אה"מ ראמיליס (1916)
 | |
| אה"מ ראמיליס בלב ים במהלך מלחמת העולם הראשונה | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי |
 הצי המלכותי הבריטי |
| סדרה | רוונג' |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | 12 בנובמבר 1913 |
| הושקה | 12 בספטמבר 1916 |
| תקופת הפעילות | 1 בספטמבר 1917 – 2 בפברואר 1948 (30 שנה) |
| אחריתה | נגרטה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 28,240 טון, מקסימלי: 31,630 טון |
| אורך | 189.2 מטר |
| רוחב | 30.9 מטר |
| שוקע | 10.2 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 22 קשרים |
| גודל הצוות | 909 איש |
| טווח שיוט | 12,960 ק"מ במהירות 10 קשר |
| הנעה | 18 דוודים המזינים 2 טורבינות בהספק 40,000 כוחות סוס |
| צורת הנעה | 4 מדחפים |
| אמצעי לחימה | |
| שריון | שריון עיקרי – 330 מ"מ, שריון סיפון – 25–102 מ"מ, צריחי תותחים – 279–330 מ"מ, ברבטות – 152–254 מ"מ, מחיצות הגנה – 102–152 מ"מ, מגדל הניווט – 76–279 מ"מ |
| חימוש | 8 תותחים 15 אינץ' (381 מ"מ), 14 תותחים 6 אינץ' (152 מ"מ), 2 תותחים נ"מ 3 אינץ' (76 מ"מ), 4 תותחים 3 ליטראות (1.9 אינץ', 47 מ"מ), 4 צינורות טורפדו 21 אינץ' (533 מ"מ) |
אה"מ ראמיליס הייתה אחת מחמשת אוניות המערכה מסדרת רוונג' שנבנו עבור הצי המלכותי במהלך מלחמת העולם הראשונה. הן היו פיתוחים של אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת, עם הקטנת גודל ומהירות כדי לקזז עלייה בהגנה על השריון תוך שמירה על אותה סוללה ראשית של שמונה תותחי 15 אינץ' (381 מילימטרים). מאחר שהושלמה בסוף 1917, ראמיליס לא ראתה קרב במהלך המלחמה, שכן גם הצי הבריטי וגם הצי הגרמני אימצו אסטרטגיה זהירה יותר עד לזמן זה, בגלל האיום הגובר של מוקשים ימיים וצוללות.
ראמיליס בילתה את שנות ה-20 וה-30 בסירוגין בין הצי האטלנטי לצי הים התיכון. בזמן ששירתה בים התיכון וים השחור בתחילת שנות ה-20, האונייה יצאה לטורקיה פעמיים בתגובה למשברים שנבעו ממלחמת יוון–טורקיה, כולל השריפה הגדולה של סמירנה ב-1922. היא גם ראתה מעורבות מוגבלת במהלך התערבות בעלות הברית במלחמת האזרחים ברוסיה. למעט זה, הקריירה של האונייה בין המלחמות הייתה חסרת אירועים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, ראמיליס הוקצתה בתחילה לתפקידי ליווי בצפון האוקיינוס האטלנטי. במאי 1940, היא הועברה לצי הים התיכון בזמן שהמלחמה עם איטליה התרחשה. לאחר שהאיטלקים נכנסו למלחמה ביוני, הפציצה ראמיליס נמלים איטלקיים בצפון אפריקה, ליוותה שיירות למלטה ותמכה בפשיטה על טאראנטו בנובמבר.
האונייה חזרה לתפקידי הליווי של השיירות האטלנטיות ב-1941, במהלכה היא מנעה משתי סיירות המערכה מסדרת שרנהורסט לתקוף שיירה; היא גם הצטרפה לחיפוש אחר אוניית המערכה ביסמרק. בסוף 1941 הועברה ראמיליס לצי המזרחי כשהמתח עם יפן גבר; בשנה שלאחר מכן, היא הייתה אוניית הדגל של הפלישה למדגסקר. בעודה עוגנת שם, היא טורפדה וניזוקה קשות מצוללות ננסיות יפניות. האונייה הועברה לתפקידי הפגזת חוף ב-1944, אותם ביצעה מאוחר יותר באותה שנה במהלך הנחיתות בנורמנדי ביוני והפלישה לדרום צרפת באוגוסט. בינואר 1945 הוצאה אוניית המערכה השחוקה משירות ושימשה כספינת בסיס שהוצמדה למוסד האימונים אה"מ ורנון. בסופו של דבר היא נגרטה ב-1948.
תכנון ותיאור
_profile_drawing.png)
אוניות המערכה מסדרת רוונג' (המכונה לפעמים סדרת רויאל סובריין או סדרת R) תוכננו כגרסאות קטנות מעט יותר, איטיות יותר ומוגנות בכבדות יותר מהסדרה הקודמת קווין אליזבת. כאמצעי חסכוני הם נועדו לחזור לנוהג הקודם של שימוש גם במזוט וגם בפחם, אך לורד הים הראשון ג'קי פישר ביטל את ההחלטה לגבי פחם באוקטובר 1914. בזמן הבנייה, האוניות עוצבו מחדש כדי להשתמש בדוודי נפט שהגדילו את עוצמת המנועים ב-9,000 כוחות סוס (6,700 קילוואט) מעל המפרט המקורי.
לרויאל אוק היה אורך כולל של 620 רגל 7 אינץ' (189.2 מטרים), רוחב של 101 רגל 5.5 אינץ' (30.9 מטרים) ושוקע עמוק של 33 רגל 7 אינץ' (10.2 מטרים). הייתה לה תפוסה מתוכננת של 27,790 טונות ארוכות (28,240 טונות) והדחק של 31,130 טונות ארוכות (31,630 טונות) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שני סטים של טורבינות קיטור של פארסונס, שכל אחת מהן הניעה שני צילינדרים, תוך שימוש בקיטור מ-18 דוודי Babcock & Wilcox. הטורבינות דורגו ב-40,000 כוחות סוס (30,000 קילוואט) ונועדו להגיע למהירות מרבית של 23 קשרים (42.6 קמ"ש). במהלך ניסויי הים שלה ב-1 באוקטובר 1917, האונייה הגיעה למהירות מרבית של 21.5 קשרים (39.8 קמ"ש) מ-42,414 כוחות סוס (31,628 קילוואט) היה לה טווח שיוט של 7,000 מיילים ימיים (12,964 ק"מ) במהירות שיוט של 10 קשרים (19 קמ"ש). הצוות שלה מנה 909 קצינים ומלחים בשנת 1916.
האונייה הייתה מצוידת בשמונה תותחים נטעני מכנס (BL) 15 אינץ' (381 מ"מ) Mk I בארבעה צריחי תותחים תאומים, בשני זוגות ירי-על מלפנים ומאחור של המבנה, המסומנים 'A', 'B', 'X' ו-'Y' מלפנים לאחור. 12 מתוך 14 תותחי BL 6 אינץ' (152 מ"מ) Mk XII היו מותקנים בקזמטים לאורך הצד הרחב של כלי השיט באמצע האונייה; הזוג הנותר הורכב על סיפון המקלט והיו מוגנים על ידי מגני תותחים. חימוש הנ"מ שלהם (AA) היה מורכב משני תותחי ירי מהיר (QF) 3 אינץ' (76 מ"מ) 20 cwt Mk I. האוניות היו מצוידות בארבעה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 21 אינץ' (533 מ"מ), שניים בכל צד רחב.
ראמיליס הושלמה עם שני מנהלי בקרת אש מצוידים במדי טווח 15 רגל (4.6 מטרים). האחד היה מורכב מעל מגדל הניווט, מוגן על ידי חיפוי משוריין, והשני היה גבוה על תורן החצובה. בכל צריח הותקן גם מד טווח של 15 רגל. החימוש הראשי יכול להיות גם נשלט על ידי צריח 'X'. החימוש המשני נשלט בעיקר על ידי מנהלי בקרת האש שהותקנו בכל צד של פלטפורמת המצפן על התורן הקדמי לאחר שהותקנו באפריל 1917. בקצה האחורי של המבנה העילי הותקן מנהל בקרת טורפדו עם מד טווח של 15 רגל.
חגורת קו המים של האונייה הייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KC) בעובי 13 אינץ' (330 מילימטרים) בין ברבטות 'A' ל-'Y' שהצטמצמה ל-4 to 6 אינץ' (100 to 150 מילימטרים) לכיוון קצות האונייה, אך הוא לא הגיע לא לחרטום ולא לירכתיים. מעל זה היה רצועה של שריון 6 בעובי סנטימטרים שנמשך בין ברבטות 'A' ל-'X'. מחיצות רוחביות בעובי של 4 עד 6 אינץ' עברו בזווית מקצות החלק העבה ביותר של חגורת קו המים אל הברבטות 'A' ו-'Y'. צריחי התותחים היו מוגנים על ידי 11 – 13 אינץ' (279 – 330 מילימטרים) של שריון KC, מלבד גגות הצריח שהיו בעובי 4.75–5 אינץ' (121–127 מילימטרים) עבה. עובי הברבטים נע בין 6–10 אינץ' (152–254 מילימטרים) מעל הסיפון העליון, אך היו בעובי רק 4 עד 6 אינץ' מתחתיו. לאונייה היו מספר סיפונים משוריינים שנעו בין 1–4 אינץ' (25–102 מילימטרים) בעובי. למגדל הניווט הראשי היו 13 אינץ' של שריון בצדדים עם גג 3 אינץ'. למנהל הטורפדו במבנה העילי האחורי היו 6 אינץ' של שריון שהגן עליו. לאחר קרב יוטלנד, נוספו 1 אינץ' של פלדה בעלת מתיחה גבוהה לסיפון הראשי מעל מחסני התחמושת והותקן ציוד נוסף נגד רשף במחסני התחמושת.
האונייה צוידה בסיפוני טיסה שהותקנו על גגות צריחי 'B' ו-'X' בשנת 1918, שמהם יכלו לשגר מטוסי קרב ומטוסי סיור. היא גם הייתה צוידה לטיפול בבלון פורח בערך באותו זמן. באותה שנה, מטוס קרב מסוג סופווית' פאפ הוטס מסיפון הטיסה בצריח B לפחות פעמיים. במהלך שנות ה-20 המוקדמות שוגר מטוס קרב מסוג פיירי פלייקאצ'ר מאותו סיפון טיסה. בשנת 1927 הותקן מעוט מסתובב על הסיפון של ראמיליס. הוא הוסר במהלך השיפוץ שלה בשנים 1929–1931. סיפוני הטיסה הוסרו בשנים 1932–1933. מעוט נוסף על גג צריח 'X' עד ספטמבר 1936 וכן עגורן לטיפול במטוס.
שינויים גדולים
מדי הטווח הקיימים בצריחים 'B' ו-'X' הוחלפו בדגמי 30 רגל (9.1 מטרים) בשנים 1919–1921 וההגנה נגד מטוסים שלה שודרגה על ידי החלפת תותחי הנ"מ המקוריים בקוטר 3 אינץ' בזוג תותחי נ"מ QF 4 אינץ' (102 מ"מ) במהלך שיפוץ קצר ב-1924. ראמיליס שופצה בשנים 1926–1927, כאשר הבליטה שלה הורחבה מעל קו המים שלה ו"צינורות הריסוק" הוסרו מרוב הבליטה התחתונה. נוספו זוג נוסף של תותחי נ"מ בקוטר 4 אינץ', תותחי 6 אינץ' מסיפון המקלט הוסרו ונוסף מד טווח פשוט בזווית גבוהה מעל הגשר.
במהלך שיפוץ נרחב יותר בשנים 1933–1934, מנהל מערכת בקרת זווית גבוהה (HACS) Mk I החליף את מד הטווח הזווית הגבוהה בחלק העליון של הזיהוי ואחר החליף את מנהל הטורפדו מאחור. זוג צריחים לתותחי 2 פאונד (40 מ"מ (1.6 אינץ')) Mk VIII "פום-פום" נוספו על במות ליד הארובה ומנהלי בקרת האש שלהם הותקנו על התורן הקדמי. זוג צריחים מרובע עבור מקלעי נ"מ ויקרס 0.5 אינץ' (12.7 מ"מ) נוספו ליד מגדל הניווט והתורן המרכזי שוחזר כחצובה כדי לתמוך במשקל ה-HACS השני. בנוסף הוסרו צינורות הטורפדו האחוריים. עד יוני 1938 הוחלפו הצריחים הבודדים של תותחי הנ"מ בצריחים תאומים, צינורות הטורפדו הקדמיים הוסרו, נוסף משרד לאיתור כיוון רדיו והמעוט הוסר.
השינויים בזמן המלחמה עבור אוניות המערכה מסדרת רוונג' היו מינימליים למדי. זוג תותחי "פום-פום" בעלי ארבעה קנים נוספו בסוף 1941 על גבי צריחים 'B' ו-'X' וכן עשרה תותחי אורליקון 20 מ"מ שהחליפו את צריחי ה-0.50 קליבר המרובעים. עד 1943 הותקן בראמיליס מכ"ם אזהרה מוקדמת מסוג 279, מכ"ם חיפוש שטח מסוג 273, מכ"ם ירי מסוג 284B עבור התותחים הראשיים, זוג מערכות ירי נ"מ מסוג 285 ושני מכ"מים מסוג 282 עבור תותחי "פום-פום". משבש טילים מונחה רדיו מסוג 650 נוסף לפני יוני 1944. כדי לחסוך במשקל ולפנות מקום נוסף לצוות הנוסף הנדרש לאייש את הציוד החדש כמו המכ"מים ותותחי האורליקון, הוסרו ארבעה תותחי 6 אינץ' ב-1943. באפריל אותה שנה, נוספו עוד 10 תותחי אורליקון ושלושה נוספים בשנים 1944–1945.
היסטוריית שירות
בנייה ומלחמת העולם הראשונה
ראמיליס, הספינה הרביעית בשם זה ששירתה בצי המלכותי, הונחה במספנת ויליאם בירדמור והחברה בדלמויר ב-12 בנובמבר 1913. במהלך הבנייה התקבלה ההחלטה להתאים לכלי השיט בליטות נגד טורפדו, שכן גוף האונייה שלה היה הפחות גמור מבין אוניות הסדרה. היא כונתה ראמיליס על שם קרב ראמיאי ב-1706 והושקה ב-12 בספטמבר 1916, אך היא פגעה במגלש ונפגעה קשות בתחתית גוף האונייה שלה ובהגאים שלה. מכיוון שהמבדוקים היבשים בדלמויר לא היו ארוכים מספיק כדי להכיל את ראמיליס, היא נגררה למספנת גלדסטון בליברפול כדי לתקן אותה על ידי קאמל לירד. אולם האונייה לא הייתה כשירה לשיט בים, ולכן בוצעו תיקונים זמניים בדלמויר לפני שניתן היה לגרור אותה לליברפול. קפטן הנרי דאוטי מונה למפקדה ב-11 באפריל. התיקונים הראשוניים הושלמו עד מאי 1917, והיא עזבה ב-7 במאי; היא עלתה על שרטון בדרך ונאלצה להיחלץ על ידי שמונה גוררות ב-23 במאי. תאונות אלו עיכבו באופן משמעותי את השלמת האונייה בהשוואה לאניות האחיות שלה, והיא הייתה החברה האחרונה בסדרת רוונג' שנכנסה לשירות בצי הגדול. קפטן פרסי גרנט החליף את דוטי ביולי והאונייה שובצה בשייטת אוניות המערכה הראשונה בספטמבר 1917. ראמיליס ערכה ניסויים ימיים נרחבים כדי לקבוע מהי ההשפעה של הבליטות על מהירותה ויציבותה, וכשהתברר כי הבליטות לא הפחיתו משמעותית את מהירותה ולמעשה שיפרו את היציבות, החליטה האדמירליות להתקין אותן על כל ארבע אחיותיה.
לאחר הפעולה ב-19 באוגוסט 1916, שבה איבד הצי הגדול שתי סיירות קלות בתקיפת צוללת גרמנית, אדמירל ג'ון ג'ליקו, מפקד הצי, החליט שאין לסכן את הצי בגיחות כאלה אלא אם כן צי הים הפתוח יעז לצאת לים הצפוני או שהמצב האסטרטגי יצדיק את הסיכון. הצי הגרמני מצדו נשאר בנמל או התאמן בים הבלטי עד 1917, שכן שני הצדדים נטשו במידה רבה את הרעיון של קרב שטח מכריע בים הצפוני. שני הצדדים פנו ללוחמה נייחת, הנחת שדות של מוקשים ימיים, וגרמניה חידשה את מסע לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת בתחילת השנה. כתוצאה מכך, ראמיליס ושאר הצי הגדול לא ראו שום פעולה במהלך השנתיים האחרונות של המלחמה.
ב-1917 החלה בריטניה להפעיל שיירות סדירות לנורווגיה, בליווי כוחות קלים; הגרמנים פשטו על השיירות הללו פעמיים בסוף השנה, מה שגרם לאדמירל דייוויד ביטי, שהחליף את ג'ליקו בשנה הקודמת, לשלוח שייטות אוניות מערכה של הצי הגדול ללוות את השיירות. צי הים הפתוח יצא לים ב-23 באפריל כדי לתקוף את אחת מהשיירות המלוות, אך לאחר שסיירת המערכה SMS מולטקה עברה תאונה מכנית קשה למחרת, הגרמנים נאלצו להפסיק את הפעולה. ראמיליס ושאר הצי הגדול התייצבו ב-24 באפריל ברגע שהם יירטו אותות אלחוטיים מהמולטקה הפגועה, אבל הגרמנים הקדימו את הבריטים יותר מדי, ולא נורו יריות בין הצדדים. ב-21 בנובמבר 1918, לאחר שביתת הנשק, כל הצי הגדול יצא מהנמל כדי ללוות את הצי הגרמני שנכנע למעצר בסקפה פלו.
לאורך שנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, ראמיליס פעלה בדרך כלל עם האוניות האחיות שלה, מלבד תקופות שבהן הן נותקו לצורך שיפוץ או מודרניזציה. גרנט הוחלף על ידי קפטן ג'ון לוס ב-1 בפברואר 1919. באפריל הועברו האוניות לצי האטלנטי, עדיין כחלק משייטת אוניות המערכה הראשונה. לאחר מכן הם צורפו לצי הים התיכון בתחילת 1920 לצורך פעולות בטורקיה ובים השחור כחלק מהתגובות של בריטניה למלחמת יוון–טורקיה ולמלחמת האזרחים ברוסיה, בהתאמה.
ב-16 במרץ, ראמיליס ואחיותיה רוונג', רויאל אוק ורויאל סובריין הנחיתו פלוגות של נחתים מלכותיים ומלחים כדי לסייע לצבא הבריטי בכיבוש קונסטנטינופול. בתחילת החודש שלאחר מכן, נשלחו ראמיליס ורוונג' לגאורגיה כדי לפקח על המצב כאשר כוחות בולשביקים התקרבו לאותה מדינה. לוס הוחלף בתורו על ידי קפטן אוברי סמית' ב-9 באפריל. באמצע יוני הפגיזו ראמיליס ורוונג' כוחות לאומנים טורקים שהתקדמו לעבר איזמיט, כאשר ראמיליס ירתה 46 פגזים בקוטר 15 אינץ' ו-657 פגזים בקוטר 6 אינץ'. האחיות גם הנחיתו פלוגות נחיתה של נחתים מלכותיים כדי לתגבר את חטיבת הרגלים ה-242 המגנה על העיר. הם נתמכו על ידי מטוסים ימיים מפגסוס וארק רויאל. מלחים מראמיליס עלו על סיירת המערכה יבוז סולטן סלים והכינו אותה לגרירה הרחק מאימזיט. ראמיליס, רוונג' ורויאל סובריין חיפו על הנחיתות בתראקיה המזרחית בתחילת מתקפת הקיץ היוונית.
האוניות חזרו לצי האטלנטי באוגוסט. שייטות אוניות המערכה ה-1 וה-2 התמזגו במאי 1921, כאשר ראמיליס וארבע אחיותיה יצרו את הפלגה הראשונה וחמש אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת היוו את הפלגה השנייה. קפטן פרנסיס מיטשל קיבל את הפיקוד על האונייה ב-19 באוגוסט. ראמיליס ושלוש מאחיותיה נשלחו שוב לצי הים התיכון בספטמבר 1922 במהלך המשבר בסמירנה שהגיע לשיאו בשריפה הגדולה של סמירנה עם סיומה של מלחמת יוון–טורקיה. האוניות פעלו בעיקר בדרדנלים ובים מרמרה. עם סיום המלחמה בנובמבר, האוניות היו חופשיות לחזור שוב לצי האטלנטי.
קפטן וילפריד נון החליף את מיטשל ב-20 באפריל 1924 לפני שראמיליס עברה שיפוץ ברוזית' ביוני. ב-1 בנובמבר, הצי האטלנטי עבר ארגון מחדש שגרם לכך שאוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת נשלחו לצי הים התיכון ואוניות הפלגה הראשונה כוננו מחדש כשייטת אוניות המערכה הראשונה. היא הושבתה לשיפוץ נרחב בדבונפורט בספטמבר 1926, שהסתיים ב-1 במרץ 1927, כאשר היא הושבה מחדש לשירות. ראמיליס ואחיותיה הועברו לצי הים התיכון באוגוסט. קפטן הוברט מונרו מונה למפקד האונייה ב-3 בפברואר 1928. באוגוסט וספטמבר השתתפה ראמיליס בתרגילי טורפדות ונגד צוללות. היא השתתפה בתמרונים המדמים התקפת פתע בינואר 1929 ולאחר מכן בתרגילים משולבים עם הצי האטלנטי חודשיים לאחר מכן. קפטן ברנרד פיירביין החליף את מונרו בסוף אפריל. היא הפליגה ליפו בארץ ישראל המנדטורית באוקטובר בתקופת המאורעות בעיר. ראמיליס עגנה לזמן קצר בנמל הגדול של מלטה בינואר 1930. היא יצאה לאלכסנדריה בספטמבר 1930 בתגובה להתפרעויות שם. האונייה יצאה ביוני 1932 לשיפוץ נרחב נוסף בדבונפורט שנמשך עד אוגוסט 1934. בתחילת 1935, סדרות רוונג' וקווין אליזבת שוב החליפו עמדות, אם כי בשלב זה, השם האטלנטי שונה לצי הבית. ב-16 ביולי, האוניות נכחו במהלך סקירת הצי בספיטהד לרגל יובל הכסף של המלך ג'ורג' החמישי. ראמיליס התנגשה בטעות בספינת הקיטור הגרמנית אייזנאך בסערה במצר דובר ב-31 באוגוסט; החרטום שלה נפגע קלות בתקרית.
החל משנת 1936, היא שימשה כספינת אימונים עבור מילואי הצי המלכותי ונערי הספינות, תפקיד שמילאה עד דצמבר 1937. במהלך תקופה זו, היא ואחיותיה נכחו בסקירת ההכתרה של ג'ורג' השישי ב-20 במאי 1937. קפטן אדוארד סיפרט מונה למפקדה ב-10 בינואר 1938. החל מיולי, האונייה עברה שיפוץ נוסף בדבונפורט שנמשך עד פברואר 1939. קפטן הרולד ביילי-גרומן קיבל את הפיקוד ב-28 בספטמבר 1938. אדמירל סר מרטין דנבר-נאסמית' בדק את צוות האונייה ב-16 בפברואר. לאחר שיבוץ מחדש ב-22 בפברואר, היא הועברה לצי הים התיכון, אם כי תקופה זו הייתה קצרת מועד. האונייה הועברה חזרה לצי הבית בחודש יולי לשימוש כספינת אימונים. ב-9 באוגוסט, היא נכחה במהלך סקירת צי עבור המלך בפורטלנד. לאחר סיומו, היא נשלחה לאלכסנדריה שבמצרים דרך גיברלטר, ונשארה שם עד אוקטובר, אז פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה.
מלחמת העולם השנייה
באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון
ב-5 באוקטובר 1939 נצטוותה ראמיליס לעזוב את אלכסנדריה כדי להצטרף לכוח הליווי הצפון-אטלנטי שבסיסו בהליפקס, נובה סקוטיה. למחרת, הפקודה בוטלה, והיא הוחזרה במקום זאת לאלכסנדריה כדי להחליף את אוניית המערכה מלאיה בצי הים התיכון. בנובמבר היא הועברה לעדן כחלק ממאמצי החיפוש אחר הסיירת הגרמנית הכבדה אדמירל גראף שפה. ראמיליס ערכה ביקורים בנמל באוסטרליה בדרך לניו זילנד, כשהיא הגיעה לוולינגטון ב-31 בדצמבר, כדי להיפגש עם השיירה שהובילה גורמים של חיל המשלוח השני של ניו זילנד למצרים. היא הייתה אוניית המערכה הראשונה שביקרה במדינה, ולביילי-גרומן הוצגה פיופיו מאורי (חצאית לוחם עשויה מפשתן מגולגל) על ידי ראש הנגאטי פונקה. המתנה באה בעקבות מסורת שהוקמה בשנת 1913 על ידי סיירת המערכה ניו זילנד, שכן הפיופיו נועד להדוף נזקים מצוות האונייה בתנאי שהוא נלבש בזמן שהאונייה בסכנה.
ראמיליס ליוותה את השיירה לאוסטרליה שם היא תוגברה על ידי ספינות שנשאו יחידות של הכוח האימפריאלי האוסטרלי השני ולאחר מכן לעדן שם אוניית המערכה עזבה אותם כדי לחזור לאוסטרליה כדי לאסוף שיירת כוחות נוספת למזרח התיכון. אדמירל גראף שפה מעולם לא נכנסה לאוקיינוס ההודי, ולכן ראמיליס הועברה בחזרה לשייטת הים התיכון במאי 1940, כאשר החלה לעלות ההסתברות של הצטרפות איטליה למלחמה בצד הגרמני. בעקבות הכרזת המלחמה האיטלקית ב-10 ביוני החל הצי הבריטי בפעולות נגד עמדות איטלקיות ברחבי הים התיכון. עד סוף יוני, ראמיליס הייתה עסוקה בליווי שיירות בים התיכון יחד עם רויאל סובריין ועם נושאת המטוסים איגל. בתחילת יולי, לאחר שצרפת נכנעה לגרמניה ובעוד בריטניה ביקשה לנטרל את אוניות המערכה הצרפתיות בים התיכון לבל יילכדו בידי גרמניה ואיטליה, ניהל ביילי-גרומן משא ומתן עם מפקד אוניית המערכה לורן באלכסנדריה לפירוז אונייתו באמצעות פריקת דלק והסרת מכנסי העכוז מתותחיו.
ב-15 באוגוסט הפגיזה ראמיליס את הנמל האיטלקי ברדיה ואת פורט קאפוצו מחוץ לסולום עם אוניות המערכה מלאיה ווורספייט והסיירת הכבדה קנט. מפציצים איטלקיים תקפו את הצי הבריטי אך הם לא הצליחו להשיג פגיעה כלשהי; אש נ"מ כבדה ומטוסי קרב מאיגל הפילו שנים עשר מטוסים איטלקיים. האוניות ליוו שיירה למלטה בין 8 ל-14 באוקטובר; מזג אוויר גרוע הפריע למאמצי הסיור האיטלקיים והשיירה הגיעה למלטה ללא תקלות. קפטן ארתור ריד החליף את ביילי-גרומן ב-27 באוקטובר. האונייה הייתה חלק מהכוח שחיפה על סדרה של שיירות למלטה וליוון בתחילת נובמבר במהלכן הותקפה ראמיליס על ידי הצוללת האיטלקית פייר קאפוני כשהתקרבה לנמל הגדול ללא תוצאה. לאחר מכן ליוותה אוניית המערכה את נושאת המטוסים אילוסטריוס כאשר פגעה בבסיס הצי האיטלקי הראשי בטאראנטו בליל 11 בנובמבר, תוך גרימת נזק חמור לצי הקרב האיטלקי. כתוצאה מהפשיטה על טאראנטו ומשיכת חלק ניכר מצי אוניות המערכה האיטלקיות, לא היה עוד צורך בראמיליס כדי להתמודד עם כוחה של הצי המלכותי האיטלקי, ולכן היא הוקצתה מחדש לכוח הליווי הצפון-אטלנטי. מאוחר יותר, ב-27 בנובמבר, היא צורפה לכוח H כדי ללוות שיירה אל מלטה במהלך קרב קייפ ספרטיבנטו, למרות שלא ראתה פעולה. בדצמבר, היא חזרה לדבונפורט לשיפוץ, בליווי שיירה מגיברלטר לגרינוק, סקוטלנד, שנמשכה בין 17 בדצמבר ל-6 בינואר 1941.
ב-12 בינואר, ראמיליס יצאה לדרך להצטרף לליווי לשיירה מהליפקס לכיוון המזרח התיכון. היא המשיכה בפעילות השיירה בצפון האוקיינוס האטלנטי עד אוגוסט, ובמהלך תקופה זו, היא ליוותה את שיירת HX 106 שנתקלה באוניות המערכה הגרמניות המהירות שרנהורסט וגנייזנאו ב-8 בפברואר. אוניות המערכה הגרמניות החמושות קלות, מצוידות בתותחי 11 אינץ' (280 מילימטרים), ובהתאם לפקודות להימנע מעימות עם אוניות ראשה של האויב, לא תקפו את השיירה כשהבינו שראמיליס הייתה בין ספינות הליווי. ב-23 במאי, ראמיליס נותקה מתפקידי הליווי של שיירת HX 127 כדי להצטרף לחיפושים אחר אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק, למרות שהיא לא נתקלה בכלי השיט. ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל ביקר באונייה ב-16 באוגוסט בהוולפיורדור, איסלנד, בזמן שחזר מוועידה במפרץ פלסנטיה, ניופאונדלנד, עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, שם חתמו על האמנה האטלנטית. עם שובה לבריטניה, ראמיליס החלה בשיפוץ ממושך בליברפול שנמשך עד 20 בנובמבר.
עם הצי המזרחי
באוקטובר 1941 החליטה האדמירליות שהאונייה תועבר לשייטת אוניות המערכה השלישית שהייתה אמורה להתבסס בקולומבו, ציילון; אליה הצטרפו שם שלוש אחיותיה שנותרו בשירות. השייטת הוקמה בדצמבר וצורפה לכוח F. עם תחילת מלחמת האוקיינוס השקט ב-7 בדצמבר, היה צורך בכוחות ימיים באוקיינוס ההודי כדי להגן על הודו הבריטית. עד סוף מרץ 1942, הצי המזרחי הוקם בפיקודו של אדמירל ג'יימס סומרוויל. למרות החוזק המספרי של הצי המזרחי, רבות מיחידותיה, כולל ארבע אוניות המערכה מסדרת רוונג', לא היו עוד ספינות מלחמה בקו החזית. קידו בוטאי החזק של תת-אדמירל צ'ואיצ'י נגומו, המורכב משישה נושאות מטוסים וארבע אוניות מערכה מהירות, היה חזק משמעותית מהצי המזרחי של סומרוויל. כתוצאה מכך, רק וורספייט המחודשת יכלה לפעול עם שתי נושאות המטוסים של הצי; ראמיליס, שלוש אחיותיה והרמס הורחקו מהקרב כדי ללוות שיירות באוקיינוס ההודי.
בסוף מרץ הודיעו מפענחי הקוד בלשכה המשולבת למזרח הרחוק, סניף של בלצ'לי פארק, לסומרוויל שהיפנים מתכננים פשיטה לאוקיינוס ההודי כדי לתקוף את קולומבו וטרינקומלי ולהשמיד את הצי שלו. לכן הוא חילק את הצי שלו לשתי קבוצות: כוח A, שהורכב משתי נושאות המטוסים, וורספייט וארבע סיירות, וכוח B, שבמרכזו ראמיליס ואחיותיה ונושאת המטוסים הרמס. הוא התכוון לארוב לצי של נאגומו בפעולה לילית, השיטה היחידה שבה חשב שהוא יכול להשיג ניצחון. לאחר שלושה ימים של חיפושים אחר הצי היפני ללא הצלחה, חזר סומרוויל לאדו אטול, באיים המלדיביים, כדי לתדלק. בעודו שם, קיבל סומרוויל דיווח שהצי היפני מתקרב לקולומבו שאותה הם תקפו למחרת, ב-5 באפריל, ולאחר מכן התקפות על טרינקומאלי ב-9 באפריל. בעקבות הפשיטה הראשונה ב-5 באפריל, סומרוויל הסיג את ראמיליס ושלוש אחיותיה למומבסה, קניה, שם יכלו לאבטח את נתיבי השיט במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. ארבעת אוניות הסדרה רוונג' יצאו מאטול אדו מוקדם בבוקר ב-9 באפריל, לכיוון מומבסה; הם נשארו שם עד 1943.
סיפרט חזר לראמיליס בסוף אפריל כאדמירל משנה, מפקד כוח החיפוי לפלישה למדגסקר (מבצע צבת ברזל). האונייה סיפקה פלוגת נחיתה של 50 נחתים מלכותיים שהועברו על ידי המשחתת אנטוני במהירות גבוהה על פני הגנות החוף של דייגו סוארס בקצה הצפוני של מדגסקר בחושך ב-6 במאי. כשהם ירדו לנמל, הם כבשו את עמדת הפיקוד הארטילרית הצרפתית יחד עם הבסיסים שלה ומחסן הצי. למחרת אוניית המערכה יצרה מגע עם סוללות החוף בחצי האי אורונג'יה, אך לאחר שספגו כמה מטחים של פגזי 15 אינץ', החליטו התותחנים הצרפתים להפסיק לירות. ראמיליס נשארה שם במהלך הקרב על מדגסקר עד שחיל המצב הצרפתי נכנע בנובמבר. ב-30 במאי, צוללות ננסיות יפניות ששוגרו על ידי הצוללות I-16 ו-I-20 תקפו את האוניות בדייגו סוארס. אחת הצוללות הגמדיות קלעה פגיעה בראמיליס ממש לפני צריח A שלה בצד השמאלי. הפיצוץ קרע חור גדול בגוף האונייה וגרם להצפות נרחבות, אם כי צוותי בקרת נזקים הכינו אותו במהירות והצפה נגדית מהירה מנעה ממנה לנטות בצורה גרועה. למרות שהייתה שקועה ליד החרטום לאחר שפירקה את רוב התחמושת שלה, היא בכל זאת הצליחה להפליג לדרבן, דרום אפריקה, במהירות של 9–10 קשרים (17–19 קמ"ש). שם, היא נבדקה על ידי מהנדס שציין כי "למרות שהאונייה כעת בת 26 והרגישה בעיני הרוב כבעלת ערך מועט בגלל גודל מופחת ומהירויות איטיות, הראמיליס במצב טוב במיוחד, ואני צריך לתהות אם אוניות הראשה של ימינו עם הגופים הקלים יותר שלהן ישרדו מכה כמו הילדה הזקנה הזו, כ-26 שנים אחרי שנבנתה".
האונייה עברה תיקונים זמניים בדרבן מיוני עד אוגוסט לפני שיצאה לדרך לדבונפורט, שם בוצעו תיקונים קבועים. היא חזרה לשירות ביוני 1943, וביולי הגיעה לקילינדיני שבמזרח אפריקה, שם הצטרפה שוב לצי המזרחי; עד אז, היא הייתה אוניית המערכה היחידה שנותרה בתחנה. קפטן ג'רבאס מידלטון קיבל את הפיקוד ב-23 באוגוסט. היא עזבה ב-28 בדצמבר, לכיוון בריטניה, שם הוחזרה לתפקידה החדש כאוניית הפגזות חוף. לאחר שהגיעה בינואר 1944, היא שובצה לצי הבית.
מבצעים אוברלורד ודרגון
לאחר השלמת התיקון שלה בתחילת 1944 כדי להגביר את הגנת הנ"מ שלה, ראמיליס שובצה לכוח ההפצצה D, שתמך בצי הפלישה במהלך הנחיתות בנורמנדי ביוני. יחד עם וורספייט, המוניטור רוברטס, חמש סיירות וחמש עשרה משחתות, פעל כוח ההפגזה ממזרח לחוף סורד, ותמך בכוח סער S. לאחר התאספות באזור קלייד, הצטרף הכוח לצי הפלישה הראשי בבוקר 6 ביוני מול חופי צרפת. שתי אוניות המערכה פתחו באש בסביבות השעה 05:30, ראמיליס כיוונה לעבר הסוללה הגרמנית ב-Benerville-sur-Mer. זמן קצר לאחר מכן, יצאו שלוש סירות טורפדו גרמניות מלה האבר כדי לתקוף את קבוצת ההפגזות. למרות שנורו הן על ידי ראמיליס ווורספייט כמו גם על ידי הסיירות, הכלים הגרמניים הצליחו להימלט לאחר שיגור חמש עשרה טורפדות לטווח ארוך. שתי טורפדות עברו בין וורספייט לראמיליס, ורק כלי שיט אחד, המשחתת סוונר הנורווגית, נפגעה וטבעה.
אוניות המערכה חידשו את הפגזת סוללות החוף למשך שארית היום, ודיכאו את התותחים הגרמניים הכבדים, מה שאפשר לסיירות ומשחתות להתקרב פנימה כדי לספק תמיכה באש ישירה לכוחות המתקדמים. ראמיליס ירתה 11 פגזים נגד סוללת בנרוויל בהצלחה ניכרת, עד כדי כך שהסוללה לא הראתה סימן חיים אחר הצהריים. כתוצאה מכך בוטלה נחיתת הקומנדו המתוכננת לנטרולה. צמד אוניות המערכה חזרו לעמדתם למחרת, הפעם בחברת אוניית המערכה רודני. במהלך השבוע הבא, אוניות המערכה – כאשר רודני התחלפה עם אחותה נלסון – הפגיזו ללא הרף את ההגנות הגרמניות מול חופי הפלישה הבריטית והקנדית בחופי סורד, גולד וג'ונו. במהלך תפקידי ההפגזה שלה מול חופי נורמנדי, ירתה ראמיליס 1,002 פגזים מהסוללה הראשית שלה. את התותחים השחוקים שלה היה צורך להחליף לאחר מכן בבסיס הצי המלכותי בפורטסמות'.
ביולי הועברה ראמיליס לים התיכון עם התאספות כוחות למבצע דרגון, הפלישה לדרום צרפת שהייתה אמורה להתרחש בחודש הבא. ראמיליס הייתה אחת מחמש אוניות מערכה שתמכו בנחיתות, אוניות המערכה האמריקאיות נבדה, ארקנסו טקסס, ולורן של צרפת החופשית. בשל הגעתה המאוחרת לים התיכון היא לא הצטרפה לקבוצת התמיכה בירי אלפא במלטה, במקום זאת היא הפליגה ישירות מאלג'יר לפגישה עם הקבוצה מול חופי צרפת בתחילת 15 באוגוסט.
ראמיליס הפגיזה בין 15 ל-28 באוגוסט. ביום D, קבוצת התמיכה בירי אלפא ירתה בעיקר בסוללות חוף השומרות על גזרת הנחיתה אלפא, מסביב למפרץ סן טרופה. ראמיליס ירתה עשרה פגזים לעבר הסוללה הכבדה מדרום לסן טרופה בשעה 06:15 ועשרים וארבעה פגזים לעבר הסוללה ליד קייפ קמאראט בשעה 06:54. לאחר מכן לא היה צורך רב בתמיכה נוספת שכן חיל הרגלים הפולש נע במהירות פנימה. ב-17 באוגוסט עברה ראמיליס לגזרת סיטקה והפגיזה עמדות גרמניות באי פורט-קרוס. בעזרת הדרכה של מטוס תצפית שטס מקווינסי (CA-71), היא השיגה שש פגיעות ישירות על המבצר של העיירה.
כוחות הקרקע פילסו את דרכם בלחימה מערבה לכיוון טולון. תמיכה באש של כוח ההפגזה סייעה לכוחות צרפתים שכבשו מחצית מהעיר, אך הסוללות בחצי האי סן מנדריה המשיכו להחזיק מעמד. הוחלט כי ייעשה מאמץ נחוש להרוס או לכבוש את המבצרים ב-25 באוגוסט ויום קודם לכן, קיבלה ראמיליס, שקיבלה פקודה להפליג לאלג'יר, פקודות לחזור לאזור ההתקפה. כשהיא הגיעה מפורקרולס בשעה 14:00 ב-25 באוגוסט, היא הצטרפה ללורן ולמספר סיירות. בלבול שרר בתחילה וראמיליס לא פתחה באש עד 16:40, ואז ירתה 16 פגזים לפני שהמטרות שלה הוסתרו בעשן. כשהיא התחילה לירות בשעה 18:38, היא ירתה עוד 46 פגזים, קלעה מספר פגיעות והשתיקה שתי סוללות. כמה סוללות המשיכו להחזיק מעמד וב-26 באוגוסט נמשכה ההפצצה. ראמיליס ירתה 35 פגזים, קלעה פגיעות ישירות ולא ספגה אש בחזרה. ב-27 באוגוסט היא ירתה 48 פגזים נוספים, מתוכם לפחות 34 נפלו בטווח של 50 יארד מסוללות המטרה שלה. צוותי התותחים הגרמנים נכנעו למחרת. ראמיליס שוחררה לבסוף מאזור התקיפה ב-29 באוגוסט.
.jpg)
ב-31 בינואר 1945, כשיכולת ההפגזה שלה כבר לא נדרשה, הצטמצמה ראמיליס לעתודה בפורטסמות'. היא פורקה חלקית מנשקה והוסבה לספינת בסיס ב-15 במאי, לאחר הכניעה הגרמנית. הספינה הוצמדה למוסד ההדרכה אה"מ ורנון, שם נודעה בשם ורנון III. בדצמבר 1947, אוניית המערכה השחוקה הוכנסה לרשימת הסילוק והיא הועברה לתאגיד הברזל והפלדה הבריטי ב-2 בפברואר 1948 כדי להימכר לגרוטאות. היא נלקחה לקיירניאן ב-23 באפריל ולאחר מכן נגרטה.
אחד מתותחי ה-15 אינץ' של ראמיליס נשמר וניתן לראות אותו מחוץ למוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון. התותח הותקן על סיפון האונייה בשנת 1916 ונשאר במקומו עד 1941, אז הוסר והוכנס לאחסון. התותח שימש בפעולות סביב ברדיה ובכף ספרטיבנטו. הוא הותקן במיקומו הנוכחי בשנת 1968, יחד עם תותח מרוברטס.
פסל בירדמור נוצר על ידי טום מקנדריק כדי להנציח את עובדי מספנת בירדמור שנסגרה זה מכבר בדלמויר. האמן, שנחשף ב-9 בספטמבר 2010, בחר להכתיר את הפסל בדגם של ראמיליס בגודל 6 מטרים (19 רגל 8 אינץ').
קישורים חיצוניים
37809450אה"מ ראמיליס (1916)