נירג'האזה
 | |
| מרכז העיר | |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | צפון המישור הגדול |
| מחוז |
 סבולץ'-סטמאר-ברג |
| נפה | נפת נירג'האזה |
| ראש העיר | ד"ר פֶרֶנץ קוֹבָאץ' |
| שטח | 274.54 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 428.56 נפש לקמ"ר (2014) |
| קואורדינטות | 47°57′11″N 21°43′38″E / 47.95306°N 21.72713°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.nyiregyhaza.hu | |
נירג'האזה (בהונגרית: Nyíregyháza, ביידיש: נירעדהאז, נירדהז), עיר בצפון-מזרח הונגריה ובירת מחוז סבולץ'-סטמאר-ברג. עם אוכלוסייה של 118,000 היא העיר השביעית בגודלה בהונגריה ואחת הערים הראשיות בצפון הונגריה ובחלק הצפוני של המישור ההונגרי הגדול (Alföld). בזכות התפתחותה הדינמית והבלתי פוסקת מאז המאה ה-18, הפכה למרכז הכלכלי והתרבותי של האזור. היא מוכרת ברחבי אירופה בזכות גן החיות שלה, המציג יותר מ-300 מינים, בחלקם – נדירים ביותר.
גאוגרפיה
נירג'האזה שוכנת במחוז סבולץ'-סטמאר-ברג, באזור המישור הצפוני. היא ממוקמת על צומת של ארבעה נתיבי תחבורה ראשיים (4, 41, 36 ו-38) החוצים אותה, ולכן הגישה אליה נוחה מכל הכיוונים, אך גורמת גם לעומסי תנועה כבדים במרכז העיר. לאחרונה נסללו כבישים עוקפים שמסיטים את התנועה אל מחוץ למרכז העיר. הנוסעים לקרפטורוסיה וצפון רומניה (טרנסילבניה), אינם יכולים שלא לחלוף על פניה.
היסטוריה
נירג'האזה מוזכרת בפעם הראשונה בשנת 1206 עדיין תחת השם "ניר" (Nyír). ב-1236 כבר הייתה כנסייה (בהונגרית: Egyház) ביישוב זה, ומכאן קיבלה את החלק השני של שמה. באמצע המאה ה-15 חיו בה כ-400 תושבים. בתקופת הכיבוש הטורקי עזבו תושבים רבים את העיר, והיא יושבה מחדש במחצית הראשונה של המאה ה-17.
לאחר מלחמת השחרור של פרנץ ראקוצי אוכלוסיית היישוב החלה לגדול. רוב המתיישבים החדשים היו נוצרים לותרנים ממוצא סלובקי, אשר ייסדו את הגימנסיות הראשונות ביישוב. ב-1786 היא קיבלה תואר של "עיר שדה" ורישיון לערוך ארבעה ירידים בשנה. בתקופה זו – עם אוכלוסייה של 7,500 נפשות – היא הפכה ליישוב הגדול ביותר במחוז.
במאה ה-19 העיר המשיכה לפרוח והוקמו בה מוסדות ציבור רבים כמו בתי חולים, בתי ספר, בית עירייה חדש ואתר מרפא ונופש מפורסם ב"אגם המלח" (Sóstó) הסמוך. במחצית השנייה של המאה ה-19 המשיכה להתעייר: ב-1858 הגיע אליה קו הרכבת הראשון, נבנו מבני ציבור ומגורים נוספים, ונחנך קו החשמלית הראשון.
בשנת 1876 קיבלה נירג'האזה מעמד של עיר מחוז.
נתונים דמוגרפיים
קהילה יהודית
יהודים חיו בכפרים שמסביב לנירג'האזה כבר במאה ה-18, אך הורשו להתיישב בעיר רק החל מ-1840, עם ביטול החוק שאסר מגורים של יהודים בערים. ב-1848 גרו בעיר כ-70 יהודים. מכאן ואילך אוכלוסיית היהודים גדלה בקצב מהיר והקהילה הפכה לאחת הגדולות בהונגריה. בשנת 1930 מספר היהודים בעיר הגיע ל-5,134 והם היוו כ-10% מכלל האוכלוסייה. רוב היהודים היו סוחרים ובעלי מלאכה אך היו גם בעלי מקצועות חופשיים וחוכרים של אחוזות האצילים שבסביבה.
עד 1864, בה התקיים בעיר כנס של 45 רבנים אורתודוקסים מהזרם החסידי, הקהילה הייתה כפופה לקהילת קאליב (Nagykálló) הסמוכה. החל מ-1865 הקהילה הפכה לעצמאית. בעקבות הקונגרס היהודי ב-1869, שבה התפצלו הקהילות היהודיות בהונגריה לשני זרמים עיקריים – נאולוגית ואורתודוקסית – נשארה הקהילה של נירג'האזה נייטרלית וב-1877 הוכרזה רשמית כסטטוס קוו. ב-1904 חלק מחברי הקהילה הקימו את הקהילה האורתודוקסית ואף בנו בית כנסת נפרד, אך למרות הפיצול, חלק מהמוסדות כגון בית הספר היהודי, בית המטבחיים והחברה קדישא נשארו משותפים.
| שנה | מספר היהודים בעיר[2] | כלל האוכלוסייה |
|---|---|---|
| 1840 | 34 | |
| 1880 | 2,097 | 24,102 |
| 1910 | 3,882 | |
| 1920 | 5,066 | |
| 1930 | 5,134 | |
| 1941 | 4,993 | 59,156 |
גטו נירג'האזה
הקמת הגטו בנירג'האזה החלה ב-14 באפריל 1944 אז החלו ז'נדרמרים הונגרים להעביר את יהודי העיר לגטו שהוקם בגוש בניינים בשכונה יהודית גדולה בעיר, ותחילה הובאו אליו 3,010 יהודים מכל המחוז. יום למחרת, ב-15 באפריל הוקמה מועצה יהודית שבראשה עמד גבור פישביין (Gabor Fischbein), מנהל בנק בגמלאות שהיה נשיאה האחרון של קהילת הסטטוס קוו בנירג'האזה.
ב-23 באפריל החלו יהודי העיר לעבור אל הגטו יחד עם המשך גירושי היהודים מכפרי המחוז. מספר תושבי הגטו הגיע לכ-11,000 יהודים שחיו ב-123 בתים בסך הכל דבר שהוביל לצפיפות קשה. מספר יהודים הועברו לחוות וריולפושי (Varjulaposi) שעל אדמת אחוזת הרוזנים לבית דשפי (Dessewffy) לא רחוק מנירג'האזה.
בגטו לא היה צינור מים ראשי ולא הייתה בו מערכת ביוב. יהודי המקום הקימו בית חולים ארעי שרופאו הראשי היה ד"ר קלמן בריידר, חולים שנזקקו לניתוחים הועברו לבית החולים הגדול בעיר.
מפקד הגטו היה זולטן הורבט (Zoltan Horvath) והמפקד היהודי שהופקד על הסדר הפנימי בגטו היה בלה פרגו (Bela Farago). ז'נדרמרים הונגריים חקרו את תושבי הגטו בעינויים כדי להוציא מהם מידע על חפצי ערך שהסתירו.
בשלב מסוים הודיעה המועצה היהודית במכתב לרשויות העיר על המצב החמור בגטו ובמיוחד הדגישה את סכנת התפשטות המגפות. בעקבות זאת החליטו הרשויות להעביר יהודים אל שלוש חוות מחוץ לעיר: שימפוסטה (Simapuszta), ניריאשפוסטה (Nyirjespuszta) והרנגודפוסטה (Harangodpuszta). ב-5 במאי 1944 פנתה המועצה היהודית אל ראש העיר וביקשה למנוע את העתקת הגטו, אך למרות זאת היהודים הועברו לחוות עוד באותו היום. בחוות לא נמצאה לתושבי הגטו קורת גג והם נאלצו ללון תחת כיפת השמים על האדמה החשופה. באותו יום דיווח מושל המחוז המקומי על 15,220 יהודים שחיו בגטו. מספר שעלה עד 10 במאי ל-17,580.
בחוות אליהן הועברו היהודים שוב נחקרו ועונו בידי ז'נדרמרים הונגרים שחיפשו חפצי ערך מוסתרים.
תושבי הגטו גורשו לאושוויץ בארבעה טרנספורטים שיצאו ב-12, 18 ו-26 במאי וב-4 ביוני 1944 (יש מקורות לפיהם הם גורשו בחמישה טרנספורטים, ב-15, 23, 25 ו-29 במאי וב-6 ביוני 1944).
קהילות שגורשו לגטו
יהודי אורוש
ליד נירג'האזה הייתה קהילה יהודית נוספת בכפר בשם אורוש ובשנת 1978 הפך הכפר לחלק מהעיר.
היהודים באורוש נזכרים במפקד משנת 1747 אז היו בעיר שתי משפחות יהודיות ובמאה ה-19 נבנה בית כנסת והוקצה שטח לבית עלמין של הקהילה היהודית.
בשנת 1941 נלקחו גברי העיר לעבודות כפייה וב-14 במאי 1944 הובלו לגטו נירג'האזה ומשם לאושוויץ, ניצולים בודדים חזרו לכפר אך לא נשארו בו לטווח ארוך.
תקופת השואה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, החלו להגיע לנירג'האזה פליטים יהודים מפולין ולאחר מכן גם קבוצות ילדים מסלובקיה. הקהילה תמכה בפליטים באמצעות ועד מיוחד שהקימה למטרה זו. בשנת 1942 גויסו רבים מהגברים היהודים לשירות העבודה תחת חסותו של הצבא ההונגרי. חיילי ה-SS הגרמנים הגיעו לעיר באפריל 1944 ומיד החלו לאסוף את היהודים מכל האזור לתוך גטאות שבהם שהו היהודים בתנאים בלתי אנושיים. ב-12 במאי 1944 החלו המשלוחים לאושוויץ מתחנת הרכבת של נירג'האזה ונמשכו עד לסוף החודש.
היהודים היום
עם סיום מלחמת העולם השנייה חזרו כ-1,000 פליטים יהודים ממחנות העבודה וההשמדה לעיר וארגנו מחדש את הקהילות. מספר היהודים קטן מ-1,210 נפשות ב-1946 לכ-180 ב-1970. רוב היהודים עלו לישראל או הגרו לארצות הברית ולמדינות נוספות לאחר המרד ההונגרי של 1956. כיום קיימת קהילה יהודית פעילה קטנה בנירג'האזה – אחת מהבודדות מחוץ לעיר הבירה בודפשט.
נולדו כאן
- בלה גאדור במקור גוטמן (בהונגרית: נירג'האזה, 22 מאי 1906[3] – בודפשט, 28 בינואר 1961) היה סופר, עיתונאי, הומוריסט, תסריטאי יהודי-הונגרי זוכה פרס אטילה יוז'ף (1953).
- פטר טורדאי (בהונגרית: Tordai Péter; נולד ב-7 בינואר 1948 בנירג'האזה) הוא סוחר יהודי-הונגרי. בין השנים 1999–2003 היה נשיא התאחדות הקהילות היהודיות בהונגריה.
- טיבור סמואלי (בהונגרית: Szamuely Tibor, בשמו הספרותי הבדוי: Tiborcz או: Szamuelly, נולד כ-סמואלי בעיר נירג'האזה, 27 בדצמבר 1890 - ליד וינר נוישטאדט, 2 אוגוסט 1919) היה פוליטיקאי קומוניסטי הונגרי-יהודי, עיתונאי, בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית סגן קומיסר העם לענייני צבא וקומיסר העם לענייני חינוך.
- לאסלו סמואלי (בהונגרית: Szamuely László; נירג'האזה, 2 במרץ 1897 – בודפשט, 28 בינואר 1920)[4] היה פקיד, עיתונאי יהודי-הונגרי, עובד במפלגת הקומוניסטים בהונגריה, אחיו של טיבור סמואלי.
- מיקלושׁ קָאלַאי דה נוֹגְ'קָאלוֹ (בהונגרית: Miklós Kállay de Nagykálló; 23 בינואר 1887, נירג'האזה, האימפריה האוסטרו-הונגרית – 14 בינואר 1967, ניו יורק, ארצות הברית) היה פוליטיקאי הונגרי שכיהן כראש ממשלת הממלכה ההונגרית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
- אלכסנדר זאב גיורא פרופסור לפסיכולוגיה.
ערים תאומות
לקריאה נוספת
- נירג'האזה בפנקס הקהילות הונגריה, עמוד 379-381
- נ'יר-אג'האזא (נירעדהאזא), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 265-267. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים
- נירג'הזה (Nyíregyháza), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
- אתר הקהילה היהודית בנירג'האזה (בהונגרית)
- בית הקברות היהודי בנירג'האזה, אתר המורשת היהודית.
הערות שוליים
| יישובים בנפת נירג'האזה | ||
|---|---|---|
| יישובים | נירג'האזה • אפג' • קאלמאנהאזה • קוטאי • נג'צ'רקס • נפקור • נירפזון • נירטלק • נירטורה • רקמז • שנייה • סבולץ' • טימאר • טיסנג'פלו • אויפהרטו | |
33054462נירג'האזה