ואצלב ה"קדוש"
 | |
| פסל ואצלב מאת פטר פארלר בקתדרלת ויטוס ה"קדוש" בפראג |
ואצלב ה"קדוש" או ואלצב הראשון, דוכס בוהמיה (בצ'כית:Svatý Václav, או Václav, , בלטינית:Sanctus Venceslaus, נולד בסביבות 908 - 28 בספטמבר 929 או 935) היה דוכס בוהמיה משושלת פז'מיסל. לפי האגדה גודל ואצלב על ידי סבתו, לודמילה שלימים הוכרזה ל"קדושה" במאה ה-12, והתחנך ביישוב בודץ'. ואצלב שלט על אזור קטן סביב פראג והיה בו זמנית ראש איחוד השבטים הצ'כים. בימי שלטונו הקצרים הוא הביס את היינריך הראשון, מלך פרנקיה המזרחית, הצליח לשמור על ריבונות המדינה הצ'כית והקים את הרוטונדה של ויטוס ה"קדוש", הכנסייה המרכזית של הדוכסות. התעמת עם מגנאטים צ'כים אחרים ולבסוף, לפי האגדה נרצח בסטארה בולסלב על ידי אנשי אחיו, בולסלב הראשון "האכזר", שניסה קודם לכן לרצוח אותו בעצמו. אחרי המעשה עלה בולסלב על כס הדוכסות. פולחנו של ואצלב כ"קדוש" של הנצרות נפוץ כבר במאה העשירית. הוא היה ל"קדוש" המגן של בית פז'מיסל וארבעה שליטים בוהמיים משושלת זו נשאו אות שמו. בשלהי ימי הביניים הוא אומץ כ"קדוש" מגן של בוהמיה ושל הצ'כים. גם הכנסייה הקתולית גם זו האורתודוקסית מכבדות את זכרו. בשנת 2000 הרפובליקה הצ'כית הכריזה על יום מותו, 28 בספטמבר, כחג רשמי במדינה. יש להבדילו מואצלב הראשון, מלך בוהמיה מבית פשמיסל.
 | |
| תמונה בציור המקודש של הארכיבישוף יאן אוצ'קו מוולאשים - מאת ציירים מאסכולת האמן תאודוריק, 1370 |
קורות חייו
ילדות וצעירות
ואצלב היה בנם הבכור של ורטיסלב הראשון דוכס בוהמיה, מהשושלת פז'מיסל. סבו, בוז'יבוי של בוהמיה, הומר לנצרות על ידי קיריל ומתוד. אמו, דרהומירה מסטודור, הייתה בת לשבט הפגני של ההאוולים, אולם הוטבלה לנצרות בשעת החתונה. בתחילת המאה ה-10 כשנולד ואצלב, אולי בשנת 908, בוהמיה האמצעית נשלטה עדיין על ידי דודו, ספיטיהנב הראשון. לכן ייתכן כי ואצלב לא נולד בפראג, אלא באחת המצודות שבאחוזת בני פז'מיסל, ששימשה כמושב לבני המשפחה שמחוץ לחצר. משערים שמדובר בבודץ' ולווי הראדץ שבמרכז החבל או בטטין, מיילניק, סטארה בולסלב ולשטייני ששכנו בשולי האזור. שנת לידתו של ואצלב חושבה רק על יסוד קישורים כרונולוגיים. לרוב סבורים שהייתה זו שנת 908, כי אביו עלה לשלטון ב-915 ובאותה שנה הורה לפי המסורת לגלח את שיער בנו. חובה זו הוטלה בדרך כלל רק אצל בני האצולה שהגיעו לגיל שבע. הטקס החגיגי התקיים בכנסיית מרים ה"קדושה" של מצודת פראג בנוכחות בישוף העיר.
סבתו של ואצלב מצד אביו, לודמילה מבוהמיה דאגה מאוד לחינוכו. היא הייתה מורתו הראשונה ובהמשך שלחה אותו ללמוד אצל הכומר אוצ'ן במכללה שבמצודת בודץ'. הנער למד לקרוא בשפה הסלבונית העתיקה, בלטינית וביוונית וידע לדקלם את ספר תהלים בעל פה. ראשי השבטים לא ראו זאת בעין יפה כי סברו שחינוך מסוג זה יפגע באימוני הנער בלחימה. בגיל 13, ב-921 מת אביו. ואצלב הוכרז לדוכס כשאמו, דרהומירה, ציפתה שתמונה לעוצרת הנסיכות. אולם השבט החליט כי סבתו לודמילה תתמנה לעוצרת, כאחראית על חינוכם של ואצלב ושל אחיו, בולסלב. בין דרהומירה ללודמילה פרץ ריב קשה. דרהומירה קשרה קשר לרצוח את חמותה. שליחיה מצאו את לודמילה בטירת טטין (במחוז ברון) ורצחו אותה ב-15 בספטמבר 921. אומרים שחנקו אותה בעזרת הצעיף שלה. היא נקברה בכנסיית מיכאל ה"קדוש" בטטין, אולם שרידיה הועתקו לימים, ייתכן על ידי ואצלב, אל בזיליקת ייז'י ה"קדוש" בפראג, שנבנתה על ידי ורטיסלב.[1] דרהומירה הפכה לעוצרת המדינה והתחילה מיד ברדיפות נגד הנוצרים. כעבור שלוש או ארבע שנים האצילים הנוצרים הרדופים מרדו בדרהומירה והדיחו אותה. היא נשלחה לגלות בבודץ'. ואצלב נחשב אז כבר בוגר מספיק כדי לקחת בידיו את ניהול המדינה. הוא התחתן עם צעירה, ששמה נשאר נשכח, וקיים קשר עם פילגש שילדה לו את בנו, זברסלב.
בראש הנסיכות
המגנאטים נרגעו בתקופת העוצרות וואצלב שלט היטב במדינה, תוך כדי שימוש בדת הנוצרית ככלי לחיזוקה. אחרי נפילת מורביה הגדולה עמדו דוכסי בוהמיה בפני עלייה בפשיטותיהם של ההונגרים ושל מלך הפרנקים המזרחיים ודוכס סקסוניה, היינריך לוכד הציפורים. היינריך התחיל קודם לכן את מסעותיו הצבאיים מזרחה באזורי הסלאבים הפולאבים שהיו מכורת אמו. כדי לעמוד בפני היריב הסקסוני, אביו של ואצלב כרת בזמנו ברית עם דוכס בוואריה, ארנולף, מתנגד קשוח של המלך היינריך. אולם ברית זו הפכה חסרת ערך כשארנולף והיינריך התפייסו ברגנסבורג ב-921. מוקדם ב-929 הכוחות המשותפים של הדוכס ארנולף מבוואריה ושל המלך היינריך הראשון הגיעו לפראג ואילצו את ואצלב לחזור לשלם כמו פעם את המס השנתי שנכפה ב-895 על ידי מלך הפרנקים המזרחיים, ארנולף מקרינתיה.[2] סיבת המתקפה הגרמנית-בווארית הייתה אולי הצורך לגבות מבוהמיה את המס שהפסיקה לשלם לסקסוניה, אחרי שהמלך היינריך עצמו היה חייב להונגרים מס עצום,או, אולי, הברית שנוצרה נגד סקסוניה בין בוהמיה, הסלאבים הפולאבים וההונגרים.
ואצלב הביא לבוהמיה כמרים גרמנים ועודד את השימוש בשפה הלטינית במקום הסלאבונית שנעלמה מהזירה בהרבה מקומות בהיעדר כמרים. כמו כן הקים במצודת פראג רוטונדה המוקדשת לויטוס ה"קדוש" והיא הייתה הבסיס לקתדרלת ויטוס ה"קדוש" של היום.
רציחתו
בספטמבר 935 קבוצת אצילים זממה יחד עם בולסלב, אחיו הצעיר של ואצלב, לרצוח אותו. אחרי שבולסלב הזמין את ואצלב למסיבה בסטארה בולסלב, לכבוד חגם של ה"קדושים" קוסמאס ודמיאנוס שלושה ממרעיו של בולסלב (טירה, צ'סטה וחנוושה) התנפלו על הדוכס ודקרו אותו למוות.[3] כשוואצלב נפל, בולסלב נעץ בו חנית.[1] לפח כרוניקת קוסמאס מפראג - "כרוניקה בוהמורום " בהתחילת המאה ה-12, אחד מבניו של בולסלב נולד ביום מותו של ואצלב. בגלל נסיבות לידתו הוא נקרא סטרצ'קוואס, כלומר "מסיבת אימה"
לפי אגדה אחרת נושא הכלים הנאמן של ואצלב, פודווין, נקם את מותו ורצח אחד מראשי הקושרים ואחר כך הוצא להורג על ידי בולסלב.
פולחנו
מיד אחרי מותו צמח בצ'כיה פולחן של הדוכס הנרצח. פולחנו כמרטיר ו"קדוש" התפשט עד ל-אנגליה. בצ'כיה דמותו נערצה בשני מישורים: כדגם של מלך, אחד מבני שושלת פשמישל ומבוני העצמאות הצ'כית, "קדוש" ראשון ממוצא צ'כי, מגן של צ'כיה ועמה, ומצד שני, כאדם חסוד, בעל מעלות רבות: שלפי המסורת, דאג להפצת האמונה הנוצרית בעם, גידל בעצמו גפן ודגן עבור טקסי הקומוניון, טיפל בעניים, בחולים, בעבדים ובשבויים, בנה כנסיות, הוריד גרדומים, החריב מקדשים פגאניים וכו'. בנוסף ייחסו לו עשיית נסים גם אחרי המוות. ככל הנראה עצם אחיו רוצחו, בולסלב הראשון, עשה את הצעדים הראשונים להשכנת פולחנו כהחליט בשנת 938, שלוש שנים אחרי מותו, להעביר את שרידיו לרוטונדה בטירה של פארג העברת הגופה לכנסייה בטירה על ידי בישוף נחשבה אז לקאנוניזציה של האדם והפיכתו ל"קדוש".
תוך כמה עשורים נפוצו ארבעה ספרים על חייו:
- הראשון היה "חיי ואצלב ה"קדוש"" או "האגדה הסלאבונית הראשונה על ואצלב ה"קדוש"" - בשפה הסלאבונית. נכתבה באמצע במאה ה-10
- השני בשפה הלטינית היה :Crescente fide Christiana - אגדה על חיי ואצלב ה"קדוש",ב-6 עמודים, מן השליש האחרון של המאה ה-10, ושנקראת כך לפי המלים הראשונות של הטקסט: "כשגברה האמונה הנוצרית..."
- Vita et passio sancti Venceslai et sancte Ludmile ave eius (חייהם ויסוריהם של ואצלב ה"קדוש" ושל לודמילה ה"קדושה") שנכתבה בסוף המאה ה-10. נודעה בצ'כית גם כ-Kristiánova legenda או "אגדת כריסטיאן" - המוקדשת להתחלות הנצרות בבוהמיה ומורביה וחיי ה"קדושים" הצ'כים הראשונים - לודמילה וואצלב.
- Passio sancti Venceslavi martyris (הפאסיון של ואצלב ה"קדוש" המרטיר) נכתבה מאת הבישוף גומפולד ממנטובה (מתב-985), בהוראת אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה"
אחד מכתבי היד העתיקים של האגדה זו נשמר בקודקס וולפנביטל (מלפני 1006) שנוצר בהוראת הנסיכה אמה, רעית הדוכס בולסלב השני של צ'כיה. הקודקס כולל את הציורים העתיקים ביותר על ואצלב ה"קדוש", כולל סצנת רציחתו בסטארה בולסלב.
באגדות
לפי אחת האגדות, המסופרת בכרוניקת דלימיל, רדסלב, רוזן או דוכס מקוז'ים (Radslav Zlicky או Radslav Kouyřimsky) קרא תיגר על ואצלב ופתח במלחמה נגדו. ואצלב שלח אליו משלחת עם הצעות שלום, אבל רדסלב פירש זאת כסימן חולשה. שני הצבאות הגיעו זה מול זה מוכנים לקרב. אולם ואצלב לא ביקש למנוע שפיכות הדם של חפים מפשע והציע לרדסלב דו-קרב להכרעת הסכסוך ביניהם. רדסלב הסכים. בעוד שוואצלב היה חמוש רק בחרב, רדסלב התכוון להפילו מהסוס בעזרת כידון ואז להכריעו בעזרת חרב. משהתקרב רדסלב הוא ראה לפתע שני מלאכים משני צדיו של ואצלב והם קראו לו לעצור. רדסלב הוכה בהלם כמו מברק, ירד מסוסו על הברכיים וביקש מחילה. ואצלב הרים אותו וסלח לו. [4] במעמד אחר, כשהוזמן ואצלב ידי הקיסר אוטו לדיאטה בוורמס הוא התעכב בגלל שמיעת המיסה. המתכנסים כעסו התכוונו לקבלו בקרירות מופסגנת. אבל פתאום ראה הקיסר לואלצב התלוו שני מלאכים וצלב גדול מזהב בידיהם. הוא היה המום, קם מכסאו וליווה בעצמו את ואצלב אל המושב שהוכן לו. הנוכחים נדהמו ממחוות הקיסר שסיפר להם מה ראה.[4]
הנצחה
- אף על פי שהיה בחייו רק בעל תואר דוכס, הקיסר אוטו הראשון העניק לו אחרי המוות את הסמכות והתואר של מלך, ולכן הוא נודע בדיעבד באגדות ובשירים כ"מלך ואצלב" או "המלך ונצסלאוס".
- 1848 - מיוזמת אנשי תנועת התחייה הלאומית הצ'כית ככר מרכזית בעיר פראג - כיכר ואצלב - נושאת את שמו
בכיכר הוצב בשנים 1848–1879 פסל של ואצלב שנוצר על ידי הפסל הבארוקי בנדל. פסל זה הועבר לימים לווישהרד. וב-1912 הוצב במקומו פסל חדש מאת הפסל יוזף ואצלב מיסלבק. ואצלב מוצג בו רוכב על סוס ומסביבו שאר ה"קדושים" המגנים על בוהמיה - אדלברט, לודמילה, פרוקופ ואגנס מבוהמיה
- 2000 - חגו של ואצלב, 28 בספטמבר, הוכרז ברפובליקה הצ'כית לחג רשמי - חג הממלכתיות הצ'כית.
התאריך 28 בספטמבר נכלל בשנת 1670בלוח השנה הקתולי. התאריך נחגג כחג של ואצלב ה"קדוש" גם בכנסייה הנוצרית אורתודוקסית.
- 4 במרץ - הוא חג העברת שרידי ואצלב לקפלה על שמו בכנסיית ויטוס ה"קדוש" בטירה בפראג. (בשנת 938)
קישורים חיצוניים
- ואצלב ה"קדוש", באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Alan Butler - St.Wenceslas, Duke of Bohemia, the Martyr, "The Lives of Saints", vol.IX 1866 on the site Bartleby
ואצלב (907–929 לערך), דוכס בוהמיה, דף שער בספרייה הלאומית- Světci k nám hovoří... באתר קתולי Jan Chlumsky
Franz Xaver Weninger St.Wenceslas King and Martyr 1876
לקריאה נוספת
- Martyrologium romanum. Ex decreto sacrosancti oecumenici Concilii Vaticani II instauratum auctoritate Iohannis Pauli PP. II promulgatum. Editio typica altera, Libreria Editrice Vaticana, Roma 2001, מסת"ב 9788820972103
- Hugh LeCaine Agnew The Czechs and the Lands of the Bohemian Crown Hoover Institution Press, Stanford University, 2004. n.p., מסת"ב 9780817944926
- 1994 Pavla Obrazová; Jan Vlk; Josef Tvrský. Svatý kníže Václav. Paseka.
- Kamil Krofta Bohemia to the Extinction of the Premyslids, in J.R. Tanner, C.W. Previt-Orton and Z.N. Brook (ed) The Cambridge Medieval History: Victory of the Papacy, Vol. VI, Cambridge University Press, 1957
- Michael Newton - "Wenceslaus I (907-935)", Famous Assassinations in World History, ABC-CLIO, 2014 מסת"ב 9781610692861
הערות שוליים
37759873ואצלב הקדוש