אוניברסיטת קארל בפראג
 | |
 | |
| הסמינר הארכיבישופי והפקולטה לתאולוגיה קתולית של אוניברסיטת קארל בפראג | |
| ציבורית | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1347 או 1348 – הווה |
| בעלי תפקידים | |
| רקטור | פרופ' טומאש זימה |
| תלמידים | |
| כ-50,000 | |
| מיקום | |
| מיקום | פראג, הרפובליקה הצ'כית |
| http://www.cuni.cz/UKENG-1.html | |
|
(למפת פראג רגילה)   אוניברסיטת קארל בפראג | |
אוניברסיטת קארל בפראג (ידועה אף בשם אוניברסיטת קארל, או אוניברסיטת פראג, בצ'כית: Univerzita Karlova v Praze; בלטינית: Universitas Carolina Pragensis; בגרמנית: Karls-Universität zu Prag) היא האוניברסיטה העתיקה והגדולה ביותר ברפובליקה הצ'כית הפועלת בעיר פראג. האוניברסיטה נוסדה בשנת 1348. היא הייתה האוניברסיטה הראשונה במרכז אירופה ונחשבת האוניברסיטה הגרמנית הראשונה. אוניברסיטת קארל היא אחד ממוסדות הלימוד האקדמי העתיקים ביותר, הפועלים ברציפות מעת היווסדם, ביבשת אירופה.
על פי דירוג אקדמי של אוניברסיטאות בעולם (דירוג שאנגחאי), אוניברסיטת קארל היא האוניברסיטה המובילה ברפובליקה הצ'כית ושנייה בדירוג במרכז ומזרח אירופה אחרי אוניברסיטת מוסקבה. על פי דירוג QS של אוניברסיטאות בעולם לשנת 2010, מדורגת אוניברסיטת קארל במקום ה-267 בעולם, ובין 200 האוניברסיטאות המובילות בעולם בתחומי מדעי הטבע ומדעי הרוח (מקום 134 ו-192 בהתאמה).
היסטוריה
האוניברסיטה בימי הביניים (1349–1419)
יסודה של אוניברסיטת קארל בא בהשראתו של קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" אשר פנה לידידו ובן בריתו האפיפיור קלמנס השישי ובקשו ליסד את האוניברסיטה. ב-26 בינואר 1347 פרסם האפיפיור בולה המכריזה על יסוד האוניברסיטה בפראג, הדומה בארגונה לסורבון בפריז, ובה ארבע פקולטות, הכוללות פקולטה לתאולוגיה. ב-7 באפריל 1348 העניק קרל, שהיה אז מלך בוהמיה, רשות וחסינות למוסד בבולת זהב, וב-14 בינואר 1349 הוא שב על הוראתו כקיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". רוב המקורות, בצ'כיה ומחוצה לה, קובעים מאז המאה ה-19 את שנת יסודה של האוניברסיטה בשנת 1348, ולא בשנים 1347 או 1349, זאת כתוצאה מתנועה כנגד הכנסייה שלה היו שותפים צ'כים וגרמנים.
בפועל החלה האוניברסיטה לפעול בשנת 1349. קהילת האוניברסיטה חולקה למגזרים שכונו "אומות": בוהמים, בווארים, פולנים וסקסונים, ואלה קבעו את דרכו של המוסד. צ'כים אתנים היוו רק 16–20 אחוז מכלל ציבור התלמידים. ההרצאות באוניברסיטה נערכו בבתי ספר שונים, העתיק שבהם נקרא על שם קרל בשם קרולינום ונוסד בשנת 1366. בשנת 1372 הפכה הפקולטה למשפטים לאוניברסיטה עצמאית.
בשנת 1402 העתיק ג'רום מפראג (Jeroným Pražský; 1379-1416) באוקספורד את כתביו של ג'ון ויקליף והביאם לבוהמיה. בפראג תרגם דיקן הפקולטה לפילוסופיה יאן הוס את ה"טריאלוג" לצ'כית, ואף ששלטונות האוניברסיטה אסרו על לימוד תורתו של ויקליף, זו מצאה לה תומכים וקנתה לה אהדה נרחבת שהובילה למהפכה הדתית הידועה כרפורמת הנצרות הפרוטסטנטית.
בעת הקרע המערבי "האומה" הבוהמית בקהילת האוניברסיטה תמכה במלך ואצלב (1361–1419) ובמועצת פיזה (1409). שאר "האומות" באוניברסיטה תמכו בעמדת האפיפיור גרגוריוס השנים עשר, ועל כן היה רוב של 3 אומות כנגד אחת בעמדה זו. יחד עם זאת, הוס והבוהמינים ניצלו את יריבותו של ואצלב עם האפיפיור גרגוריוס. ב-18 בינואר 1409 פרסם המלך את הצו המלכותי של קוטנה הורה ובו שינה את חוקת האוניברסיטה (ולפיה לכל אומה יש קול בודד) על ידי מתן שלוש קולות לנציגי האומה הבוהמית, בעוד שלכל נציגי שאר האומות גם יחד ניתן קול בודד. כתוצאה ממהפך זה במאזן הכוחות באוניברסיטה עזבו אותה רבים מן המרצים והתלמידים הזרים (רובם גרמנים), ואלה יסדו את אוניברסיטת לייפציג בחודש מאי 1409. בשנת 1408, בטרם ניתן צו קוטנה הורה, היו באוניברסיטה 200 חברי סגל בדרגת דוקטור ומגיסטר, 500 בעלי תואר בוגר, ו-30,000 תלמידים. לא קיים אומדן מדויק של מספר התלמידים שעזבו לאחר מתן הצו, וההערכות נעות בין 5,000 ל-20,000 תלמידים וכן 46 מרצים. בסתיו 1409 נבחר יאן הוס לרקטור האוניברסיטה שהייתה כבר אז צ'כית באופיה. צו קוטנה הורה היווה קו שבר במעמדה של האוניברסיטה באירופה, ומאותה עת הידרדר מעמדה לזה של מוסד אקדמי בעל אופי אזורי ובעל מעמד בינלאומי נמוך. בשנת 1419 נסגרו הפקולטות לתאולוגיה ולמשפטים, ורק הפקולטה לאמנויות המשיכה לפעול.
אקדמיה פרוטסטנטית (1419–1622)
הפקולטה לאמנויות הפכה למרכז התנועה ההוסיטית, ומקור הסמכות העליונה בדוגמה האוטרקית. בין השנים 1417–1430 לא הוענק אף לא תואר בודד באוניברסיטה ולעיתים מנה סגל המרצים שמונה או תשעה בלבד. זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה", השתלט על נכסיה הנותרים של האוניברסיטה ובזכותו הושגה מעט התקדמות. בשנת 1552 הזמין פרדיננד הראשון ישועים לפראג ובשנת 1562 הם פתחו אקדמיה - הקלמנטיום. בין השנים 1541 ועד 1558 ההומניסט הצ'כי מתאוס קולינוס (1516–1566) שימש כמרצה ליוונית באוניברסיטה. התקדמות נוספת במצבה של האוניברסיטה הושגה כאשר רודולף השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" התיישב בפראג. בשנת 1609 בוטלה החובה שהוטלה על מרצי האוניברסיטה לנהוג מנהגי פרישות. בשנת 1616 ניתן לאקדמיה הישועית מעמד של אוניברסיטה, דבר שאיפשר לה מאותה עת להעניק תארים.
הישועים גורשו מפראג בין השנים 1618–1621 בשלביה הראשונים של מלחמת שלושים השנים, אשר פרצה בפראג במרד הבוהמי על ידי בוהמינים מתנגדים לקתוליות ולאימפריה. עד לשנת 1622 השיגו הישועים השפעה מכרעת על הקיסר. צו קיסרי מ-19 בספטמבר 1622 העניק לישועים שליטה על כל מערכת החינוך של בוהמיה, מורביה ושלזיה. ארבעת המרצים הנותרים של הקרולינום התפטרו וכל תשע המכללות שהרכיבו את הקרולינום עברו לשליטת הישועים. מאותה עת הישועים הם שהחזיקו בזכויות להעניק תארים, למנות רקטורים ולמנות מרצים חילונים.
אוניברסיטת קארל-פרדיננד (1622–1882)
הקרדינל ארנסט אדלברט פון הראך (1598–1667), שהיה הארכיבישוף של פראג החל משנת 1622, התנגד לאיחודה של האוניברסיטה עם מוסד אחר ולביטול זכותה של הכנסייה לקבוע את זהות רקטור האוניברסיטה. הקרדינל ארנסט יסד את קולגיום אדלברטינום ובשנת 1638 פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" הגביל את המונופול של הישועים על תוכנית הלימודים. הוא שלל מהם את הזכויות, את רכושם והארכיונים של הקרולינום והשיב לאוניברסיטה את עצמאותה תחת חסות הקיסר. במהלך השנים האחרונות של מלחמת שלושים השנים תלמידים מן האוניברסיטה הגנו באומץ על גשר קארל בפראג.
ב-23 בפברואר 1654 מיזג פרדיננד השלישי את הקרולינום והקלמנטינום לאוניברסיטה אחת ובה ארבע פקולטות ושמה, אוניברסיטת קארל-פרדיננד. בקרולינום לימדו אותה עת רק בפקולטה לאמנויות, היחידה ששרדה מתקופת המלחמות ההוסיטיות (1419–1434). בשנת 1718 שופץ בניין הקרולינום, שהיה אז במצב ירוד ביותר, על חשבון המדינה.
הרפורמות והבנייה המחודשת של אוניברסיטאות בתקופת בית הבסבורג בשנים 1752 ו-1754, הביאה לשלילת רבות מזכויות היתר שהאוניברסיטה נהנתה מהן לאורך השנים. בשנת 1757 מונו מורים דומיניקנים ואוגוסטיאנים להוראה מקצועות הדת, אולם במקביל החלו להיכנס לאוניברסיטה גם תחומי לימוד אחרים, שיאו של תהליך זה כאשר בסוף המאה ה-18 הותר לראשונה לתלמידים שאינם קתוליים להתקבל לאוניברסיטה, תחילה התקבלו תלמידים פרוטסטנטים ואחר כך אף תלמידים יהודים. ב-29 ביולי 1784 שונתה שפת ההוראה באוניברסיטה לגרמנית, בעוד שעד לאותו מועד התנהלו השיעורים בלטינית.
בעת אביב העמים תלמידים גרמנים וצ'כים נאבקו באוניברסיטה בשאלת הוספת השפה הצ'כית כשפת הוראה. כתוצאה משינויים דמוגרפיים הפכו דוברי הגרמנית למיעוט בעיר פראג בשנת 1860 לערך. בשנת 1863 ניתנו 22 קורסים באוניברסיטה בשפה הצ'כית, ואילו יתרתם (מתוך 187 קורסים סה"כ) ניתנו בגרמנית. בשנת 1864 הציעו דוברי הגרמנית להקים אוניברסיטה צ'כית נפרדת, הצעה שנדחתה על ידי המרצים דוברי הצ'כית שחפשו להמשיך במסורת האוניברסיטה.
הפיצול לאוניברסיטאות גרמנית וצ'כית
הצ'כים באוניברסיטה לא קיבלו את מעמדה של שפתם באוניברסיטה והציעו להשיב לאוניברסיטה את "האומות", אולם על בסיס אתני: גרמנים וצ'כים, הצעה שנדחתה על ידי הגרמנים. לאחר משא ומתן מתמשך חולקה האוניברסיטה לשני מוסדות הוראה, צ'כי וגרמני, אשר המשיכו לפעול תחת השם אוניברסיטת קארל-פרדיננד. הפיצול קובע בחוק שהתקבל בפרלמנט האוסטרי ב-28 בפברואר 1882. כל אחד מחלקיה של האוניברסיטה היה עצמאי לחלוטין ונהנה ממעמד שווה. שני המוסדות חלקו במתקנים הרפואיים והמדעיים, שניהם התנהלו תחת אותו הסמל, הספרייה, אולם הטקסים והגן הבוטני המשיכו להשתייך לשני המוסדות. המתקנים המשותפים נוהלו בידי האוניברסיטה הגרמנית.
בשנת 1890 היו באוניברסיטה הצ'כית של קארל-פרדיננד 112 אנשי סגל אקדמי ו-2,191 תלמידים ואילו באוניברסיטה הגרמנית היו 146 אנשי סגל אקדמי ו-1,483 תלמידים. לכל אחד משני המוסדות היו שלוש פקולטות, ואילו הפקולטה לתאולוגיה נותרה משותפת עד לשנת 1891, מועד בו חולקה אף היא. בחורף 1909–1910 באוניברסיטה הגרמנית (Karl-Ferdinands Universität) למדו 1,778 תלמידים, מתוכם 58 תלמידים בתאולוגיה, 775 תלמידי משפטים, 376 תלמידי רפואה, 589 תלמידים בפילוסופיה (מדעי הרוח). בין התלמידים היו כ-80 נשים. בין אנשי הסגל האקדמי היו 9 מורים בתאולוגיה; במשפטים היו 18 מורים; ברפואה 64 מורים; בפילוסופיה 63 מורים. באותה תקופה למדו באוניברסיטה הצ'כית 4,319 תלמידים, מתוכם 131 תלמידים בתאולוגיה, 1962 תלמידי משפטים, 687 תלמידי רפואה, 1,539 תלמידי פילוסופיה. 256 נשים היו בציבור התלמידים. בין המורים היו 10 בתאולוגיה; 31 במשפטים; 62 ברפואה; 91 בפילוסופיה.
תקופת שיא פריחתה של האוניברסיטה הגרמנית הייתה בתקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה, כאשר על סגל ההוראה בה נימנו חוקרים ידועי שם, בהם ארנסט מאך, מוריץ וינטרניץ, ואלברט איינשטיין. בין תלמידי האוניברסיטה באותה תקופה נימנו מקס ברוד, פרנץ קפקא ויוהנס אורזידיל.
עוד בשנת 1918 תבעו ראשי האוניברסיטה הצ'כית להעביר לשליטתם את החותם המקורי של האוניברסיטה. בשנת 1920 שבה האוניברסיטה הצ'כית לשמה המקורי, אוניברסיטת קארל בפראג, תוך קביעה שהיא ממשיכת דרכה היחידה של האוניברסיטה שנוסדה בשנת 1348. בשנת 1921 שקלה האוניברסיטה הגרמנית להעתיק את מתקניה לליברץ (בגרמנית: Reichenberg) בצפון בוהמיה. בשנת 1922 פרצה שוב המחלוקת על השליטה בחותם המקורי של האוניברסיטה ומתחים אתניים בין שני המחנות גברו, אף שכמה מן המרצים הגרמנים היו חברי הממשלה הצ'כולובקית. ב-21 בנובמבר 1934 הצטוותה האוניברסיטה הגרמנית להעביר את החותם המקורי לידי האוניברסיטה הצ'כית, בצו משפטי. האוניברסיטה הגרמנית שלחה משלחת לשר החינוך הצ'כוסלובקי כדי למחות על הצו. בצהרי 24 בנובמבר 1934 כמה אלפי תלמידים צ'כים התגודדו במחאה מול בניין האוניברסיטה הגרמנית, בעוד רקטור האוניברסיטה הצ'כית קרל דומין נואם לפניהם ומעודדם לתקוף את הבניין. למחרת, לנוכח האיום במעשי אלימות, העביר רקטור האוניברסיטה הגרמנית את החותם לשליטת האוניברסיטה הצ'כית.
מאזן הכוחות בין שתי האוניברסיטאות השתנה פעם נוספת בשנת 1938, לאחר חתימת הסכם מינכן, כאשר כוחות גרמנים נכנסו לשטחה של צ'כוסלובקיה, כמו גם כוחות פולנים והונגרים. ב-15 במרץ 1939 פוצלה צ'כוסלובקיה לשתי ישויות מדיניות ושטח צ'כיה הפך לפרוטקטורט של בוהמיה ומורביה. אחד מצעדיו הסמליים של ה"פרוטקטור" מטעם הרייך קונסטנטין פון נויראט היה להשיב לאוניברסיטה הגרמנית את החותם ההיסטורי, עת האוניברסיטה הגרמנית שינתה את שמה הרשמי ונקראה "אוניברסיטת קארל הגרמנית בפראג" (Deutsche Karls-Universität in Prag). מ-1 בספטמבר 1939 הוכפפה האוניברסיטה באופן רשמי למשרד החינוך הגרמני בברלין, וב-4 בנובמבר 1939 היא הוכרה כאחת מ"אוניברסיטאות הרייך" (Reichsuniversität).
ב-28 באוקטובר 1939, במהלך הפגנות תלמידים נגד הנאצים, נורה תלמיד הרפואה יאן אופלטל, הוא מת מפצעיו ב-11 בנובמבר. ב-15 בנובמבר ליוו אלפי תלמידים את ארונו ברחובות פראג בעת שעשה דרכו לביתו של התלמיד במורביה. התהלוכה הפכה להפגנה אנטי-נאצית. בתגובה הכריזו הנאצים על סגירת כל מוסדות ההשכלה הגבוהה בפרוטקטורט לשלוש שנים, יותר מ-1,200 תלמידים ומורים נאסרו ונשלחו למחנה הריכוז זקסנהאוזן, שם נותרו עד שחרורם בשנת 1943. ב-17 בנובמבר הוצאו להורג תשעה תלמידים ומורים ללא משפט. תאריך זה נקבע כיום הסטודנטים הבינלאומי החל משנת 1941 וצוין לראשונה בלונדון. ב-8 במאי 1940 שונה שמה של האוניברסיטה הצ'כית בהוראה ממשלתית ל"אוניברסיטת קארל הצ'כית" (בצ'כית: Česká universita Karlova).
מלחמת העולם השנייה הביאה לקץ קיומן של שתי האוניברסיטאות, הצ'כית והגרמנית, זו לצד זו בפראג. האוניברסיטה הגרמנית העבירה את פעילותה לעיר מינכן והמשיכה לפעול שם תחת השם "קולגיום קרולינום".
ממחצית המאה ה-20 ועד ימינו
אף שהאוניברסיטה חידשה פעילותה זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה, החופש האקדמי ממנו נהנתה לאורך מאות שנים לא שב למוסד. לאחר המהפכה הקומוניסטית בשנת 1948, המשטר החדש החל מבצע טיהורים בקרב קהילת האוניברסיטה וכל מי שזוהה כסוטה מן הקו האידאולוגי הקומוניסטי סולק מן המוסד. מדיניות זו המשיכה לאורך ארבעה עשורים, ולוותה בגל שני של טיהורים בתקופת ה"נורמליזציה" בצ'כוסלובקיה, בתחילת שנות ה-70.
רק בשלהי שנות ה-80 החלו ניצני החופש האקדמי לשוב לבין כותלי המוסד, עת תלמידים ארגנו פעילויות עצמאיות שונות, כולל הפגנות שקטות, על רקע סתיו העמים במדינות סמוכות במרכז ובמזרח אירופה. פעילויות אלה בישרו את מהפכת הקטיפה בשנת 1989, בה נטלו תלמידי ומורי האוניברסיטה תפקיד בולט.
מבנה ארגוני
האוניברסיטה מורכבת מ-17 פקולטות:
- פקולטה לתאולוגיה קתולית
- פקולטה לתאולוגיה פרוטסטנטית
- פקולטה לתאולוגיה הוסיטית
- פקולטה למשפטים
- פקולטה ראשונה לרפואה
- פקולטה שנייה לרפואה
- פקולטה שלישית לרפואה
- פקולטה לרפואה בפילזן
- פקולטה לרפואה בהראדץ קראלובה
- פקולטה לרוקחות בהרדק קרלובה
- פקולטה לאמנויות (ופילוסופיה)
- פקולטה למדעים
- פקולטה למתמטיקה ופיזיקה
- פקולטה לחינוך
- פקולטה למדעי החברה
- פקולטה לחינוך גופני וספורט
- פקולטה למדעי הרוח
בוגרים ידועים
בין תלמידיה הבולטים של אוניברסיטת קארל בפראג:
- הרפורמטור יאן הוס אשר סיים תואר ראשון במדעי הרוח בשנת 1393 ותואר שני ב-1396. לימים שימש אף כרקטור האוניברסיטה.
- הממציא ניקולה טסלה למד סמסטר קיץ בשנת 1880, בטרם עזב את המוסד.
- נשיא צ'כוסלובקיה אדווארד בנש אשר למד בפקולטה לפילוסופיה.
- הסופר קארל צ'אפק למד בין השנים 1909–1915 וסיים דוקטורט בפילוסופיה.
- המתמטיקאי אדוארד צ'ך
- קרל הראשון, קיסר אוסטריה
- הכימאי ירוסלאב היירובסקי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1959.
- הסופר מילן קונדרה למד שני סמסטרים באוניברסיטה בטרם המשיך באקדמיה לאמנויות הבמה.
- איוונה טראמפ אשת עסקים צ'כית-אמריקאית ואשתו הראשונה של דונלד טראמפ.
- המשורר והסופר ריינר מריה רילקה.
- פליקס זגהר, סיים את לימודי הרפואה ב-1932 - היה פרופסור לדרמטולוגיה, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים, מנהל מחלקת עור בבית החולים הדסה ירושלים
סמל האוניברסיטה
על סמל האוניברסיטה מופיע נותן החסות למוסד, קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" כורע ברך לפני ואצלב הקדוש, הקדוש המגן של בוהמיה, לצידו האחד שלט האצולה של קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ולצידו האחר שלט האצולה של מלך בוהמיה. האיור מוקף בכתובת הלטינית Sigillum Universitatis Scolarium Studii Pragensis (חותם האקדמיה של פראג).
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אוניברסיטת קארל בפראג |
- דף הבית של אוניברסיטת קארל (באנגלית)
26278732אוניברסיטת קארל בפראג