עינת פישביין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות תקשורת ריקה. עינת פישביין (נולדה ב-2 בנובמבר 1969) היא עיתונאית ומנחת טלוויזיה ישראלית. זוכת פרס סוקולוב לעיתונאות לשנת 2000.

חייה ופועלה

עינת פישביין נולדה בבת ים וגדלה ברעננה. בצבא הייתה בגרעין נח"ל בבית שאן והיא החלה לכתוב בעיתונות ב-1991 ב"על השרון", המשתייך לרשת מקומונים של ידיעות תקשורת ואחרי כן עברה לעיתון תל אביב, שאף הוא מקומון של ידיעות תקשורת.

ב-1996 עברה פישביין להעיר שם כתבה סדרה של 51 כתבות שפורסמו מדי שבועיים תחת הכותר "התל אביבים החדשים". המדור עסק בעובדים הזרים בישראל, בעיקר בתל אביב. והוא סיפר את סיפורם של העובדים הזרים בכל מיני רמות: מהתעללות בעובדים ובעיקר גירוש, היא עבדה בצוותא עם קו לעובד על עצירת גירוש, היא גם נסעה מטעם העתון לגאנה שבאפריקה. היא גם עשתה ניסיון לשרטט חיים של קהילות שלמות שקמו פה תוך עשור ולתאר את תרבות החיים שלהם - בבתים, מסעדות, אירועים גנים ובתי ספר. זו הפעם הראשונה שכתבו בארץ על עובדים זרים באינטנסיביות ובהרחבה והעלתה את נושא העובדים הזרים לסדר היום הציבורי. בתחתית המדור היו מספרי טלפון של ארגוני סיוע והייתה תיבת טלמסר ובעקבות זאת פנו אליה אנשים רבים וקמו הארגונים מוקד סיוע לעובדים זרים[1] ו"ארגון העובדים האפריקאים".

ב-1999 עברה פישביין לעיתון הארץ למשך שנה ככתבת עבודה ורווחה. לאחר מכן החליפה אותה בתפקיד זה רותי סיני. משנת 2000 ועד ינואר 2013 כתבה בעיתון ידיעות אחרונות. מיולי 2004 עד 2007 הייתה עורכת במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות. בשנת 2007 שבה לכתיבה, בעיקר במוספי סוף שבוע של העיתון. ב-4 ביוני 2004 פרסמה כתבה במגזין 7 ימים[2] ובה הציגה את סיפורו של יצחק ג'קי אדרי כדוגמה ליחס לעובדי קבלן במפעלי ים המלח, כתבה שהכתה הדים והעלתה על סדר היום את נושא מאבק עובדי הקבלן. בכתבותיה בעיתונים העיר והארץ הייתה זו הפעם הראשונה שנושאים חברתיים עברו משולי העיתון לעמודים הראשונים.

ב-1998 ביימה פישביין ביחד עם יעל קיפר זרצקי את הסרט התיעודי "שני יוסי" על דירה שפלשו אליה מחוסרי דיור. הסרט שודר בערוץ 1 והשתתף בפסטיבל דוקאביב. בשנת 2000 החלה לעבוד בטלוויזיה. הנחתה את הסדרה הדוקומנטרית החברתית "העין השלישית" ששודרה בקשת בערוץ 2 שעסקה בנושאים חברתיים דרך ספורים אישיים והציגה נושאים כמו: הטראומה של עולי אתיופיה, תעשיית ההרואין בארץ, למה מרדכי ואנונו עדיין כלוא, מהגרים אפריקאיים בתל אביב, סחר הנשים, במסגרתה טסה לתאילנד ולרוסיה על מנת לתעד את הסחר בנשים. ערכה סדרה על זכויות אדם בערוץ 8 בשם "כל בני האדם". בהמשך ערכה וביימה כתבות ביומן שבערוץ 1, על כלא העובדים הזרים לאולפן שישי, ל"עובדה" על לקיחת שוחד של בוחני הנהיגה בצפון ובאולפן המרכזי של ערוץ 10. הנחתה תוכנית בשם "חלון לסביבה" בנשיונל ג'יאוגרפיק. ב-2005 הנחתה תוכנית בשם "הנבחרת" שעסקה בנשים והצלחה בערוץ יס דוקו.

בין 2002 ל-2003 למדה בתוכנית לעיתונאות באוניברסיטת מישיגן. לימדה עיתונות וטלוויזיה בקאמרה אובסקורה. הנחתה פאנלים רבים העוסקים בנושאים חברתיים. אמה היא הסופרת יעל פישביין; הייתה נשואה לאייל שכטר, הסולן של להקת אבטיפוס; אם לשלוש בנות.

פישביין עוסקת על פי רוב בנושאי חברה וסקרה במהלך השנים מכלול תופעות כמו: זכויות עובדים, ניצול עובדים, תוך התמקדות בעובדים זרים, ניצול עובדים ערבים, זכויות נכים בישראל, גירוש עובדים בישראל, טרנספר הבדווים, סחר בנשים, ואיידס בקרב אוכלוסיות שונות מההיבט החברתי.

פישביין קיבלה את פרס ארגון "בזכות" לשנת 2010 עבור פועלה למען זכויותיהם של בעלי מוגבלויות.[3]

ממקימי ארגון העיתונאים בישראל ב-2012.

באוגוסט 2013 הקימה פישביין ביחד עם אירית דולב את כתב העת המקוון "המקום הכי חם בגיהנום", בו כותבים בין השאר רונית צח, דני גוטוויין, צבי דובוש, ליזה רוזובסקי, ענת ציגלמן, שגיא גרין, ליאת שלזינגר, עופר מתן, נטע אחיטוב, חיים הר-זהב, נטע הלפרין, ניב חכלילי והילו גלזר. במארס 2014 זכה האתר בפרס דיגיט. [4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מאמרים וכתבות של עינת פישביין

על פישביין

הערות שוליים

  1. ^ שחר אילן, לוקחת את העבודה הביתה, באתר הארץ, 22 באפריל 2007
  2. ^ עינת פישביין, "גיבור מעמד הפועלים", 04.06.2004 (הקישור אינו פעיל, 23 במאי 2017)
  3. ^ ‫שחר גולן‬, הענקת אות כבוד, אתר ארגון בזכות, 21 אוקטובר 2010
  4. ^ דוד אברהם, פרס דיגיט ל"המקום הכי חם בגיהנום", באתר וואלה!, 5 במרץ 2014
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0