לוקהיד X-7
 |
|
מאפיינים כלליים |
|---|
|
סוג |
מטוס ניסוי |
|---|
|
ארץ ייצור |
ארצות הברית ארצות הברית |
|---|
|
יצרן |
לוקהיד |
|---|
|
טיסת בכורה |
1951 |
|---|
|
תקופת שירות |
?–1960 |
|---|
|
צוות |
ללא |
|---|
|
משתמש ראשי |
חיל האוויר של ארצות הברית |
|---|
ממדים |
אורך |
9.98 m |
|---|
|
גובה |
2.1 m |
|---|
|
מוטת כנפיים |
3.66 m |
|---|
|
משקל טעון |
3,600 kg |
|---|
|
ביצועים |
מהירות מרבית |
4,640 קמ"ש (4.31 מאך) |
|---|
|
סייג רום |
106,000 רגל (32,317 מטר) |
|---|
|
דחף |
467 kN |
|---|
|
הנעה |
1 × Alleghany Ballistics Laboratories X202-C3 solid-fuel rocket | |
הלוקהיד X-7 (באנגלית: Lockheed X-7) שכונה "המקטרת המעופפת" היה מטוס ניסוי לא מאויש לבדיקת מנוע מגח סילון ומערכות להנחיית טילים. הוא נישא על כנפיו של B-29 סופרפורטרס או B-50 סופרפורטרס. המגבר של המטוס הופעל לאחר ההטלה והביא את ה-X-7 למהירות של 1,625 קמ"ש, אז הושלך ומנוע המגח סילון המשיך משם. בסופו של דבר חזר הX-7 לקרקע על ידי מצנחים. המהירות המרבית שהושגה הייתה 4,640 קמ"ש (4.31 מאך), ובכך קבעה שיא לאותם זמנים. סך הכל בוצעו 130 טיסות של הX-7 בין אפריל 1951 ליולי 1960.
ראו גם
קישורים חיצוניים
21217068X-7
