שמואל הוגו ברגמן
| תחומי עניין | מטאפיזיקה, פילוסופיה של הנפש, אתיקה,פילוסופיה של המוסר, פילוסופיה פוליטית, היסטוריה של הרעיונות, היסטוריה |
|---|---|
| הושפע מ | אריסטו, שפינוזה, קאנט, שלמה מימון, קירקגור, ניטשה, בובר, א.ד. גורדון, שטיינר, רוטנשטרייך |
| השפיע על | רוטנשטרייך, יובל, הד, שקולניקוב |
פרופ' שמואל הוגו ברגמן (25 בדצמבר 1883, פראג – 18 ביוני 1975, ירושלים) היה פילוסוף ישראלי יליד פראג, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, והרקטור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה
באירופה
בצעירותו למד פילוסופיה באוניברסיטאות של פראג ושל ברלין, והיה תלמידם של הפילוסופים אנטון מארטי ופרנץ ברנטנו. ברגמן היה פעיל בחוגים ציוניים-סוציאליסטיים כארגון הסטודנטים "בר כוכבא" ובמפלגת הפועל הצעיר יחד עם חברו הסופר פרנץ קפקא, שעקב מחלתו לא שעה לניסיונות השכנוע של ברגמן לעלות לארץ. כן היה מיודד עם הפילוסוף פליקס ולטש (Weltsch), שבהמשך עבד גם הוא כברגמן בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וכן עם מקס ברוד, שבעקבות ידידותו עם ברגמן התוודע לציונות. בצעירותו קיים ברגמן קשרים עם מרטין בובר, אשר השפיע על הגותו הפילוסופית. בין השנים 1907–1914 כיהן ברגמן כספרן ספריית האוניברסיטה בפראג. בשנת 1914, בימי מלחמת העולם הראשונה, שירת בצבא האוסטרי, ובשנת 1918 חזר לעבודתו בספרייה. בשנת 1919 עבר ברגמן ללונדון, שם כיהן כמזכיר הראשי של המחלקה לחינוך ולתרבות בהנהלה הציונית, והיה ממייסדיה של מפלגת "התאחדות".
ביישוב ובמדינת ישראל
בשנת 1920 עלה ברגמן לארץ ישראל, ובאותה שנה מונה למנהל בית הספרים הלאומי, שעם פתיחת האוניברסיטה העברית (1925) הפך ל"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", בתפקיד זה היה חמש עשרה שנים רצופות עד לשנת 1935, עת הוחלף על ידי פרופ' אליקים גוטהולד וייל. בתקופה זו הפך בית הספרים ממוסד דל ובו 30,000 כרכים למוסד גדול ובו 300,000 כרכים, וגם עבר למשכן חדש בבניין דוד וולפסון בהר הצופים.[1] במקביל לעבודתו בספרייה מונה בשנת 1928 כמרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית.
בשנת 1935, עקב שינויים מבניים באוניברסיטה וביטול משרת קאנצלר האוניברסיטה, שבה נשא יהודה לייב מאגנס,[2] בחר סנאט האוניברסיטה העברית ביום 11 בנובמבר 1935[3] בפרופ' שמואל הוגו ברגמן לתפקיד הרקטור הראשון של האוניברסיטה, סמכויות הניהול האקדמי שהיו בידי הקאנצלר מאגנס עברו מעתה לרקטור האוניברסיטה – תפקיד שבו כיהן ברגמן עד לשנת 1938 (מאגנס נותר לכהן בתפקיד נשיא האוניברסיטה עד למותו בשנת 1948).
היה בין החברים בתנועת הפועל הצעיר, ולאחר מכן בתנועת ברית שלום, שדגלה באוטונומיה דו-לאומית יהודית-ערבית תחת משטר המנדט הבריטי, והיה ממתנגדי המחתרות אצ"ל ולח"י.
ברגמן זכה פעמיים בפרס ישראל: פעם ראשונה במדעי הרוח בשנת 1954, ופעם נוספת ב-1974, על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. ב-1959 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1967 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".
דעותיו בשאלות דת ואמונה
בשאלות דת ואמונה התרחק ברגמן מן הרציונליזם והאנתרופוצנטריות, ודגל בהחייאת האמונה, כחוויה בלתי אמצעית ומפגש עם ה'. ברגמן לא היה אדם דתי, אך הכיר בחשיבותם של התפילה, השבת והחגים, כחלק ממורשת העם היהודי. בנושא התפילה כתב, "אנו, בני ישראל, הבאנו לעולם רפואה גדולה וחזקה, את התפילה... ברחוב אומרים כיום: אוטוסוגסטיה (אשליה ושכנוע עצמי), אין אני רוצה להתווכח. רק על זה אני מעיד מחווייתי, שהתפילה פועלת. כמובן אין אני מדבר על התפילה השגרתית...".[4] בנושא השבת, חתם הוגו ברגמן בשנת 1931 על כרוז הסופרים שמחה על קיום משחקי ספורט בשבת ובימי חג, ביחד עם: בן ציון דינור, יוסף קלוזנר, חיים נחמן ביאליק ואחרים.[5] ברגמן הושפע רבות מתפיסת העולם האנתרופוסופית, והיה מיודד עם מייסדה ד"ר רודולף שטיינר.
מרכז ש. ה. ברגמן לעיון פילוסופי
"מרכז ש. ה. ברגמן לעיון פילוסופי" נוסד לזכרו של ברגמן בשנת 1977 על ידי פרופ' ירמיהו יובל לעידוד המחקר הפילוסופי באוניברסיטה.
המרכז מוציא לאור את הרבעון הפילוסופי "עיון", וכן מקיים ימי עיון וסימפוזיונים, בהם "מפגשי ירושלים בפילוסופיה" –כנסים בינלאומיים המוקדשים לנושאים שונים בפילוסופיה.
מנהלו של המרכז כיום [דרושה הבהרה] הוא פרופ' דוד הד.
מספריו
- דברי משה, 1913.
- יבנה וירושלים, 1919.
- המאבק על חוק הסיבתיות בפיזיקה החדישה 1929
- הפילוסופיה של עמנואל קאנט, מאגנס, 1927.
- הוגי הדור, מאגנס, 1935.
- מבוא לתורת ההכרה, מאגנס, 1940.
- מבוא לתורת ההיגיון, מאגנס.
- הפילוסופיה של שלמה מימון, מאגנס.
- מדע ואמונה, מחברות לספרות, תש"ה-1945.
- אהרון דוד גורדון – האדם ודעותיו, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית בהשתתפות הקרן הקיימת לישראל, ירושלים, תשי"א-1951.
- אלוקים ואדם במחשבה החדישה הוצאת-ספרים על שם י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית ירושלים, 1956.
- אנשים ודרכים, מוסד ביאליק, 1967.
- תולדות הפילוסופיה החדשה (בארבעה כרכים), מוסד ביאליק, 1970, 1973, 1977, 1979.
- הפילוסופיה הדיאלוגית מקירקגור עד בובר, מוסד ביאליק, 1974.
- הוגים ומאמינים (מסות), אגודת הסופרים העברים, דביר, 1974.
- במשעול, עם עובד, 1976.
מתרגומיו
- עמנואל קאנט, ביקורת התבונה הטהורה, מוסד ביאליק - ירושלים, 1954 (עם נתן רוטנשטרייך).
- עמנואל קאנט, ביקורת כוח השיפוט, מוסד ביאליק ירושלים, תשכ"ט 1969 (עם נתן רוטנשטרייך).
- עמנואל קאנט, לשלום הנצחי, מאגנס, 1976.
- פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם, הוצאת גל - הרצליה, 1995
כתבי עת שערך
- עריכת קריית ספר - רבעון ביבליוגרפי היוצא לאור על ידי הספרייה הלאומית.
- הערכים בנושא פילוסופיה כללית, באנציקלופדיה העברית.
- כתב העת עיון - רבעון פילוסופי.
דברי מבוא
- יצחק צימרמן, בעיניו של מאמין (לקט מאמרים), דברי מבוא: דב סדן, ש"ה ברגמן, אהרן צייטלין, בצרוף מפתח ל"פרוזדור" מאת אלעזר בניועף, הביא לדפוס: יוסף עמנואל, פרוזדור, (דו ירחון לעיון אמונה), תל אביב, תש"ל, 1969.
לקריאה נוספת
- משה שוורץ, "פילוסופיה מתוך אמונה – על משנתו של שמואל הוגו ברגמן", בתוך ספרו: הגות יהודית נוכח התרבות הכללית, ירושלים ותל אביב: הוצאת שוקן, תשל"ו, עמ' 145–164.
- אברהם שפירא (פצ'י), "בין נוף הולדת לנוף מולדת: התערותם של ש"ה ברגמן וג' שלום בארץ ישראל", בתוך: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשס"ה, עמ' 504–538.
- יהוידע עמיר, "הזדהות ביקורתית - על נפתולי הידידות בין ש"ה ברגמן למ"מ בובר", דעת 57–59 (תשס"ו), עמ' 289–312.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שמואל הוגו ברגמן |
- שמואל הוגו ברגמן באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- רשימת המאמרים של שמואל הוגו ברגמן באתר רמב"י
- רשימת מאמרים על שמואל הוגו ברגמן באתר רמב"י
- קטעים מיומנו של שמואל הוגו ברגמן מימי סיום מלחמת העולם השנייה באירופה, באתר הספרייה הלאומית
- דב שידרוסקי, שמואל הוגו ברגמן ומקומו בעיצוב בית-הספר הלאומי והאוניברסיטאי, קתדרה 76, יולי 1995, עמ' 146-116
- The Hugo Bergmann Family Papers (באנגלית)
- שמואל הוגו ברגמן, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- שמואל הוגו ברגמן באתר המחלקה לחינוך יהודי ציוני בסוכנות היהודית
- משה גליקסון, הוגו ברגמן, י"א בטבת תרצ"ד, 25 בדצמבר 1933 (מתוך: "כתבי משה גליקסון", כרך ב: 'אישים במדע ובספרות', הוועד להוצאת כתבי גליקסון, תל אביב תש"א), בפרויקט בן-יהודה
- צוות מפ"ט, פרופסור שמואל הוגו ברגמן, מפ"ט עמל 2002
- רות בונדי, טעמו של עץ הדעת: ראיון עם פרופ. שמואל הוגו ברגמן, דבר, 1 באפריל 1966, המשך
הערות שוליים
- ^ יהודה האזרחי, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשכ"ז, עמ' 23–24.
- ^ רות כ"ץ, "בעיית לכמן": פרק עלום במוזיקולוגיה השוואתית, ירושלים: הוצאת מאגנס האוניברסיטה העברית, 2003, עמ' 53–55.
- ^ ימימה רוזנטל (עורכת), כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל תרע"ח-תרצ"ו/ 1917-1935, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1979, עמ' 304 ו-306.
- ^ "מכתבים לחברה צעירה בקיבוץ" בתוך השמים והארץ - הגיונות על אחריותו של האדם. הוצאת "שדמות" – תשכ"ט
- ^ ירחון "ההד" של חודש שבט תרצ"א
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- אנשי העלייה השלישית
- זוכי פרס טשרניחובסקי
- זוכי פרס ישראל למדעי הרוח
- זוכי פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה
- חברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- חוקרי יהדות ישראלים
- יקירי ירושלים
- מנהלי הספרייה הלאומית
- פילוסופים של היהדות
- פילוסופים יהודים
- פילוסופים ישראלים
- היסטוריונים של הפילוסופיה
- מתרגמים ישראלים
- ציונים ילידי המאה ה-19
- ראשוני האוניברסיטה העברית בירושלים
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: פילוסופיה
- חברי ברית שלום
- חברי הפועל הצעיר
- יהודים הקבורים בבית הקברות סנהדריה
- עורכי האנציקלופדיה העברית
- רקטורי האוניברסיטה העברית בירושלים
- ישראלים שנפטרו ב-1975