אדם זאב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם זאב בתחריט מאת לוקאס קראנאך האב, סביבות 1510.

אדם זאב הוא יצור מיתולוגי, אדם שהופך לעיתים לזאב, יכול לשנות את צורתו בליל ירח מלא בין צורת אדם לצורת זאב, או אדם שנשאר לעד בצורת זאב. לעיתים, ישנן גם צורות ביניים לאנשי הזאב, שמשלבות בין תכונות אנושיות ותכונות זאביות. לפי המיתולוגיה, אדם נעשה לאיש זאב בעקבות שימוש מכוון בקסם אפל, כתוצאה מהטלת קללה, או על ידי נשיכה של אדם זאב אחר. יצורים דמיוניים אלה, המופיעים בפולקלור האירופאי, חדרו לספרות הפנטזיה ולקולנוע.

סופר מימי הביניים, גרויז מטילבורי קשר את שינוי הצורה בירח מלא, אך תפיסה זו הייתה נדירה עד שהרעיון אומץ על ידי סופרי פנטזיה מודרניים. כיום מקובלת הגישה שאפשר להרוג אדם זאב על ידי יריית קליע מכסף, אך גישה זו נובעת יותר מהשפעת ספרי פנטזיה מאוחרים מאשר מאמונות עממיות קדומות.

היסטוריה

אדם זאב בחיתוך עץ גרמני משנת 1722

הפחד מאדם זאב היה קיים עוד בימי קדם. סיפורים אודות אנשי זאב נפוצים בתרבויות אירופאיות רבות: אוקראינה, איטליה, אנגליה, אסטוניה,בולגריה, ברזיל, גליציה, גרמניה, יוון, ליטא, ספרד, סרביה, פולין, פורטוגל, צרפת, רומניה, רוסיה, שוודיה, ועוד.

במיתולוגיה הרומית, הסיפור על ליקאון הוא דוגמה עתיקה לאגדת האדם זאב. לפי המטמורפוזות יופיטר הפך את ליקאון לזאב כעונש על אכילת בשר אדם.

בן הבליעל נמלט על נפשו לשדה מרוב פחד
שם הוא מיליל, לדבר ינסה אך לשווא הוא טורח
קצף את פיו יכסה ונפשו משחרת לטרף
צאן תבקש כי צמאה לדמים וישיש אלי - רצח
כל שמלותיו הפכו לפרווה וידיו לכרעים;
צלם זאב צלמו..

מטמרפוזות ספר 1 232-237, תרגום שלמה דיקמן

הלוחמים הגרמאניים המכונים "ברסרקרים" היו כנראה אחד המקורות לאגדה על אנשי-הזאב[1]. הברסרקרים, שמוזכרים גם במיתולוגיה הנורדית, היו לוחמים אחוזי שיכרון קרב (שלעיתים היה מושג על ידי שימוש באלכוהול או סמים משני תודעה) בשירותו של אודין, שלעיתים עטו על עצמם עורות ופרוות של חיות שונות, וייצגו כוח וזעם בלתי נשלט. היו כמה סוגים של לוחמים כאלה, נבדלים על פי העורות שלבשו בקרב: דובי-אדם (Berserkir), זאבי-אדם (Úlfheðinn), וחזירי-אדם (Svinfylking). ההיסטוריון הרומי טאקיטוס (Tacitus) תיאר את הלוחמים הברבארים כך: "הם צבעו את מגנם וגופם בשחור והקפידו לתקוף בלילות האפלים ביותר, לכן הם נדמו כצבא של רוחות רפאים, המשרים על האויב את פחד המוות, האויב לא יכול היה לחזות במראה השטני הזה מכיוון שבקרב הדבר הראשון שמושמד הוא העיניים." תיאורו של טאקיטוס תואם למדי את זה של החוקר המודרני גורג' דומיזל (Dumézil): "הם לבשו עורות זאבים כדי לחקות את דרכו של הטורף, או כדי לסמל את הטרנספורמציה לצורתו של הזאב. כשהאדם עטה תלבושת זו הוא חדל מלהיות אדם והפך לטורף. הוא לא רק היה לוחם עז ובלתי מנוצח, אחוז אקסטזה הוא נהפך לחיית טרף. הלוחמים הצעירים הללו לא הסתפקו יותר אך ורק בשלל המלחמה, אלא הם התאוו גם לבשר אדם." הברסרקרים נתפסו כדמויות מאיימות בעלות כוחות מאגיים על אנושיים. הופעתם והתנהגותם הדמוניים שיוותה להם הופעה של יצורי בלהות. בעיני אנשי התקופה המקור לכוחם הרב לא היה רק מיומנויות הלחימה הגבוהות שלהם, אלא, הקשר המיסטי שלהם לעולם הפראי והאלים של כוחות הטבע.

לפי אמונות ארמניות נשים שחטאו נידונות לשבע שנים של חיים בצורת זאב. רוח מביאה לה פרוות זאב ומצווה עליה ללבוש אותה. לאחר שהיא לובשת את הפרווה היא הופכת לזאבה וטורפת את ילדיה. בהמשך, היא טורפת את הילדים של קרוביה, ואז, לאחר שסיימה לאכלם היא מתחילה לטרוף ילדים של זרים. היא משוטטת בלילות בלבד ונפתחים לפניה דלתות ומנעולים. כשהבוקר מתקרב היא חוזרת לצורתה האנושית ומסירה את עור הזאב.

האמונה באנשי זאב רווחה במיוחד בצרפת במאה ה-16, ונערכו משפטים רבים בשל כך. בחלק מהמקרים הייתה עדות ברורה כנגד המואשמים שהואשמו ברצח ואף קניבליזם, אך לא נמצא כל קשר למעורבות של זאבים בדבר. במקרים אחרים הייתה עדות ברורה כנגד זאב מסוים, אך לא היה דבר כנגד הנאשמים. כמעט בכל המקרים הייתה נכונות יוצאת דופן של הנאשמים להודות באשמה, ואפילו לתת עדויות מפורטות על המטמורפוזה שהם עברו לכאורה, אך עם זאת כשהיסטריית אנשי הזאב הייתה בשיאה נקבע במשפט שנערך ב-1603 שליקאנתרופיה (הפיכה לאנשי זאב) היא לא יותר מהזייה פרועה.

הפיכה לאדם זאב

אגדות היסטוריות מתארות שיטות רבות של הפיכה לאדם זאב. אחת השיטות הפשוטות ביותר היא לפשוט את הבגדים ולחגור חגורה עשויה מעור זאב, ככל הנראה כתחליף לעור שלם של זאב שגם השימוש בו מתואר לעיתים קרובות. במקרים אחרים הגוף נמשח במשחת קסם. שתיית מים מטביעת רגל של בעל החיים הרצוי או מפלג מים מכושף נחשבו גם הן לשיטות יעילות לשינוי צורה. כמו כן נאמר שאם אישה יולדת שש בנות, ילדה השביעי יהיה בן ואדם זאב. בפולקלור של גליסיה, פורטוגל וברזיל הבן השביעי שנולד לאחר שישה בנים הוא שהופך לאדם זאב. אמונה זו רווחה מאוד גם בצפון ארגנטינה, עד כדי כך שזכרים אשר נולדו לאחר שישה בנים ננטשו, נשלחו לאימוץ או נרצחו. חוק משנת 1920 קבע שנשיא ארגנטינה הוא הסנדק של כל בן שביעי. חוק זה גרם להפסקת הנטישות.

שיטות להסרת צורת הזאב:

  • בעזרת כישוף
  • הסרת חגורת עור הזאב (או עור שלם של זאב). דרך נוספת המצויה יותר באגדות שעברו מפה לאוזן, היא שאדם אשר ננשך על ידי אדם זאב, יהפוך לאדם זאב בעצמו. מהסיבה שדמו של האדם זאב התערבב עם דמו שלו. הדרך להיפטר מהקללה היא או לאכול את ליבו של האדם זאב הפוצע או לכרות את ראשו או להרוג את מי שנשך אותו.
  • שיטה נוספת המתוארת בספרי פנטזיה היא דקירת איש הזאב בפגיון עשוי כסף (וכיום גם בכדור רובה עשוי כסף).

ביהדות

בפירושו לתורה, מתאר רבינו אפרים את בנימין בן יעקב כאדם זאב[2]. בדרך זו מפרש רבינו אפרים את חששו של יעקב לשלוח את בנימין למצרים, כיון שבנימין היה מתהפך לעיתים לזאב, ורק במקום מגורי אביו היה רופא שהיה מטפל בו. וכאשר יהודה ניגש לפני יוסף לקיים את ערבותו לשמור על בנימין, הוא אומר ליוסף ”לא יוכל הנער לעזוב את אביו ועזב את אביו ומת” (ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק כ"ב) ויעקב אמר שאם יקחו את בנימין ”וקרהו אסון” (ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק כ"ט), וכוונתו לפי פירוש רבנו אפריים היא, שאם יעזוב בנימין את בית אביו ולא יטופל על ידי רופא, יהפוך לזאב, ועוברי דרכים יהרגוהו[3].

מאפיינים

לשיטת רבנו אפרים אדם זאב נברא ביום השישי לבריאת העולם[4] יחד עם האנשים והחיות, הוא מתנהג רוב הזמן כאדם רגיל אך הזנב קיים אצלו תמיד, כאשר הוא משתנה והופך לזאב יוצאות לו שתי רגליים במקום הכתפיים. האדם זאב יכול לטרוף בני אדם. במידה והוא נכנס לבית, הרוצה להינצל ממנו צריך לקחת אפר ולהשליך אילך ואילך[5], אדם זאב יכול לחזור להיות אדם רגיל, רק כאשר ישתה דם של אדם או אשה[6].

לדברי בעל שלשלת הקבלה, בדור הפלגה לאחר שהעניש ה' את בוני המגדל חלקם הפכו לאנשי זאב, ובזמן הקור הם נראים כאדם, ואילו בקיץ הם נהפכים לצורת זאב[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ berserker | Definition, Attire, & Facts, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  2. ^ בברכות יעקב לבניו הוא מברך את בנימין כך ”בנימין זאב יטרף, בבוקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז), רבינו אפרים מפרש שבנימין היה אדם זאב, וכמו שאדם זאב בשעה שהופך לזאב יוצאות לו רגליים מבין כתפיו כך המזבח שוכן בחלקו של בנימין כלשון הפסוק בברכות משה לשבט בנימין ”בין כתפיו שכן” (ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ב), וכמו שהאפר מסלק את האדם זאב, כך היו משליכים בכל יום דשן על המזבח (החיד"א בספרו דבש לפי מערכת ז אות טו-טז בשם רבינו אפרים על התורה כתב יד)
  3. ^ פירוש רבינו אפרים על התורה בראשית מד כט
  4. ^ פירוש רבינו אפרים על התורה בראשית א כז, הוא לומד זאת מלשון הפסוק ספר בראשית, פרק א', פסוק כ"ז 'בצלם אלקים ברא אותו', ודורש שהמילה 'צלם' בנוטריקון 'א"ל ב"ם' היא 'זאב'
  5. ^ החיד"א בדבש לפי מערכת ז אות טו-טז בשם רבי אפרים
  6. ^ רבינו אפרים על התורה בראשית א כז
  7. ^ שלשלת הקבלה ח"ג, וראה שם בריות נוספות משונות
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0