שיעור הוצאה

בהלכות מלאכת הוצאה, קיים כלל המגביל את האיסור רק אם נעשתה הוצאה בשיעור מסוים, שבו המלאכה נחשבת למלאכה חשובה, ולא לפעולה חסרת ערך.

שיעור ההוצאה

המשנה קובעת כי שיעורו של כל מין אוכל נמדד לפי המטרה והפעולות שבו הוא משמש. כך למשל "פלפלת" - מאכל שהיה קיים בזמן חז"ל ושימש לבטל את ריח הפה, יש לו חשיבות בכל שהוא. ל"עיטרן" (נפט) יש חשיבות כדי לשמש ברפואה מסוימת שהייתה ידועה בימי חז"ל לכאב ראש, ולכן גם לו יש חשיבות בכל שהוא. למיני בשמים ומיני מתכות יש חשיבות בכל שהוא מפני שיש אפשרות להשתמש בהם גם בכמות מזערית. המוציא מאבני המזבח שנשברו, ומעפר המזבח שיצא ממנו, ספרים אכולי עש - השיעור הוא בכמות שיש צורך לגנוז אותן, שאז ההוצאה נחשבת למלאכה חשובה. לפי שיטתו של רבי יהודה, בניגוד לחפצי קודש שיש בהם שיעור גניזה, הרי שלעבודה זרה ומשמשיה אין שיעור מכיוון שיש צורך הלכתי לגנוז ולהשמיד כל כמות שהיא ממנה, כציווי התורה: ”ולא ידבק בך מאומה מן החרם”.

כמו כן, המוציא גרעיני גינה לצורכי זריעה חייב עליהם גם אם לא היה בהם שיעור גרוגרת. המוציא חגב חייב בכל שהוא שכן הדרך הייתה בימיהם לתת אותו לתינוק קטן למשחק, אך אם מת - והוא מהסוגים הכשרים לאכילה - השיעור הוא כגרוגרת, כמו שאר האוכלים. ציפור שניתן היה לעשות בימי חז"ל רפואות מסוימות בכל שהוא, וכן הלאה.

ההלכה מתחשבת לא במה שניתן לעשות מחומר מסוים, אלא במה שנהוג לעשות מאותו חומר. כך למשל קובעת המשנה כי המוציא סממני צביעה, אין די בכך שיהיה ניתן לצבוע בהם צמר לדוגמה להראות לסוחרים את טיב הצבע אלא אם יש בצבע כדי לצבוע בגד קטן. רב נחמן הסביר בשם רבו רבה בר אבוה, שאין אדם טורח לשרות סממנים רק בשביל המטרה הלא מאד נחוצה של דוגמה, ויטרח לעשות זאת רק בשביל צביעת בגד שיש בה תכלית ישירה. רק אם הסממנים נשחקו ונשרו, די אפילו אם מוציא שיעור מזערי כדי לצבוע דוגמה.

הדבר אותו מוציאים חייב להיות כשיר מעשית לאותה פעולה לשמה הוצא. כך למשל, המוציא מי רגלים (עימם נהוג היה בעבר לכבס בגדים) או חומרי כביסה אחרים (נתר ובורית), חייב להיות בהם שיעור כדי לכבס בגד קטן, ומקובל בפי חכמי התלמוד כי על המי רגלים להיות בתקופה של ארבעים יום מההשתנה, כי לאחר מכן אין בהם כל תועלת.

אחשביה

המשנה קובעת כי אדם שהצניע זרעים למטרות זריעה, או לדוגמה או לרפואה כך שהוא ביצע פעולה המראה את חשיבות הזרעים לגביו, ולאחר מכן הוא הוציא את הזרעים לרשות הרבים נחשבת פעולה זו כמלאכה גמורה מכיוון שבפעולתו הקודמת הוא נתן חשיבות לשיעור מועט זה של אוכל לשם רפואה או דוגמה. לאחר שנעשתה פעולה זו הנקראת "אחשביה" (החשיב את האוכל כשיעור חשוב), גם אם בשעת הוצאת הזרע או האוכל לרשות הרבים הוא לא זכר לשם מה הצניעו ומוציא אותו לשם מטרה סתמית, נחשבת זו למלאכת הוצאה גמורה. אביי מסביר זאת במשפט ”כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה”. עם זאת, ברור שכאשר יש בהוצאה כוונה מפורשת, אין צורך להצניעו קודם, וזו נצרכת רק כאשר בהוצאה לא הייתה כוונה מפורשת שאז אנו מחייבים אותו על שיעור מזערי מדין "כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה" שלפי זה מחשבתו הראשונה קובעת כי מדובר במטרה מסוימת שבה גם שיעור מזערי חשוב.

היו שרצו לומר, כי גם כאשר נעשתה פעולה המחשיבה את השיעור לשיעור חשוב (אחשביה) יש צורך שיהיה בזרע שיעור מינימלי של כזית, אך רב יהודה מסר את שקיבל מרבו המובהק שמואל שמסר כי מילות המשנה "חייב כל שהוא" אינם גוזמא ומשמעותם הפשטנית היא הנכונה.

עם זאת, לכלל זה קיימת הגבלה מסוימת, בכלל סותר של בטלה דעתו אצל כל אדם שלפיו דעה הנחשבת למשונה ולא מקובלת בין הבריות אין לה ערך, שכן דעת הרוב ודעת העולם קובע כי היא לא נכונה וחסרת חשיבות. על פי זה, הבהיר רב יהודה, לבנו רב יצחק שהקשה מה תהא ההלכה באדם שחישב להוציא את כל ביתו למקום מסוים, האם בשיעור קטן מזה לא תחשב ההוצאה להוצאה? ועל כך הבהיר לו אביו כי מכיוון שהשיעור הכללי הוא קטן יותר, אין ביכולתו להפריך את החשיבות הקיימת מעשית לשיעור "גרוגרת" שהוא השיעור המקובל להוצאת אוכלים. ביכולתו של האדם הפרטי רק להוסיף חשיבות לערך, לפי המידה בה הוא חשוב אצלו עצמו, או מכיוון שגם מידה זו עצמה יש לה חשיבות אצל כל אדם לעניין זריעה, והוא רק קובע שאוכל זה משמש לזריעה, או מכיוון שיש אנשים ששיעור זה חשוב להם, אלו שעוסקים בזריעה.

אחשביה לאדם אחר

נחלקו התנאים האם יכול אדם להעניק חשיבות לחפץ גם לעניין איסור מלאכה הוצאה של חבירו, כך שאם אדם א' הצניע זרע לצורך רפואה יתחייב עליו אדם ב' חיוב סקילה (במזיד) או קרבן חטאת (בשוגג). המשנה במסכת שבת מפריכה דעה זו וקובעת בפשטות כי ”כל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו”, אך ברייתא אחרת המצוטטת בתלמוד קובעת משמו של רבי שמעון בן אלעזר כי גם אם כמות מסוימת של אוכל ראויה לאדם מסוים, והצניע אותה למטרה מסוימת יש למעשה זו תוקף הלכתי גם בנוגע לאדם אחר - ”נתחייב זה במחשבתו של זה”.

שיעור בעקירה והנחה

היו שרצו לומר, כי אדם שהוציא גרוגרת לאכילה ונמלך בדעתו לזרוע אותה, לא יהיה חייב למרות שיש בכמות האוכל שהוצנעה בין לשיעור אכילה ובין לשיעור זריעה, מכיוון שאין חשיבות ההוצאה לזריעה קיימת בנוגע לאכילה, כלומר בנוגע לאדם הנצרך לזרע זה למטרת אכילה אין חשיבות בשיעור הגרוגרת כמו שהיא מיועדת לזריעה, וכן ההפך, ולכן אם לא הייתה העקירה וההנחה במחשבה אחת לא יהיה חייב, אך רבא מסר בשם רבו רב נחמן כי גם במקרה כזה אין לבטל את חשיבות האוכל, מכיוון שלכל אחת מהמטרות יש חשיבות בשיעור כזה.

שאלה אחרת, מורכבת יותר היוותה בסיס מחשבתי שבה התחבט רבא זמן רב. הוא הסתפק באדם שהוציא אוכל בשיעור של חצי גרוגרת למטרת זריעה והיא תפחה ויש בה שיעור של גרוגרת, השאלה היא האם יש צורך שיהיה שיעור הן בעקירה והן בהנחה במקרה ספציפי זה. השאלה היא האם מכיוון שיש בה דין חשיבות לעניין זריעה, "אחשביה", נחשב האוכל לחשוב גם אם בסופו של דבר הוציאו למטרה אחרת - ובשעתה גם בה היה שיעור ראוי, או שמא החשיבות מיוחדת רק אם לא ביטל את מחשבתו הראשונה, אך לא במקרה שחשב בפירוש למטרה אחרת, שאז מתבטלת החשיבות הראשונית למפרע כליל, וכאילו לא היה בה שיעור ראוי בשעת העקירה.

על בסיס שאלה זו, הוא הסתפק בשאלה מסובכת יותר, שבנויה על בסיס שהתשובה לשאלה הראשונה חיובית (כמו שאכן נפסק ברמב"ם), שקיים חיוב חטאת במקרה כזה. מה תהיה ההלכה אם המקרה היה הפוך: הוציא זרע לאכילה וצמק. נמצא שלפי המטרה הראשונית אין שיעור ראוי לזרע זה, מצד שני לפי המטרה הסופית שהיא זריעה, יש חשיבות גם לשיעור הקטן ואולי במקרה כזה ניתן להחשיב למפרע את ההוצאה למלאכה גמורה.

שאלה אחרת, הדומה לשאלת הדיחוי במצוות, היא אם יש "דיחוי" לחצי שבת, במקרה שהגרגיר צמק וחזר ותפח, האם בכך שהגרגיר צמק נדחתה ופקעה דין המלאכה ושוב אינו חוזר למרות שחזר ותפח, או שמא אנו אומרים ש"אין דיחוי לחצי שבת".

מיגו

שאלת המיגו הידועה נשאלה גם בנוגע לסוגיא זו, בנוגע לאדם שזרק אוכל במידה פחותה מהשיעור ההלכתי והאוכל נח על חתיכה אחרת כך שלעניין טומאה הועילה זריקה זו לצרף את האוכל לאוכל אחר ולהחשיבו לשיעור מספיק שתוכל לחול עליו טומאת אוכלין, ומיגו (מכוח) שנחשבת זריקה זו כמלאכה ופעולה חשובה לעניין טומאה, תחשב זו גם פעולה חשובה לעניין שבת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22448929שיעור הוצאה