אוניברסיטת לבוב

אוניברסיטת איוואן פרנקו של לבוב
	הבניין הראשי של אוניברסיטת לבוב
אוניברסיטה ציבורית לאומית
מוטו	"אזרחים משכילים - תפארת המולדת"
תקופת הפעילות	20 בינואר 1661 – הווה (364 שנים)
בעלי תפקידים
רקטור	וולדימיר מלניק
סגל	203 פרופסורים, 220 בעלי תואר PhD
תלמידים
	19,357
מיקום
מיקום	לבוב, אוקראינה
	http://www.lnu.edu.ua

אוניברסיטת לבוב, או בשמה החדש האוניברסיטה הלאומית ״איוואן פרנקו״ של לבוב (באוקראינית: Львівський університет או Львівський національний університет імені Івана Франка) היא האוניברסיטה הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באוקראינה. היא נמצאת בעיר ההיסטורית לבוב, במחוז לבוב שבמערב אוקראינה.

היסטוריה

התחלתה בימי מלכי פולין

האוניברסיטה הוקמה ב-20 בינואר 1661 כשהוציא המלך יאן השני קז'ימייז' של פולין דיפלומה שהעניקה למכללה הישועית שפעלה בעיר לבוב, אז חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי משנת 1608 "את הכבוד והתואר של אוניברסיטה". הישועים ניסו להקים אוניברסיטה אף מוקדם יותר, בשנת 1589, אך לא עלה בידם. הקמת מכללה חדשה בפולין באותה תקופה נתפסה על ידי השלטון כאיום על מעמד האוניברסיטה היגלונית בקרקוב שהתנגדה לתחרות ולמשך שנים רבות הכשילה את תוכניות הישועים.

המלך יאן השני קזימייז' היה אוהד של הישועים ועמדתו הכריעה. הדיפלומה המלכותית שלו אושרה על ידי מסמך נוסף שהוצא בעיר צ'נסטוחובה ב-5 בפברואר 1661. הקמת האוניברסיטה הוזכרה אף בהסכם הדיאץ' בשנת 1658 בין הפולנים לקוזקים האוקראינים. אחד מסעיפיו ציין שתוקם בקייב אקדמיה "רוטנית" ושמוסד דומה יוקם במקום נוסף, שעדיין לא נקבע, קרוב לוודאי בלבוב, שהיה מרכז חשוב של הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית בשנת 1758 הכריז המלך אוגוסט השלישי בצו כי הקולגיום בלבוב הוא בית ספר אקדמי השווה בפועל לאוניברסיטה היגלונית, ובו שתי מחלקות: תאולוגיה ופילוסופיה.

ערך מורחב – פרעות לבוב

ימי השלטון האוסטרי

בשנת 1772 סופחה לבוב (בגרמנית: למברג) על ידי אוסטריה, שהייתה חלק מהאימפריה ההבסבורגית (ראו חלוקת פולין). ב-1773 פוזרה "חברת ישו" על ידי רומא על ידי צו האפיפיור "Dominus ac Redemptor" וכשחלוקת האיחוד הפולני-ליטאי גרמה להוצאת בית הספר ממסגרת הרפורמה שנערכה באמצעות הוועדה לחינוך לאומי. האוסטרים שינו את שמו לאקדמיה הממלכתית "תרזיאנום". ב-21 באוקטובר 1784 חתם הקיסר האוסטרי יוזף השני את מסמך הקמת האוניברסיטה כמוסד חילוני. הוא דחף לגרמניזציה של המוסד על ידי הבאת פרופסורים דוברי גרמנית מרחבי האימפריה ההבסבורגית. לאוניברסיטה היו אז 4 מחלקות: תאולוגיה, פילוסופיה, משפטים ורפואה. השפה הרשמית של האוניברסיטה הייתה הלטינית והפולנית והגרמנית היו השפות המשניות. השפה האוקראינית הספרותית (סלאבנו-רוסין) של התקופה הייתה בשימוש רק ב"סטודיום רותנום" שפעל בשנים 1787–1809 כמוסד מיוחד לחינוך המועמדים לכמורה יוונית-קתולית מקרב התושבים.

בשנת 1805 נסגרה האוניברסיטה, מכיוון שאוסטריה, ששקעה אז במלחמות עם נפוליאון לא מצאה יותר כספים מספיקים לממנה. לעומת זאת הוקם בעיר בית ספר תיכון. האוניברסיטה נפתחה מחדש ב-1817. באופן רשמי השלטון הווינאי תיאר את ההחלטה כמעשה חסד, אולם הסיבות היו שונות: האוסטרים היו מודעים למדיניות הצאר אלכסנדר הראשון שתמכה בפולנים וביקשה למנוע את השפעתה. עם זאת רמת החינוך לא הייתה גבוהה: הלטינית הוחלפה בגרמנית ורוב הפרופסורים בה היו בינוניים. יחידי הסגולה ראו בשהותם בלבוב רק מקפצה לקריירות עתידיות.

ב-1848 כשהגיע "אביב העמים" גם ללבוב (ראו "מהפכות 1848"), ייסדו הסטודנטים בלבוב שני ארגונים: "הלגיון האקדמי" ו"הוועד האקדמי", ודרשו את הפולוניזציה של המוסד. הממשל בווינה הגיב בכוח, וב-2 בנובמבר 1848 הופגז מרכז העיר על ידי חיילי הגנרל המרשטיין שירה בבנייני האוניברסיטה, במיוחד בספרייה. כעבור זמן קצר הוכרז על עוצר והאוניברסיטה נסגרה זמנית.

הקורסים חודשו בינואר 1850 תחת משטר של אוטונומיה מוגבלת. אחרי שנים אחדות גישת השלטון התרככה וב-4 ביולי 1871 הכירה וינה בפולנית וב"רוטנית" (אוקראינית) כשפות רשמיות של האוניברסיטה. כעבור שמונה שנים המצב השתנה. הרשויות האוסטריות הכריזו על הפולנית כשפה רשמית ועל רוטנית וגרמנית כמשניות. בחינות בשפות האחרונות היו אפשריות אם הפרופסורים שלטו בהן. ההחלטה גרמה למהומות בקרב האוקראינים בשם הדרישה לשוויון זכויות. ב-1908 רצח סטודנט אוקראיני לפילוסופיה בשם מירוסלב סיצ'ינסקי את מושל גליציה, אנדז'יי קז'ימייז' פוטוצקי.

עם הזמן אוניברסיטת לבוב התפתחה וחיזקה את מעמדה כאחת משתי האוניברסיטאות באימפריה האוסטרו-הונגרית שבהן שפת ההוראה פולנית, לצד האוניברסיטה היגלונית בקרקוב. פעלו בה מורים ידועי שם כדוגמת ולדיסלב אברהם, אוסוולד באלצר, שימון אסכנזי, סטניסלב זקז'בסקי, זיגמונט יאנישבסקי, קז'ימייז' טברדובסקי, בנדיקט דיבובסקי, מריאן סמולכובסקי ולודוויק רידיגייר.

בשנות ה-1870 למד באוניברסיטה זו איוואן פרנקו שהצטיין לימים כסופר חשוב בשפה האוקראינית, דמות ציבורית ומתרגם. באותה תקופה הוקמה גם קתדרה להיסטוריית העולם והיסטוריה של מזרח אירופה שבראשה עמד ההיסטוריון האוקראיני מיכאיל הרושבסקי (1866–1934), מחבר "היסטוריה של אוקראינה-רוס" ב-10 כרכים והנחשב לאבי האסכולה האוקראינית להיסטוריה.

אוניברסיטת "יאן קז'ימייז'" (1919–1939)

בין שנת 1919 לספטמבר 1939 בימי הרפובליקה הפולנית השנייה נודעה אוניברסיטת לבוב כ"אוניברסיטת יאן קז'ימייז'" לזכר מייסדה, המלך יאן השני קז'ימייז' לבית ואזה. שם זה הוענק לה על ידי ממשלת פולין ב-22 בנובמבר 1919. אוניברסיטת יאן קז'ימייז' הייתה אז המרכז האקדמי השלישי בחשיבות בפולין המודרנית, אחרי אוניברסיטת ורשה והאוניברסיטה היגלונית בקרקוב. ב-26 בפברואר 1920 העניקה לה ממשלת פולין את הבניין ששימש בעבר את ה"דיאט" של גליציה, שהפך לבניין הראשי של האוניברסיטה. הרקטור הראשון בימי השלטון הפולני המחודש היה המשורר יאן קספרוביץ'. בשנת 1924 חולקה הפקולטה לפילוסופיה לפקולטות למדעי הרוח ולמחלקה מתמטית-ביולוגית. ב-1934 פעלו משום כך באוניברסיטה חמש פקולטות: תאולוגיה (222 סטודנטים), משפטים (1978 סטודנטים), רפואה (638 סטודנטים, כולל 263 שלמדו רוקחות), מדעי הרוח (892 סטודנטים) ומתמטיקה ומדעי החיים (870 סטודנטים). בסך הכל למדו בשנת הלימודים 1934–1935 כ-5,900 סטודנטים. לפי השתייכות "דתית" הם התחלקו כדלהלן:

המורים האוקראינים נדרשו באופן פורמלי להישבע אמונים לפולין. מרביתם סירבו ועזבו את האוניברסיטה בשנות ה-1920 המוקדמות. הופעל עקרון ה"נומרוס קלאוזוס" לגבי קבלת אוקראינים ללימודים - לא הותר לקבל יותר ממכסה של 15%, בעוד הפולנים היו צריכים להתקבל בשיעור של לפחות 50% מהסטודנטים.

אוניברסיטת "איוואן פרנקו"

הבניין הראשי של אוניברסיטת "איוון פרנקו" (2005).

בשנת 1939, אחרי הפלישה המתואמת לפולין של גרמניה הנאצית וברית המועצות, סופחה לבוב לברית המועצות במסגרת "אוקראינה הסובייטית". בהתחלה איפשרו הכובשים הסובייטים את המשך הקורסים כסדרם. עד סוף שנת 1939 הושארה על כנה גם שיטת ההוראה הפולנית. ב-18 באוקטובר 1939 פוטר הרקטור הפולני רומן לונשאן דה ברייה והוחלף בהיסטוריון האוקראיני מיכאילו מרצ'נקו (סבו של העיתונאי והדיסידנט ולרי מרצ'נקו). מרצ'נקו היה נחוש להפוך את אוניברסיטת לבוב לאוניברסיטה לאומית אוקראינית. ב-8 בינואר 1940 הוסב שם האוניברסיטה ל"איוואן פרנקו". הפרופסורים ואנשי המנהל הפולנים פוטרו בהדרגה והוחלפו בדוברי אוקראינית ורוסית. הונהגו מקצועות בהתאם לאידאולוגיה הסובייטית: פילוסופיה מרקסיסטית-לניניסטית, "כלכלה פוליטית", ספרות, היסטוריה וגאוגרפיה אוקראינית וסובייטית. נסגרו חוגים שעסקו בתאולוגיה, כלכלת שוק חופשי, אידאולוגיה קפיטליסטית, היסטוריה, תרבות וגאוגרפיה פולנית. בשנים 1939–1941 הוצאו להורג כתריסר חברי הסגל הפולנים של האוניברסיטה.

ביולי 1941 נכבשה לבוב על ידי גרמניה הנאצית. הכובשים החדשים סגרו את האוניברסיטה וטבחו בעוד כעשרים אנשי סגל פולנים ובנוסף בעוד עשרים בני משפחותיהם או אורחים שנזדמנו בביתם. מאוחר יותר הועלתה סוגיית שיתוף הפעולה של סטודנטים ולאומנים אוקראינים בארגון הטבח, לפחות עריכת רשימת הקורבנות שנבחרו.

בקיץ 1944 ערכו אנשי הצבא האדום יחד עם יחידות של ארמייה קריובה את "מבצע סופה" וגרשו את הצבא הגרמני מחוץ ללבוב. האוניברסיטה פתחה שוב את שעריה. הסגל הורכב תחילה מפולנים, אך אלו "פונו"-גורשו בשנים 1944–1946 על ידי השלטון הסטליניסטי מערבה למדינה הפולנית המחודשת, יחד עם רוב האוכלוסייה הפולנית במסגרת תוכנית "הרפטריאציה". גם התושבים הגרמנים גורשו מן העיר.

הכרזת עצמאות אוקראינה בשנת 1991 הביאה לשינויים מן היסוד בכל תחום של חיי האוניברסיטה. בשנים 1990–2013 בראש המוסד עמד הפיזיקאי איוואן וקרצ'וק. הדרישות שהתעוררו בשנות 1990–2000 הביאו להקמתן של פקולטות חדשות כמו פקולטה ליחסים בין-לאומיים (1997), החוג לתרגומים ובלשנות השוואתית (1998). החל מ-1997 הוקמו יחידות לימוד חדשות כמו המכללה למשפטים, המרכז למדעי הרוח, המכון ללימודי ספרות, המרכז לשפה והתרבות האיטלקית, מרכז למחשוב, וכן מוזיאונים לזואולוגיה, לגאולוגיה ולמינרלוגיה, מוזיאונים לארכאולוגיה, למטבעות (נומיסמטיקה) ולחותמים (ספרגיסטיקה) ומעל מאה מעבדות חדשות. סגל האוניברסיטה עלה ל-981.

אדריכלות ופיסול

הבניין הראשי

הבניין המרכזי של האוניברסיטה ברחוב אוניברסיטטסקוי נבנה בשנים 1877–1881 ותוכנן על ידי האדריכל יוליוש הוכברגר. בהתחלה שכן בו הדיאט האזורי של גליציה ולודומריה. חזית הבניין עוצבה עם פורטיקו מפואר הנישא על עמודים ואכסדרה, עם קבוצות פסלים אלגוריים - "העבודה" ו"החינוך" המוצבים בכניסה לבניין, ו"גליציה, הויסלה והדנייסטר" על גג הכניסה, יצירות מאת ט. ריגר. בשנת 1920 הבניין נמסר לאוניברסיטת יאן קז'ימייז'.

ארגון אקדמי

פקולטות

הפקולטה לאלקטרוניקה והנדסת מחשבים
הפקולטה לביולוגיה
הפקולטה לגאוגרפיה
הפקולטה לגאולוגיה
הפקולטה להיסטוריה
הפקולטה לחינוך (פדגוגיה)
הפקולטה ליחסים בין-לאומיים
הפקולטה לכימיה
הפקולטה לכלכלה
הפקולטה למכניקה ומתמטיקה
הפקולטה למשפטים
הפקולטה למתמטיקה יישומית ומדעי המחשב
הפקולטה לניהול פיננסי ומנהל עסקים
הפקולטה לעיתונאות
הפקולטה לפיזיקה
הפקולטה לפילולוגיה
הפקולטה לפילוסופיה
הפקולטה לשפות זרות
הפקולטה לתרבות ולאמנויות

קתדרות כלליות

עזרה ראשונה
חינוך גופני וספורט

מוסדות נוספים

גימנסיה קלאסית
הגימנסיה-פנימייה בעיר בוסק ע"ש אבגני פטרושביץ'
המכון לתארים מתקדמים
מכון לפיזיקה ומתמטיקה
המכינה האוניברסיטאית
מכללה לחינוך
מכללה למשפטים
מכללה למדעי הטבע
המרכז לשפה והתרבות האיטלקית
התיכון-פנימייה בסטרילקיבסק
התיכון-פנימייה בקוזיוב

מכונים מדעיים

אקולוגיה של המידע ההמוני
ארכאולוגיה
מחקרים היסטוריים
חקר יצירתו של איוואן פרנקו
חקר הספרות
סלאביסטיקה (השפות והתרבות הסלאביות)
שילוב באירופה

פרופסורים בולטים

שימון אשכנזי (אסכנזי) (1866–1935) - היסטוריון, פוליטיקאי ודיפלומט
סטפן באנאך (1892–1945) - מתמטיקאי, אבי האנליזה הפונקציונלית
טדאוש בוי-ז'לנסקי (1874–1941) - סופר, משורר ומתרגם
סטניסלב גלבינסקי (1862–1941) - משפטן ופוליטיקאי, רקטור האוניברסיטה בשנים 1908–1909
מיכאילו הרושבסקי (1866–1934) - היסטוריון מנהיג לאומי אוקראיני, נשיא הפרלמנט האוקראיני הראשון
רודולף וייגל (1833–1957) - ביולוג פולני
יאן לוקאשביץ' (1878–1956) - פילוסוף ומתמטיקאי
איגנאץ מרטינוביץ' (1755–1795) - פיזיקאי, נזיר פרנציסקני
יאקוב קרול פרנס (1884–1949) - ביוכימאי
ייז'י קורילוביץ' (1895–1978) - בלשן
איגנצי קרשיצקי (1735–1801) - סופר ומשורר פולני, הבישוף של ורמיה, ארכיבישוף של גנייזנו ופרימוס של פולין
הוגו שטיינהאוס (1887–1972) - מתמטיקאי
וצלב שרפינסקי (1882–1969) - מתמטיקאי

בוגרים מפורסמים

קז'ימייז' איידוקייביץ' (1890–1963), היה מתמטיקאי, פילוסוף ולוגיקאי פולני
זיגמונט וליאם בירנבאום (1903–2000), מתמטיקאי אמריקאי יליד אוקראינה
מאיר בלבן (1877–1942), היסטוריון יהודי פולני
אנטולי גולדברג (1930–2008), מתמטיקאי יהודי-אוקראיני-ישראלי
גיאורגי גונגדזה (1969–2000), עיתונאי אוקראיני ממוצא גאורגי
סטניסלב גלבינסקי (1862–1941), פוליטיקאי ומשפטן פולני
איזיק איסאקוביץ' וולפרט (1923–2006), מתמטיקאי ומהנדס כימי
רודולף וייגל (1883–1957), ביולוג פולני, ממציא חיסון נגד טיפוס הבהרות
לואי ברונו זון (1914–2006), משפטן יהודי-אמקריאי, יליד גליציה
יצחק כהן (1913–1985), שופט ישראלי יליד גליציה
מארק כץ (1914–1984), מתמטיקאי יהודי-פולני-אמריקאי, חוקר בתורת ההסתברות
סר הרש לאוטרפכט (1897–1960), משפטן בריטי, יהודי יליד גליציה (אוסטרו-הונגריה)
מנפרד לאקס (1914–1993), משפטן פולני, חבר ויושב ראש בית הדין הבין-לאומי בהאג
פנחס לבון (1904–1976), היה פוליטיקאי
יאן לוקשביץ' (1878–1956), מתמטיקאי פולני
סטניסלב לם (1921–2006), סופר פולני ממוצא יהודי, למד זמן קצר באוניברסיטת לבוב (1940–1941)
רפאל למקין (1900–1959), משפטן יהודי-אמריקאי ממוצא פולני, מחבר הסכם של האומות המאוחדות על מניעת פשע רצח העם וענישתו, מנסח המונח "ג'נוסייד"
לאופולד סטאף (1878–1957), משורר פולני
סטפן פופל (1909–1909), שחמטאי ובלשן אוקראיני
איוואן פרנקו (1856–1916), סופר ופילולוג אוקראיני ממוצא גרמני
לודוויק פלק (1896–1961), רופא מיקרוביולוג ואפידמיולוג יהודי-פולני-ישראלי
סטיביסלב קוט (1885–1975), מדען ופוליטיקאי פולני, שר הממשלה הפולנית בגולה
טדאוש קוטרבינסקי (1881–1981), פילוסוף, מתמטיקאי ולוגיקאי פולני
ייז'י קורילוביץ' (1895–1978), בלשן פולני
מצ'יי ראטאי (1884–1940), פוליטיקאי פולני, יושב ראש הסיים של פולין, נשיא פולין
וולודימיר שאיאן (1908–1974), חוקר הדתות ואינדולוג אוקראיני
ברונו שולץ (1892–1942), היה סופר וצייר יהודי-פולני
לאוניד שטיין (1934–1973), שחמטאי
הוגו שטיינהאוס (1887–1982), מתמטיקאי, מחנך והומניסט יהודי-פולני, שהיגר לארצות הברית