תראקיה המזרחית
תראקיה המזרחית (בטורקית: Doğu Trakya, ביוונית: Ανατολική Θράκη, בבולגרית: Източна Тракия), המכונה גם תראקיה הטורקית או טורקיה האירופית, הוא החלק של טורקיה שהוא גאוגרפית חלק מדרום מזרח אירופה. הוא מהווה 3% משטחה של טורקיה אך מהווה 14% מכלל אוכלוסייתה. [1] שאר חלקי הארץ נמצאים בחצי האי האנטולי וכן ברמת ארמניה, הממוקמים מבחינה גאוגרפית במערב אסיה. העיר הגדולה ביותר באזור היא איסטנבול, החוצה את הבוספורוס בין אירופה לאסיה.
לתראקיה המזרחית יש חשיבות היסטורית שכן היא נמצאת ליד מסדרון סחר ימי מרכזי ומהווה את מה שנותר מהאזור העות'מאני לשעבר רומליה. לאזור יש גם חשיבות גיאו-אסטרטגית ספציפית מכיוון שמסדרון הים, הכולל שני מיצרים צרים, מספק גישה לים התיכון מהים השחור עבור צי של חמש מדינות: רוסיה, אוקראינה, רומניה, בולגריה וגאורגיה. האזור משמש גם כאזור חיבור עתידי של רשתות הרכבת המהירות הטורקיות, הבולגריות והיווניות הקיימות.
הגדרה
תראקיה המזרחית כוללת את כל החלקים המזרחיים של האזור ההיסטורי של תראקיה. האזור כולל את כל השטחים של הפרובינציות הטורקיות אדירנה, Tekirdağ ו-Kırklareli, כמו גם את אותם שטחים ביבשת אירופה של המחוזות Canakkale ואיסטנבול. גבולותיה היבשתיים של תראקיה המזרחית הוגדרו על ידי חוזה קונסטנטינופול (1913) והוועידה הבולגרית-עות'מאנית (1915), ואושרו מחדש על ידי אמנת לוזאן.
אקלים
בתראקיה המזרחית יש אקלים ים-תיכוני היברידי / אקלים סובטרופי גשום על חוף הים האגאי וחוף ים מרמרה, אקלים ימי על חוף הים השחור ואקלים יבשתי לח בפנים הארץ. הקיץ חם, לח ויבש ברמה בינונית ואילו החורף קר ולח ולפעמים מושלג. אקלים החוף שומר על טמפרטורות מתונות יחסית.
גאוגרפיה
תראקיה המזרחית הוא שטח של 23,764 קמ"ר (3 אחוז משטחה של טורקיה), מעט קטן יותר מסרדיניה, ואוכלוסייה של כ-11 מיליון איש או כ-14 אחוז מכלל האוכלוסייה הטורקית (בשנת 2015); צפיפות האוכלוסייה היא בסביבות 430 אנשים / קמ"ר, לעומת כ-80 אנשים / קמ"ר בטורקיה האסיאתית, אשר נקרא גם אנטוליה או אסיה הקטנה. עם זאת, הצפיפות מוטה על ידי המטרופולין של איסטנבול. שתי היבשות מופרדות על ידי הדרדנלים, הבוספורוס (הידוע בכינויו המיצר הטורקי ) וים מרמרה, מסלול של כ-361 ק"מ. החלק הדרומי ביותר של תראקיה המזרחית נקרא חצי האי גליפולי. טורקיה האירופית גובלת במערב יוון לאורך 212 ק"מ ובצפון עם בולגריה לאורך 269 ק"מ, עם הים האגאי מדרום מערב והים השחור מצפון מזרח. [2] [3]
היסטוריה
תראקיה המזרחית היוותה במה לכמה אירועים חשובים בהיסטוריה, כולל:
- המיתוס היווני של הרו ולאנדרוס התרחש בעיר העתיקה ססטוס.
- אניאס ייסד את העיר אנוס תוך שהוא מנסה למצוא אדמות חדשות במהלך מסעותיו המיתולוגיים.
- לאחר מותו של אלכסנדר הגדול, בתקופה שנקראה מלחמות הדיאדוכים, גנרל אלכסנדר ליסימכוס (360–281 לפני הספירה) הפך למלך תראקיה והקים את בירתו בליזימאכיה.
- קרב אדריאנופול בשנת 378 היה נקודת מפנה חשובה בירידת האימפריה הרומית.
- טירת צ'ימפה הייתה השטח האירופי הראשון שהוחזק על ידי האימפריה העות'מאנית.
- אדירנה הייתה הבירה השנייה של האימפריה העות'מאנית אחרי בורסה.
- מערכת גליפולי, אחת המערכות החשובות ביותר במלחמת העולם הראשונה, נערכה בחצי האי גליפולי.
ההרג ההמוני והעקירה של בולגרים תראקיים בשנת 1913 וחילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה בשנת 1923 בין יוון לטורקיה טיהרו אתנית את האוכלוסיות האורתודוקסיות. היהודים טוהרו אתנית כתוצאה פוגרומים בתראקיה בשנת 1934.
הקהילות המוסלמיות תועדו כטורקיות, ואילו חברי הכנסייה של הפטריארכיה האוקומנית תועדו כיוונים.
במאה האחרונה, תראקיה המזרחית המודרנית הייתה המרכיב העיקרי בשטחה של וילאייט אדריאנופול, אשר לא כללה את וילאייט קונסטנטינופול, אך כללה את תארקיה המערבית וחלקים מרכס הרודופי וסאקאר.
תראקיה המזרחית של המאה ה-21 מהווה את מה שנשאר מרומליה הטורקית, שהשתרעה פעם צפונה עד הונגריה ומערבה עד בוסניה. רומליה אבדה חלקית משנת 1699 ואילך, עד שבשנת 1912 אבד חלקה הגדול במלחמת הבלקן הראשונה. כמה משטרים קטנים הוקמו במהלך מלחמת הבלקן השנייה, והעניקו לתראקיה המזרחית את הגבולות שנותרו כיום.
-
מטבע ליסימכוס -
-
קייפ הלס במהלך מערכת גליפולי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Zdanowski, Jerzy (2014). Middle Eastern Societies in the 20th Century. Cambridge Scholars Publishing. p. 11. ISBN 978-1443869591.
- ^ "Inland fisheries of Europe".
- ^ "Turkey - Geography".
31884563תראקיה המזרחית