תיאודור קולאק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. תיאודור קולאק (בגרמנית: Theodor Kullak; 12 בספטמבר 1818, קרוטושין (אנ')[1] – 1 במרץ 1882, ברלין.[2]) היה פסנתרן, מלחין ומורה גרמני.
רקע
קולאק נולד בקרוטושין (אנ'), שנמצאת באזור שהיה אז חלק מפרוסיה. הוא החל בלימודי פסנתר כתלמידו של אלברכט אגטה (Albrecht Agthe (אנ')) בפוזן. בגיל 8 הגיע לרמה מספיק גבוהה כדי לעורר עניין אצל הנסיך אנטון רדזיוויל (Antoni Henryk Radziwiłł (אנ')). היכולת שלו מגיל כה צעיר למשוך את תשומת לבם של אנשי אצולה כדי שיהיו פטרונים שלו שימשה אותו במשך שנים רבות גם מאוחר יותר. בשנת 1829 הנסיך השתמש בהשפעתו כדי לארגן קונצרט בחצר מלך פרוסיה בברלין. קולאק הופיע עם זמרת הסופרן הנרייטה זונטג (Henriette Sontag (אנ')). המלך פרידריך וילהלם הרביעי, שהיה בדרך כלל מאופק, כל כך נהנה מהקונצרט, שהוא העניק לקולאק הצעיר שלושים מטבעות זהב. שישה שבועות בברלין היו ממש הרפתקה. עלה עליהם קונצרט בברסלאו שזכה למחיאות כפיים סוערות למדי. הנסיך רדזיוויל דאג לאחר מכן להשכלה הכללית של קולאק ומימן את שכר הלימוד שלו בבית ספר בצילישאו (גרמנית: Züllichau, כיום סולחוב Sulechów (אנ') בפולין).
בסופו של דבר קולאק איבד את הפטרונות של רדזיוויל, ומגיל שלוש עשרה עד גיל שמונה עשרה הייתה לו רק מדי פעם גישה לפסנתר. בגיל תשע עשרה, לבקשת אביו, הוא בחר מקצוע והחל ללמוד רפואה בברלין. חבר חדש מהאצולה, אייגנהיים, שילם לו מלגה קטנה אשר אפשרה לו ללמוד מוזיקה אצל זיגפריד דן (Siegfried Dehn (אנ')) וא' א' טאוברט (E. E. Taubert). אייגנהיים גם סייע לו בהשגת כמה תלמידים בעלי מעמד. הרפואה לא הייתה קרובה ללבו של קולאק. המוזיקה משכה אותו יותר. בשנת 1842 גברת פון מאסוס (von Massows) התערבה למענו במקומות הנכונים, ופרידריך וילהלם הרביעי הקציב לקולאק 400 טאלר, במיוחד עבור לימודי פסנתר.
קריירה מוזיקלית
קולאק בן ה-24 בחר בהשכלה וינאית. קארל צ'רני לקח על עצמו בשמחה את לימודי הפסנתר של קולאק, ואוטו ניקולאי וסימון שכטר (Simon Sechter (אנ')) לקחו על עצמם את הצד התאורטי. לפרנץ ליסט ולאדולף פון הנסלט (Adolf von Henselt (אנ')), שאותם העריץ, הייתה גם כן השפעה עליו. קולאק ניגן קצת באוסטריה באותה שנה, אך בשנת 1843 חזר לברלין, שם דאגה לו העלמה פון הלוויג (Fraulein von Hellwig) למשרת המורה לפסנתר של הנסיכה אנה, בתו של הנסיך קארל. זו הייתה רק ההתחלה. נראה שכתוצאה מכך קולאק נעשה מומחה בהוראה לנסיכים ולנסיכות של בית המלוכה וגם לילדיהם של משפחות רבות מהמעמד הגבוה, שנהיו מודעות לכישורים המקצועיים המעולים שלו, לקשריו, וככל הנראה לנימוסיו, שהיו ללא דופי.
בשנת 1844 ייסד קולק את אגודת המוזיקאים Tonkünstler-Verein בברלין ועמד בראשה במשך שנים רבות. שנתיים לאחר מכן, בגיל עשרים ושמונה, הוא היה הפסנתרן של חצר המלוכה הפרוסי, וארבע שנים לאחר מכן ייסד את בית הספר למוזיקה Berliner Musikschule (ידוע גם כ"מכון קולאק") בשיתוף עם יוליוס שטרן ואדולף ברנהרד מרקס (Adolf Bernhard Marx (אנ')) אולם בשל חילוקי דעות שהתגלעו בחמש השנים הבאות, קולאק פרש מהמכון שלו, שלאחר מכן נעשה מוכר כקונסרבטוריון שטרן, עם הנס פון בילוב כמנהל.
בשנת 1855 הקים קולאק בית ספר חדש, "האקדמיה החדשה לאומנות המוזיקה" (Neue Akademie der Tonkunst), שהצליחה לאורך זמן, וכונתה בחיבה "האקדמיה של קולאק". בית ספר זה התמחה בהכשרת פסנתרנים והיה בית הספר הפרטי למוזיקה הגדול ביותר בכל גרמניה. במלאת לבית הספר הזה עשרים וחמש שנים, הוא התהדר במאה מורים ובאלף ומאה תלמידים. קולאק קיבל תואר פרופסור בשנת 1861 והוא גם נבחר לחבר כבוד באקדמיה המלכותית למוזיקה בפירנצה. הוא זכה להוקרה בדרכים רבות נוספות.
בנו פרנץ (גר') (1913-1844) קיבל את החינוך המוזיקלי שלו באקדמיה של אביו. הוא למד אצל קארל והלה (Karl Wehle) ואצל הנרי ליטולף בפריז, אבל נטש את הקריירה שלו כנגן בקונצרטים בגלל מחלת עצבים. במקום זאת לימד באקדמיה של אביו, שם הוא ירש את תפקידו של אביו עם מות האב בשנת 1882.
קולאק כתב כמות גדולה של חומרים ללימוד נגינה בפסנתר. "בית הספר לנגינת אוקטבות" (Die Schule des Oktavenspiels) פורסם בשנת 1848 ויצא לאור בשנת 1877. חיבור זה ידוע במיוחד.[3] יצירות אחרות שהלחין, ובכלל זה הקונצ'רטו לפסנתר בדו מינור ושתי סונאטות, מנוגנות כיום לעיתים רחוקות מאוד.
תיאודור קולאק ערך את המהדורה ה-13 של היצירות לפסנתר של פרדריק שופן שהוצאה לאור על ידי שלזינגר (Adolf Martin Schlesinger (אנ')). למהדורה זאת הוסיף קולאק הערות והיא הוצאה לאור שוב בשיתוף עם ג' שירמר בע"מ (.G. Schirmer Inc) ואחרים במהלך שנות ה-80 של המאה ה-19.[4] (מהדורה מלאה זו זמינה ב-IMSLP). הוא ערך גם את כל היצירות לפסנתר של פליקס מנדלסון, כולל שירים ללא מילים. עבודה זו הוצאה לאור על ידי סי. אף. פיטרס (C. F. Peters (אנ')).
בין תלמידיו הרבים של קולאק היו אוגוסט ארנולד (August Arnold),[5] אלפרד גרינפלד, היינריך הופמן, אלכסנדר אילינסקי (Alexander Ilyinsky (אנ')), מוריץ מושקובסקי, סילאס גמליאל פראט (Silas Gamaliel Pratt (אנ')), יוליוס רויבקה, ניקולאי רובינשטיין, קסאפר שארוונקה, אוטו בנדיקס (Otto Bendix), האנס בישוף (Hans Bischoff (אנ')), איימי פיי (Amy Fay (אנ')) וג'יימס קוואסט (James Kwast (אנ')). פסנתרן ומלחין בוהמי מפורסם, פרנץ בנדל (Franz Bendel (אנ')) לימד באקדמיה.[6]
יצירותיו
פסנתר
- שני אטיודים לקונצרט, אופוס 2
- גראנד ואלס ברילאנט, אופוס 3
- החלום, קטע סלוני, אופוס 4
- ריקוד המכשפות, אופוס 5
- 12 רישומים (אנ'), אופוס 6
- סונאטה גדולה בפה דיאז מינור, אופוס 7
- 12 רישומים (אנ') או פרפרזה, אופוס 9
- פנטזיה לקונצרט על "הקלע החופשי (אנ')",[7] אופוס 11
- פנטזיה גדולה על "בת הגדוד" (אנ'),[8] אופוס 13
- פנטזיה גדולה על "פרסיוזה",[7] אופוס 14
- פנטזיה גדולה על "יסונדה" (אנ'),[9] אופוס 15
- פנטזיה גדולה על "בת הגדוד" (אנ') של דוניצטי, אופוס 16
- אומנות ההקלדה, תרגילי אצבעות, אופוס 17
- פנטזיה על קפריצ'ו, אופוס 19
- פורטפוליו מוזיקלי מספר 1, אופוס 20
- הצבי, אופוס 22
- פרח פולני, פולונז ברילאנט, אופוס 24
- 6 קטעי סולו לפסנתר, אופוס 25
- סימפוניה - סונאטה במי במול מז'ור, אופוס 27
- הדנאידות (בנות דנאוס (אנ')), פנטזיה, אופוס 28
- צפון ודרום, 2 נוקטורנים, אופוס 29
- פנטזיה גדולה על "כוכב הצפון" (אנ')",[10] אופוס 30
- פרפרזה של המערכה הרביעית של "דום סבסטיאן" (אנ'),[11] אופוס 31
- 3 מזורקות, אופוס 34
- נוקטורנו, אופוס 35
- שירו של אוסיאן (אנ'),[12] אופוס 36
- פניני הקצף, פנטזיה, אופוס 37
- ליבלה (Libella), תמה ואטיוד, אופוס 38
- קרני אור וצללים (Rayons et Ombres), 6 קטעים, אופוס 39
- קפריצ'ו-פנטזיה על "כוכב הצפון" (אנ')",[10] אופוס 40
- 2 פרפרזות על "ארנאני" של ורדי, אופוס 43
- האמזונה היפה, רונדו בסגנון פולונז (Rondeau à la Polacca), אופוס 44
- קטעים, אופוס 45
- פרחי הדרום, 6 קטעים, אופוס 46
- בית הספר לנגינת אוקטבות, אופוס 48
- סלטרלו (אנ') מרומא, אופוס 49
- כיפה אדומה, אופוס 50
- פורטפוליו מוזיקלי מספר 2, אופוס 51
- אימפרומפטו, אופוס 52
- Etincelles (אנ'), תמה ואטיוד, אופוס 53
- בלדה, אופוס 54
- זר של 12 מנגינות רוסיות, אופוס 56
- הפרחים החיים, אופוס 57
- רומנסה שונה, אופוס 58
- אלגרו של ברוורה (Bravura) (אנ'), אופוס 59
- הנביא, 7 רישומים (אנ') של קונצרט, אופוס 60
- בית ספר לתרגילי אצבעות, אופוס 61
- תמונות ילדות, אופוס 62
- דהירה סלונית, אופוס 63
- ואלס סלוני, אופוס 64
- רומנסה של דארגומיז'סקי, אופוס 65
- רומנסה של גלינקה, אופוס 66
- אלתור על "הפיה עם הוורדים" ("La Fée aux Roses"),[13] אופוס 67
- 2 מנגינות הונגריות, אופוס 68
- 2 קטעים, אופוס 71
- מנגינות לאומיות בוהמיות, אופוס 72
- עצות ולימודים (Ratschläge und Studien), אופוס 74
- 5 אידיליות, אופוס 75
- שחרזאדה, אופוס 78
- שירים מזמן עתיק, אופוס 80/1
- אלתור דרמטי על "כוכב הצפון" (אנ')",[10] אופוס 80/2
- לאונורה, בלדה, אופוס 81/1
- תמונות ילדות, אופוס 81/2
- פרפרזה על המצור על קורינתוס, אופוס 82
- פטרארקה ולאורה, 3 קטעים, אופוס 84
- המנון, אופוס 85
- בולרו של ברוורה (Bravura) (אנ'), אופוס 86
- ואלס סלוני, אופוס 87
- פסיכה, אטיוד פנטסטי, אופוס 88
- ביער ובשדה (In Wald und Flur), קטעים, אופוס 89/1
- הארפג'ים, אטיוד של קונצרט, אופוס 89/2
- במאי, אימפרומפטו, אופוס 90
- לאור הירח, 2 נוקטורנים, אופוס 91
- 2 פזמונים, אופוס 92
- ויולות, קטעים, אופוס 93
- דיאלוג, אופוס 94
- סנט גילגן (אנ'), ברקרולה-תפילה, אופוס 95
- סקרצו, אופוס 96
- אימפרומפטו-קפריצ'ו, אופוס 97
- מנגינות לאומיות איטלקיות, אופוס 98
- 2 ואלס-קפריצ'ים, אופוס 99
- שיר וצליל, 4 קטעים, אופוס 100
- 2 פולונזים אופייניים, אופוס 101
- רומנסה בסול מז'ור, אופוס 102
- מחווה ל-S.A.R. הנסיכה המלכותית של פרוסיה, 3 קטעים, אופוס 103
- 4 קטעי סולו, אופוס 104
- בירוקים (Im Grünen), קטעים, אופוס 105
- חינני, אימפרומפטו, אופוס 106
- מנגינות לאומיות רוסיות, אופוס 108
- פולונז וואלס-אימפרומפטו, אופוס 109
- מזורקה-קפריצ'ו, אופוס 110
- שירים מזמן עתיק, אופוס 111
- אונדין (אנ'), אופוס 112
- 6 קטעים, אופוס 113
- ואלס-קפריצ'ו, אופוס 115
- בולרו, אופוס 116
- מארש ההכתרה של מאיירבר, אופוס 117
- ואלס חביב, אופוס 118
- שירי חיילים, אופוס 119
- ארקאדיה, קטעים, אופוס 120
- אטיוד קונצרט עבור בית הספר לפסנתר (גר') של לברט (אנ') ושטארק (גר'), אופוס 121
- אטיוד קונצרט, אופוס 122
- ברקרולה, אופוס 123
- קטע פנטזיה, אופוס 124
- סקרצו בסול מז'ור, אופוס 125
- מזורקה לקונצרט, אופוס 126
- קווטינה (אנ') של רוברט השטן של מאיירבר
- סקרצו
- רומנסה של ורלאמוב (רישום (אנ') של ורלאמוב)
מוזיקה תזמורתית
מוזיקה קאמרית
לידר
- 4 שירים, אופוס 1
דיסקוגרפיה
- קולאק, תיאודור: קונצ'רטו לפסנתר בדו מינור, אופוס 55 (היפריון רקורדס (אנ') 1999, סדרת "הקונצ'רטו הרומנטי לפסנתר" תקליטור 21. פסנתר: פירס ליין (אנ'). התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC בגלאזגו)[14]
קישורים חיצוניים
- פרטיטורות חופשיות של תיאודור קולאק בפרויקט הספרייה הבינלאומית של פרטיטורות (אנ') (באנגלית)
- יצירות ועבודות של תיאודור קולאק ואודותיו בקטלוג הספרייה הלאומית הגרמנית (אנ') (בגרמנית)
- רשימת יצירות (בגרמנית)
- רשימת יצירות (באנגלית)
- הקלטות יצירות של קולאק באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ כיום בפולין; גרמנית: Krotoschin; פולנית: Krotoszyn)
- ^ "Theodor Kullak". בסיס נתונים של מלחינים קלאסיים (באנגלית)
- ^ Sir George Grove (1880). A Dictionary of Music and Musicians. London: Macmillan and Co. p. 76. Retrieved 11 July 2016.
- ^ George Charles Ashton Jonson (1905). A Handbook to Chopin's Works. New York: Doubleday, Page & Co. p. 33. Retrieved 11 July 2016.
- ^ The Brooklyn Daily Eagle Educational Section, 1913. p. 36
- ^ על תלמידים אלה ותלמידים נוספים ראה ברשימת תלמידי מוזיקה לפי מורים - מהאות K עד האות M.
- ^ 7.0 7.1 מאת קרל מריה פון ובר.
- ^ מאת גאטנו דוניצטי.
- ^ מאת לואי שפור.
- ^ 10.0 10.1 10.2 אופרה מאת ג'אקומו מאיירבר.
- ^ אופרה מאת גאטנו דוניצטי.
- ^ אופרה מאת ז'אן פרנסואה לסואר.
- ^ המוזיקה של ז'אק פרומנטל הלוי.
- ^ ליין, פירס (אנ') (1999). דריישוק (אנ') וקולאק: קונצ'רטים לפסנתר (CD). היפריון רקורדס (אנ'). CDA67086. הובא: 12.07.2016.
30511111תיאודור קולאק