ג'אקומו מאיירבר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. ג'אקומו מאיירבר (Giacomo Meyerbeer, במקור יעקב בֶּר; 5 בספטמבר 1791, ברלין - 2 במאי 1864, פריז) היה מלחין יהודי.
קורות חיים
מאיירבר נולד בשם יעקב בר (בכתיב מסורתי: בעער) והוסיפו לו את השם מאייר לאחר שמשפחתו קיבלה ירושה גדולה מסבו מצד אמו, מאייר וולף. אביו היה יעקב הרץ בר, ממנהיגי הקהילה בברלין, ואמו הייתה אסתר יהודה (אמליה) לבית וולף. את השם ג'אקומו (הגרסה האיטלקית לשם יעקב) הוסיף לעצמו מאיירבר לאחר שהחל לכתוב אופרות איטלקיות.
מאיירבר זכה לחינוך מוזיקלי מעולה ממיטב המורים בזמנו וכישרונו המוזיקלי בלט כבר בהיותו ילד. מוריו החשובים היו מוציו קלמנטי לפסנתר והכומר פוגלר לתאוריה, לנגינה בעוגב ולאופרה. אצל פוגלר פגש את המלחין הצעיר קרל מאריה פון ובר שהיה ידידו הטוב וחברו ללימודים. כמו כן שימש אהרן האלה-וולפסון, מחשובי משכילי ברלין, כמורו הפרטי.
ב-1812 סיים את לימודיו אצל פוגלר וכתב קנטטה בשם "אלקים וטבע" ואופרה בשם "נדר יפתח". בעוד הקנטטה זכתה להצלחה מסוימת, האופרה נכשלה לחלוטין, ולאחר מספר ניסיונות כושלים לכתוב אופרות עבר ב-1815 לגור באיטליה כדי ללמוד את האופרה מהמקורות. מאיירבר התאקלם במהירות באיטליה וכתב אופרה בסגנון איטלקי "רומילדה וקוסטנצאה" שזכתה להצלחה גדולה באיטליה. אך חברו קרל מאריה פון ובר שכנע אותו לנטוש את הסגנון האיטלקי ולעבור לפריז.
בפריז פגש מאיירבר את המלחינים לואיג'י כרוביני וז'אק הלוי והושפע מהם. לאחר תקופה של לימוד הסגנון הדרמטי של האופרה הצרפתית, כתב ב-1831 את האופרה "רוברט השד" ולאחר מכאן כתב עוד שתי אופרות מוצלחות: "ההוגנוטים" ו"הנביא". אופרות אלו שזכו להצלחה מסחרית הפכו את מאיירבר לעשיר ומפורסם. הוא זכה לאותות כבוד בצרפת, גרמניה, אנגליה והולנד ואף נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית.
מאיירבר התמנה למנצח מלכותי בברלין, כתב יצירות לכנסייה הגרמנית ולחצר המלך ואת האופרה "מחנה בשלזיה". מאיירבר עזר לחברו ובר ולידידו ריכרד וגנר להעלות אופרות בברלין והמשיך להגיע לפריז לנצח על יצירותיו ההיתוליות "כוכב הצפון" ו"סליחתו של פלוארמל" שזכו להצלחה כלכלית רבה.
את שנות חייו האחרונות הקדיש לכתיבת האופרה החשובה שלו "האפריקאית" שסיים את כתיבה ב-1864 סמוך למותו. נפטר ב-2 במאי 1864 בפריז צרפת, אך נקבר לבקשתו בברלין בבית קברות יהודי.
ניתוח יצירתו
מאיירבר המשיך את מסורת האופרה הצרפתית שהתווה ז'אן-בטיסט לולי והדגיש את העלילה האופראית והאפקט הדרמטי. בכל אופרה כזו עוסק מאיירבר באדם החריג בחברה, בהתמודדותו עם מעגלים של עוינות, ובמלחמתו אחר הטוב והצודק, ובכמיהתו לשלום. כל אחת מהאופרות מתעדת אירוע היסטורי שאותו למד מאיירבר לעומק מתוך כוונה להרחיק עדות ולספר בעצם את סיפורו שלו כאזרח אירופה הגדולה והמתפתחת, שהוא בעל זהות יהודית ברורה, ובעל השקפה נאורה הומניסטית, המתפלל לימים של קבלת האדם באשר הוא אדם. האופרות שלו מיזגו את התיאטרון והמוזיקה ונטו לטעם הקהל בדורו. בשנת 1900 היו אופרות אלה המבוצעות ביותר בכל בתי האופרה החשובים בעולם, ותפסו להם מקום של כבוד בביצועים חוזרים ונשנים לצידם של וגנר ושל ורדי.[1]
האופרה "האפריקאית" היא סיפור דמיוני על מגלה הארצות המפורסם וסקו דה גמה וסיפור אהבתו. ביצירה זאת חזר מאיירבר לסגנון האופרה האיטלקית והדגיש את הדרמטיות והרגש באופרה על הרקע האקזוטי של אפריקה.
מאיירבר וריכרד וגנר
למרות שמאיירבר עזר לוגנר בתחילת דרכו, גם מבחינה כספית, נתקנא וגנר בהצלחתו של מאיירבר ופרסם ב-1850 מאמר בעילום שם שקבע כי השפעת היהודים ובעיקר מאיירבר ומנדלסון קלקלה את הטעם המוזיקלי וגרמה לדלדולה ולרפיונה של המוזיקה הגרמנית בתקופה שלאחר בטהובן. הגזע היהודי הוא לדעתו חסר אונים בתחום היצירה המוזיקלית ויהודי אינו יכול להיות אמן יוצר. רק לאחר מות מאיירבר פרסם וגנר שוב את המאמר הזה והפעם - בשמו המלא.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- "מַאִירְבֶּעֶר, גְיִאסְקוֹמוֹ", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמוד 78, באתר HebrewBooks
חגי חיטרון, המלחין הנערץ שנהפך למושמץ רק בגלל ואגנר, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2017
הערות שוליים
- ^ על פי מיכאל וולפה
24692345ג'אקומו מאיירבר