שכונת הארגזים
 | |
| צריפים בשכונת הארגזים. מאחור ניתן לראות את בניין המגורים היחיד שהוקם על השטח המפונה בדרום השכונה על ידי הקבלן ישעיהו חכשורי | |
| מידע | |
|---|---|
| עיר | תל אביב-יפו |
| שטח | 765 דונם (יחד עם שכונת עזרא) |
| אוכלוסייה | 2,670 (נכון לשנת 2,012 יחד עם שכונת עזרא) |
| קואורדינטות | 32°2′45.23″N 34°47′49.38″E / 32.0458972°N 34.7970500°E |
| שכונות נוספות בתל אביב-יפו | |
|
(למפת גוש דן רגילה)   שכונת הארגזים | |
שכונת הארגזים היא שכונה בדרום-מזרח תל אביב. שטחה 0.13 ק"מ ריבועים, והיא גובלת בדרך לח"י ובית יעקב בצפון, בלבנה במזרח, בפארק מנחם בגין ונחל איילון בדרום ובשכונת עזרא במערב.
היסטוריה
השכונה נמצאת בשטח בו שכנה עד מלחמת העצמאות העיירה סלמה, שנכבשה במבצע חמץ. לאחר קום המדינה, התיישבו בבתי העיירה תושבים יהודים, שנשלחו על ידי הסוכנות היהודית או הגיעו בעידודה. חלק מהתושבים הקימו בתים חדשים על הקרקע. במשך השנים, הוקמו בשכונה בתים נוספים, חלקם בידי בניהם של התושבים הראשונים וחלקם בידי תושבים חדשים, בהם קבוצת אסירים משוחררים שהתיישבו במתחם המכונה "מתחם אסמל". ב-1991 הוקמו בשכונה 56 מגורונים, בהם שוכנו עולים מברית המועצות וזוגות צעירים.
תושביה הראשונים של השכונה לא הורשו לרשום את נכסיהם, ולא הוכרה כל זכות קניין שלהם בבתים. התושבים שהגיעו בהמשך התיישבו במקום ללא היתר לכך, ומשכך, גם הם נעדרי זכויות קניין במקום. התרחבות השכונה נעשתה באופן עצמאי, ללא שהוקמו התשתיות לכך. מרבית רחובותיה אינם אלא שבילים צרים ולא סלולים, אין בה בתי ספר או גני ילדים, פינוי אשפה מוסדר החל רק בראשית המאה ה-21, ובהיעדר מערכת ניקוז מסודרת, היא סובלת מהצפות כמעט מדי חורף. בביקורו בשכונה ב-1992, אמר ראש הממשלה יצחק רבין כי השכונה מזכירה לו את מחנה הפליטים ג'באליה[דרוש מקור].
נסיונות הפינוי
ב-1993, המליץ מינהל מקרקעי ישראל על ביצוע תוכנית פינוי-בינוי בשכונת הארגזים. תוכנית זו נכשלה, לאחר שרק תושבים בודדים נענו להצעה שניתנה להם, וחלקם אף שבו ותפסו קרקעות בשכונה. בעקבות כישלון התוכנית, פרסמו ב-1994 המינהל ועיריית תל אביב-יפו מכרז למכירת הקרקע וזכויות להקמת 860 יחידות דיור. לאחר שהתב"ע שונתה כך שתאפשר הקמת 1,200 יחידות דיור, פורסם מכרז חדש ב-1996. שתי התארגנויות מקומיות של תושבים עתרו לבג"ץ נגד קיום המכרז, ודרשו לאפשר להן למכור את הקרקעות בעצמן. במהלך הדיונים בעתירות שונו תנאי המכרז, והפיצוי המוצע למפונים הוגדל. השופט חשין דחה את העתירות, תוך שציין ששינוי המכרז לטובת התושבים נעשה בזכות מאמצי העותרים[1].
במכרז שיצא לפועל בסופו של דבר זכתה חברת "נידר", אך היא נסוגה ממנו לאחר שמטען חבלה הונח מתחת לרכבו של הבעלים. חברת "מצלאווי חברה לבניין", שבאה בעקבותיה, החלה בהחתמת התושבים על חוזי הפינוי, אך בסופו של דבר גם היא חזרה בה. בעקבות זאת, פורסם ב-1998 מכרז חדש.
שני קבלנים ניגשו למכרז החדש, והזוכה היה ישעיהו חכשורי, שהציע סכום של 1.2 מיליון שקלים חדשים עבור הקרקע, ששוויה הוערך עבור מס רכישה בכ₪90 מיליון, תוך שהוא לוקח על עצמו לממן את הפיצויים לתושבים[2] (הקבלן השני הציע לא לשלם כלל). בראשית 2001 החל הקבלן החדש בהחתמת התושבים על חוזים, ונגד תושבים שסירבו לחתום על החוזים הוגשו תביעות לסילוק יד. לאחרונים לא הוצעו עוד החוזים המשופרים, כי אם פיצויים בשיעור נמוך יותר, התואם את המכרזים מ-1993. החברה של חכשורי הגיעה להסכם פינוי עם 85 משפחות, ובניין מגורים ראשון ובו 17 קומות ו66 יחידות דיור הוקם בחלקה הדרומי של השכונה. מאז, הואט הפינוי, ובניינים חדשים לא הוקמו. בשנת 2007 מכר חכשורי את הקרקע לקבוצת דנקנר[3].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שכונת הארגזים |
- עינת פישביין, פינוי-בינוי: סיפורה של שכונת הארגזים, באתר מרכז אדוה (2003)הילה ציאון, תשובה בונה בדרום ת"א: 1.28 מיליון ל-3 חד', באתר ynet, 16 ביוני 2014
דניאל דולב, ותיקים או פולשים: תושבי שכונת הארגזים מחכים לבולדוזורים ונאבקים על פיצויים, באתר הארץ, 22 ביוני 2015- נתונים סטטיסטיים על רבעים ושכונות בתל אביב-יפו (2012), באתר עיריית תל אביב-יפו
- רוני זינגר, בגלל התנגדות כחלון: חוק שכונת הארגזים נפל, באתר כלכליסט, 14 ביולי 2016
הערות שוליים
- ^ בג"ץ 6715/97 שלמה לוי ואח' נ' שר התשתיות הלאומיות ואח'.
- ^ ע"א 3534/07
- ^ אלעזר לוין, "בלעדי: דנקנר רכשה את שכונת הארגזים לפי 28%", חדשות מחלקה ראשונה.
23776592שכונת הארגזים