מבצע נפילה

מבצע קריסה
	מפת המבצע
	מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
	מלחמה: מלחמת העולם השנייה
מקום	יפן
תוצאה	בוטל עקב כניעת יפן
הצדדים הלוחמים
האימפריה היפנית	בעלות הברית
מנהיגים
הידקי טוג'ו (הקיסר הירוהיטו היה רק דמות ייצוגית ו"חותמת גומי")	הארי טרומן
כוחות
כ-4,355,500 חיילים; כ-31,550,000 אזרחים מגויסים ; סך הכל: כ-35,885,500	יותר מ-5,000,000 (כנראה) ; 1,000,000 (כנראה) ; סה"כ כ-6,000,000

מבצע קריסה (באנגלית: Operation Downfall) היה מבצע מתוכנן של בעלות הברית לפלישה ליפן, לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. המבצע בוטל בעקבות כניעתה של יפן לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי ולאחר שברית המועצות הכריזה מלחמה על יפן.

המבצע הורכב משני תת-מבצעים: מבצע אולימפיק ומבצע קורנט. מבצע אולמיפיק, היה אמור להתחיל באוקטובר 1945, ומטרתו הייתה כיבוש שלישו הדרומי של קיושו, האי היפני הדרומי, תוך שימוש באיי אוקינאווה, שנכבשו מעט לפני כן. מבצע קורנט אמור היה להתחיל באפריל 1946, בפלישה של בעלות הברית סמוך לטוקיו הבירה שעל האי הונשו. סיוע אווירי היה מתוכנן להגיע מבסיסי טיסה שנכבשו במבצע אולימפיק. אם מבצע קריסה היה יוצא לפועל, היה זה המבצע האמפיבי הגדול בהיסטוריה.

הגאוגרפיה של יפן גרמה לכך שגם היפנים ידעו מה תהיה תוכנית הפלישה של בעלות הברית למדינה. הם חזו בדיוק רב את תוכנית הפלישה וכך התאימו לה את תוכנית ההגנה שלהם, מבצע קטסוגו. היפנים תכננו להשקיע את רוב משאביהם בהגנה על קיושו, ולהשאיר חלק מכוחות המילואים שלהם לתוכניות הגנה אחרות.

כל ההערכות למבצע חזו אבדות כבדות לשני הצדדים, בכפוף למידת ההתנגדות האזרחית היפנית לפלישה. ההערכות הגיעו אף לכמיליוני נפגעים בצד בעלות הברית ולעשרות מיליונים בצד היפני.