רבי שמחה בונם סופר

רבי שמחה בונם סופר

השבט סופר
השבט סופר
לידה	28 בנובמבר 1842 כ"ה בכסלו ה'תר"ג
פטירה	2 בדצמבר 1906 (בגיל 64) ט"ו בכסלו ה'תרס"ז רב בפרשבורג ה'תרל"ב–ה'תרס"ז → רבי אברהם שמואל בנימין סופר רבי עקיבא סופר ←

קובץ:5B88U4ETAFQ57526TDJ7AVLe.t1024u.jpg

הרב שמחה בונם סופר

קובץ:B07Y4De7brKeJH06tM6y6PRa.t1024u.jpg

בית המדרש בו למד השבט סופר ואביו.

רבי שמחה בונם סופר (שרייבר) (ברטיסלאבה, כ"ה בכסלו ה'תר"ג - פרנקפורט, ט"ו בכסלו ה'תרס"ז) - היה רבה של ברטיסלאבה (במקורות היהודים - "פרשבורג") וראש הישיבה. הוא היה הדור השלישי לשושלת רבני פרשבורג ומכונה גם השבט סופר כשם ספרו על ארבעת חלקי שולחן ערוך ועל מסכתות מן התלמוד הבבלי. בתקופת כהונתו, התפלגה קהילת יהודי פרסבורג והוקמה הקהילה הניאולוגית.

קורות חיים

נולד בנר ראשון של חנוכה, כבן שלישי, לרבי אברהם שמואל בנימין סופר, (בנו של החתם סופר). גדל בבית אביו וספג שם חינוך לאהבת תורה, מידות תרומיות ויראת שמים. למד בישיבתו של אביו, והצטיין בהתמדתו, בכושר קליטתו וצניעותו. למד בחברותא עם רבי עקיבא יוסף שלזינגר. רבי שמואל רוזנברג (רבה של אונסדורף), שלמד בישיבה, אמר עליו, שהוא לומד ששה דפים בשעה אחת, והם כ"מונחים אצלו בקופסה". בהגיעו לגיל חופה, נישא לרחל בתו של אחד מעשירי יהודי וינה, הגביר "פרץ ניימאן". חותנו תמך בו ביד רחבה, כדי שיוכל להמשיך ללמוד תורה, ואכן הוא המשיך ללמוד בישיבה, ועזר לאביו בניהולה. לאחר שלוש שנים עבר בהשפעת חותנו, לגור בווינה ולנהל את בית העסק שלו למשי. גם בשעה שעסק במסחר לא פסק מלימודו, ונהג להתכתב בחילופי שו"ת עם גדולי הדור. קהילות רבות בקשו למנות אותו כרבן, אך הוא סירב. למרות שהיה בנו השלישי של ה"כתב סופר", ולא הבכור, ייעד אותו אביו לשבת על כסאו אחריו.

רבה של פרשבורג וראש הישיבה

בגיל 29 עלה רבי שמחה בונם על כס הרבנות, ונודע בלמדנותו, חריפותו ושנינותו. תלמידי הישיבה נהגו לומר:

החתם סופר - היה מרא דכולי ביה. (אדון שהכול בו - כל מקצועות התורה).

הכתב סופר - היה בעל סברה.

והשבט סופר - היה סמל החריפות והשנינות.

כרב של פרסבורג, המשיך לנהל את המאבק על שמירת הדת כנגד ההתבוללות, נלחם בקהילה הניאולוגית, ומדי פעם נסע לווינה כדי לנהל את צורכי קהילתו מול השלטונות.

דרכי הלימוד בישיבה

דרך הלימוד של רבי שמחה בונים הייתה זהה לדרכם של ה"חתם סופר" וה"כתב סופר". בתחילת השיעור עסק בדברי הראשונים, ותוך כדי כך, נפלו מאליהן רוב קושיות האחרונים. הספרים אמנם היו מונחים לפניו, אך הוא מסר את שיעוריו בעל פה. דבריו היו מנוסחים בקצרה, ורק מי שהתכונן לשיעור הבין אותם. רבי שמחה בונים מינה מגידי שיעור, שילמדו את התלמידים את החומר הפשוט, ואילו הוא לימד את שיעור העיון בלבד. הישיבה אמנם הוכרה על ידי השלטונות כבית ספר גבוה לרבנות, אך המטרה העיקרית הייתה לימוד תורה לשמה. בשנת 1884 יצאה הוראה מטעם הממשלה, שכל בחור ישיבה המבקש להציג מועמדות לרב קהילה, חייב שיהיה לו בנוסף לאישור על לימודים בישיבה, גם אישור על לימודים תיכוניים. משלא עלה בידה של משלחת רבנים לבטל את ההוראה, התיר רבי שמחה בונם לבחורים המועמדים לרבנות, ללמוד את הלימודים הכלליים בזמנם הפנוי, ולהיבחן באופן אקסטרני מחוץ לכותלי ישיבה.

חשיבותו

כבר אביו ה"כתב סופר" הבחין בגדלותו ואמר עליו: "בו בחרתי מבניי, שכולם טובים וישרים, שימלא ברצות השם כסאי אחרי". רבי חיים הלברשטאם מצאנז, אמר עליו בהיותו בחור צעיר, "תלמיד חכם רך בשנים כזה, לא נמצא אצלנו בגליציה. המהר"ם שיק, פנה אליו בתואר "הדרת גאונותו". רבי אליעזר זוסמן סופר מגדולי תלמידי החתם סופר, ורבה של פאקש, שהיה קשיש בהרבה מרבי שמחה בונם, בפוגשו פעם את רבי שמחה, התכופף לנשק את ידו (סימן לכבוד גדול).

המצבה על קברו בבית העלמין בפרשבורג

אחרית ימיו

בשנת ה'תר"ס נחלש רבי שמחה בונם, ולא היה בכוחו למסור את שעוריו באופן סדיר. אז מינה לסגן תחתיו את בנו יחידו רבי עקיבא סופר, כשהוא עדיין אברך צעיר. אך גם אז, כשרק הוטב לו מעט מיד שלח להודיע בישיבה שהוא ימסור היום את השיעור. בשנת ה'תרס"ו נסע לפרנקפורט כדי לבקש מזור למחלתו, ושהה שם זמן ממושך. בט"ו בכסלו ה'תרס"ז נפטר בגל 64. קהילת פרנקפורט רצתה שרבי שמחה בונם ייטמן באדמתה, אך קהילת פרשבורג לא וויתרה והוא נטמן בבית הקברות בעיר.

מתלמידיו

• בנו ממלא מקומו הרב עקיבא סופר
• הרב יוסף צבי דושינסקי גאב"ד העדה החרדית בירושלים
• הרב שבתי שעפטיל ווייס אב"ד שימאני והגלילות
• הרב חיים אפרים באלאיטי אב"ד טורנלה ובעל "אשל חיים" ו"חמודי אפרים"
• הרב צבי קינסטליכר רב לקהילת הסטטוס קוו ("ספרדית") בעיר סיביו
• הרב אברהם שטרן בעל "גפי אש" ו"מליצי אש"
• הרב יוסף אלימלך כהנא רבן של צעהלים ואונגוואר

ספריו

רבי שמחה בונם, השאיר אחריו שלושים וחמישה כרכים, כתבי יד בהלכה ואגדה, אך רובם אבדו במלחמת העולם השנייה. להלן ספריו ששרדו:

• שו״ת שבט סופר על ד׳ חלקי שולחן ערוך.
• שערי שמחה, חיבור על חמישה חומשי תורה, וינה,

ה'תרפ"ג

• שבט סופר, על תלמוד בבלי, מסכת חולין, טרנוב, ה'תרצ"ח
• שבט סופר, על תלמוד בבלי, מסכתות גיטין וכתובות, ירושלים, ה'תשט"ו
• שבט סופר שערי שמחה השלם על התורה והמועדים ודרשות אשר דרש במקהלות ישראל ובנוסף פרקי תולדות מקיפים על חייו ופועלו יצא לאור ע״י נכדו הרב אלימלך שרגא שפירא ומכון דעת סופר תשס״ו. https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990026024810205171/NLI.

קישורים חיצוניים

• ישראל ארליך, קהילת פרשבורג, דעת אתר לימודי יהדות ורוח
• שלמה סופר, אבל כבד, ההספד שהספיד האח הצעיר רבי שלמה את ה"שבט סופר" בעת הלוויתו.
• עלים לתרופה, גליון תקמ"ג (פרשת וישלח, תשס"ו, שנה י"ב), באתר היברובוקס

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31991410שמחה בונם סופר