כיפה אדומה
כיפה אדומה היא מעשיה ואגדת עם עתיקה שנכתבה לראשונה בסוף המאה ה-17 על ידי שארל פרו. וכמאה וחמישים שנים מאוחר יותר בידי האחים גרים לגרסה הידועה כיום (יש גרסאות שונות לעלילה). עלילת האגדה מספרת על ילדה שכונתה "כיפה אדומה" בשל ברדס אדום שחבשה תמיד לראשה. יום אחד, אמהּ של כיפה אדומה שלחה אותה לבית סבתה בקצה היער להביא לה עוגה ובקבוק יין, לאחר שזו חלתה, בעודה אומרת לה להיזהר בדרך ולא לסור מהשביל כדי שלא תיפול ותשבור את הבקבוק, או בגרסאות אחרות להזהר מ"הזאב הגדול והרע".
בדרך היא אכן פגשה בזאב הרע וזה השתוקק לאוכלה, אך לא עלה בידו (הסיבה תלויה בגרסת הסיפור). הזאב שאל אותה בנחמדות לאן היא הולכת וזו ענתה לו בתום לב שלבית סבתה החולה, להביא לה מצרכים (למעשה כיפה אדומה, בצעד זה, המרתה את פי אמה). הזאב, לאחר ששמע זאת, מפתה אותה להתבונן ביער ולהנות מקסמיו, והיא אכן מסתובבת ביער תוך כדי שהיא קוטפת פרחים לסבתה.
בזמן הסחת הדעת, הזאב רץ במהירות לבית הסבתא. הוא דפק על דלת הבית, ולאחר שזו שאלה מי הדופק על הדלת, הוא עונה לה ומעמיד פנים שהוא כיפה אדומה. לאחר שהסבתא פתחה את הדלת, הערים עליה הזאב וטרף אותה בשלמותה (כאשר למרות זאת היא נשארת בחיים בבטנו). לאחר מכן נשכב הזאב במיטתה, כשהוא לובש את בגדיה של הסבתא לשם התחזות, בציפייה לכיפה אדומה שתבוא. כעבור זמן מה, הגיעה כיפה אדומה אל הבית כדי להביא לסבתה את העוגה ובקבוק היין. הזאב המחופש שחיקה את קולה של הסבתא ביקש מכיפה אדומה להתקרב למיטה, ואז התנהל בין כיפה אדומה לזאב הדיאלוג המפורסם:
"סבתא, למה זה אזנייך ארוכות כל-כך?" - "כדי לשמוע אותך טוב יותר, יקירתי" ענה הזאב.
"ולמה עינייך גדולות כל-כך?" - "כדי לראות אותך טוב יותר, יקירתי".
"ולמה פיך גדול כל-כך ושינייך חדות כל-כך?" - "כדי לטרוף אותך!" ענה הזאב שחשף את עצמו, זינק ובלע את כיפה אדומה (שגם נשארה בחיים לצד סבתה, בבטנו).
למזלן של כיפה אדומה וסבתה, עבר הצייד (או בגרסאות אחרות חוטב עצים או חיות היער) באותו רגע ליד בית הסבתא. הוא נכנס פנימה, תפס את הזאב הרע, פתח את בטנו (לא תואר כיצד, כדי לא להפחיד את הילדים) והוציא ממנו את כיפה אדומה ואת הסבתא. במקומן, הכניס הצייד סלעים לבטנו, שגרמו למותו של הזאב מרוב כובד וכאבים.
כיפה אדומה הוכיחה כי היא אחראית מאוד, והמוסר מן הסיפור הוא לעקוב אחרי ההוראות של המבוגרים. כרבות מן המעשיות המוכרות כיום, שורשי המעשיה נעוצים בעבר הרחוק והיא נושאת בחובה מסר שהשתנה במרוצת השנים. במאה ה-19 את האוסף הנודע שלהם ובשל שינויים חברתיים, השתנתה מטרתו והמסר אשר נשא בחובו היה: אסור לדבר עם זרים. בתקופה ההיא, מעשיות רבות כללו אלימות רבה וסופן היה טראגי, כאוב ומזעזע מאוד. בפרט, כיפה אדומה וסבתא, שתיהן נטרפו על ידי הזאב הרע. בתקופה מאוחרת, כאשר אלימות הפכה לטאבו, לפחות לילדים, הוסיפו לאגדה המפורסמת את הצייד שנחפז להציל את כיפה אדומה וסבתא, וזוהי הגרסה המוכרת כיום.
כיפה אדומה31499383Q11838