אלישבע כהן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. אלישבע (אלזה) כהן (9 בינואר 1911 - 20 בדצמבר 1989) הייתה אוצרת אמנות ישראלית, יו"ר מועצת המוזיאונים בישראל וכלת פרס ישראל לעיצוב על חלקה בתכנון מוזיאון ישראל.
ביוגרפיה
כהן נולדה בט' בטבת ה'תרע"א בפרנקפורט אם מיין שבגרמניה להיינריך נפתלי ולנֶטי בנימין, משפחה יהודית אורתודוקסית. אביה עסק בסחר אבנים יקרות. כהן סיימה את לימודיה בבית ספר יסודי האורתודוקסי של הקהילה היהודית ובבית הספר התיכון המקומי הכללי. בנעוריה ניגנה בכינור ובתום לימודיה התיכוניים למדה תולדות האמנות באוניברסיטת מינכן ובאוניברסיטאות בפרנקפורט, ציריך, היידלברג ומרבורג. לימודיה הופסקו עם עליית הנאצים לשלטון, בשנת 1933, וכהן עזבה את גבולות גרמניה. היא נישאה בשטרסבורג לחיים כהן ויחד עמו עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. עשרים שנה ניהלה את משק ביתם, עד לגירושיהם בשנת 1954.
בעקבות פגישתה עם מרדכי נרקיס הציעה כהן לסייע בארגון הצגת יצירות האמנות הגרפיות של "בית הנכות בצלאל". בטרם החלה בעבודתה, בשנת 1956, למדה את תפקיד האוצר ברחבי אירופה ולמדה את יסודות האחסון, הקטלוג והתצוגה. התערוכה הראשונה שאצרה הייתה שרטוטי דמויות תנ"כיות של רמברנדט. כהן שימשה גם כמנהלת בפועל של מוזיאון בצלאל בהיעדר מנהליו - תחילה נרקיס ואחריו קרל כץ. בשנת 1960 היא הוכשרה באנגליה ובארצות הברית כחלק ממעורבותה בתכנון מוזיאון ישראל, אליו סונף מוזיאון בצלאל עם הקמתו ב-1965. בשנת 1968 מונתה כהן לאוצרת האמנות הראשית, נוסף לתפקידה כאוצרת ההדפסים והאיורים, ובתפקידים אלו נשאה עד לפרישתה ב-1975. לאחר פרישתה מתפקיד פעיל המשיכה כהן לשמש יועצת למוזיאון ישראל, חברת מועצת המנהלים של המוזיאון, יו"ר מועצת המוזיאונים של משרד החינוך והתרבות, וכן לקחה חלק פעיל בתכנון בית טיכו.
בשנת 1977 הוענק לכהן פרס ישראל לעיצוב ובשנת 1980 הוענק לה תואר יקירת ירושלים.
שימשה כיו"ר מועצת המוזיאונים בישראל עד לפטירתה[1] בכ"ב בכסלו ה'תש"ן, 20 בדצמבר 1989. היא נקברה בחלקת קהילת ירושלים בבית הקברות היהודי בהר הזיתים.
מספריה
- אנה טיכו, המועצה הלאומית לתרבות ולאמנות, ירושלים, 1985
קישורים חיצוניים
- מאירה פרי-להמן, אלישבע כהן, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
הערות שוליים
