רבי גבריאל אסקלס
| מקום פעילות | אולקוש, פראג, מץ, ניקלשבורג |
|---|---|
| פטירה | ב' באדר א' ה'תע"ח |
| השתייכות | יהדות אשכנז |
| רבותיו | רבי יצחק חריף (קראקא), רבי שמואל קאיידנובר |
| תלמידיו | רבי יעקב יהושע פלק, רבי פינחס קצנלנבוגן, רבי יצחק בן דוד (פני יצחק) |
| בני דורו | רבי אברהם ברודא, רבי צבי הירש אשכנזי, רבי יעקב פופרש, רבי דוד אופנהיים, רבי שמשון ורטהיימר, רבי יאיר חיים בכרך רבי אהרן בן בנימין וולף |
רבי גבריאל אסקלס (בכתיב שנהג בזמנו: עשקלש; נפטר בב' באדר א' ה'תע"ח, 1718) היה רב אשכנזי שכיהן כראש ישיבה, אב"ד ומרא דאתרא במספר קהילות חשובות במרכז אירופה במפנה המאה ה-18, ביניהן: פראג, מץ וניקלשבורג.
ביוגרפיה
נולד לר' יהודה לייב מקרקוב, שם למד בישיבתו של רבי יצחק חריף, וכן אצל רבי שמואל אהרן קאיידנובר בריישא. מאוחר יותר, התמנה הרב קאיידנובר לרבה של קרקוב, חזר עם רבו לעיר הולדתו, והתמנה לדיין בבית דינו, לצדו של רבי יוסף שמואל מקראקא.[1] בקרקוב נשא לאשה את אסתר, נכדתו של גדול הדור רבי השיל מקראקא, ולאחר נישואיו למד תורה מפי סבה של אשתו. בימיו בקרקוב למד אצלו רבי יעקב יהושע פלק, מחבר "פני יהושע".[2] לפני שנת ה'תמ"ד התמנה כאב"ד עלקוש,[3] ובתקופה זו היה גם חבר בוועד ארבע ארצות, כנציג קהילת פוזנא.[4][5]
בשנת ה'תנ"ג הוזמן לפראג לכהן שם כאב"ד הקהילה (כשלצדו מכהן כראש ישיבה רבי אברהם ברודא), והגיע לעיר בחודש שבט ה'תנ"ד (1694).[6] בעקבות פטירת רבי גרשון אשכנזי (בה'תנ"ג, 1693) הוזמן בידי יהדות מץ להחליף אותו כאב"ד וכמרא דאתרא. לא ברור כמה שנים כהן כרב בפראג, ובאיזו שנה עזב את פראג לטובת קהילת מץ. לפי אחת הגירסאות כיהן בפראג כשנה בלבד, ובקיץ ה'תנ"ה כבר הגיע למץ. ולפי גרסה אחרת עזב את פראג רק בשנת ה'תנ"ח. בימיו תרם אחד מעשירי הקהל בניין לטובת קהילת מץ כדי שישמש כמשכן לישיבה. בשל כך גדל הקלויז המקומי הקטן לכדי ישיבה שמשכה בחורים מקהילות אחרות, ועמדה בראשותו של רבי גבריאל.[7]
בשנת ה'תס"ו התחתן בנו יששכר בער עם בתו של רבי שמשון ורטהיימר בווינה. רבי גבריאל נסע לווינה לאירועי החתונה, וכעבור שנה היה אמור לחזור למץ. אולם, רבי גבריאל העדיף להישאר בווינה, ומכתבים שנשלחו מקהילתו וקראו לו לשוב לא נענו. משכך, גורמים אחדים בקהילת מץ דרשו למנות רב אחר תחתיו, ובחודש חשוון שנת ה'תס"ט (1708) נשלח כתב רבנות לרבי אברהם ברודא. מהלך זה הביא את רבי גבריאל לחזור לעירו בטרם יגיע ר"א ברודא. הגעתם של שני הרבנים בעת ובעונה אחת גרמה למחלוקת גדולה בקהילה, אך לבסוף התמנה רבי אברהם ברודא בהתאם לכתב הרבנות שנשלח לו, ורבי גבריאל עזב את מץ. פרשה זו תועדה בזכרונותיה של גליקל מהמלין.
לאחר עזיבתו את מץ, התמנה רבי גבריאל בקיץ שנת ה'תס"ט (1709) כאב"ד ניקלשבורג ומדינת מוראביה, שם כיהן עד לפטירתו. נפטר בב' באדר א' ה'תע"ח, ונקבר בניקלשבורג.
תורתו
סגנון לימודו של רבי גבריאל היה בשיטת הפלפול, כפי שהיה מקובל בישיבות אירופה בזמנו. אולם, בניגוד ל"שיטת החילוקים" שמקורה ברבי יעקב פולק והייתה מקובלת בישיבות פולין עד סוף המאה ה-17, בלימודו של רבי גבריאל יש לראות עדות ראשונה לשיטה חדשה של פלפול, שחיים זלמן דימיטרובסקי כינה "הפלפול רב הקושיות". בשיטה זו, מקשה הלומד מספר רב של קושיות על מהלך הסוגיה, על פירוש רש"י ועל התוספות, מבלי להגביל את סגנון הקושיות הרצוי, את מספרן או את הקשר ביניהן. לבסוף מציע הלומד הנחה חדשה בסוגיה, ועל פיה מתרץ בתירוץ אחד את כל הקושיות שהקשה. פלפולים בשיטה זו שאמר רבי גבריאל צוטטו בשמו בספרים "לקוטי סוגיות", "פרחי שושנים" ו"קול יהודה". שיטה זו, שרבי גבריאל היה מניצניה הראשונים, התפתחה בהמשך ל"שיטת הסוגיות" של רבי עקיבא איגר והחתם סופר.[8]
תשובות הלכתיות שלו מובאות בספרי שו"ת של בני דורו, כשו"ת שב יעקב (סימנים ט"ז ול"ו) ושו"ת פנים מאירות (סימנים י"ט ומ"ב). תשובות אלו שבו ונדונו בידי פוסקים מאוחרים.[9]
באוסף חיים מיכל היה שלשה כתבי יד מספריו:
- פירוש על מסכת אבות, קצת בדרך הנסתר.
- חידושים על מסכת שבת, בתוך חידושים ודרושים לבנו הרב מו"ה בערוש אב"ד בווין והמדינה.
- דרושים לעניינים שונים ובתוכם דרוש אשר דרש בסדר שלח לך משנת תס"ט, בבואו בשלום ממיץ לניקלשבורג.
משפחתו
אביו ר' יהודה לייב מקרקוב היה מכונה ר' לייב ר' חיים ר' סיני'ש, על שם אביו וסבו. סבו היה רבי סיני בן בצלאל אב"ד ניקלשבורג, אחיהם של המהר"ל מפראג ורבי חיים בן בצלאל.[10] רבי גבריאל נשא לאשה את אסתר, בתו של ר' בעריש (יששכר בער) מקראקא, מפרנסי ועד ארבע ארצות ובנו של רבי השיל מקראקא. אסתר נפטרה בב' בניסן ה'תצ"ד.[11]
בנו רבי יששכר בער (צר') נשא את רבקה, בתו של רבי שמשון ורטהיימר, שהיה רב, נדבן, יהודי חצר ומנהיגם של יהודי וינה. רבי יששכר בער ישב בווינה והשתלב בעסקי הכספים של חותנו, אך במקביל גם כיהן כרב בכמה ערים במוראביה. לאחר פטירת אביו החליף אותו כאב"ד ניקלשבורג ומדינת מוראביה. בחודש תשרי ה'תפ"ו (1725) מונה בידי הקיסר קרל השישי גם לרב מדינת הונגריה. נפטר בכ"ו באדר א' ה'תקי"ג (2 במרץ 1753).[12] בנו של רבי יששכר (שנולד לאחר פטירתו ונקרא על שמו) הוא הבנקאי היהודי המתבולל, ברנהרד פון אסקלס (אנ'), וחתנו הוא רבי יצחק זעקיל עטהויזן.
בנים נוספים הם רבי יעקב אסקלס, שהיה אב"ד שטאמפי (אנ') ושעפי במוראביה, וחותנו של רבי פינחס קצנלנבוגן בעל "יש מנחילין"; ורבי יהודה ליב אסקלס, חתנו של רבי נפתלי כ"ץ בעל "סמיכת חכמים" מפרנקפורט, היה אב"ד גודינגן, ונפטר בפרנקפורט בי"ח בתשרי ה'תע"א.[13] בתו בילא נישאה לרבי אהרן לבוב, רבה של טריר. בנם, רבי משה לבוב, גדל בבית סבו רבי גבריאל, ולימים היה אף הוא אב"ד מדינת מוראביה.[10]
לקריאה נוספת
- חיים מיכל, "הר"ר גבריאל ב"מ יהודה ליב", בתוך: אור החיים, מס' 657, פרנקפורט דמיין תרנ"א, עמ' 302, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- יצחק אלפסי, מאורות מעולם התורה, ירושלים תשס"ה, עמ' 143–145.
קישורים חיצוניים
- תמונת מצבתו בבית הקברות בניקלשבורג, בפורום אייוועלט
הערות שוליים
- ^ ראו בהסכמתו, תפארת שמואל, פרנקפורט, תנ"ו, באתר היברובוקס.
- ^ מאיר וונדר, אלף מרגליות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 720.
- ^ בשנה זו כבר חתם "חונה פה ק"ק עלקיש", ראו הסכמתו לספר שבתא דריגלא, פירדא תנ"ג, באתר אוצר החכמה.
- ^ ראו למשל הסכמתו (משנת ה'תמ"ח) עם שאר ראשי הועד על ספר תולדות יצחק בן אברהם, פפד"א תנ"א, באתר אוצר החכמה.
- ^ יצחק דוב פעלד, "קונטרס חלקי אבנים", נספח לשו"ת נשאל דוד, חלק ג', ירושלים תשל"ה, עמ' רכו, באתר היברובוקס.
- ^ ר' חיים נתן דמביצר (כלילת יופי, קרקוב תרמ"ח, דף לה, באתר היברובוקס), כותב כי רק הוזמן לכהן ברבנות פראג, אך בפועל ”ידענו בבירור כי מעולם לא ישב הגאון הזה על כסא הרבנות בפראג”. אולם, עדות מפורשת על כהונתו בפועל בפראג מצויה בספרו של תלמידו ר' פינחס קצנלנבוגן (יש מנחילין, ירושלים תשמ"ו, סי' קז, באתר היברובוקס).
- ^ יוסף פראגר, "תולדות קהילת מיץ", ירושתנו ב (תשס"ח), עמ' שמג, באתר היברובוקס.
- ^ חיים זלמן דימיטרובסקי, "על דרך הפלפול", ספר היובל לכבוד שלום בארון, האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, ירושלים 1975, עמ' קמא–קמב. (להורדה)
- ^ ראו למשל שאילת יעבץ, חלק ב' סי' ה'; נודע ביהודה תניינא, אורח חיים סי' מ"ט; יוסף אומץ, סי' צ"ו; עטרת חכמים, יורה דעה סי' יז; חתם סופר, חלק ב' סי' קסז וחלק ד' סי' לד, ועוד.
- ^ 10.0 10.1 רבי אהרן לבוב אב"ד וועסטהויבן, בבלוג 'תולדות ושורשים'.
- ^ אליקים כרמולי, העורבים ובני יונה, רעדלהיים ה'תרכ"א, עמ' 48.
- ^ קאופמן קוהלר ומ. זליגסון (אנ'), "אסקלס, יששכר בערוש", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ הרב יוסף אונא, נספח לרבני פרנקפורט, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב, עמ' 254 ו-281.
38062208גבריאל אסקלס