רבי משולם פייש לאווי (השני)
 | |||||
| לידה |
ג' בניסן תרפ"א נִירְטָאש, רוזנות סַאבּוֹלְץ', ממלכת הונגריה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
כ"ז באב תשע"ה (בגיל 94) קריית טאש, בואבריאן, קנדה | ||||
| מקום קבורה | בית החיים קריית טאש | ||||
| מקום פעילות |
טאהש ונירדהז בהונגריה, מונטריאול וקרית טאהש בקנדה | ||||
| השתייכות | חסידות טאש | ||||
| רבותיו |
דודו רבי אשר לאווי דודו רבי מנחם ברודי | ||||
| חיבוריו | "עבודת עבודה" | ||||
| אב | רבי מרדכי סג"ל לאווי | ||||
| אם | צירל לבית פעקעטע | ||||
| |||||
רבי משולם פייש סג"ל לאווי (בהונגרית: Lőwy Ferencz; ג' בניסן תרפ"א – כ"ז באב תשע"ה) היה האדמו"ר השלישי של חסידות טאהש.
ביוגרפיה
ראשית חייו
נולד בעיירה נירטאש (טאהש בפי היהודים)[1] לרבי מרדכי סג"ל לאווי, בנו הבכור של האדמו"ר רבי אלימלך מטאש, ולצירל בת הרב יעקב פעקעטע מנירבאטור. בשנת תר"ץ התמנה אביו לאב"ד דֶמֶטְשֶער הסמוכה.[2] בגיל 12 נסע לקאלוב, לישיבתו של דודו, אב"ד העיר רבי מנחם ברודי[3][4]. בכ"ג בכסלו תש"ג נפטר סבו ואביו רבי מרדכי ירשו כאדמו"ר.[5]
השואה ורבנותו בהונגריה
בתחילה הצליח הרבי להשתמט מהצבא מחמת בריאותו הרופפת, אך בסופו של דבר בניסן תש"ג גויס לאווי הצעיר לשירות העבודה ההונגרי ונשלח למחנות במונקטאבאר (על יד קושיצה) ובמרגיטה. לפי אמסעל, המפקחים התייחסו אליו כמשוגע בשל אדיקותו, והדבר אפשר לו לשמור במידת מה על אורח חיים דתי.[4] גם בהיותו במחנה הצליח להתחמק מלהישלח אל החזית בפולין, ופעם אף שיחד רופא בסכום גדול כדי שיורה שאין להעבירו לחזית[6].
באדר תש"ד נכבשה המדינה על ידי גרמניה. בחודש ניסן כונסו יהודי האזור, בהם שאר בני משפחת לאווי, לגטו בנירג'האזה, שממנו שולחו לאושוויץ. מרבית משפחתו המורחבת אבדה שם; אביו האדמו"ר נרצח בא' באלול תש"ד.[2]
בתשרי ה'תש"ה כשנכנס הצבא האדום למרגיטה שוחרר רבי משולם פייש ממחנה העבודה. בתחילה רצו לשבות אותם ולהשתמש בהם כחיילים, אך בסופו של דבר הם שוחררו. הוא הלך ברגל עד לאוראדיה ומשם ברכבת לארד, שם נפגש עם האמרי חיים מויז'ניץ ושם הוא נשאר עד לחג השבועות ה'תש"ה. בהמשך נדד למאקאווא באותה עת למד בישיבה אצל העטרת משה ממאקאווא[7], ולבסוף לקליינווארדיין ולא מצא בהן ניצולים רבים.
בתש"ו נשא את חוה בתו של הרב יהודה ויינגרטן. באותה תקופה נקרא על ידי שרידי חסידי טאש לכהן כאדמו"ר מטאש בנירג'האזה ובמקביל לשמש כרב העיר. הוא שהה שם כשנתיים וחצי, עד שחששו מהשלטון הקומוניסטי הביא אותו להורות לבני קהילתו לעזוב את הונגריה[4].
קנדה
באדר תשי"א[8] עקר הרב לאווי למונטריאול שבקנדה, שם התגורר אחיו הגדול, הרב חיים יוסף.[4] גם אחותם פריידל, אשת הרב שמואל מאיר לייפער, שרדה את השואה.[9] לאחר חג הפסח הקים בעיר את בית המדרש "אוהל אלימלך".[4] בי"ד בתשרי תשי"ג התאגדה בעיר "קהילת טאש" (בצרפתית: Tasher Congrégation).[10]
עוד מראשית שהייתו במונטריאל החליט לבסס את קהילתו מחוץ לעיר, כדי להתבודד מהשפעות העולם החיצון. בשנת ה'תשכ"ג, באמצעות הלוואה בתנאים נוחים של 500,000 דולר קנדי[11] שקיבל מהתאגיד הפדרלי למשכנתאות, הוא הקים שיכון חסידי בשם "קריית טאש" בפרבר בּוּאַבְּרִיאַן הרחוק כ-30 ק"מ ממונטריאול.[12] למקום עברו שמונה-עשרה משפחות של חסידיו.[13] הוא הקים שם ישיבה בראשותו. בתשל"ג היו בה 120 לומדים.[14] עם השנים נאספו סביבו חסידים רבים, וישנן קהילות של טאש גם בברוקלין, בלונדון,[15] בישראל ובבלגיה.[16] בתשנ"ט דיווח כתב ניוזוויק ג'ושוע האמר כי בקריה גרו כאלפיים נפש ועוד ששת אלפים איש היו פזורים בקהילות טאהש בעולם.[16]
בתשל"ט הובילו האדמו"ר וראשי הקהילה מהלך לקבלת מעמד מוניציפלי עצמאי ל"קריית טאש" והיפרדות מבואבריאן. ממשלת קוויבק הודיעה כי תסכים אם העירייה תקבל זאת; ראש העיר תמך ברעיון משיקולי מיסוי. עם זאת, המהלך סוכל לאחר שדעת הקהל והתקשורת יצאו כנגדו, מחשש שיתאפשר לחסידות לחוקק חוקי-עזר עירוניים בהתבסס על דת.[17]
בתשנ"ה, לקראת משאל העם על מתן עצמאות לקוויבק (אנ'), נקט האדמו"ר בעמדה הפוכה מזו של מרבית היהודים בחבל ושל בני המיעוטים בכלל, שחששו מעלייתם לשלטון של הלאומנים דוברי-הצרפתית. בי"ב באדר א' הופיע נציג מטעם "קריית טאש" בפני הוועדה הממשלתית שעסקה בנושא והביע בשם הרב תמיכה מלאה בעמדתם של הבדלנים. בעקבות כך זכה רבי לאווי לאהדה רבה בשורותיהם. בי"ח בתשרי תשנ"ו, שבועיים וחצי לפני המשאל, ביקר בקריה ראש ממשלת קוויבק, תומך העצמאות ז'ק פַּארִיזוֹ (אנ'), ונכח בחנוכת בית כנסת. לבסוף, מחשש לעורר איבה מצד הרשויות הפדרליות, חילקו התושבים בקריה את קולותיהם בין שני הצדדים במשאל.[18]
האדמו"ר התאלמן בכ"א באלול תשנ"ו.[19] בסוף תשס"ז נשא את מלכה (בת רבי מענדל האס ממונטריאול), אלמנת הרב אברהם יצחק הויער.[20]
ב-י' בחשוון ה'תשע"א אושפז במצב אנוש בבית החולים היהודי במונטריאל בשל דלקת ריאות חמורה. הוא שוחרר לביתו בז' בכסלו באותה השנה.[21] בשנתיים האחרונות לחייו לקה בדלקת ריאות, ומאז הידרדרה בריאותו. נפטר בכ"ז באב ה'תשע"ה.
דמותו
הרב לאווי התפרסם באורח שבו נהג להתפלל באריכות[22]. היה מחלק בכל שנה מליוני דולרים לצדקה, רבים מבני הקהילות החסידיות השונות בארצות הברית, כמו גם מבקרים אחרים, היו נוהגים לשבות אצלו לפרקים או לעלות אליו כדי לבקש ברכה.[8][15]
השקפתו
בהשקפתו, היה קרוב לעמדת חסידות סאטמר ולעדה החרדית. לאחר שהרב ישכר דב רוקח מבעלז יצא נגד עמדת סאטמר בדרשתו במוצאי שמחת תורה תשמ"ב ואמר כי חובה להשתתף בבחירות לכנסת, פרסם הרב לאווי הודעה שבה שיבח את ראב"ד העדה רבי משה אריה פריינד ושאר מנהיגיה ”הלוחמים נגד כל הפרצות... מבלי להכיר בשלטון המינים ולהיות בדול ומובדל מבלי להתפעל מהם... ובאיסור חמור פסקו לנו ע״ד רבותינו שאסור לקבל מהם שום תמיכה” והוסיף: ”מן השמים ריחמו עלינו והותירו לנו את קברניט הספינה ה"ה רבינו הקדוש רשכבה"ג בעל דברי יואל... להאיר לנו בהחושך אשר כיסה ארץ מכל מיני הציונים למיניהם... האש קודש ששרף בקדושתו כל מיני קוצים כסיחים המחריבים את כרם ה' צבא-ות.”[23]
תורתו
דברי תורתו, שיחותיו וסיפורים בשמו הודפסו בסדרת ספריו "עבודת עבודה", שיצאה לאור בין תשנ"ג לתשס"ט, על ידי נכדיו - הרב צבי הירש פיש ואחיו בני חתנו הרב אביגדור דניאל פיש האדמו"ר מהאדאס. פרופ' ויליאם שפיר התרשם כי עיקר מקומה וחשיבותה של הסדרה, היא הבאת המסרים של האדמו"ר לקהל חסידיו, בעיקר לילדיהם, מאחר שהוא הפסיק להופיע בפרהסיה באופן סדיר בתקופה זו ואילך.[15]
ילדיו
- רבי מרדכי (תש"ז - י"ח בטבת תשנ"ח). היה נשוי לרחל אסתר, בתו של רבי יחזקאל שרגא מערץ. נפטר בשנות החמישים לחייו, בעקבות התקפת לב פתאומית, באמצע קריאת שמע בתפילת שחרית.[24] בנו הרב יחזקאל שרגא רב דחסידי טאהש בווילאמסבורג וחתן דודו רבי ישראל ניסן רוזנבוים מקרעטשניף קרית גת.
- צירל, אשת הרב אביגדור דניאל פיש, האדמו"ר מהאדאס בויליאמסבורג.
- הרב צבי הירש פיש, האדמו"ר מזידיטשוב פרעמיסלא.
- ברכה חנה (נפטרה בכ"ג באייר ה'תשס"ו) הייתה נשואה לרבי יוסף מאיר מאיער, האדמו"ר מליז'נסק מונסי (נפטר א' בסיוון ה'תשפ"ב).
- פריידל שרה, אשת הרב אברהם כץ אב"ד משכנות לאביר יעקב טאהש במונסי ומשפיע בחסידות ברסלב.
- שאשא מלכה אלטא, אשת הרב יוסף ירחמיאל כהנא (בן רבי משה אליקים בריעה מספינקא בני ברק), ראש הכוללים בקריית טאהש.
- הרב אלימלך, האדמו"ר הנוכחי, נשוי לאסתר מלכה, בת רבי נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב. עד לפטירת אביו היה רב קהילות טאהש.[9]
חסידיו הבולטים
- רבי מאיר שטרן, רבה של מירון.
- הרב ישכר בער לייפר האדמו"ר מבישטנא.
- הרב משה אליעזר בלום אב"ד סיקסא.
- הרב חיים לייפר האדמו"ר מטמשוואר.
- הרב יעקב מוסקוביץ האדמו"ר משאץ בני ברק.
- הרב בנימין זאב לנדו רב קהילת טאהש בבורו פארק ופוסק הלכה בולט בניו יורק.
- אחיינו רבי פישל וינגרטן משפיע בירושלים, ומראשי מעייני ישראל. בנו של רבי יצחק.
לקריאה נוספת
- דער הייליגער פלאם - תולדות וסיפורים, ניו יורק תשע"ו.
קישורים חיצוניים
שיינע קליפ פון הייליגען טאהש רבי זצ״ל, סרטון באתר יוטיוב.- האדמו"ר מטאהש בביתו, סרטון באתר יוטיוב
- סרטון נדיר מהרבי מטאהש רוקד מצוה טאנץ בערך בשנת תשכ"ח, סרטון באתר יוטיוב
- מסע הקודש לאונגערין בחדרי חרדים
- אחד מאדמו"רי סאטמר מבקר את האדמו"ר מטאהש בחדרי חרדים
- רואים את הנס: האדמו"ר מטאהש יצא מחדרו, באתר בחדרי חרדים
- ישראל כהן, ברוך דיין האמת: זקן האדמו"רים הרבי מטאהש הלך לעולמו, באתר כיכר השבת, 12 באוגוסט 2015
- הסרטות נדירות של האדמו''ר מטאש, באתר דרשו, כאן כאן וכאן.
הערות שוליים
- ^ Who's Who in American Jewry, Standard Who's Who, 1980. ISSN 0196-8009. עמ' 317.
- ^ 2.0 2.1 אמסעל, עמ' ריז.
- ^ Shlomo J. Spitzer, Die Rabbiner Ungarns, 1944: die orthodoxen Gemeinden. MTA Judaisztikai Kutatócsoport, 1999. עמ' 38. בשפה ההונגרית נכתב שם המשפחה לפני השם הפרטי
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 מאיר אמסעל, כ"ק הה"צ רבי משולם פייש סג"ל לעווי שליט"א האדמו"ר מטאש, בתוך: ספר זכרונות המאור: הכרך השני. הוצאת בלשן (Balshon), ניו יורק התשל"ד, עמ' רכט, באתר היברובוקס.
- ^ אמסעל, עמ' ריז, רכ-רכא.
- ^ אהרן טייטלבוים, הקב"ה שמר עלי - סיפור ההצלה של כ"ק הרבי מטאהש בבשנות הזעם שבשואה, כפי שסיפר הרבי עצמו, מרווה לצמא גליון 2192 עמודים 10 - 11 י"ג באלול ה'תשע"ה.
- ^ "דער הייליגער פלאם" - טאהש.
- ^ 8.0 8.1 Yitzchak Cohen. Tosh: A Hassidic Oasis in Quebec. המודיע, 10 בספטמבר 2010.
- ^ 9.0 9.1 אמסעל, עמ' רל.
- ^ Tasher Congrégation באתר Entreprises Quebecoise.
- ^ איחוד הקהילות האורתודוקסיות באמריקה. Jewish Life. כרך 37, גיליון ספטמבר-אוקטובר 1969. ISSN 0021-6577. עמ' 41.
- ^ Ernest Krausz, Gitta Tulea.Jewish Survival: The Identity Problem at the Close of the Twentieth Century. Transaction Publishers, 1998. עמ' 178.
- ^ Robert J. Brym. The Jews in Canada. Oxford University Press, 1993. עמ' 127.
- ^ המאור. שנה כ"ה, קונטרס ב', כסלו-טבת התשל"ג, עמ' 43.
- ^ 15.0 15.1 15.2 J.J. Lewis, William Shaffir. Tosh, Between Earth and Moon: A Hasidic Rebbe’s Followers and his Teachings. Cambridge Scholars, 2011.
- ^ 16.0 16.1 Joshua Hammer. Chosen by God: A Brother's Journey. Hyperion Books, 1999. עמ' 165.
- ^ Janet S. Belcove-Shalin. New World Hasidim: Ethnographic Studies of Hasidic Jews in America. SUNY Press, 1995. עמ' 57.
- ^ Lori G. Beaman. Religion and Canadian Society: Contexts, Identities, and Strategies. Canadian Scholars’ Press, 2012. עמ' 163-166.
- ^ המאור, שנה נ' קונטרס א', תשרי-חשוון התשנ"ז, עמ' 37.
- ^ "מזל טוב: האדמו"ר מטאהש התארס." 7 ביולי 2006.
- ^ Tosher Rebbe Released From Hospital. The Yeshiva World, 14 בנובמבר 2010.
- ^ Avraham Yaakov Finkel, Contemporary Sages: The Great Chasidic Masters of the Twentieth Century. Jason Aronson, 1994. עמ' 194.
- ^ צבי מאשקאוויטש. אוצרות ירושלים. ירושלים, תשמ"א. עמ' תתתש"כ.
- ^ אשכול אודותיו בפורום היידי יידישע וועלט פארומס.
