חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
 | |
| זרועות | |
|---|---|
 | |
 | |
 | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורי הכוחות המזוינים של אוסטרליה | |
| דרגות הכוחות המזוינים של אוסטרליה | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של אוסטרליה | |
| היסטוריה של אוסטרליה |
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (ב-אנגלית: Royal Australian Air Force- RAAF) הוא הזרוע האווירית של כוחות ההגנה של אוסטרליה (Australian Defence Force - ADF). חיל האוויר הוקם במרץ 1921[1] והוא ההמשך של "כוחות התעופה האוסטרלים" (Australian Flying Corps- AFC) שהוקמו ב 1912.[2][3] חיל האוויר לקח חלק ברוב מלחמותיה של אוסטרליה במאה ה-20, כולל מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. לאחרונה השתתף החיל בפלישה לעיראק ב-2003 ועדיין מעורב במלחמה באפגניסטן. המוטו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מבוסס על המשפט הלטיני "Per ardua ad astra" שמשמעותו "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").[4]
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה צבאית של אוסטרליה
הקמה 1912
שורשיו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מגיעים לשנת 1911, כאשר התקיימה בלונדון ועידה אימפריאלית ובה הוחלט כי יש לפתח את תחום הטייס במסגרת הצבאות של האימפריה הבריטית. אוסטרליה הייתה היחידה באותו זמן שיישמה את ההחלטה הזאת בייסדה את "בית הספר המרכזי לטייס" (Central Flying School) בפויינט קוק (Point Cook) בוויקטוריה ב-22 באוקטובר 1912.[5] חיל האוויר המלכותי של אוסטרליה היה השני בסדר ההקמה מבין כל חילות האוויר בעולם.[4]
מלחמת העולם הראשונה
- ערך מורחב – אוסטרליה במלחמת העולם הראשונה
מיד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נשלחו מטוסים כדי לסייע בכיבוש המושבה הגרמנית גינאה החדשה הגרמנית. אך המושבה נכנעה עוד לפני שהמטוסים הספיקו להגיע. הפעולה המבצעית הראשונה של הכוח לא התרחשה עד ל-27 במאי 1915, כאשר נקראו מטוסיה של טייסת שישבה בעיראק לעזור לבריטים להגן על שדות הנפט שלהם בעיראק. הכוח האווירי השתתף מאוחר יותר בפעולות במצרים, ובארץ ישראל ובחזית המערבית בכל מהלך המלחמה. עד לסוף המלחמה היו כבר 4 טייסות שביצעו פעילות מבצעית והוקמו עוד 4 טייסות שעסקו באימון טייסים. 460 קצינים ו-2234 בעלי דרגות אחרות שירתו בחייל ועד 200 נוספים שירתו בכוחות האוויריים של בריטניה. אבדות החיל במלחמה מנו 175 הרוגים, 111 פצועים, 6 שמתו כתוצאה מהתקפות גזים ו-40 שבויים.
התקופה שבין מלחמות העולם
הכוח האווירי האוסטרלי היה חלק מצבא אוסטרליה עד 1919 ולחם במלחמה במסגרת הכוח האימפריאלי האוסטרלי. ב-1920 הייתה הפסקה בפעילות הטייס וב-1921 הופרד הכוח מהצבא והוקם כחייל עצמאי בשם חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. התוספת "מלכותי" אושרה ביוני 1921 על ידי המלך ג'ורג' החמישי. בשנת 1919 קיבלה אוסטרליה (יחד עם ממשלות קנדה, ניו זילנד, דרום אפריקה והודו) ממשלת בריטניה 128 מטוסים וציוד נלווה רב מעודפי חיל האוויר המלכותי הבריטי כאות תודה על המאמץ המלחמתי שלה במלחמת העולם הראשונה. משלוח זה נודע בשם המתנה האימפריאלית (Imperial Gift) ואפשרה את הקמתו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי כחיל עצמאי.[6]
מלחמת העולם השנייה
- ערך מורחב – אוסטרליה במלחמת העולם השנייה
המערכה באירופה ובמזרח התיכון
.jpg)
בספטמבר 1939 עמד סדר הכוחות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי על כוחות המוצבים בחמישה בסיסים עיקריים (כולל בית הספר לטיסה בפוינט קוק) ובעוד חמישה בסיסים קטנים.[7] מיד עם פרוץ המלחמה, הצטרפה אוסטרליה לתוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי כשטייסי החיל השתתפו באימונים באוסטרליה לפני שעברו לקנדה לקבל אימון מתקדם. 19 טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי שירתו בבריטניה, בצפון אפריקה ובים התיכון. כ-9% מכוח האדם ששירת במסגרת חיל האוויר המלכותי הבריטי באירופה ובים התיכון היו מקרב חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.[8] עקב היותם של מפעלי התעשייה האווירית הבריטית מטרות להתקפותיו של הלופטוואפה, הקימה ממשלת אוסטרליה את המחלקה הממשלתית לייצור מטוסים כדי לספק את צורכיהם של חילות האוויר של חבר העמים, וחיל האוויר המלכותי של אוסטרליה השתמש בסופו של דבר במספר גדול של כלי טיס שהיו גרסה מקומית של המטוסים מתוצרת בריטניה. במערכה באירופה בלטו צוותי האוויר האוסטרלים בעיקר בכוחות המפציצים של חיל האוויר המלכותי הבריטי. אף על פי שהם היוו רק 2% מכלל המגויסים האוסטרלים במהלך המלחמה, הם היוו כמעט 20% מההרוגים. הדוגמה הבולטת ביותר למספר הרב של ההרוגים מבין צוותי האוויר הייתה טייסת 460 של החיל שהטיסה בעיקר מפציצי לנקסטר ואף על פי שהסד"כ שלה עמד על 200 איש, נהרגו בקרבות 1018 אנשי צוות אוויר. כלומר, כוח האדם של היחידה נמחק חמש פעמים. סך כל ההרוגים והנעדרים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי במערכה באירופה היה 5488.
המערכה באוקיינוס השקט
.jpg)
תחילתה של המערכה באוקיינוס השקט והתקדמותם המהירה של היפנים, איימו לראשונה על שטחה של אוסטרליה. חיל האוויר המלכותי האוסטרלי לא היה מוכן באופן יחסי למערכה זו וכוחותיו בגזרה היו מצומצמים ביותר. ב-1941 ובתחילת 1942 השתתפו רבים מצוותי האוויר של החיל, יחד עם צוותי האוויר של חיל האוויר המלכותי הבריטי בקרבות במלאיה, בסינגפור ובאיי הודו המזרחיים ההולנדים וספגו אבדות רבות מקרבות עם מטוסי הזירו היפנים. במהלך קרב רבאול בתחילת 1942 ניהלו הכוחות של חיל האוויר מאבק קצר אך חסר תועלת כאשר נעו היפנים דרומה לכיוון אוסטרליה. המתקפה ההרסנית על דרווין ב-19 בפברואר 1942 העצימה את החשש לאיום שמולו ניצבה אוסטרליה. כמענה לאיום זה הועברו כוחות רבים של החיל מאירופה (על אף שרבים גם נשארו שם עד סוף המלחמה). המחסור במטוסי קרב ובמטוסי הפצצה הובילה לרכישתם של מטוסי הקיטיהוק ולבנייה המהירה של מטוס הקרב האוסטרלי הראשון, הבומרנג (CAC Boomerang). מטוסי הקיטיהוק של החיל לקחו חלק פעיל מאד בקרבות במערכה בגינאה החדשה ובמערכה באיי שלמה. כמענה לאפשרות של מתקפה כימית יפנית על אוסטרליה, הצטייד גם חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בנשק כימי.[9] בקרב ים ביסמרק מטוסי הבריסטול הוכיחו את עצמם כאפקטיביים ביותר להתקפות הן על הקרקע והן בים. מטוסים אלה יוצרו מאוחר יותר החל מ-1944 במפעלי התעשייה האווירית באוסטרליה. על אף שהיה גדול יותר בממדיו ממטוסי הקרב היפנים, הייתה למטוס זה יכולת לפתח מהירויות גבוהות יותר מהם ולהשיגם. כוח המפציצים הכבדים של החיל היה מבוסס בעיקר על המפציץ הכבד "ליברטור" (B-24 Liberator) ששבע טייסות הצטיידו בו והוא היה מסוגל להמריא מבסיסים באוסטרליה ובגינאה החדשה לעבר מטרות בבורניאו ובפיליפינים.[10] לקראת סוף שנת 1945 קיבל החיל 500 מטוסי קרב-הפצצה מוסטנג. מטוסים אלה מתוצרת ארצות הברית הורכבו במפעלי התעשייה האווירית האוסטרלית, אך מאוחר יותר יוצרו רוב המטוסים באוסטרליה.[11] "חיל האוויר הטקטי הראשון" (First Tactical Air Force), שכלל מעל 18,000 איש ב-20 טייסות היה הגוף העיקרי במסגרת חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. הוא לקח חלק בקרבות בפיליפינים ובבורניאו והיה מיועד להשתתף בפלישה ליפן. תוכנית זו הייתה מיועדת גם לכוחות המפציצים שנותרו באירופה, אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב סיומה הפתאומי של המלחמה בהטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי. כתוצאה מהשתתפותם של טייסי אוסטרליה בתוכנית אימוני האוויר של חבר העמים הבריטי, 20,000 שירתו יחד עם טייסים ממדינות אחרות של חבר העמים במלחמה באירופה. במלחמת העולם השנייה שירתו 216,900 גברים ונשים בחיל האוויר המלכותי של אוסטרליה., 10,562 מהם נהרגו בקרבות ו-76 טייסות הוקמו במהלך המלחמה.
לאחר המלחמה
- ערך מורחב – המלחמה הקרה
הסגר על ברלין
במהלך הסגר על ברלין ב-1948-1949, השתתפו טייסת של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ושני צוותים שאיישו מטוסים של חיל האוויר המלכותי הבריטי ברכבת האווירית לעיר. אף על פי שסיוע זה היה קטן יחסית למאמץ הכללי, הוא היה משמעותי.ב-2062 טיסות, הוטסו 7030 טונות של מטען ו-6964 נוסעים.
מלחמת קוריאה
- ערך מורחב – מלחמת קוריאה
במלחמת קוריאה בין 1950-1953, מטוסים של החיל שהוצבו ביפן במסגרת כוח הכיבוש הבריטי, היו בין הראשונים להשתתף במשימות סיוע, בסיורי קרב אוויריים ובמשימות ליווי. כאשר למטוסי כוחות האו"ם היה קושי להתמודד עם מטוסי הסילון הסובייטים מיג-15, היו אלה מטוסי המטאור של הטייסת ה-77 של החיל שנחלו הצלחה מול הטייסים הרוסים שנלחמו בשורות חיל האוויר של קוריאה הצפונית. עם זאת, כאשר צברו הטייסים הצפון קוריאנים ניסיון, הועברו מטוסי המטאור למשימות סיוע קרקעי מאחר שמטוסי המיג היו עדיפים עליהם בקרבות אוויר. בנוסף למשימות תובלה רבות שבוצעו במהלך המלחמה, ביצעו הצוותים של הטייסת ה-77 18,872 טיסות, הרסו 3700 בניינים, השמידו 1408 כלי רכב, 16 גשרים, 98 רכבות והרגו מספר לא ידוע של חיילי אויב. 3 מטוסי מיג-15 הופלו ושניים נוספים הופלו כנראה. אבדות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי במהלך מלחמת קוריאה הסתכמו ב-41 הרוגים וב-7 שבויים. 22 מטוסי מוסטנג ו-44 מטוסי מטאור הופלו בקרבות.
שינויים במבנה החיל בשנות החמישים
ב-1953 התמנה קצין בכיר מחיל האוויר המלכותי הבריטי, מרשל האוויר סר דונלד הרדמן (Donald Hardman) כמפקד חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. הוא הוביל מהלך של ארגון מחדש של החיל לשלושה פיקודים: פיקוד העורף, פיקוד התחזוקה ופיקוד ההדרכה. חמש שנים לאחר מכן שוב אורגן החיל מחדש לשני פיקודים: הפיקוד המבצעי ופיקוד התמיכה. פיקוד התמיכה היה אחראי על מערך ההדרכה, אספקת ציוד, ניהול צי המטוסים, המחסנים, והציוד, תחזוקה ותיקונים ותפקידי מנהלה אחרים.
מצב החירום במלאיה
במצב החירום במלאיה, בין השנים 1950-1960, טייסת של מטוסי לינקולן וגף של דקוטות לקחו חלק בפעולות כנגד לוחמי הגרילה הקומוניסטים. הדקוטות ביצעו משימות תובלה, תובלת כוחות, הצנחת כוחות ופיזור כרוזים. מטוסי הלינקולן, שהופעלו מבסיסים בסינגפור ובקואלה לומפור היוו את עמוד התווך של הכוח האווירי שפעל נגד המורדים הקומוניסטים בהפציצם את בסיסיהם בג'ונגלים. אף על פי שהיה קשה להעריך מידת ההצלחה של התקפות אלה, הן אפשרו לממשל הבריטי להציק למורדים, להתקיף את הבסיסים שלהם כאשר הם זוהו ולגרום להם להיות בתנועה מתמדת. מאוחר יותר, ב-1958 הצטרפו למשימות ההפצצה הללו מטוסים מסוג "קנברה".
מלחמת וייטנאם
- ערך מורחב – מלחמת וייטנאם
במהלך מלחמת וייטנאם החל מ-1964 ועד 1972 העסיק חיל האוויר המלכותי האוסטרלי כוחות תובלה, מסוקים ומפציצים. מפציצי הקנברה יצאו ל-11,963 משימות הפצצה שבמהלכן הופלו שני מטוסים. אחד מהם נעלם במהלך משימת הפצצה ושרידיו ושרידי גופות הטייסים התגלו ב-2009. השני הופל על ידי טיל קרקע אוויר וצוותו חולץ. צוותי האוויר של החיל הטילו 76,389 פצצות, גרמו למותם הוודאי של 786, למותם המשוער של עוד 3390, להריסתם של 8637 מבנים, 15,568 בונקרים, 1267 ספינות נהר ו-74 גשרים. מטוסי התובלה של החיל נתנו סיוע לכוחות קרקע. מסוקי החיל פינו פצועים ונתנו סיוע קרקעי קרוב. אבדותיו של חיל האוויר המלכותי של אוסטרליה במלחמת וייטנאם הסתכמו ב-6 הרוגים בקרבות, בעוד 8 שמתו שלא במהלך הקרבות, וב-60 פצועים.
מלחמת וייטנאם ועד היום
במהלך העשורים הבאים הפעיל חיל האוויר המלכותי של אוסטרלי רכבות אוויריות בהזדמנויות שונות כמו למשימת שמירת השלום במזרח טימור. אחרי מלחמת וייטנאם לא הופעלו מטוסי הקרב של החיל עד למלחמת עיראק ב-2003, כאשר 14 מטוסי F/A-18s פעלו במשימות ליווי ובמשימות הפצצה וביצעו 350 טיסות והפילו 122 פצצות מונחות לייזר. מאז אוגוסט 2007 יחידת בקרה ומעקב אווירית של החיל נמצאת בפעילות מבצעית בקנדהאר שבדרום אפגניסטן.[12]
דרגות החיל
חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ירש את סולם הדרגות שלו מחיל האוויר המלכותי הבריטי. חיל האוויר הבריטי ביסס את דרגות הקצונה שלו על אלה של הצי המלכותי הבריטי ואת שאר הדרגות על אלה של הצבא הבריטי. סימני הדרגות ברובם זהים לאלה של חיל האוויר הבריטי בתוספת הכיתוב "אוסטרליה" (AUSTRALIA). הדרגה הבכירה יותר שניתנת למשרת פעיל, "מרשל אוויר", היא דרגתו של מפקד החיל. במקרים בהם ראש מטה כוחות ההגנה של אוסטרליה הוא קצין חיל האוויר, דרגתו היא "מרשל אוויר ראשי". הדרגה "מרשל של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי" לא מוענקת לקצין בשירות פעיל. היא משמשת כדרגת כבוד וכיום מחזיק בה הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו.
דרגות הקצינים
- מרשל של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי (Marshal of the RAAF)
- מרשל אוויר ראשי (Air Chief Marshal)
- מרשל אוויר (Air Marshal)
- מרשל אוויר משנה (Air Vice-Marshal)
- קומודור אוויר (Air Commodore)
- קפטן קבוצה (Group Captain)
- מפקד כנף (Wing Commander)
- מפקד טייסת (Squadron Leader)
- ליטננט טיסה (Flight Lieutenant)
- קצין טיסה (Flying Officer)
- קצין טייס (Pilot Officer)
- צוער (Officer Cadet)
דרגות אחרות
- נגד (Warrant Officer)
- סמל טיסה (Flight Sergeant)
- סמל (Sergeant)
- רב טוראי (Corporal)
- איש אוויר ראשי (Leading Aircraftman)
- איש אוויר (Aircraftman)
דרגה מיוחדת
- נגד של חיל האוויר (Warrant Officer of the Air Force)
סמלי החיל
רונדל
במקור השתמש חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ברונדל של חיל האוויר המלכותי הבריטי בצבעים אדום, לבן וכחול. אך במהלך מלחמת העולם השנייה הוסר העיגול האדום הפנימי שהיה דומה לדגל היפני לאחר שצוות מטוס של הצי האמריקני טעה בזיהויו של מטוס אוסטרלי בפעילות בזירת האוקיינוס השקט.[13] לאחר המלחמה הועלו מספר הצעות לרונדל חדש. בניהן: הצלב הדרומי, בומרנג, ענף של שיטה, וקנגורו אדום. ב-2 ביולי 1956 אומץ העיצוב הנוכחי של הרונדל. העיצוב כולל עיגול פנימי לבן ובתוכו קנגורו אדום והמוקף במעגל אדום. הקנגורו פונה שמאלה למעט מקרים בהם הוא מסומן על גבי מטוס או רכב, שאז עליו לפנות לכוון הנסיעה/טיסה. קיימת גם גרסה בגווני אפור. מסוקים של צבא אוסטרליה מסומנים לפעמים רק בדמות הקנגורו בצבע שחור או בצבעי הסוואה.
סמל החיל
סמלו של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי התקבל בשנת 1939. הוא מורכב מהכתר האיפריאלי על גבי מסגרת עגולה כחולה שעליה המילים "חיל האוויר המלכותי האוסטרלי" (Royal Australian Air Force). העיגול טעון בדמות עיט אוסטרלי מחודד זנב. מתחת לעיגול מופיעה מגילה עם המוטו של חיל האוויר, "Per ardua ad astra" שמשמעותו בלטינית "Through struggle to the stars" ("אל הכוכבים באמצעות מאבק").
סדר הכוחות הנוכחי
כוח אדם
נכון ליוני 2011 מונה חיל האוויר המלכותי האוסטרלי 14,573 איש ואישה בשירות קבע ו-2800 משרתים פעילים במילואים.[14]
כלי הטיס
כלי הטיס של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי נכון לדצמבר 2012 הם:
| תמונה | סוג המטוס | ארץ
המוצא |
יעוד | דגם/דגמים | כמות
בשירות |
הערות |
|---|---|---|---|---|---|---|
| מטוסי קרב | ||||||
 |
F/A-18 הורנט
McDonnell Douglas F/A-18 Hornet |
|
מטוס קרב
רב משימתי |
F/A-18A
F/A-18B |
71 | מורכב באוסטרליה על ידי מפעלי התעשייה האווירית הממשלתית. המטוס עבר שדרוגים מאז נכנס לשירות בשנות השמונים ונשאר בכשירות למרות בעיות הקשורות לעייפות החומר שגרמו לכך שהוא עלול לא להישאר מטוס קו ראשון עד להחלפתו המתוכננת בשנת 2020, על אף שמגמה זו מתמתנת בזכות תוכנית שיפורים במבנה שלו.[15] מטוסים אלה יוחלפו ב-100 מטוסי F-35 לייטנינג II. |
_FA_18F_Super_Hornet_landing.jpg) |
F/A-18 סופר הורנט
Boeing F/A-18E/F Super Hornet |
|
מטוס קרב
רב משימתי |
F/A-18F
F/A-18F+ |
24 | מטוסים דו-מושביים מדגם F/A-18Fs נרכשו כצעד ביניים עד להגעתם של מטוסי ה-F-35As, כדי להתגבר על הפער הפתאומי ביכולות החיל עקב הוצאתם משירות של מטוסי ה-F-111s ב-2010 וכדי לגבות בעיות של עייפות החומר שמיוחסות לצי מטוסי ה-F/A-18. |
| מטוסי אימון | ||||||
 |
BAE Systems Hawk | 
|
מטוס אימון
"מאמן מוביל" (LIFT) |
Hawk 127 | 33 | מטוס אימון בתצורה דו-מושבית. מורכב באוסטרליה. |
 |
Pilatus PC-9 | 
|
מטוס אימון מתקדם | PC-9 | 65 | מיוצר באוסטרליה |
 |
קינג איר
Beechcraft Super King Air |
|
מטוס אימוני ניווט | B350 | 8 | |
| מטוסי שליטה ובקרה | ||||||
 |
Boeing 737 AEW&C | 
|
מטוס שליטה ובקרה | E-7A Wedgetail | 6 | |
| מטוסי תדלוק אווירי | ||||||
 |
Airbus A330 MRTT | 
|
מטוס תדלוק אווירי | KC-30A | 5 | |
| מטוסי סיור ימיים | ||||||
 |
AP-3C אוריון |
|
מטוס סיור ימי | AP-3C
P-3C |
19 | מיועדים להוצאה משירות עד 2019.[16] יוחלפו על ידי 8 מטוסי בואינג P-8 פוסידון ו-7 כלי טיס בלתי מאוישים גדולים.[17] |
| כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מ) | ||||||
 |
הרון 1 – התעשייה האווירית לישראל
IAI Heron |
|
סיור
מעקב |
הרון 1
IAI Heron |
3 | בהסכם חכירה ארוך טווח עם קנדה.[18] שני מטוסים נמצאים בשירות מבצעי באפגניסטן והמטוס השלישי משמש לאימונים. |
| מטוסי תובלה | ||||||
 |
C-17 גלובמאסטר
Boeing C-17 Globemaster III |
|
מטוס תובלה אסטרטגי | C-17A | 6 | |
 |
C-130J סופר הרקולס
Lockheed Martin C-130J Super Hercules |
|
מטוס תובלה טקטי | C-130J-30 | 12[19] | |
 |
Boeing Business Jet |
|
הטסת אח"מים | 737–700 BBJ | 2 | בחוזה החכרה ארוך טווח. משמש להטסת אישים לנסיעות רשמיות. |
 |
Bombardier Challenger 600 | 
|
הטסת אח"מים | CL 604 | 3 | |
|
קינג איר
Beechcraft Super King Air |
|
מטוס תובלה קל | B350 | 8 | |
צוות אווירובטיקה
צוות האווירובטיקה של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי מבצע כ-150 תצוגות אוויר בשנה באוסטרליה ובדרום מזרח אסיה והוא חלק מבית הספר המרכזי לטיסה בסייל, ויקטוריה. הצוות משתמש במטוסי Pilatus PC-9 שנבחרו בשל היותם מטוסים קלים להטסה ובעלי יכולת תמרון וכוח מנוע מצוינים. בכל זאת קיימות במטוסים אלה כמה בעיות, כולל תגובה חזקה למערבולות. נכון להיום לא קיימת תוכנית להחלפתם של מטוסים אלה. הצוות מבצע את תצוגותיו במבנה של שישה מטוסים.
ראו גם
- כוחות ההגנה של אוסטרליה
- צבא אוסטרליה
- הצי המלכותי האוסטרלי
- פרנק יוברט מקנמרה
- הארי קובי
- מבצע זיפי חזיר
לקריאה נוספת
- Stephens, Alan, The Royal Australian Air Force: A History, London: Oxford University Press, 2001.
קישורים חיצוניים
- אתר הבית של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
- אתר להיסטוריה של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
- ערוץ היוטיוב של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
הערות שוליים
- ^ מידע מתוך אתר הזיכרון האוסטרלי (Austrelian War Memorial)
- ^ מידע מתוך אתר אגודת התעופה צבאית של אוסטרליה
- ^ מידע מתוך Encyclopedia of Australian Science
- ^ 4.0 4.1 דף הבית של אתר חיל האוויר
- ^ סקירה היסטורית מתוך אתר מוזיאון חיל האוויר בפויינט קוק
- ^ "The Australian Air Corps." Office of Air Force History
- ^ תרשים שרשרת הפיקוד של החיל
- ^ מידע מתוך אתר משרד הווטרנים האוסטרלי
- ^ אתר על לוחמה בנשק כימי באוסטרליה
- ^ מידע מתוך אתר הזיכרון האוסטרלי
- ^ מידע מתוך אתר הזיכרון האוסטרלי
- ^ כתבה בנושא באתר ה-The Sydney Morning Herald מיום 19 ביולי 2007
- ^ מידע על הנושא מתוך אתר חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
- ^ מידע מתוך ספר התקציב לשנת 2011-2012 עמ' 39
- ^ כתבה על הנושא באתר Austrelian Aviation
- ^ כתבה מתוך אתר משרד ההגנה.
- ^ כתבה מתוך אתר משרד ההגנה
- ^ כתבה מתוך אתר משרד ההגנה
- ^ כתבה מתוך האתר Austrelian Aviation
23134761חיל האוויר המלכותי האוסטרלי