יוסל ברגנר
 | |
| יוסל ברגנר, 1979 | |
| לידה | 13 באוקטובר 1920 |
|---|---|
| פטירה | 18 בינואר 2017 (בגיל 96) |
| לאום | ישראלי |
| תחום יצירה | ציור |
יוֹסְל בֶּרגנֶר (באנגלית: Yosl Bergner; 13 באוקטובר 1920 – 18 בינואר 2017) היה מגדולי הציירים הישראלים. ברגנר היה ידוע גם כמאייר ספרים, צייר תפאורות ומעצב תלבושות לתיאטרון ישראלי (בעיקר עבור הצגותיו של המחזאי נסים אלוני).
ביוגרפיה
ולדימיר יוֹסִיף (יוֹסְל) בֶּרגנֶר נולד בווילנה בשנת 1920, בנם של הזמרת פניה ברגנר והמשורר מלך ראוויטש (זכריה חנא ברגנר), ואחיינו של הסופר הרץ ברגנר. ילדותו עברה עליו בבית רוחש בסופרים ומשוררים, ובוויכוחים על ספרות והגות. בילדותו התגוררה משפחתו בוורשה, ושם החל ללמוד ציור אצל הצייר הירש אלטמן. כשהיה בן שבע-עשרה היגרו הוא ואחותו לאוסטרליה, שם למד ברגנר אמנות בבית הספר לאמנות שעל יד הגלריה הלאומית של ויקטוריה (אנ') במלבורן. במשרדי ההגירה של "היאס" (HIAS) בוורשה פגש ברגנר את יוסל בירשטיין, ואתו עשה את הדרך לאוסטרליה. השניים שירתו יחד בצבא האוסטרלי במלחמת העולם השנייה, כפי שמתאר ברגנר:
לאחר פרוץ מלחמת היטלר באירופה, התגייסנו שנינו, שני היוסלים, לצבא האוסטרלי, והיינו שם יחדיו, רוב הזמן, באוהל אחד. בזמן החופשי כתב יוסל שירים ואני רשמתי וציירתי את ילידי המקום, האבוריג'ינים.
—
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים יוסל ברגנר, פגישתי הראשונה עם יוסל בירשטיין, באתר הארץ
לאחר שירותו הצבאי בצבא האוסטרלי הקים ברגנר, יחד עם חברו בירשטיין, קבוצה של ציירים שעסקו בציור ריאליסטי-חברתי.
ברגנר עלה לישראל בשנת 1950 יחד עם אשתו הציירת אודרי ברגנר, והם קבעו את משכנם בצפת. מאז עלייתו הפך לאחד הכוחות המשמעותיים באמנות הישראלית. בשנת 1950 גם הציג ברגנר את תערוכת היחיד הראשונה שלו בישראל בגלריה לאמנות כ"ץ. משנת 1957 ברגנר חי ויצר בתל אביב.
ביצירותיו הביע ברגנר את נשמתו והווייתו באמצעים ציוריים-ספרותיים וסימבולים, ואלו הוצגו בתערוכות רבות בישראל ובשאר העולם ונרכשו על ידי אספנים רבים.
בתחילה המוטיבים שהובילו את ציוריו נחשבו לגלותיים, אך עם השנים סגנונו של ברגנר נתפס כמייצג את הישראליות באמצעות פן ייחודי. הוא צייר בסגנונו הייחודי אירועים שחווה וסיפורים ששמע מהעבר, בעיקר במציאות הארץ-ישראלית: מעולם החלוצים (נושא שנחשב אז לחידוש), מעולם התיאטרון בשנות ה-70 ועוד[1]. ברגנר הוא חתן פרס ישראל לאמנות לשנת 1980.
בשנת 2013 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[2].
ברגנר הותיר את אודרי אשתו, את בתם הינדה ברגנר וארבעה נכדים.
הנצחה
כיכר יוסל ברגנר הוקמה בצומת הרחובות רחוב חסן שוקרי-ברוולד, מול בניין עיריית חיפה. על הכיכר ניצב פסלו של האמן - "אחוות אחים".
גלריה
-
רפאל קלצקין על גבי שטיח קיר, מוזיאון ארץ ישראל
ספרים שכתב
- עיקר שכחתי: מסעות ומעשיות / יוסל ברגנר; רשמה: רות בונדי, אור יהודה: הד ארצי, תשנ"ו-1996.
ציורים נודעים
- אוכלי הפרפרים, 1965
- שולחן ערוך, 1967
- ארבע נשים, 1964
- דיוקנאות משפחה, 1966
- הכלה וצייד הפרפרים, 1967 - ציור זה שימש כהשראה למחזה שכתב מאוחר יותר, ניסים אלוני
- סדרות של ציורי כלים, בעיקר כלי מטבח על שולחן
- סדרות של ציורי פרחים, בעיקר באגרטל או בביצה
- סדרות של ציורי דמויות המתבוננות בצופה, בעיקר מבעד לחלונות
- סדרות של ציורים במחווה לסופר פרנץ קפקא
ספרים שאייר
- משיחות ערב: סיפורים עממיים, מאת: אשר ברש, ציורים: יוסל ברגנר, הוצאת מסדה, תשי"ט, 1958.
- אביון לפני הניצה, שירים, מאת ישראל הר, ציור העטיפה והרישומים יוסל ברגנר, קשב לשירה, תל אביב, 2005.
- אדמת החול, פואמה מאת אבא קובנר, צייר יוסל ברגנר, ספרית פועלים, תל אביב, 1961.
- אומר אהבה, שירים מאת יחיאל מר, רישומים - יוסל ברגנר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1979.
- אחר הדברים האלה, שירים, מרים אורן, רישומים - יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1962.
- אכפת, שירים, מאת בנו רותנברג, רישומים מאת יוסל ברגנר, מחברות לספרות, 1957.
- חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים, טוביה ריבנר, איורים - יוסל ברגנר, הוצאת צבעונים, ירושלים, 2004.
- טוביה החלבן, סנדר בלאנק, סטמפניו, שלום עליכם, מיידיש - אריה אהרוני, רישומים - יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1997.
- כריח שדה, שירים, פינחס אלעד-לנדר, הרישומים מאת יוסל ברגנר, תל אביב, 1962.
- מזל דגים, שמואל יוסף עגנון, רישומים יוסל ברגנר, ירושלים, 1981.
- מזמורים ופזמונות, מעין שירי עם, מאת חיים נחמן ביאליק, עם רישומי ציפורן מאת יוסל ברגנר, דביר, תל אביב, 1973.
- המלאך הקטן מיכאל, לילדים, סיפר אבא קובנר, צייר יוסל ברגנר, ספרית פועלים, 1989.
- מפי העם, י’ ל’ פרץ, עם אחד עשר רישומים מאת יוסל ברגנר, דביר, 1970.
- מקום לדאגה, יהונתן גפן, רישומים - יוסל ברגנר, תל אביב, 1976.
- סיפורים לילדים, יאנוש קורצ'אק, רישומים - יוסל ברגנר, עדה פוזננסקי-הגרי - ספור חייו של קורצ’אק, הקיבוץ המאוחד, 1966.
- שירי אהבה, יונתן רטוש, איורים - יוסל ברגנר, הדר, תל אביב, 1980.
- תרנגולים על גשר הירקון, חיים חפר, ציורים - יוסל ברגנר, תל אביב, א. לוין-אפשטין, 1967.
- ספר הפזמונים של חיים חפר, מעוטר בציורים של יוסל ברגנר, ירושלים, ידיעות אחרונות, 1981.
לקריאה נוספת
- מרים טל, יוסל ברגנר ועולמו, אורות, י"ב, 1972.
- כרמלה רובין, 'יוסל בירשטיין - בין ימים', בתוך: בין ימים - יוסל ברגנר, תשנ"ז 1996.
- כרמלה רובין (עורכת), רטרוספקטיבה, יוסל ברגנר, תל אביב: הוצאת מוזיאון תל אביב, 2000, עמ' 13–43
- דרור בורשטיין, "לתרגם את ה’בוא, בוא’ למלים אחרות", מסה, ליוסל ברגנר, מקרוב, 7, 2001.
- אריאל הירשפלד, גולגולתא של הפומפיות: על פארודיה וזהות יהודית בציורי הצליבה של יוסל ברגנר, מחניים, 15, תשס"ד 2003.
- יצחק לודן, יאסל בערגנער און די וועלט פון זיינע אימאזשן, טאפלפונקט, 1, 2000, עמ' 46–52
קישורים חיצוניים
- רפאל בשן, השעון המעורר של יוסל ברגנר, מעריב, 30 בינואר 1970 (ראיון)
- עלי מוהר, פומפיה בלב המדבר, דבר, 22 בינואר 1971, המשך
- שלמה שבא, בעקבות הדוד מוניה, דבר, 14 בספטמבר 1979
- חגית פלג-רותם, מלאכים רוקדים ובקבוקים בוכים, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2009
- יעקב בר און, "אם יש בציור טרגדיה עם הומור, זה ציור יהודי", באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 באוקטובר 2010
- אמן השבוע: הפרפרים של יוסל ברגנר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2012
- גלריה דן תל אביב, מייצגים בצורה בלעדית את האמן יוסל ברגנר מעל 28 שנים (2015)
- יוסל ברגנר: יוצר יצירתי ומעורר השראה – גם בגיל 95 או: "האמנות מחליטה עליי", ראיון בבלוג חי תרבות, 8 ביולי 2016
- עמי פרידמן, הצייר יוסל ברגנר הלך לעולמו, באתר ynet, 18 בינואר 2017
מלני שטרן, האמן יוסל ברגנר מת בגיל 96, באתר הארץ, 18 בינואר 2017- אורי הולנדר, ברגנר מצייר את יוסל ברגנר, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2017
- אביעד הכהן, זיכרון מתוק מהשטייטל, בעיתון מקור ראשון, 14 במרץ 2019
הערות שוליים
- ^ עמי פרידמן, הצייר יוסל ברגנר הלך לעולמו, באתר ynet, 18 בינואר 2017
- ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
25495981יוסל ברגנר