שרה ברייטברג-סמל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שרה בריטברג-סמל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שרה ברייטברג-סמל
לידה תל אביב, פלשתינה (א"י)

שרה ברייטברג-סמל (21 בספטמבר 1947 – 6 בנובמבר 2022) הייתה אוצרת ומבקרת אמנות ישראלית, כלת פרס ישראל לאמנות פלסטית לשנת 2020.

בעת עבודתה במוזיאון תל אביב לאמנות בשנות ה-80 של המאה ה-20 גיבשה את המסגרת התאורטית של גישת "דלות החומר" באמנות חזותית בישראל. לאחר פרישתה מן המוזיאון, ערכה במשך שנים רבות את מגזין האמנות "סטודיו".

ביוגרפיה

ברייטברג־סמל נולדה בתל אביב וגדלה בחולון. בוגרת תולדות האמנות ומדע המדינה, ותואר שני באמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

קריירה

עיתונות

ברייטברג-סמל היתה כתבת לענייני ירושלים העלייה והקליטה בעיתון "למרחב" וכך כתבה גם על מחאת הפנתרים השחורים. בנוסף, הייתה מבקרת האמנות במוסף "משא" בעיתון זה ובעיתון "דבר". בתום לימודיה היתה מבקרת אמנות ומראיינת "ידיעות אחרונות" במוסף הספרות[1].

בשנת 1988 פרסמה את המאמר "אגריפס נגד נמרוד" בעיתון ידיעות אחרונות.

בשנים 1993- 2004 ערכה את כתב העת "סטודיו"[1] .

אוצרת אומנות

בין השנים 1977–1989 שימשה כאוצרת לאמנות ישראלית במוזיאון תל אביב . במסגרת עבודתה אצרה תערוכות רבות של אמנים ישראלים כגון תערוכתו של רפי לביא ואחרים. בין התערוכות הקבוצתיות שאצרה במוזיאון בולטות התערוכות "אמן - חברה - אמן" (1978) ו"רוח אחרת" (1981), אך התערוכה הידועה ביותר שאצרה בתפקידה זה הייתה "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" (1986). התזה שהציגה בתערוכה זו, ביקשה להפריד בין האמנות המקומית לבין סגנון האמנות הבין-לאומית של אותה עת, על ידי תיאור סוציולוגי-אסתטי של האמנים הישראלים ודרך התייחסותם אל מסורת האמנות האירופית. בעבודותיהם של האמנים השונים שהציגה בתערוכה מצאה ברייטברג-סמל מאפיינים של אימוץ חומרי אמנות "דלים" כגון דיקט, קרטון, שימוש בקולאז' ועוד, אשר נבעו מביקורת פוליטית על החברה והתרבות הישראלית וכן מתפיסה א-אסתטית שמקורה במסורת היהודית.

בשנת 2010 אצרה במוזיאון תל אביב תערוכה רטרוספקטיבית של האמן משה גרשוני שהביאה עשרות אלפי מבקרים למוזיאון, ולוותה בספר מקיף על האמן שעמד על גדולתו ומורכבותו[2].

פרסים

חיים אישיים

ב-1977 הכירה את בעלה עדי סמל (1935–2007) שהיה מנהל אירועי התרבות של מוזיאון תל אביב ומנהל מוזיאון מגדל דוד, ואחיו של נועם סמל. ולהם 2 בנות[1].

ב-6 בנובמבר 2022 נפטרה מדום לב[3].

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 בוקר, רן (2022-11-07). "האוצרת כלת פרס ישראל שרה ברייטברג-סמל הלכה לעולמה בגיל 75". Ynet. נבדק ב-2022-11-07.
  2. ^ שרה ברייטברג סמל, חוברת מקבלי פרס ישראל בשנת תש"ף
  3. ^ אתר למנויים בלבד אופיר חובב, פותחים צוהר במגדל השן, באתר הארץ, 7 בנבומבר 2022


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35016559שרה ברייטברג-סמל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=שרה_ברייטברג-סמל&oldid=2151813"