמיזם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג' עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

סוגי ביטויי לשון נקייה

סיבות להיווצרות ביטויי לשון נקייה

  • יופמיזם תרבותי - דוגמה: "שירותים", "נוחיות", "בית שימוש", ו"בית כיסא".
  • יופמיזם דתי - דוגמה: "אותו האיש" במקום "ישו".

אופני היווצרות ביטויי לשון נקייה

הגלגל היופמיסטי

ברבות הזמן, ביטויי לשון נקייה שניתנו למונחים מטרידים הופכים לעיתים למטרידים בעצמם. לדוגמה: המונח "מחנה ריכוז" לתיאור מחנות מאסר של אזרחים נטבע על ידי הבריטים בזמן מלחמת הבורים מכיוון שבזמנו הוא נשמע מנומס ובלתי פוגע. לאחר שהמפלגה הנאצית השתמשה במונח בזמן מלחמת העולם השנייה, קיבל המונח אופי שלילי במידה עצומה, ולכן נוצרו ביטויי לשון נקייה חדשים להחליפו, כמו "מחנות מעצר".

לשון נקייה ביהדות

השימוש ב"לשון נקייה" הוא חיוב הלכתי, בחז"ל מובאות אזהרות רבות שלא ינבל אדם את פיו ומופיעים על כך גם עונשים חמורים, כגון: ”אפילו חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרעה.” וכן ”מעמיקין לו גיהנום.” ו”בעוון זה נערי שונאי ישראל מתים.” (הביטוי "שונאי ישראל" עצמו הוא דוגמה ללשון נקייה הבאה בלשון סגי נהור, כמובא בהמשך).

מכאן גזרו חז"ל: ”שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ולעולם יספר אדם בלשון נקייה.” פסיקה זו נקבעה במקומות רבים בספרי ההלכה והמוסר היהודיים.

בתלמוד מובאים ציטוטים רבים מהמקרא והנביאים, בהם האריך הפסוק במילותיו כדי לכתוב ב"לשון נקייה". לדוגמה כאשר ה' מצווה את נוח להביא בהמות טמאות לתיבה שבנה, הוא אומר לו להביא מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה 'אשר איננה טהורה' (בראשית ז, ח). כה גדולה ההקפדה ביהדות לדבר ב"לשון נקייה", שאפילו הביטוי "אור ליום", המסמל בעצם את הערב שלפניו, נובע מהרצון שלא להשתמש במילה לילה, המעוררת קונוטציות שליליות, אלא דווקא במילים אור ויום המעוררות תחושה חיובית (מסכת פסחים ג ע"א).

במיוחד הקפידו להשתמש בלשון נקייה בעניינים ש'בינו לבינה' (שאגב, גם זה עצמו ביטוי של לשון נקייה) ולהיזהר מניבול פה. כך כתב רבי יונה גירונדי בספרו "ספר היראה": "כל צד ערווה לא יישמע על פיך, וכו'".

עד כדי כך הקפידו על לשון נקייה בתחום זה של 'בינו לבינה', שיש כאלה שאף נמנעו מלומר "אשתי", ובמקום זה אמרו "ביתי" (מסכת שבת, דף קי"ח עמוד ב'). ובמקום קיום יחסי אישות אמרו: "תשמיש המיטה" (מסכת מועד קטן, דף כ"ד עמוד א') ועוד. כן מצאנו ביטויים חלופיים הקשורים באכילה ושתייה כלשון נקייה ליחסי אישות: כגון "עריכת שולחן" (מסכת נדרים, דף כ' עמוד ב'). ובמקום וסת נאמר "דרך נשים" (מסכת עבודה זרה, דף כ"ד עמוד ב').

ואכן הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק ג', פרק ח') מציין כי לשון הקודש נקראת כך, מאחר שהיא מובנית על בסיס של לשון נקיה כי ”המה דברים שהשתיקה יפה להם, ואם הביא ההכרח להזכרתם, יש למצוא עצה לכך, על ידי כינויים מלשונות אחרים”. כדוגמה מרכזית לכך, הוא מביא את האיברים המוצנעים, שבתורה יש להם רק כינויים ולא ניתן להם שם משל עצמם. גם בספרות חז"ל מוצאים סוגים שונים של דימויים, הלקוחים ממילים שרק מרמזות עליהם, לעיתים בהקשר קלוש ביותר. כגון: "אותו מקום" (מסכת נדרים, דף כ' עמוד א') ועוד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לשון נקייה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23189164לשון נקייה