וילהלם שטייניץ
לידה | 14 במאי 1836 |
---|---|
פטירה | 12 באוגוסט 1900 (בגיל 64) |
הישג בולט | אלוף העולם הראשון |
מדינה | גרמניה, צ'כיה וארצות הברית |
וילהלם שטייניץ (בגרמנית: Wilhelm Steinitz; 17 במאי 1836, פראג - 12 באוגוסט 1900, ניו-יורק) היה שחמטאי יהודי-אוסטרי, ראשון אלופי העולם בשחמט באופן רשמי. ידוע במיוחד בזכות תרומותיו המקוריות לאסטרטגיה השחמטאית וכן על רעיונותיו לגבי המשחק העמדתי. שטייניץ, במקביל לפול מורפי, נחשבים על ידי פרשני שחמט רבים כמייסדי השחמט המודרני.
חייו והקריירה השחמטאית
וילהלם שטייניץ נולד בגטו היהודי בפראג, האימפריה האוסטרית (כיום בירת צ'כיה) כבן הזקונים למשפחה יהודית שלה 13 ילדים. אביו היה סוחר סדקית. שטייניץ למד לשחק שחמט בגיל 12. הוא היה אמור ללמוד בישיבה לרבנים, אולם כישורי המתמטיקה שלו הביאו את הוריו לרשמו בטכניון בווינה (k.k. Polytechnisches Institut ). בתקופת לימודיו החל לשחק שחמט בצורה אינטנסיבית בשנות העשרים שלו, ובעקבות פרסומו בתחום זה, הוא זנח את לימודי המתמטיקה לטובת השחמט.
בשנת 1861 זכה בתחרות חשובה בווינה, בעקבותיה נשלח כדי לייצג את אוסטריה בתחרות בלונדון בשנת 1862. שטייניץ סיים במקום השישי, אך אדולף אנדרסן, זוכה התחרות העיר הערות חיוביות על איכות משחקיו. לאחר שניצח בדו-קרב את השחקן האיטלקי סרפינו דובואה שסיים חמישי בתחרות, החליט שטייניץ להפוך למקצוען ולהתחיל בקריירה שחמטאית, כאשר קבע את מגוריו בלונדון.
בשנת 1866 ניצח שטייניץ בדו-קרב את אדולף אנדרסן בתוצאה 6–8, ובכך מיצב עצמו כשחקן הפעיל החזק בעולם. מספר סופרי שחמט מתארכים את היותו לאלוף העולם מתאריך זה אם כי אין עדות שהוא תבע את התואר לעצמו בתקופה זו, הגם שמאוחר יותר טען שהוא הפך לאלוף מאז זכייתו נגד אנדרסן. טוענים ששטייניץ לא יכול היה לתבוע את התואר כל עוד פול מורפי היה בין החיים. מורפי הביס את אנדרסן בפער גדול בהרבה 3–8 בשנת 1858 אך פרש מהשחמט זמן קצר לאחר מכן ומת בשנת 1884.
התוצאות שלו בשנים הבאות היו טובות מאוד: מקום שני בתחרות בבאדן באדן בשנת 1870, מקום ראשון בלונדון 1872, מקום ראשון בווינה 1873 ומקום ראשון משותף עם שמעון אברמוביץ וינוור בווינה 1882 [1]. בדו-קרבות הוא הביס את ג'וזף הנרי בלקבורן בהפרשים גדולים בשנת 1872 (+7 −0 =1) ובשנת 1876 (+7 −0 =0), וכן מחץ את יוהנס צוקרטורט (+7 −1 =4) לאחר שצוקרטורט טען להיותו השני בעולם בשנת 1871 לאחר שניצח את אנדרסן בצורה משכנעת.
שטייניץ היטיב לשחק משחק עיוור ובשנת 1867 שיחק שישה משחקים סימולטניים עוורים, מתוכם זכה בשלושה וסיים שלושה בתיקו.
שטייניץ היה נמוך קומה, כ-1.5 מטר, צולע וסובל מארטריטיס, בעל לשון חדה ומזג אלים. כתוצאה מכך התדרדרו יחסיו עם קהילית השחמט בלונדון, ובשנת 1883 החליט לעזוב את אנגליה ולעבור לניו-יורק, שם חי עד יום מותו.
בשנת 1886 התמודד שטייניץ על אליפות העולם מול צוקרטורט, בתחרות שנחשבת לאליפות העולם הרשמית הראשונה. התחרות התקיימה במספר ערים בארצות הברית (ניו-יורק, סנט לואיס, ניו אורלינס). לאחר חמשת המשחקים הראשונים שהתקיימו בניו יורק הוביל צוקרטורט 1–4 אך בסופו של דבר זכה שטייניץ בפער משכנע 12.5-7.5. הגם שלא היה עדיין אזרח אמריקאי באופן רשמי, ביקש שטייניץ שדגל ארצות הברית יוצב לצידו בשעת המשחקים (הוא הפך לאזרח אמריקאי ב-23.11.1888, לאחר חמש שנות מגורים בניו-יורק ואז החליף את שמו הפרטי לויליאם).
שטייניץ הגן בהצלחה על תוארו בשנת 1889 מול הרוסי מיכאל צ'יגורין. שטייניץ ניצח 10.5–6.5.
בשנת 1890 התמודד על אליפות העולם מול איזידור גונסברג (אזרח בריטניה שנולד בהונגריה). שטייניץ ניצח 10.5–8.5.
לאחר מכן התמודד שוב מול צ'יגורין בשנת 1892. שטייניץ ניצח 12.5–10.5.
בשנת 1894 הפסיד את התואר לעמנואל לסקר +10 -5 =4 ובכך נהיה לסקר לאלוף העולם השני. ההתמודדות מול לסקר התקיימה בניו-יורק, פילדלפיה ומונטריאל.
בשנת 1896 הפסיד גם בדו-קרב גומלין מול לסקר, התמודדות שנערכה במוסקבה. 12.5-4.5
גם לאחר שנושל מכתר אלוף העולם המשיך שטייניץ להשתתף בתחרויות רבות. בשנת 1894 זכה במקום הראשון בתחרות בינלאומית בניו יורק, היה חמישי בהייסטינגס בשנת 1895 (תוך זכייה בפרס היופי עבור משחקו מול קורט פון ברדלבן ובתחרות מרובעת שהתקיימה בסנקט פטרסבורג עם לסקר, צ'יגורין והרי נלסון פילסבורי זכה במקום השני המכובד. לאחר מכן תוצאותיו החלו להתדרדר: מקום שישי בנירנברג בשנת 1896, חמישי בקלן בשנת 1898 ועשירי בלונדון בשנת 1899.
יש הטוענים כי שטייניץ לקה בסיפיליס ומחלתו זו עשויה הייתה להיות הגורם להתמוטטויות הנפשיות שמהן סבל בשנותיו האחרונות. פעילויותיו השחמטאיות לא הניבו הכנסות כספיות משמעויות והוא מת כדלפון בבית החולים במנהטן מהתקפת לב ב-12.8.1900. שטייניץ קבור בברוקלין, ניו יורק.
לסקר שזכה באליפות העולם משטייניץ כתב "אני שניצחתי אותו חייב לדאוג לכך שהישגו הגדול ביותר, התאוריות שלו יקבלו את המעמד המגיע להן, ואני צריך לכפר על כל העוולות שנעשו לו". גורלו של שטייניץ, ורצונו העז של לסקר להימנע מלהגיע למצב הפיננסי שאליו הגיע שטייניץ היו בין הסיבות שלסקר נלחם כה קשה לשמור לעצמו את תואר אלוף העולם.
תרומותיו לשחמט
שטייניץ החל לשחק שחמט מקצועני בגיל 26 באנגליה. סגנון משחקו באותן השנים לא היה שונה מזה של בני זמנו: חריף, אגרסיבי ומלא הקרבות כלים. זה היה הסגנון שבו הפך לשחמטאי המוביל בעולם בשנת 1866 בנצחו את אנדרסן, ולאחר מכן אישר את מקומו בניצחון משכנע מול יוהנס צוקרטורט בשנת 1872 ועל ידי זכייה בתחרות הבינלאומית בלונדון ב-1872.
בשנת 1873 חל שינוי במשחקו. הוא נתן תשומת לב רבה למה שאנו קוראים היום סגנון עמדתי: מבנה הרגלים, המרחב, מאחזים לפרשים וכדומה. גישה חדשה זו נשאה פירות מידיים כאשר סייעה לשטייניץ לנצח בתחרות על בווינה בשנת 1873, עם רצף של 16 ניצחונות. שטייניץ נכנס במתכוון לעמדות קשות להגנה כדי להדגים את עליונות התאוריות שלו; כמו כן הראה ששיטותיו עשויות להיות בסיס להתקפות מוחצות.
ב-1886 שיחק שטייניץ מול צוקרטורט בהתמודדות הראשונה על אליפות העולם, והיה ברור ששטייניץ משחק ברמה אחרת. הגם שצוקרטורט היה לפחות שקול לשטייניץ בכח ההתקפי, שטייניץ סיכל את תמרוניו בקלות יחסית. התוצאות של שטייניץ במחצית הראשונה של הדו-קרב היו חלשות כי לעיתים לא השכיל לממש את היתרונות העמדתיים כהלכה (למשל במשחק השלישי) אך בהדרגה התגבר על טעויותיו וסיים בניצחון משכנע (+10 -5 =5).
אף על פי ששינה את סגנון משחקו כדי לפתח ולהדגים את גישתו החדשה לאסטרטגיה של השחמט, שטייניץ שימר את יכולתו להתקפות מבריקות עד לסיום הקריירה שלו. בשנת 1895 לדוגמה, בתחרות הייסטינגס (כאשר היה בן 59) הוא זכה בפרס היופי עבור משחקו מול ברדלבן כאשר בשלב מסוים במשחק הפקיר שטייניץ במתכוון את כל הכלים שלו לצורך ההתקפה הסימולטנית על מלך היריב.
שטייניץ כתב בצורה נרחבת על המשחק ובשנת 1885 יסד בניו יורק את הבטאון הבינלאומי לשחמט "International Chess Magazine" שם שימש כעורך הראשי. בשנת 1889 הוא ערך את הספר שתיעד את התחרות הבינלאומית בניו יורק שם לא השתתף.
שטייניץ אימץ גישה מדעית למחקר השחמט, וניסח את התאוריות שלו במונחים מדעיים בעזרת חוקים. אלוף העולם מקס אויבה כתב: "שטייניץ הוא אבי הדרך העמדתית השיטתית של המשחק. נקודת המוצא של התאוריה של שטייניץ היא: הכן תוכנית פעולה בהתאם למאפייני העמדה. כתוצאה מכך שאף שטייניץ להגיע לעמדות עם מאפיינים ברורים, שם היה ניתן ליישם את התאוריה שלו בצורה הטובה ביותר." אלוף העולם ולדימיר קראמניק הדגיש את חשיבותו של שטייניץ כחלוץ בתחום השחמט ואמר: "שטייניץ היה הראשון שהבין ששחמט, חרף היותו משחק מסובך, מציית למספר כללים. אינני יכול להגיד שהוא מייסד התאוריה השחמטאית. הוא היה נַסְיָן והצביע על כך שהשחמט מציית לחוקים שיש להתחשב בהם".
משחקים ראויים לציון
- צוקרטורט מול שטייניץ, המשחק התשיעי בדו-קרב על אליפות העולם משנת 1886. גמביט המלכה נדחה., הדגמה טובה של העקרונות העמדתיים של שטייניץ. השחור ממיר את המרכז החזק עבור שני רגלים תלויים בצד הלבן ויוצר לחץ חזק נגדם.
- שטייניץ מול צ'יגורין, האוונה 1892, המשחק הרביעי בדו-קרב, ספרדית, האסטרטגיה הכינה התקפה תחבולנית
- שטייניץ זכה בפרס היופי על משחקו זה מול קורט פון ברדלבן , תחבולה התקפתית מרשימה. לאחר המסע ה-22 של הלבן, כל כלי הלבן תלויים אך השחור אבוד.
דו-קרבות
שונות
- שטייניץ הביע את דעתו כי הסיבה שהיהודים כה מוצלחים בשחמט נובעת מהסבלנות שלהם, מהמוצא הטהור שלהם ומאופיים הנוח.
- שטייניץ מונצח על בולים.
- על שמו גמביט שטייניץ.
פרסומים
- עורך International Chess Magazine בין השנים 1885–1890
- חיבר את A Literary Steinitz Gambit. ספר שניתן לקריאה במלואו בקישור הזה
- חיבר את The Modern Chess Instructor, בספר זה הפרק השביעי דן בערכם היחסי של הכלים ובעקרונות המשחק.
- משחקי וילהלם שטייניץ : אוסף של 1022 משחקים עם הערות.
קישורים חיצוניים
לעוד מידע על שחמט ראו: פורטל שחמט |
- #21 אריק קאנטונה של השח מט - וילהלם שטייניץ, באתר ביוקאסט - 1000 אישים, 1000 שניות
- 12 תחבולות של וילהלם שטייניץ ,wtharvey.com (באנגלית)
- ביוגרפיה מפורטת של שטייניץ (באנגלית)
- ביוגרפיה של שטייניץ, באתר chesscorner (באנגלית)
- ביוגרפיה של שטייניץ, באתר jewishencyclopedia (באנגלית)
- BioCast - אלף אישים באלף שניות: אריק קאנטונה של השחמט - וילהלם שטייניץ, באתר iCast, 8 ביולי 2011
הערות שוליים
אלופי העולם בשחמט | |||||
---|---|---|---|---|---|
עד הקמת פיד"ה | 1886, 1889, 1891, 1892 (וילהלם שטייניץ) • 1894, 1897, 1907, 1908, 1910 (ינואר-פברואר), 1910 (נובמבר-דצמבר) (עמנואל לסקר) • 1921 (חוסה ראול קפבלנקה) • 1927, 1929, 1934 (אלכסנדר אלכין) • 1935 (מקס אויבה) • 1937 (אלכסנדר אלכין) | ||||
לאחר הקמת פיד"ה | 1948, 1951, 1954 (מיכאל בוטביניק) • 1957 (וסילי סמיסלוב) • 1958 (מיכאל בוטביניק) • 1960 (מיכאל טל) • 1961 (מיכאל בוטביניק) • 1963, 1966 (טיגראן פטרוסיאן) • 1969 (בוריס ספאסקי) • 1972 (בובי פישר) • | ||||
תקופת הפילוג |
| ||||
לאחר האיחוד תחת פיד"ה | 2006 (ולדימיר קראמניק) • 2007, 2008, 2010, 2012 (וישוואנתן אנאנד) • 2013, 2014, 2016, 2018, 2021 (מגנוס קרלסן) • 2023 (דינג לירן) |