הארי קובי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ארתור הנרי (הארי) קובי
Arthur Henry (Harry) Cobby
קפטן הארי קובי ב-1919
קפטן הארי קובי ב-1919
לידה 26 באוגוסט 1894
פראהן, ויקטוריה, אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה
פטירה 11 בנובמבר 1955 (בגיל 61)
היידלברג, ויקטוריה אוסטרליה אוסטרליהאוסטרליה
השתייכות חיל האוויר המלכותי האוסטרלי
תקופת הפעילות 1912–1946 (כ־34 שנים)
דרגה קומודור אוויר (בריטניה)קומודור אוויר
פעולות ומבצעים
עיטורים

מסדר האימפריה הבריטית (צבאי) מפקד במסדר האימפריה הבריטית
אות השירות המצוין  אות השירות המצוין
צלב התעופה המצוינת (בריטניה)  צלב התעופה המצוינת

מדליית החירות הנשיאותית  מדליית החירות הנשיאותית (ארצות הברית)
תפקידים אזרחיים

מחלקת התעופה האזרחית של אוסטרליה

  • מנהל אזורי (1954-1947)
  • מנהל טיסות

קומודור אווירייה (אנ') ארתור הנרי (הארי) קובי (באנגלית: Arthur Henry (Harry) Cobby‏; 26 באוגוסט 1894 – 11 בנובמבר 1955) היה טייס קרב אוסטרלי. הוא היה אלוף ההפלות המוביל של קורפוס התעופה האוסטרלי (אנ') (Australian Flying Corps), הגוף הצבאי שקדם לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי (RAAF), במהלך מלחמת העולם הראשונה, כשלזכותו נרשמו 29 הפלות בתקופה בת פחות משנה. קובי נולד והתחנך במלבורן ועבד כפקיד בנק כשפרצה מלחמת העולם הראשונה. מעבידו מנע ממנו להתגייס לחיל המשלוח (אנ') (First Australian Imperial Force) של הצבא האוסטרלי עד 1916. לאחר שסיים אימוני טיסה באנגליה הוא שירת בחזית המערבית בטייסת מספר 4 של קורפוס התעופה האוסטרלי. על הישגיו כטייס קרב זכה באות השירות המצוין ובצלב התעופה המצוינת.

הישגיו הקנו לו מעמד של גיבור לאומי, והוא עבר לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי (RAAF) עם הקמתו ב-1921 ועלה בסולם הדרגות עד למעמד של מפקד גף. קובי פרש מחיל האוויר האוסטרלי ב-1936 והצטרף לרשות התעופה האזרחית, אך התגייס מחדש עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939. הוא מילא תפקידים בכירים בחיל האוויר, כולל מנהל הגיוס (אנ') ומפקד זירת האוויר של האזור הצפון-מערבי (אנ'). ב-1943 הוענקה לקובי מדליית ג'ורג' (אנ') כהוקרה על הצלת ניצולים מהתרסקות מטוס. הוא מונה למפקד האווירי של קבוצת הפעולה מספר 10 (אחר כך Australian First Tactical Air Force (אנ')) שנה אחר כך, אך הועבר מתפקידו בעקבות מרד מורוטאי באפריל 1945. קובי פרש מחיל האוויר ב-1946 ושירת ברשות התעופה האזרחית (אנ') עד מותו ב-1955.

קורות חייו עד הגיעו לבריטניה במלחמת העולם הראשונה

ארתור הנרי קובי נולד בפרבר פראהרן (Prahran) של העיר מלבורן במדינת ויקטוריה, בנם של ארתור אדוארד סטנלי קובי (Arthur Edward Stanley Cobby), כרטיסן בטראם, ואשתו אליס. ארתור הנרי קובי, הידוע יותר בכינויו הארי, השלים את לימודיו בקולג' האוניברסיטה בארמאדייל (Armadale) הסמוכה למלבורן, בטרם גויס ליחידת המילואים האוסטרלים מס' 46 (רובאי ברייטון) ב-1912 והועבר אחר כך ליחידה מספר 47.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ניסה קובי להתגייס לחיל המשלוח של הצבא האוסטרלי (First Australian Imperial Force), אך מעבידו, בנק חבר העמים של אוסטרליה (Commonwealth Bank), סירב לשחררו ממשרתו, פקיד בבנק, שנחשב מקצוע חיוני. בסופו של דבר הוא הצליח להצטרף לקורפוס האווירייה האוסטרלי (AFC - ראשי תיבות של Australian Flying Corps) בדצמבר 1916, אף שהביע חוסר עניין בהטסת מטוסים. הוא נמנה עם המייסדים של טייסת מספר 4 של ה-AFC, ועלה על סיפונה של הספינה אומרה (Omrah) ב-17 בינואר 1917.[1]

מלחמת העולם הראשונה

קפטן קובי (במרכז) עם הקצינים של צוות A, טייסת מס' 4 של ה-AFC, ומטוסי הסופווית קאמל בחזית המערבית, יוני 1918
מבט על סופווית קאמל אוסטרלי מתוך תא הטייס של קאמל אחר בחזית המערבית, יוני 1918

טייסת מספר 4 הגיעה לאנגליה במרץ 1917 במטרה לעבור אימונים לקראת שירות בחזית המערבית. הטייסת צוידה במטוסי סופווית קאמל ונשלחה לצרפת בדצמבר.[2] קובי הודה אחר כך שהיה כל כך מתוח מהסיכוי שהוא עומד להילחם, ש"אם היה משהו שיכולתי לעשות כדי לדחות מועד זה, לא הייתי חוסך כל מאמץ להשתמש בו".[3] הקרב הראשון שלו, נגד שירות האוויר הגרמני (Luftstreitkräfte), התרחש אחרי שצבר 12 שעות טיסה סולו בלבד.[2] הוא טען להפלה מוקדמת של מטוס סיור מדגם DFW C.V בפברואר 1918, אך מקרה זה סווג כמטוס ש"אולץ לנחות", ולא כהפלה מאומתת. הטייסת של קובי הוצבה באזור פה-דה-קאלה, ותמכה בכוחות מדינות ההסכמה במהלך מתקפת האביב שהחלה חודש אחר כך. יריביו האוויריים כללו טייסי קרב מהקרקס המעופף של מנפרד פון ריכטהופן. ב-21 במרץ הפיל קובי שני מטוסי אלבטרוס של הטייסת הגרמנית, ההפלות המאומתות הראשונות שלו.[4]

לאחר שהוכיח כי הוא טייס מוכשר ואגרסיבי, זכו כישורי המנהיגות של קובי להכרה, והוא קודם לדרגת מפקד גף ב-14 במאי 1918, ולדרגת קפטן ב-25 במאי. נאמן לכינויו "שדון מעשי הקונדס", הוא קישט את מטוס הסופווית קאמל שלו בגזירי אלומיניום של הקומיקאי צ'ארלי צ'פלין. קובי השיג שוב שתי הפלות ביום אחד, 30 במאי, בסמוך לאסטיר (Estaires) שבצפון צרפת, כשהפיל אלבטרוס ובלון תצפית, וחזר על ההישג באותו מקום למחרת. קובי רשם לזכותו את ההפלה הראשונה של בלון התצפית על ידי טייסת מספר 4 במרוויל (Merville, Nord) בתחילת מאי. על אף פגיעותן הרבה לקליעים נותבים, היו עמדות התצפית הגדולות הללו, שכונו Drachen (דרקונים), מוגנות היטב על ידי מטוסי קרב ונ"מ, ונחשבו לכן למטרות שתקיפתן מסוכנת, אבל שהרווח מהשמדתן רב.[5] ב-3 ביוני הומלץ להעניק לקובי את עיטור הצלב הצבאי בהכרה על הצלחתו בשדה הקרב, ועל היותו "מנהיג סיורים אמיץ ומוכשר, המשמש דוגמה לטייסת שלו".[6] העיטור שונה לצלב התעופה המצוינת, והידיעה התפרסמה בביטאון הרשמי לונדון גאזט ב-2 ביולי.[7] ב-28 ביוני הפיל קובי שלושה מטוסים גרמניים והומלץ להוסיף פס מתכת[8] לצלב התעופה שקיבל, שנועד להדגיש את הישגו שעמד אז על 15 הפלות.[9] ב-15 ביולי 1918 צללו קובי וטייס נוסף לעבר חמישה מטוסי סיור מדגם Pfalz Flugzeugwerke בסמוך לארמנטייר (Armentières). קובי הפיל 2 מטוסים, ועמיתו הפיל אחד נוסף. זמן קצר אחר כך רדפו ארבעה מטוסים גרמניים תלת-כנפיים מדגם Fokker Dr.I אחרי זוג המטוסים האוסטרליים, אך הם הצליחו לחמוק.[10] פעולה זו זיכתה את קובי בהמלצה לפס מתכת נוסף לצלב התעופה שלו. בהמלצה נכתב כי הוא השיג 21 הפלות, וכי הוא "הצליח להשמיד מכונות כה רבות בעבודה מאומצת תוך שימוש בשכלו, כמו גם באומץ ובכישורי טיסה מבריקים".[11] הוא קיבל את שני פסי המתכת באותו יום, 21 בספטמבר.[12] ב-16 באוגוסט הוביל קובי התקפת הפצצה נגד שדה התעופה הגרמני בהוברדין (Haubourdin), בסמוך לליל, ההתקפה האווירית הגדולה ביותר שבוצעה על ידי מדינות ההסכמה עד אז, שגרמה להשמדת 37 מטוסי אויב על הקרקע. למחרת הוביל קובי התקפה דומה על שדה התעופה בלום (Lomme), והתקפה זו זיכתה אותו בהמלצה לקבל את אות השירות המצוין.[2] בהמלצה נכתב כי "הצלחת ההתקפה של שתי פשיטות אלו הייתה בעיקר הודות למנהיגותו הנחרצת והמוכשרת של קצין זה". קובי קיבל רשמית את העיטור ב-2 בנובמבר.[13]

"לוחם האווירייה המצליח ביותר הוא התוקפני ביותר, ועם זאת הכרחיים גם ראש צלול וכושר שיפוט מעודן."

הארי קובי

בסוף שירותו הקרבי היה קובי אחראי על יחידות של מדינות ההסכמה שכללו כ-80 מטוסים. ג'ורג' ג'ונס (George Jones‏; 1992-1896), עמיתו לטייסת 4, אלוף הפלות בעצמו ומפקד חיל האוויר האוסטרלי בעתיד, תיאר אותו כ"מנהיג טבעי באוויר ובכל הפעילויות בתפקיד ומחוץ לתפקיד". הצלחותיו הפכו אותו לגיבור לאומי. טייסת מספר 4 הוכרה כטייסת מטוסי הקרב המצליחה ביותר בצרפת, כשלזכותה רשומות 220 הפלות.[14] בספטמבר 1918 הועבר קובי לבסיס אימונים באנגליה, שם מצא כי המתח בהדרכת צוערים "גרוע מלטוס בצרפת". הוא חזר וביקש לחזור לחזית עד סיום המלחמה בנובמבר.[2] שמו הופיע ברשימת החיילים שפעלו מעל ומעבר, רשימה שפרסם דאגלס הייג באותו חודש.[15] אף שנוהגים לעיתים קרובות לסכם את מספר ההפלות של קובי ב-29 מטוסים ו-13 בלוני תצפית,[2] ניתוח של כל טענה וטענה להפלה מעלה כי המספר הנכון הוא 24 מטוסים וחמישה בלוני תצפית, ובסך הכול 29 הפלות, מספר ההפלות הגדול ביותר בקרב הטייסים שפעלו במסגרת קורפוס התעופה האוסטרלי. קובי היה הטייס האוסטרלי היחיד שזכה לתואר "מפצח בלונים" (Balloon buster - תואר שניתן למי שהפיל חמישה בלוני תצפית או יותר).[14][16] אולם ההישג שבו קובי היה גאה במיוחד היה שכמפקד גף מעולם לא איבד טייס מעל לשטח האויב.

בין מלחמות העולם

קובי בסופווית קאמל בתקופה שבה אימן באנגליה, בערך 1918–1919. הוא דאג לצבוע את כיסוי המנוע והגלגלים בדוגמת לוח שחמט, "לא מתוך יהירות, אלא כאמצעי ביטחון."

ב-25 באפריל 1919, כשעדיין עסק בהדרכת טייסים באנגליה מסוף המלחמה, נבחר קובי להוביל את מטס ה-AFC של יום האנזא"ק מעל לונדון, בנוכחות הנסיך מוויילס, בתיאום עם מצעד החיילים האוסטרלים.[2] המטס כלל 50 מטוסים, והם ביצעו סדרה של תמרונים מסוכנים מעל לראשו של הנסיך המבוהל. קובי טען אחר כך שהוא טס כה נמוך לחיילים הצועדים, עד שכידוניהם חוררו כמעט את תחתית המטוס. היה זה, אמר קובי, "קרוב לוודאי הדבר המטופש ביותר שעשיתי בחיי". הוא חזר לאוסטרליה במאי 1919, ונשא לאישה את הילדה מוד אורבן (Hilda Maude Urban) בקולדפילד (Caulfield) שבמדינת ויקטוריה, ב-24 באפריל 1920. לזוג נולדו שני ילדים, בן ובת. בעקבות פירוק ה-AFC, הועבר קובי לקורפוס האוויר האוסטרלי (Australian Air Corps) לפני שהצטרף לחיל האוויר המלכותי האוסטרלי (ה-RAAF), שהוקם ב-1921. דרגתו הייתה קצין טייס (Flying Officer - מקביל לסגן, קפטן (Flight Lieutenant) של כבוד). הוא היה אחד מ-21 הקצינים המקוריים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בעת הקמתו במרץ 1921.[17] ההצבה הראשונה שלו, יחד עם מרבית עמיתיו, הייתה בטייסת מעורבת, שצוידה בעיקר במטוסי קרב מדגם S.E.5 של ה-Royal Aircraft Factory ובמפציצים מדגם DH.9 של חברת Airco, בבית הספר לטיסה מספר 1 של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי בבסיס האווירי בפוינט קוק, הסמוכה למלבורן. קפטן קובי התמנה למפקד טייסת מספר 1 של ה-RAAF כאשר זו הוקמה בפוינט קוק ב-1 ביולי 1925. הוא שירת בתפקיד זה עד אוגוסט 1926.

ב-1927 קודם קובי לדרגת Squadron Leader (המקבילה לרב-סרן או למייג'ור בצבא אוסטרליה). ב-13 בינואר 1930 החליף את פרנק לוקיס (Frank Lukis‏; 1966-1896) כמפקד טייסת מספר 3 בבסיס ריצ'מונד שבניו סאות' ויילס. באותה תקופה היה מפקד הטייסת גם מפקד הבסיס. בדצמבר 1930 ערך השליש הראשי של חיל האוויר האוסטרלי, קומודור אווירייה ריצ'רד ויליאמס (Richard Williams‏; 1980-1890), ביקורת בבסיס ריצ'מונד. ויליאמס מצא את הבסיס במצב של הזנחה גדולה. הוא הורה לכל האנשים בבסיס לצעוד לפניו, ואז נשא בפניהם את מה שתואר אחר כך כ"נאום נזיפה אדיר" ("an almighty dressing down"), ואיים כי חופשת חג המולד תבוטל אם המקום לא יעבור ניקוי יסודי. ב-22 בנובמבר 1931 העביר קובי את הפיקוד על הטייסת לוויליאם בוסטוק (William Bostock‏; 1968-1892).

ב-1 במאי 1933 קודם קובי לדרגת Wing Commander (מקביל לאלוף-משנה), ושירת אחר כך כקצין המודיעין של חיל האוויר האוסטרלי. בתפקידו זה עמד קובי בראש ועדה בין-משרדית שהוקמה באוגוסט 1933, כדי לבחון את האפשרות של ביצוע סקרים מן האוויר וצילומי אוויר, במטרה לקדם את הפיתוח הלאומי. ממצאי הוועדה הוגשו באפריל 1934, וכללו המלצה שסוכנויות הממשל ישתמשו בשירותים מסוג זה. מסקנות הוועדה הובילו בסופו של דבר להקמת טייסת הסקר של צפון אוסטרליה, מאנשי הצוות והמטוסים של טייסת מספר 1, באפריל 1935. התוצאות מסקרים אלו של קווינסלנד והטריטוריה הצפונית היו מקור למידע רב ערך, כאשר הוקמו בהן שדות תעופה צבאיים ומתקנים אחרים לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה. עם זאת, קובי היה חסר מנוח בתקופה שבין מלחמות העולם והוא פרש מחיל האוויר כדי להצטרף לרשות התעופה האזרחית (Civil Aviation Board) של אוסטרליה, כמנהל התפעול, ב-1936. בנוסף, תרם קובי מאמרים לכתבי העת לתעופה, דוגמת Australian Airmen (אנשי צוות אוויר אוסטרלים) ו-Popular Flying (תעופה פופולרית). תפקידיו ברשות התעופה האזרחית כללו בדיקת מטוסים, הנפקת רישיונות ואישור על כשירות טיסה, תחזוקה של שירותי רדיו ומטאורולוגיה וקשר עם חיל האוויר המלכותי האוסטרלי.

מלחמת העולם השנייה

הארי קובי ב-1940

במהלך שירותו ברשות התעופה האזרחית נמנה קובי עם מערך המילואים של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי, וחזר והצטרף לחיל האוויר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939.[18] הוא חזר רשמית לשירות פעיל ב-25 ביולי 1940, הועלה לדרגת Group Captain (המקבילה לדרגת תת-אלוף) ומונה לעמוד בראש מנהל הגיוס, מינוי שנועד לנצל את המוניטין הציבורי שלו. ב-25 באוגוסט 1942 החליף את פרנק לוקיס כקצין הבכיר במפקדת האזור הצפון-מזרחי בטאונסוויל (Townsville) שבקווינסלנד.[19] ב-1942 התפרסם גם ספרו של קובי "הרפתקה נשגבת" (High Adventure), שבו תיאר את חוויותיו ממלחמת העולם הראשונה. את ההקדמה לספר כתב מרשל האווירייה ג'ורג' ג'ונס, שזה עתה מונה למפקד חיל האוויר והיה עמיתו של קובי בטייסת מספר 4. באפריל 1943 קודם קובי לדרגת קומודור אווירייה (מקביל לדרגת אלוף),[20] ומאוחר יותר באותה שנה הוצב בפוינט קוק כמפקד בית הספר לטיסה של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי. ב-7 בספטמבר 1943 טס כנוסע במטוס ימי מדגם PBY קטלינה, שהתרסק בטאונסוויל. אף שנפצע בהתרסקות, עזר קובי להציל שניים מנוסעי המטוס, והומלץ עקב כך שיקבל את מדליית ג'ורג' בשל "גבורה יוצאת מהכלל",[21] והעיטור אושר רשמית ב-10 במרץ 1944.[22] ב-16 ביוני הוענק לו תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE), בשל "שירות בולט" בניהול הפעולות האוויריות בגינאה החדשה, כמפקד האזור הצפון-מזרחי.[23]

קובי (מימין) מקבל את הפיקוד האווירי על האזור הצפון-מזרחי מאלוף פרנק לוקיס (במרכז) בטאונסוויל בקווינסלנד, אוגוסט 1942

באוגוסט 1944 מונה קובי למפקד האווירי של גיס מס' 10 (10OG – ראשי תיבות של No. 10 Operational Group), שעתיד היה לשנות את שמו במהרה לכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון (1TAF – ראשי תיבות של Australian First Tactical Air Force). בתפקידו זה פיקד על כוח בן 20,000 איש בכוח התקיפה הנייד העיקרי של ה-RAAF במערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט, כוח שכלל מטוסי קרב, סיוע אווירי קרוב ויחידות הנדסה להקמת שדות תעופה. קובי הביע חשש בנוגע להיררכיית הפיקוד, שעל פיה היה מטה ה-RAAF במלבורן אחראי למנהלה של ה-10OG, בעוד שפקודות הקשורות לפעילות המבצעית עברו ממפקדת ה-RAAF‏ (RAAF Command) דרך הכוח האווירי השלוש-עשרה (Thirteenth Air Force), יחידת המשנה (NAF) של חיל האוויר של ארצות הברית האחראית על אזור האוקיינוס השקט ומפקדת האזור הפסיפי הדרום מערבי. הוא האמין שסידור זה דרש ממנו "לנסות ולשרת שני אדונים", מצב שמצא אותו "בלתי מעשי".[24] בתחילת 1945 חדל הכוח האווירי היפני בדרום מערב האוקיינוס השקט מלהתקיים בפועל, ותפקידיו של הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון הצטמצמו לתחזוקת בסיסים ולתקיפת איים שכוחות ארצות הברית דילגו על כיבושם במהלך המערכה בפיליפינים (1945-1944). בין 22 ל-25 בדצמבר 1944 ביצעו מטוסי קרטיס P-40 וורהוק ובריסטול בופייטר של הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון, 513 גיחות נגד מטרות בהלמהרה. במהלך ינואר 1945 בוצעו 661 גיחות נוספות נגד מטרות בהלמהרה, בסולאווסי, במורוטאי ובצפון גינאה החדשה. במהלך מרץ ואפריל התכונן הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון לקרב טראקאן, פעולה שהתבססה על שיפוט לקוי של קצינים במטה של קובי, שהעריכו כי ניתן לתקן במהירות את שדה התעופה של האי כדי לתמוך במערכה לכיבוש בורנאו.

"בלתי אפשרי להילחם בתנאים כאלה. הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון מנוהל או מקבל הוראות כיום ממפקדת ה-RAAF (עם הצבה של דרג פיקוד קדמי ליתר ביטחון), מפיקוד ה-RAAF, ממפקדת הצבא האוסטרלי וממפקד הכוח האווירי השלוש-עשרה. אני לא מחבב את תפקיד הדוכס מפלזה טורו.[25]"

הארי קובי, אוקטובר 1944

הירידה שחלה במעמדם של טייסי הקרב, כאשר נשלחו לבצע משימות סיוע לקרבות הקרקע שאינן בעלות חשיבות אסטרטגית לכאורה, הובילה למשבר במורל, שהידרדר באפריל 1945 למה שכונה אחר כך "מרד מורוטאי", כאשר שמונה מבכירי הטייסים של קובי, כולל אלוף ההפלות המוביל של אוסטרליה במלחמה, תת-אלוף קלייב קולדוול (Clive Caldwell‏; 1994-1910), הגישו את התפטרותם במחאה. אף שאחד "המורדים", תת-אלוף וילפריד ארתור (Wilfred Arthur), הביע קודם לכן את דאגותיו בפני קובי ואנשי צוותו לגבי היעילות של משימות הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון, קיבל קובי את הידיעה בהפתעה מוחלטת. הוא שוחח עם הטייסים אחד אחד וכקבוצה, כשהוא חוקר אותם "האם מדובר במשהו הנוגע אליי, או בפעולה נגדי, כי אם כן, אם אתם חשים שנכשלתי בעבודתי, אבקש מיד את העברתי", שלכך ענו לו כולם, "אין לזה קשר אליך".[26] קובי דיווח על התקרית לממונה הישיר עליו, תת-מרשל אווירייה ביל בוסטוק, שהודיע על כך למפקד חיל האוויר האוסטרלי מרשל אווירייה ג'ונס, ומפקד חילות האוויר של בעלות הברית לויטננט גנרל ג'ורג' קני (George Kenney‏; 1977-1899). כולם טסו למורוטאי וראיינו את הטייסים המעורבים בתקרית, וכולם הגיעו למסקנה כי יש להעביר את קובי מתפקידו.

הארי קובי (משמאל) וקלייב קולדוול (מימין) במורוטאי בינואר 1945: "הפרימה דונה של מלחמה אחת ו... הפרימה דונה של המלחמה הבאה"[27]

בוסטוק האשים את קובי באחריות למורל "הנמוך בצורה מסוכנת" בכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון, אך גם ציין כי "ברור כי קיבל ייעוץ גרוע מהצוות הבכיר שלו". ג'ונס לא הסתפק בהעברתו של קובי מתפקידו, אלא העביר מתפקידם גם את קציניו הבכירים, גיבסון וסימס, ואת הפיקוד על הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון קיבל קומודור האווירייה פרדריק שרגר (Frederick Scherger). העברתו של קובי מתפקידו התקבלה בהקלה על ידי מפקדי הצבא האוסטרלי, שהיו מתוסכלים מהיחסים הרעועים בין הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון לבין יחידות הצבא במהלך קרב טראקאן. בוועדת החקירה שקמה בעקבות האירוע הגן קובי על תפקודו כמפקד הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון, בפני השופט ג'ון וינסנט בארי (John Vincent Barry). במהלך עדותו הצהיר כי בעוד קציניו "רצו לעשות במלחמה יותר ממה שעשו... לא היה זה בכוחו של הכוח האווירי הטקטי האוסטרלי הראשון לתת להם עבודה חשובה או מעניינת יותר", אבל בארי קבע שקובי "נכשל בהפעלת שליטה סבירה על פיקודו", ושהעברתו מתפקידו הייתה מוצדקת. ד"ר אלן סטיבנס (Alan Stephens), ההיסטוריון של חיל האוויר האוסטרלי, תיאר מאוחר יותר זאת כך: "זו טרגדיה אישית ומוסדית שדמות אמיתית גדולה בהיסטוריה של ה-RAAF נאלצה לסיים את הקריירה שלה בנסיבות כאלו". בדומה, נטען בספר "הנספח של אוקספורד להיסטוריה הצבאית האוסטרלית" (The Oxford Companion to Australian Military History), כי "קריירת הטיסה הנאצלת... נפלה קורבן נוסף לחולשות ולמלחמות הפנים בין המפקדים הבכירים של ה-RAAF במהלך המלחמה באוקיינוס השקט".

הקריירה של קובי לאחר מלחמת העולם השנייה ומורשתו

קובי השתחרר רשמית מחיל האוויר ב-19 באוגוסט 1946.[2] ב-19 באפריל 1948 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית האמריקנית על שירותו בתקופת המלחמה.[28] לאחר שעזב את חיל האוויר, הצטרף קובי מחדש לרשות התעופה האזרחית, בשמה "מחלקת התעופה האזרחית" (Department of Civil Aviation), ושירת כמנהל אזורי בניו סאות' ויילס מ-1947 עד 1954. הוא מונה למנהל הטיסות בתחילת השנה, אבל אז נפטר באופן פתאומי משבץ שמקורו ביתר לחץ דם, במהלך יום שביתת הנשק, 11 בנובמבר 1955, בבית חולים אוסטין בפרבר היידלברג של מלבורן, כשהוא מותיר אחריו אישה ושני ילדים. לקובי נערכה הלוויה צבאית, וגופתו נשרפה בכנסייה האנגליקנית סנט מארי בקאולפילד שבסמוך למלבורן.

אף שרוברט ליטל (Robert A. Little‏; 1918-1895) ורודריק דאלס (Roderic Dallas‏; 1918-1891) היו אלופי הפלות אוסטרלים שהשיגו מספר גבוה יותר של הפלות מאשר קובי, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מספר ההפלות שלו היה הגבוה ביותר מבין הטייסים של קורפוס התעופה האוסטרלי. ליטל ודאלס פעלו במסגרת השירות האווירי הימי המלכותי (Royal Naval Air Service), ומאפריל 1918 במסגרת חיל האוויר המלכותי שזה עתה הוקם. מרשל האווירייה סר ריצ'רד ויליאמס, המנכ"ל של התעופה האזרחית מ-1946 עד 1955, הנחשב בעיני רבים ל"אבי ה-RAAF",[29] תיאר את קובי כ"אדם שסיפורו האישי שזור כחוט השני במהלך כל ההיסטוריה של התעופה הצבאית והאזרחית".[30] אחד מגזירי האלומיניום של צ'ארלי צ'פלין שקובי נהג להצמיד לגוף מטוס הסופווית קאמל שלו, במהלך מלחמת העולם הראשונה, מוצג במוזיאון ה-RAAF בפוינט קוק, ומגלש הזנב[31] של אחד מקורבנותיו מוצג באנדרטת המלחמה של אוסטרליה בקנברה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הארי קובי

הערות שוליים

  1. ^ Arthur Henry Cobby
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 People profiles Air Commodore Arthur Henry (Harry) Cobby, CBE, DSO, DFC, GM מתוך אתר Australian War Memorial
  3. ^ Warfare in a new dimension: the Australian Flying Corps in the First World War
  4. ^ The Australian Flying Corps עמ' 227-226
  5. ^ The Australian Flying Corps עמ' 286-284
  6. ^ צילום ההמלצה
  7. ^ המוסף של הלונדון גאזט מ-2 ביולי
  8. ^ Medal bar - פס מתכת המוצמד לסרט של המדליה, המעלה את ערכו של העיטור
  9. ^ צילום ההמלצה
  10. ^ The Australian Flying Corps עמ' 296-295
  11. ^ צילום ההמלצה
  12. ^ המוסף של הלונדון גאזט מ-21 בספטמבר
  13. ^ המוסף של הלונדון גאזט מ-2 בנובמבר
  14. ^ 14.0 14.1 Norman Franks, Sopwith Camel Aces of World War 1, עמ' 72-71
  15. ^ המוסף של הלונדון גאזט
  16. ^ Jon Guttman, Balloon-Busting Aces of World War 1 עמ' 30-29
  17. ^ Gillison, Royal Australian Air Force 1939–1942 עמ' 16
  18. ^ Odgers, Air War Against Japan עמ' 241
  19. ^ Gillison, Royal Australian Air Force 1939–1942 עמ' 588
  20. ^ Odgers, Air War Against Japan עמ' 141
  21. ^ צילום ההמלצה
  22. ^ האישור בלונדון גאזט
  23. ^ ההודעה בלונדון גאזט
  24. ^ Odgers, Air War Against Japan עמ' 298
  25. ^ דמות קומית של מפקד, המקפיד להסתתר ולברוח ראשון, מתוך האופרה הקומית "שייטי הגונדולות" של גילברט וסאליבן
  26. ^ Odgers, Air War Against Japan עמ' 445-444
  27. ^ ציטוט מדבריו של הקפטן וילף ארתור בספרו של אלכסנדר "ניקוי אורוות אוגיאס" (ראו ניקוי רפתות אוגיאס)
  28. ^ Awarded: US Medal of Freedom
  29. ^ הביוגרפיה של ויליאמס אתר Australian Dictionary of Biography Online
  30. ^ הביוגרפיה של קובי אתר Australian Dictionary of Biography Online
  31. ^ tail skid – החלק שתומך בזנב המטוס על הקרקע
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33882408הארי קובי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הארי_קובי&oldid=2038335"