יעקב דורצ'ין
| לאום | ישראלי |
|---|---|
| תחום יצירה | פיסול, ציור, רישום |
יעקב דוֹרְצ'ין (נולד ב-12 במרץ 1946) הוא פסל, צייר, רשם ואנטומולוג[דרוש מקור] ישראלי, חתן פרס ישראל בתחום האמנות הפלסטית (2011), פרופסור לאמנות באוניברסיטת חיפה ומנהלו האמנותי של בית הספר בסיס לאמנות ותרבות.
ביוגרפיה
דורצ'ין נולד בחיפה. בשנת 1958 עבר עם הוריו לקיבוץ רמת דוד. את שירותו הצבאי עשה בחטיבת הצנחנים ולאחר שחרורו התגורר בקריית טבעון. בשנת 1967 הצטרף לקיבוץ כפר החורש שם הוא מתגורר עם משפחתו עד היום. בקיבוץ פגש את יאיר גרבוז ובעזרתו החל להציג את יצירותיו בגלריות תל אביביות. באותה שנה הציג דורצ'ין לראשונה בתערוכה קבוצתית בגלריה "הקיבוץ" ושנה לאחר מכן נערכה תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה "מבט" שבתל אביב.
בשנת 1970 פרצה שרפה בסטודיו שבקיבוץ וכל היצירות שהיו בה, בחלקן כאלה שטרם הוצגו, עלו באש. דורצ'ין יצא לגרמניה שם הכיר את האמן הרב-תחומי יוזף בויס והושפע ממנו. עד אותה פגישה מכרעת הוא נטה להתמקד בציור, אך עם שובו לארץ החל לעסוק באופן נרחב יותר בפיסול וברישום. בשנת 1983 הוצגה תערוכתו "מלאך בנוף אירי" בגלריה "גבעון" שבתל אביב, תערוכה שסימנה את המעבר לפיסול מאסיבי חומרי מאוד, שממנו נמשכה הדרך אל פסלי הברזל שהוצגו בגלריה "הקיבוץ" בתל אביב בשנת 1984. משנת 1985 הוא מיוצג על ידי "גלריה גורדון" שבתל אביב. דורצ'ין היה שותף לשתיים מתערוכות הנושא של קבוצת +10 (1969 ו-1986) והציג גם בתערוכה המדוברת והמכוננת; "דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית" אותה אצרה שרה ברייטברג במוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1990 ייצג את ישראל בבינאלה לאמנות בוונציה, תערוכה אותה אצר אדם ברוך. טרם נסיעתו לוונציה הוצגו היצירות במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת-גן. אחרי הביאנלה התגורר דורצ'ין תקופה קצרה בארצות הברית ועבד לצד הפסל הנודע אנתוני קארו.
בשנים 1978- 1986 לימד דורצ'ין במכון לאמנות במכללת אורנים והיה ממקימי הסדנאות במקום. בשנת 1991 החל ללמד בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה ובין השנים 1997 – 2002 כיהן כראש החוג לאמנות. בשנת 2007 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין. בין השנים 1998 – 2004 שימש בתפקיד יושב ראש הוועדה של המועצה להשכלה גבוהה לבדיקת תוכניות הלימודים לתואר בוגר הוראה באמנויות.
בשנת 2015 נבחר למנהל אמנותי בבית –הספר "בסיס" בהרצליה והשתתף בעיצוב תוכניות הלימודים ומטרות המוסד ואופיו. המוסד התווה דרך ומדיניות שמתבססים על עבודה דיסציפלינרית יסודית וארוכת טווח שבנויה על ליווי אינדיבידואלי של הסטודנטים. הוא עומד גם בראש המחלקה לפיסול שם מושם דגש על ראייה כוללת של המקצוע, הבנת החלל, חקר חומרים, מיומנות בתהליכים וידע רחב בתולדות האמנות יחד עם עבודה מרובה בסדנאות לימוד איטי ויסודי תוך כדי ניסוי וטעייה, חיפוש וניתוח.
יצירותיו של דורצ'ין לאורך שנים רבות הם אסמבלז'ים ופסלים עשויים על פי רוב ממתכות, ברזל חלוד עם פה ושם חריגות בחומר ושרידי צבע בברזל. חלק מהיצירות מונומנטליות ומוצבות בחללים פתוחים. בשנת 1995 נערכה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכתו "באר אטומה" שהתקיימה בחצר המוזיאון בשל גודלם ומשקלם החריג של הפסלים מסדרת הבארות. בשנת 2009 נערכה רטרוספקטיבה שלו במוזיאון תל אביב. התערוכה לוותה בקטלוג מקיף ובמאמרים. במאמרו כתב אוצר התערוכה מרדכי עומר: "דומה שהמתח בין הקו לחומר תואם או מהדהד את המתח החוזר ועולה ללא הרף בכל עבודותיו של דורצ'ין – המתח בין הפואטי לקונקרטי, בין מסה שהיא בבחינת "נתון" לבין קו המבקש להיווצר מתוכה ו"להסתדר עמה" על מנת לשמר את המציאות האנושית החבויה בתוככי החומר."
פסלים ציורים ורישומים של דורצ'ין מצויים באוספים רבים בישראל ובעולם. רבים מפסליו מוצבים באתרים ציבוריים ברחבי הארץ (כמו גבעת התור בנס ציונה), במוסדות להשכלה גבוהה, במשכן הכנסת וכן באוספי מוזיאון ישראל, מוזיאון תל אביב ומוזיאון תפן. על יצירתו זכה דורצ'ין בפרסים רבים, בהם: פרס אוסקר פנדלר מטעם קיבוץ לוחמי הגטאות 1985. פרס אפטוביצר מטעם מוזיאון חיפה לאמנות 1998. פרס א.מ.ת (יחד עם יאיר גרבוז) 2004.[1] פרס מטעם קרן המדע והתרבות של משרד ראש הממשלה (2005) פרס אוייגן קולב ברישום ולתחריט 2006 ופרס ישראל לאמנות פלסטית 2011.
גלריה
באר וארבעה כלבים, 1990
רחוב קינג ג'ורג' פינת שדרות בן ציון, תל אביב-יפו
לידי ספרדיה עם שור, 1992
ברזל
המרכז הבין תחומי הרצליה
מלאך, 1993
גן הפסלים ע"ש לולה בר אבנר, מוזיאון תל אביב לאמנות
טוּבָּה מֶרוּם, 1993
פלדה
המוזיאון הפתוח תפן
באר אטומה וחבצלת מאובנת 1, 1995
פלדה
שדרות שאול המלך, תל אביב-יפו
באר אטומה, 1995
פלדה
המרכז הבין תחומי הרצליה
באר אטומה, 1995(?)
פלדה
כביש חיפה תל אביב החדש
שן, 1995
פלדה
גן הפסלים ע"ש יואב דגון, רמת השרון
מלאך
ברזל
ללא כותרת, 2007
המרכז הבין תחומי הרצליה
לקריאה נוספת
- עומר, מרדכי (עורך). יעקב דורצ'ין: קפלים בברזל ומחוות של קווים. מוזיאון תל אביב לאמנות וגלריה גורדון, 2009.
- הכל מִתְרַתֵּךְ להכל - שיחה עם יעקב דורצ'ין. מראיינים: יהודה ויזן, איתי קמינר. דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', ינואר 2016.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יעקב דורצ'ין |
- יעקב דורצ'ין, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- יעקב דורצ'ין באתר פרס ישראל
- יעקב דורצ'ין באתר גלריה גורדון - עבודות וקורות חיים
- דליה קרפל, הפסל יעקב דורצ'ין מסכם 40 שנות עבודה עם ברזל בתערוכה במוזיאון תל אביב, באתר הארץ, 30 באפריל 2009
- דרור בורשטיין, על התערוכה במוזיאון תל אביב, בלוג באתר "רשימות", 1 במאי 2009
- סמדר שפי, המלאך של יעקב דורצ'ין, עכבר העיר, 17 ביולי 2009
- גיא רז, סרט התערוכה קפלים בברזל ומחוות של קווים - מדיהביט - ראיון בשרות אמנות, 30 ביולי 2009
- דנה גילרמן, כבוד, לא כסף, כלכליסט, 27 בפברואר 2011
- יעקב דורצ'ין, מנהל האמנותי וראש מסלול פיסול בבית ספר בסיס לאומנות ותרבות
- שיחות על אמנות ישראלית עם יאיר גרבוז ברדיו תל אביב
- ארי ליבסקר, "הארקינים סומכים עליי לגמרי. מבחינתם אני יכול ללמד בישול", באתר כלכליסט, 3 ביוני 2015
- הבסיס של דורצ'ין, ד"ר אלי ברודרמן משוחח עם יעקב דורצ'ין, בפלטפורמה - כתב עת לחינוך מוזיאלי, מוזיאון ישראל, ינואר 2017
הערות שוליים
